התפלק מלשון פליק, כן?
כלומר: העמיד קבוצה רעבה, תחרותית, מבוססת על צעירים ושחקני נוער של המועדון, עם קו הגנה גבוה והפעלת לחץ בלתי פוסק על היריבה.
וברצינות: הגזמתי קצת מן הסתם, אבל בעיקרון כן. הבנאדם אימן 30 שנה קבוצות ברמות הכי גבוהות שיש (יובנטוס של סוף שנות ה-90, מילאן של ראשית שנות ה-2000, צ’לסי של סביב 2010, ושתי הקדנציות אצלנו). צ’מפיונס אחד כל 6 שנים זה פחות או יותר הממוצע של קבוצות ברמות האלה, בטח אם מכניסים פנימה את טווח השגיאה של צ’מפיונס לכאן או לכאן בגלל מזל של להיות במקום הנכון בזמן הנכון (לשם המחשה: איברהימוביץ’ כדוגמה הופכית מושלמת לדבר הזה, של שחקן שכל פעם “נפל” במקרה על מועדון שבאותה עונה לא זכה בצ’מפיונס).
אפילו אברם גרנט כמעט לקח צ’מפיונס על הפעם הראשונה (והיחידה) שאימן סגל ברמות האלה. מה זה אומר על יכולות האימון שלו? כלום.
ההישג האמיתי של אנצ’לוטי זה העובדה שהוא אכן הצליח להישאר 30 שנה ברמות האלה, וזה הישג שנשקף הרבה יותר לזכות האופי שלו מאשר ליכולותיו כמאמן. יש לו מזג נוח ורגוע, והוא כמעט אף-פעם לא נכנס לחיכוכים, מה שמאפשר לו:
א. להתחבב על ראשי מועדונים חזקים ודומיננטיים, שיש להם נטייה חזקה לחיבה ל-יסמנים.
ב. לא לעלות על העצבים של הכוכבים הגדולים שלו, ובאופן כללי להשאיר חדר הלבשה רגוע יחסית לאורך זמן (אולי הדבר היחידי שאפשר לקשר ישירות ל”יכולות אימון”).
ג. לא לקחת ללב, מה שנותן לו את החוסן המנטלי להמשיך במקצוע הזה לאורך זמן (בניגוד לפפ או קלופ, לדוגמה).
לא רק היא, 2022/23 היתה מבזה לא פחות. הפסד אליפות לברצלונה הרבה הרבה יותר גרועה, וגם כולל (איך לא) תבוסה לקבוצה שלא היתה ככ טובה התקפית. וכנל היכולת שהיתה גם ברצפה, האמת, לאורך כל הקדנציה האחרונה נהנתי מהקבוצה רק ב2022
הקבוצה הצליחה באלופות בגלל כישרון ובגלל… פשוט איכות די נמוכה של קבוצות בכדורגל האירופי
הקבוצה הזאת בכל הקדנציה האחרונה של אנצ’לוטי לא שורדת רבע גמר בעשור הקודם, ולא היתה מתקרבת לקחת אליפות אחת גם בלי שמסי בבארסה
אתה בעצם נותן הגדרה בתחום האפור שאתה יכול לשחק איתה איך שבא לך, אם הקבוצה תצליח אז תגיד שזה בגלל שאנצ’לוטי לא היה מספיק טוב ולכן הקבוצה כעת מצליחה, ואם הקבוצה לא תצליח אז אתה תטען שהמאמן שהגיע לא עונה להגדרה. תוך כדי אתה מבטל את כל המשתנים האחרים. אני מניח שאני לא צריך להמשיך ולהסביר למה זה לא רציני, נכון?
על סמך מה אתה תולה את זה באנצ’לוטי? האם אנצ’לוטי השאיר אחריו אדמה חרוכה בכל מקום אליו הגיע? האם אנצ’לוטי הוא הסיבה או שלמרות כל הבעיות אנצ’לוטי הצליח? אתה פשוט יוצא מנקודת הנחה שאנצ’לוטי היה המקור לבעיה ואז בונה על זה את התיאוריה. מה אם אנצ’לוטי לא האשם? מה אם אנצ’לוטי לקח חבורה של שחקנים דיי בעייתיים והוציא מים מהסלע?
