ברור. זה ידוע. אבל בכל זאת הATP היה חייב לעשות משהו.
הרי עכשיו ברור לכולם שמירוץ הגוט נפגע ואין שום ערך לדירוג.
הATP אירגון יותר עלוב מאירגון שחקני הכדורגל שהסכימו למונדיאל החורף.
בזמן הזה מחוסנים ולא מחוסנים צופים במשחקים, לא מחוסנים נכנסים חופשי מהגבול הדרומי ורק נולה לא משחק. הזייה.
אבל זה רק סימפטום לפשיטת הרגל של האמריקאים.
אתה מגבר כאילו נובאק דורס כל מה שזז השנה, נובאק השנה הפסיד יותר משחקים מאשר בכל זמן אחר שזכור לי, הוא כבר לא דומיננטי כמו שהיה קודם, הוא מפסיד גם בגראנד סלאמים, ושנה שעברה הוא הפסיד בגמר למדבדב.
שוב ההחלטה היא דבילית, אבל בחיאת עוד מעט אתה שם את נובאק ליד אלוהים.
סופה של אגדה.
השחקן שמגנט אותי לטניס וגרם לי לשבת שעות מול המשחק ‘המשעמם’ הזה, האיש שאני חייב לו כל כך הרבה רגעים אמוציונליים שלי כנער/בחור צעיר, החליט שבגיל 41 זה זמן טוב להפסיק לרדוף אחרי נדאל ודגוקוביץ.
רוג’ר פדרר פורש. 
לא יודע איך מתחילים לסכם, לחשוב על חיים של טניס בלעדיו באופן רישמי. זה אומנם פחות טראגי כי הוא היה פצוע כל השנה הזאת ומעבר לשיא, אבל לצערי גם כשניסיתי לצפות במשחקים אחרים, טובים ככל שיהיו, פדרר זה לא היה.
אחד, יחיד ומיוחד, ועזבו אתכם ממלחמות הטוב בהיסטוריה, שיהיה מקום 100 בהיסטוריה, מה שקובע זה מה שכל אחד מרגיש אינדיבידואלית. עבורי הוא תמיד יהיה הגדול ביותר, ולא רק בגלל הטניס הייחודי שלו.
ארחיב אולי בהמשך, כרגע אני רק רוצה להגיד תודה. תודה על שהכרת לי את הענף הזה, על ההקרבה, הרגעים המאושרים והמאושרים פחות.
אגדה שהייתה באמת, הגיע הזמן שדור הזהב של הספורט העולמי באמת הולך ונעלם. זה שידעתי שזה יקרה (בשבילי זה התחיל בקובי, בולט, פלפס ועכשיו רוג׳ר) לא הופך את זה לקל יותר.
בהצלחה רוג׳ר, תמיד בליבנו. 
אני אוהד נדאל בכל רמח איברי כמו שאומרים,בתחילת הדרך ובתחילת היריבות ביניהם לא אהבתי את פדרר, הוא היה כל כך טוב ונדאל תמיד התקשה נגדו, ההפסד בווימבלדון 2007 עדיין צורם לי. אך עם הזמן התחלתי להעריך אותו יותר, לא רק כשחקן אלא גם כבנאדם, עד כדי כך שהיום אני יכול להגיד שחלק גדול מהטניס מת בשבילי.
שחקן אגדי, באדם ענק, תופעת ספורט.
זה הצליח להיות גם צפוי וגם מפתיע במקביל.
כביכול ידענו שזה יגיע בקרוב ועדיין ההפתעה אדירה. יש בי משהו שחשב שהוא ישחק לנצח.
ההודעה הזו פוגעת כמו חץ בלב.
יצא לי לראות אותו משחק בלונדון, כמה קלאס, פשטות ומלכותיות.
היה שלום המלך רוג׳ר.
איזה מדינת עולם 3 אנחנו
עד שמגיע לפה טורניר טניס ראוי עם שחקני ATP טובים שמתחיל בשישי אז בשבת ובחג יש משחקים שמתחילים ב-12:00 בצהרים אבל כניסת קהל רק מ-20:00 של שבת ושל החג כי זה לא קדוש לראות טניס כנראה.
