קרלו אנצ’לוטי בהרפתקאה חדשה, כבר שלושה חודשים שהוא מאמן את נבחרת ברזיל. התוצאות בינתיים קומסי-קומסה אבל קרלו רגוע, אופטימי ונלהב. כעת הוא התראיין ל-“לאקיפ” הצרפתי ודיבר כמובן שוב על ריאל מדריד, ויניסיוס ג’וניור, קיליאן אמבפה והשתלבותו בסלסאו.
הסתגלות לברזיל: “בשבילי, קל להסתגל. זה קצב שונה. אני צריך לטבול את עצמי בתרבות של המדינה, וזו הסיבה שהתמקמתי בריו. כאן מצאתי פדרציה מאורגנת היטב. מנשיא ה-CBF (סמיר סאוד) ועד למנהל (רודריגו קייטנו), כולם פנטסטיים ונלהבים. אנחנו עובדים בסביבה מצוינת ומקצועית. באתי עם העוזרים שלי, אבל לא הייתי צריך שום דבר אחר. המבנה מושלם”.
אם זכייה בגביע העולם היא חובה עבור ברזיל בדיוק כפי שעבור ריאל מדריד יש חובת זכייה בליגת האלופות: “זוהי חובה לנסות. לאף אחד אין חובה לנצח. למי, בכדורגל, יש חובה לנצח? אפילו לא מי שחושב שהוא הטוב ביותר, יש את זה. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות כדי לשנות את התוצאה. הייתי בריאל מדריד שש שנים ולא זכיתי שש פעמים בליגת האלופות, אבל כן זכיתי שלוש פעמים וזה מספק”.
הוא מבהיר כי לדעתו “הנבחרת שתזכה במונדיאל הקרוב היא לבטח לא הנבחרת שתתקוף הכי טוב או תשחק הכי מלהיב אלא זו שתהיה הכי יציבה הגנתית”.
מה יקרה אם ברזיל תפגוש את איטליה בגמר או בשלב אחר: “חחח (צוחק)… זה יהיה מאוד מסובך מאוד ולא קל עבורי (צוחק שוב). אבל ברזיל צריכה לנצח…”
אי זימונו של ניימאר והאם זו הייתה בעיה: “נבחרת לאומית חייבת לאחד את השחקנים הכי מוכשרים ביותר. זה ברור, נכון? אבל שחקן מוכשר צריך להיות גם בכושר גופני טוב. הוא חייב להיות ב-100%, לא רק ב-80%. ניימאר משפר את מצבו. הוא ללא ספק השחקן הברזילאי הכי מוכשר. הייתה לו בעיה פיזית קטנה והוא התאושש די מהר. אבל אני רוצה שהוא יהיה ממש טוב כדי שיוכל לשחק. הוא יוכל להשתתף בגביע העולם אם הוא יהיה בכושר גופני טוב. מבחינה טכנית, אין ויכוח. המטרה שלו חייבת להיות להיות מוכן ביוני. לא משנה אם הוא בסגל באוקטובר, נובמבר או מרץ”. הוא הוסיף כי ניימאר ישחק אצלו כמספר 10.
האם קל לאמן את ויניסיוס: “כמובן. יש לי מערכת יחסים נהדרת עם ויני; הוא עושה מה שאני מבקש. מעולם לא היו לי בעיות איתו. אבל עם נבחרת לאומית, בסופו של דבר, אתה לא צריך להתמודד עם הבעיות האלה לעתים קרובות כל כך. אם שחקן לא מרוצה מהתפקיד שלו (או לא משחק טוב) אין בעיה, אני אתקשר למישהו אחר ואזמן אותו. אין לי יותר את החובה שהייתה לי במועדון לאמן שחקן במשך עונה שלמה”.
עונתו האחרונה בריאל מדריד: “זה היה מסובך. לא השגנו את ההצלחה שרצינו. היו לנו גם יותר מדי פציעות בהגנה, והיה קשה להרכיב קבוצה יציבה ולתמוך באיכות ההתקפית שהייתה לנו. אדר מיליטאו, אנטוניו רודיגר, דויד אלאבה, פרלאן מנדי, דני קרבחאל… יש הרבה שחקנים חשובים. היו משחקים שבהם היו לנו רק שני שחקני הגנה בהרכב שלנו, ואחד מהם, ראול אסנסיו, הגיע זה עתה מקבוצת הנוער, למרות שהוא שיחק טוב”.
האם ברזיל תהיה התחנה האחרונה שלו כמאמן: “הקבוצה היחידה שאוכל לאמן אחרי ברזיל תהיה ריאל מדריד. לא, אני לא חושב שזה יקרה. ובכן, יש לי חוזה לשנה כאן. אחרי זה, הכל יכול לקרות. אני יכול להישאר עוד שנתיים. או עוד ארבע שנים. להתכונן למונדיאל נוסף. חתמתי לשנה כי אני חושב שזה היה הדבר הנכון לעשות בנוגע לטורניר הבא. אבל אני מאוד שמח כאן”.
האם היה קל לאמן את אמבפה: “מאוד קל. בשנה אחת שלנו יחד, אמבפה מעולם לא ביקש ממני כלום, לא לקחת פנדלים, לא לשחק כל משחק 90 דקות, לא עמדה מסוימת, לא לקחת בעיטות חופשיות… כלום. הוא תמיד התנהג יפה מאוד, עם הרבה ענווה. והייתה לו עונה טובה מאוד ברמה האישית, עם 44 שערים. אני חושב שהעונה השנייה שלו תהיה טובה יותר כי הוא הסתגל וחבריו לקבוצה מכירים אותו היטב”.