בסופו של דבר אנצ’לוטי לא אשם ששחקנים מסוימים אצלינו פשוט נולדו טפשים. גם ויניסיוס וגם קאקה עלו לגדולה תחת קרלו ובכל זאת מדובר בשני הפכים. הרבה יותר סביר להניח ששחקנים כמו ויניסיוס ורודריגו, ששילוב של אופי בעייתי מבסיסו עם העובדה שנקנו בגיל מאוד צעיר בעשרות מיליוני יורו על ידי המועדון הגדול והמצליח בעולם, פרצו בגיל מאוד צעיר ולא חוו יותר מדיי כשלונות גדלו להיות מפונקים מבלי יכולת אמיתית להעריך את המקום אליו הגיעו. שחקנים כמו בלינגהאם שבאו למועדון כשחקנים ששיבחו את המנטליות שלהם ותוך חצי שנה דיבורים על כדור הזהב ולחץ היסטרי בכל משחק והם פתאום הפכו לפקעת עצבים ובמרכז סאגות שיפוט הזויות. את כל זה אתה מפיל על אנצ’לוטי רק על ידי הנחה לא מבוססת. ה”אשמה” של אנצ’לוטי בכל זה היא שהוא ידע להכיל אותם.
במילים אחרות, קודם תוכיח לי את התלות באנצ’לוטי, לצאת מנקודת הנחה פשטנית כל כך כשיש עוד כל כך הרבה משתנים, כשהסיטואציה בשנה שעברה הייתה כל כך מסובכת ועברנו לא מעט תלאות, היא פשוט לא רצינית בעיניי. רק חסר שתשים לי פה שלטים של “אתה הראש אתה אשם”.
אני מצטער אבל סגל עמוס לעייפה? אתה מתכוון לאלתורים באגף הימני? אתה מתכוון לבלינגהאם חלוץ? לקפה שוער ראשון כשקורטואה נפצע? למחליפים שהביאו לו בפציעות של אלאבה מיליטאו וקרבחאל? למגן המהולל והכשיר תמידית מנדי? איך אתם מצליחים לשכוח כל כך מהר את מה שעברנו פה בשנים האחרונות כשאנחנו עוד עמוק בתוך הקלחת של הפציעות?
הסגל שלנו בכל השנים האחרונות היה “סגל בבנייה”. שנים שחיכו לאמבפה ובגלל זה לא החתימו שחקנים. שנים שסיפרו לנו שרודריגו כוכב על והנה עוד שניה הוא מתפוצץ. שהזאר הוא הרכש ושטשואמני עומד לפרוץ. היה לנו סגל טוב, אבל צריך להכנס לפרופורציות.
לסיכום, אתה יוצא מנקודת הנחה שאנצ’לוטי אחראי על הכשלונות אבל לא נותן לו את אותם הקרדיטים בהצלחות. נקודת ההנחה שלך לא מבוססת ולא מתיישרת גם עם ההיסטוריה הפרטית שלנו בקדנציה האחרונה וגם עם היסטוריית האימון של אנצ’לוטי. הבנאדם לא גידל ויניסיוסים ורודריגואים בכל מקום אליו הגיע, הבנאדם הצליח למרות אינספור בעיות ומגבלות בסגל, והבנאדם הביא תארים שמשום מה אתה מנסה לגמד בצורת “התפלק לו איזה צ’מפיונס וחצי” כשמעט מועדונים הגיעו להישגים האלו בכל ה-30 שנה האחרונות.
צא רגע מהפוזיציה שלך ותחשוב על זה בצורה אוביקטיבית.
קרלו אנצ’לוטי רצה בכלל קו הגנה של דויד אלאבה ואדר מיליטאו. אני לא שמח אף פעם שבלם נפצע, אבל הפציעה של אלאבה למשל עשתה לנו רק טוב כי נאצ’ו שיחק. אגב נזכרתי ברעיון האדיר שלו לספסל את אנטוניו רודיגר נגד מנ’צסטר סיטי בחצי הגמר השני “כעונש” אחרי שעשה עבודה מעולה במשחק הראשון. מול מי קרלו התמודד באותה עונה 2023-24. ג’ירונה הוליכה את הטבלה כמה וכמה מחזורים ובפברואר משחק העונה היה נגדה בכלל ולא הקלאסיקו..
בשנה שעברה אגב היה לקרלו עדיין את לוקה מודריץ’ שהיה עוזר לנו בחלק מן הבעיות של הזזת הכדור, ניהול משחק ואפילו מנהיגות מה שאין היום.