יותר מזה מכירת כרטיסים החלה לפני שפרסמו את ההחלטה השערוריתית הזאת ואנשים קנו כרטיס ליום שלם אבל יזכו לראות רק משחק או שתיים גג מהסשן של הערב.
זה פשוט מרתיח
המשחק האחרון של פדרר היה עצוב.
היה עצוב לראות את גדול השחקנים מתקשה בתנועה ובעצם משחק כמו בן אדם נורמטיבי בגיל 41. עוד יותר עצוב שזה נגמר בהפסד. ועוד יותר עצוב לראות אותו בוכה.
מה יש בך רוג׳ר שמעורר בי כל כך הרבה אמוציות?
כמה רציתי שהם ינצחו. רפא ניסה לקחת את זה על עצמו, אבל גם הוא לא שיחק כל כך הרבה לאחרונה. קשה, קשה. היה משחק קשה.
הגוט של הטניס למד מגוט אחר איך עושים את זה נכון:
הסדרה “ברייק פוינט” של נטפליקס על סבב הטניס העולמי עלתה לאוויר עם 5 פרקים כשעוד 5 יצאו ביוני.
אלה אותם יוצרים של סדרת הנטפליקס שלהם על הפורמולה 1 וזאת סדרה מצויינת אז נראה ששווה
עד כה ראיתי רק פרק אחד…
הצדק נעשה.
גילוי נאות - אני לא חובב גדול של דיוקוביץ’. ולא, בניגוד לרבים אחרים - זה לא נובע מהאישיות המעט מעוררת אנטיגוניזם שלו. כבר כתבתי יותר מפעם אחת שאין לי בעיה עם ספורטאים שחצנים לכאורה, ולהיפך - לרוב אני מעדיף אותם בהרבה על-פני הדמויות הפלקטיות של אותם שחקנים “ג’נטלמנים” שכולם אוהבים לאהוב.
אני פשוט חושב שהטניס שלו, קצת משעמם. הוא פשוט לקח את המהפיכה שעברה על עולם הטניס ב-20 השנה האחרונות - שגררה את המשחק אל חבטות עוצמתיות מהבייסליין - ושכלל אותה לכדי שלמות. יציב, חזק, ובעיקר - חף מטעויות כמעט לגמרי. דא עקא, שהסגנון הזהיר הזה, הוא גם חסר מעוף ומשמים לטעמי.
אבל, חוסר החיבה שלי לסגנון שלו, לא גורם לי להיות עיוור לעובדה שפשוט מדובר בשחקן הטניס ששמר על הרמה הגבוהה ביותר לאורך תקופת הזמן הארוכה והיציבה ביותר בהיסטוריה, ולכן - יש שיאמרו ובצדק - מדובר בשחקן הטניס הגדול ביותר בהיסטוריה. הוא התמודד עם שני הטוענים האחרים לכתר, בשיאם, פעם אחר פעם - ולמרות שמטבע הדברים הפסיד לא פעם - לרוב יצא עם ידו על העליונה.
והיום, הטייטל הזה קיבל חותמת נוספת, כאשר השווה את שיא הגראנד סלאמים (בדרך לשבירת ודאית של השיא בהמשך).
ואין מתוק מכך שהוא קיבל את ההכרה הזאת, לה הוא ראוי כל-כך בגלל מי שהוא כספורטאי - דווקא על אותה במה שניסתה לשלול זאת ממנו, מסיבות שקשורות להכול - חוץ מלספורט.
לא כל יום אנחנו זוכים לראות זאת, אבל - כמה כיף כשהפוליטיקה מפסידה לספורט.
שוב לא נותנים לדיוקוביץ להכנס לארה"ב
“This country is stuck on stupid, it just is”
זה כבר ביזיון, מדינה של דפוקים.
רק אני צופה במשחק הענק הזה?
מישהו כתב איפשהו באינטרנט שיש וייבים של נדאל-פדרר 2008. מהגעגוע למשחק הזה לא ויתרתי הפעם ופתחתי.
ראליים לא נורמליים. משחק היסטורי.
והמאבק על המשחקון שהגיע למיליון דיוס - ואוו
נובאק מפלצת מנטלית, לא היה ולא יהיה ספורטאי כזה מנטלית.
פשוט מדהים.