העמדה הטובה ביותר של אמבפה והאם הוא התבאס לשחק כ-‘9’: “בכלל לא. מבחינתי, אמבפה הוא חלוץ מרכזי. שם הוא מבטא בצורה הטובה ביותר את האיכויות שלו. הוא מהיר, טכני, מיומן, מסוגל ליצור מהלכים נהדרים על שטח קטן. לכן הוא צריך להיות קרוב לשער. בכנף, יהיו לו אותן תכונות, כמובן, אבל אני חושב שהוא היה מבקיע פחות כי הוא פחות קרוב לשער. האינטנסיביות של הכדורגל גברה בעונות האחרונות, והדרישות הפיזיות מאלה שמשחקים בכנף גדולות בהרבה מאשר לפני כמה שנים. נדרש יותר ויותר מאמץ מאלה שמשחקים באגפים. עבור אמבפה, עדיף להיות מקדימה”
למה אמבפה לא אוהב להגן: “זה לא שהוא לא אוהב להגן. זה העניין ששחקן עם המאפיינים שלו מתבקש, קודם כל, להבקיע”
אם קשה לשכנע את השחקנים להאמין שהקבוצה חשובה מהכוכבים ולוותר על האגו: “אני חושב שהחתמתו של אמבפה הייתה דבר טוב מאוד. אחרי עזיבתו של (קארים) בנזמה (ב-2023), ריאל מדריד החתימה את חוסלו, שהיה טוב כשהוא שיחק. אבל מועדון כמו ריאל מדריד צריך חלוץ מרכזי כמו אמבפה. כמו בנזמה. כמו (אמיליו) בוטראניו. חלוץ מרכזי ברמה של ריאל מדריד. אני מתעקש, אבל בתחילת העונה שעברה, אף אחד לא דמיין שנאבד שחקנים חיוניים כמו קרבחאל למשך כל כך הרבה זמן. אפשר להחליף אותו מבחינה טכנית, כן. אבל לעולם אי אפשר להחליף את מה שהוא מייצג בחדר ההלבשה”.
הסגנון שלו: “סגנון לא תלוי בך. זה תלוי בשחקנים שיש לך. פפ גווארדיולה כפה סגנון עם צ’אבי, אנדרס אינייסטה, סרחיו בוסקטס וליאו מסי. אני חושב שגם יורגן קלופ כפה סגנון, סגנון כדורגל המבוסס על עוצמה ולחץ, כי היו לו שחקנים עם המאפיינים האלה. ההפך: גווארדיולה לא היה מסוגל לכפות את הסגנון שלו על השחקנים של קלופ, וקלופ, לו היה מנסה להפעיל לחץ עם צ’אבי, בוסקטס, אינייסטה ומסי, לא היה מצליח”.
הרוגע שלו הוא סגנון? - “כמובן שזה לא סגנון טקטי. היכולת שאני מתגאה בה היא לנהל אנשים. לא שחקנים. אנשים”.
אתייחס למה שאמר על ריאל מדריד ואני חושב שיש הרבה גניבת דעת: קודם כל לגבי ויניסיוס אני לא חושב שנפלט לא, אמנם אני אסייג במקצת כי תרגמתי מספרדית, אבל עצם זה שהוא אמר “בנבחרת אתה לא חייב לאמן שחקן שנה שלמה” זה רמז עבה על הבעיות שכן היו. אולי לא ברמה האישית אבל כן אכזבה מהיכולת ומהגישה שלו והיה קסם - צ’אבי אלונסו שמאמן הרבה פחות זמן ממנו - מזיז את ויניסיוס כשהוא רואה לנכון.
אני מסכים עם מה שאמר על קיליאן אמבפה שהוא לא חלוץ שמתמחה בהבקעת שערים של ‘9’ ברחבה אבל הוא כל כך מהיר ונייד ומסוכן והנה בכושר שלו עכשיו רואים שזה יכול להצליח.
לגבי העונה האחרונה שלו בריאל מדריד הוא פשוט מוריד מעצמו אחריות וקצת משקר. הוא מציין את הפציעות. אנטוניו רודיגר גמר את העונה אחרי גמר הגביע בגלל הניתוח וגם פרלאן מנדי שלחלוטין נעדר גם קודם לכן. אבל מנדי שחקן פציע, והיה צריך להגן על רודיגר ולא לשחוק אותו מה גם שיש בעיות בברך מתחילת השנה. אדר מיליטאו נפצע אבל עד הגומלין נגד ארסנל לדעתי ראול אסנסיו שיחק נפלא. הוא מדבר על דני קרבחאל כדמות שאין לה תחליף וזה נכון אבל דווקא מקצועית הוא היה חסר לא פחות.
כשהקבוצה איבדה כל כך מהר יתרון שבע נקודות בליגה, לא ניצחה אף משחק גדול בליגה, נדרסה בקלאסיקוס בזה אחר זה, לא חיברנו יותר מחמישה ניצחונות רצופים - אי אפשר להאשים את הפציעות. הסגל של ברצלונה מושלם? קרלו לא מצא את הקומבינציה, השחקנים לא היו רעבים מספיק והוא התעקש על שלישייה התקפית+ג’וד בלינגהאם ונתן לרודריגו קרדיט מוגזם למרות מעל 20 משחקים בהם כבש שער בודד.
הוא היה יכול להציץ קצת לקסטיליה, אמנם חאקובו ראמון לא ברמה אבל אולי מגן ימני סביר כן היינו מגלים שם כסותם חורים? מישהו ‘דומה’ למיגל טורס אותו פאביו קאפלו שלף? העונה באמת הייתה מאתגרת בהגנה אבל היא קרסה כמו מגדל קלפים רק בחודשים האחרונים ולפניכן גם כן זייפנו.