זינדין זידאן לא הלך לים ב-2021 שנה לפני הפריצה של ויניסיוס, כשאדן הזאר פצוע כל הזמן וסרחיו ראמוס וכדומה. עוד היה שלב שחשבנו שנגרד איזה דאבל ככה. וממול היה המפלצת ליאו מסי.
בארון התארים של קרלו יירשמו גם את הזכייה הפסיכית שלנו ב-2022, גביע האלופות ה-14. הזכייה המרגשת איי פעם אבל יש לו מעט מאוד מן הקרדיט. להיפך, לקח לו יותר מדי זמן להבין שפדה ואלוורדה צריך לשחק כקשר רביעי ובכנף ימין. זו “זכייה של רוח המועדון” יותר מכל. ובנזמה, וקורטואה, ומודריץ’, ו-ויניסיוס.
כמובן גם שהיה את 2022-23 שבה עוד היו פיקים כמו תחילת עונה טובה, ניצחון בקלאסיקו בליגה, 0:4 בגביע ומאניטה באנפילד. אבל הפסקנו לשחק כדורגל אחרי המונדיאל כאילו רק השחקנים שלנו הלכו וברצלונה נחה. זה אכן היה מביך. כמעט סיימנו מקום שלישי!
לא, ההישגים שלו בליגת האלופות חסרי תקדים והמשחק הכי גדול של הקבוצה שאני ראיתי ב-25 שנה כאוהד זה ה-0:4 על באיירן מינכן בחצי גמר 2014 - אולי לא הכדורגל הכי יפה שלנו אבל התוצאה הזו, במעמד הזה, נגד יריבה שהיא טרבליסטית וההרכב שלה היה מלא בשחקני-על (טוב אולי למעט דויד אלאבה ועוד שחקן-שניים). אבל אתה מתעלם לחלוטין מכל מה שכתבתי, והוא מאמן ליגה גרוע לא רק בריאל מדריד. מה הקשר של קרלו אנצ’לוטי לזכייה שלנו בליגת האלופות ב-2022? אני בטוח שכל משחק אתה קיללת ואמרת איך הבני ***** האלה מנצחים כשלא מגיע להם.
שוב, הכינוי “מורה לספורט” וכאלה נזרק בשעת כעס. לדעתי הוא הזניח יותר מדי את הטקטיקה. התקופה שלו אצלינו, שתי הקדנציות הן טובות, אבל העונה האחרונה הייתה איומה, מבזה, והייתי בועט אותו כבר בינואר.
אני אנסה שוב - אני רוצה לשמוע איך אתה כאוהד היית מתייחס נניח להאנסי פליק אם העונה הוא לא מביא אליפות ועושה נקודה או שלוש מארבעה משחקי קלאסיקוס ואתלטיקו מדריד. ויש יותר מעונה אחת שזה קרה לו. כשהכל זרם אז היה מדהים. הוא לא ידע לתת לנו עוד.
כמה מאמנים אתה מכיר שמאמנים כבר 30 שנה? 4 או אפילו 5 צ’מפיונס (סליחה, אבל אישית אני לא מחשיב את הפוקס מארץ הפוקסים שנקרא הצ’מפיונס ה-14) בכזה טווח זמן זה חריג?
על ה’’דרך’’ של קרלו כתבתי כמה פעמים
כמובן, כשויני היה במוד בלון ד’אור זה עבד מעולה.
העונה לפחות היכולת שלנו לא נופלת רק ע’’פ היכולת של הברזילאי.
@SantiagoBernabeu חנן באמת שאני לא מבין אותך, כבר 4 שנים שטוענים פה ברצף ובלי קשר ליכולת שאנחנו מסריחים את הדשא, ‘‘משחקים חרא ומנצחים’’, כשהשיא היה עונת הבלהות הקודמת. מה אתה רוצה?
בכל אופן - קח את הקלאסיקו שעבר בתור קייס סטאדי להבדל בין קבוצה מתואמת לחבורת התרנגולות-ללא-ראש של הדון שאוכלת רביעיות על בסיס עונתי.
אנצ’לוטי ניהל את הסגל בצורה מופתית אבל כדורגלנית היינו פשוט עלובים ביותר מדי אספקטים, שלטעון שהבעיה הייתה שחקן x בעיניי זה זלזול באינטלגנציה של כל מי שראה אז את הקבוצה (תשאל את @EJB כמה פעמים היה צריך להשתמש במלאי התמונות-של-קרלו-צוחק שלו).
סגל? מצטער, אבל כלום לא ישכנע אותי שויני ואמבפה לחצו אז בקו ישר כמו אידיוטים כי הם “פרימדונות” או שההשתחררות מלחץ הבאמת מעוררת רחמים שלנו נראתה ככה בגלל שלא הביאו מחליף לקרבאחל.
הבעיה של ריאל מדריד גדולה יותר מאנצ׳לוטי או אלונסו - היא בעיה של ניהול מקצועי ועומס כוכבים בסגל. באופן אבסורדי אתם מאשימים את אנצ׳לוטי אבל אז אומרים שצ׳אבי מעמיד קבוצה שנראית בערך אותו דבר. זה לא גורם לשקילה מחדש של ההנחות? בטח אם לוקחים בחשבון את הדיבורים בקיצים שלפני עונות הדאבל האלה - לצערי אני זוכר מצויין.
מעבר לכך, הדאבל סטאנדארד לא רציני. אי אפשר לייחס עונת כדור זהב של ויני לרעב ולא לתת שום קרדיט למאמן. אי אפשר לטעון שזכינו בצ׳מפיונס במזל אבל להשמיט פרט שולי לפיו עשינו אליפות באותן עונות.
קיצר, הבעיה היא הסיטואציה, לא המאמן. הפתרון הנראה לעין הוא ספסול קבוע של ויני ולבלוע את העובדה ששחקן אחד לא עושה יותר מדי הגנה. לצערנו לא בטוח כלל וכלל שפתרון כזה הוא אפשרי - ספסול קבוע של הכוכב השני הכי גדול של המועדון (או לספסל את אמבפה עצמו, לא בטוח שזה פחות טוב).
כמו כל דבר בחיים - לא תמיד העובדה שאתה מזהה את הבעיה ויודע מה הפיתרון, אומר שאתה יכול לפתור איך שבא לך. אני רוצה לפתור את בעיות כלכלת ישראל על ידי הפסקת הקצבאות ושיוויון מלא בנטל. אני בטוח שיש המון פוליטיקאים שמבינים זאת טוב ממני. למה זה לא קורה?
שאלת מה אני רוצה, איזו תשובה ציפית לקבל? עניתי מה אני רוצה.
אני לא חולק על זה, אבל מצביע על כך שהיינו עם מגבלות בסגל שהגבילו גם את אנצ’לוטי. בין אם זה מגבלות של חוסרים בסגל (הוא התחנן לרכש כמה עונות לפי הדיווחים וקיבל בעיה בתחת), בין אם זה מגבלות אגו של שחקנים, ובין אם זה מגבלות של התיישרות עם התכתיבים של המועדון (רודריגו כוכב עליון ובאנקר בהרכב למשל).
עזוב את הדיון הספציפי הזה, אבל גישת “כלום לא ישכנע אותי” לא תוביל אותך לשום מקום.
הזכייה בליגת האלופות ב-2022 היא נטולת כל הסבר, היגיון ודרך וכדומה. זה משהו הרבה יותר גדול מקרלו אנצ’לוטח. אני כן נותן לקרלו אנצ’לוטי את הקרדיט על הדסימה ועל הזכייה האחרונה (ועל ויניסיוס כמובן). ומספיק לצעוק “דאבל”. מול מי התמודדנו ב-2021/22 בליגה - ברצלונה יותר גרועה מימי הסוף של לואי ואן חאל במועדון? הם פתחו את העונה עם סגל של ליגה אירופית. אתלטיקו מדריד שהיה ברור שלא תהנה מאותה תפוקה של לואיס סוארס?
האליפות האחרונה של קרלו מתקזזת עם עונה לפניכן שהלכנו לים כשהיה קר - כבר אחרי המונדיאל. כמעט סיימנו מקום שלישי ומזל שוויאריאל השוו נגד אתלטיקו מדריד. קרלו יודע לקחת אליפות רק כשאין מתחרות.
למה אתה מתייחס לזה כאל תירוצים? למה בכלל שארצה לתרץ? הנקודה העיקרית של הדברים שלי היא שלקחתם את קרלו והפכתם אותו לבעיה העיקרית למרות אינספור הבעיות של הקבוצה, ולמרות שהוא כבר איננו והבעיות ממשיכות - אתם עדיין ממשיכים לדבוק בטענה שהוא האשם.
הנקודה החשובה שלי היא שעד שלא נצביע על הבעיה האמיתית ונטפל בה, הבעיות יישארו.
אני גם לא אהבתי את הכדורגל של קרלו, אבל זו גישה שונה, אולי מעט מיושנת, אבל היא לא לא לגיטימית. במיוחד כשהיא מביאה תארים.
חנן זה מאוד פשוט - ילד שלמד למבחן אבל נכשל בכל זאת המורה יתן לו מילה טובה - “לפחות ניסית” מאשר ילד ששיחק בפלייסטישן לפניכן ונכשל כי הוא לא ניסה. מאמץ.
צ’אבי אלונסו ניסה לשנות הרגלים רעים של הקבוצה וכדומה ולהפוך אותנו לקבוצה מודרנית עם הפעלת לחץ גבוה, מחויבות, תשוקה, אפילו שינויים באימונים ו-וידאו - ולא הצליח. קרלו אנצ’לוטי אפילו לא ניסה. ואם רוצים לתת קרדיט כל כך גדול לאנצ’לוטי על ההפיכה של ויניסיוס לשחקן על - וזה בסדר גמור - אפשר גם להגיד שהוא לא עצר את התופעה בזמן ולא מנע ממנו להפוך למפלצת. אני לא מדבר במונחים גבוהים של החרמת טקס הבלון ד’אור. אבל מאמן יכול וצריך להעניש שחקן על התנהגותו במגרש, או להחליף אותו אחרי שהוא כמה חודשים לא מתפקד. ויניסיוס היה ה-באנקר שלנו להוציא את קורטואה.
אגב, אשתקד היינו במאבק האליפות רק בגלל החודשיים ההזויים האלה של ברצלונה. אנחנו עדיין לא יודעים אם האליפות אבודה לחלוטין ומה יקרה בסופרקופה או בגביע המלך. פירטתי לא פעם עד כמה העונה שעברה הייתה פח אשפה ואתה מתעלם.
האנלוגיה הזאת לא נכונה וגם מיותרת. עם ילד חשוב הדרך וחשוב שילמד. מאמן נמדד בתוצאות.
אני שומע שוב ושוב את הטענה שאנצ’לוטי גידל מפלצת - ועניתי על הטענה הזאת מספר פעמים אבל בכל אעשה זאת שוב.
על סמך מה הגעתם למסקנה שקרלו הוא האשם בהתנהגות של ויני? זו הנחת בסיס שאני עד עכשיו לא הבנתי למה אתם מניחים אותה. אנחנו ראינו מאות שחקנים עוברים תחת אנצ’לוטי ומקרה כמו של ויני הוא חסר תקדים תחתיו. אם הוא היה מגדל מפלצות - היו עוד כמה שגדלים אצלו.
לא ראיתי אף התייחסות שלכם לגישה של המועדון, שבאופן שיטתי דאג לפמפם לעולם ולשחקן עצמו שהוא כוכב עליון, שהתגובות שלו מתקבלות על הדעת ושפעם אחר פעם הוא רשאי להגיב כיצד שירצה ויתנהל מסע צייד סביב מי שיגיב. השיא כמובן היה ההחלטה המבישה להחרים את טקס כדור הזהב, עד כמה אפשר לשדר לשחקן שהוא קדוש מעונה ושהמועדון איתו באש ובמים?
שום התייחסות לאופי של השחקן עצמו.
אני לא רוצה לערבב את הסיפור של קרלו עם הסיפור של צ’אבי. המכנה המשותף הוא שלא המאמן אשם בבעיות של הקבוצה הזאת ולא יותר. יש לי אכזבה עצומה מהתפקוד של צ’אבי אבל זה שייך לדיון אחר.
אני לא שותף לדעתך לגבי קרלו, לדעתי מדובר במאמן לא טוב, בדגש על הנושא הטקטי ופיתוח הקבוצה עצמה כקבוצה. עם הסגלים שהוא אימן ציפיתי להרבה הרבה יותר מבחינת יכולת.
אבל, אני מסכים עם כל מה שכתבת.
אנשים מייחסים לאנצלוטי את האופי של ויניסיוס, לדעתי מדובר פה קודם כל בויניסיוס עצמו ואז במועדון. אנצלוטי ידע (חד משמעית נקודת זכות גדולה) להכיל את הדבר הזה בצורה המיטבית.
אבל מי שאשם בכל הסיפור הזה לטעמי הוא פלורנטינו, שבאמת טיפח את המפלצת אגו של ויניסיוס בלי לשים לזה שום גבול, עם גב של כל המועדון מאחוריו.