מחפציני נשים שכמותכם
@Aragones יש לך ניתוח מקצועי? מי פיבורטית? למי יש “יד” חזקה?
עם כל הכבוד ליצירות המופת הללו ממצריים, לא ראיתי את המשחק כי אני עסוק בלחגוג את הזהב של נולה.
אחרי הזכייה המרשימה בסוף השנה הבן אדם איבד קצת את הפוקוס. הוא שיחק פצוע בדיוויס ולא נח בכלל. הוא התגעגע לילדים שלו בכל טורניר רחוק ופשוט ראו שכבר לא אכפת לו כמו פעם.
הוא נפצע בפריז, עבר ניתוח ושיחק בחצי כוח בווימבלדון ובכל זאת הגיע לגמר.
אבל כולם ידעו שהוא רוצה אולימפיאדה בהזדמנות האחרונה שלו.
מולו עמד המפלצת הלא קטנה קרליטוס, בגמר בו שיחקו השחקן הכי מבוגר מול הכי צעיר.
ונולה, בן ה37, שרק לפני כמה שבועות עבר ניתוח בברך, מנצח מפלצת אדירה שצעירה ממנו 16 שנים.
הגוט.
אתה מעדיף לראות טניס על פני יצירת האומנות מלמעלה? לא מאמין עליך
ouch
לפחות זו לא אמבה אוכלת מוח.
זה עוד יותר מרשים כי אחרי שני הההפסדים בגמר ווימבלדון, נולה עושה את זה דווקא על חימר.
יש מלא תלונות על הארגון של הצרפתים לאולימפיאדה שהם ברמת ביזיון
אני ממשיך לשמוע תלונות מספורטאים על התנאים בכפר האולימפי
טוענים שחם ואין מיזוג בחדר, שחיין איטלקי הלך לישון בפארק.
חולקים 2 תאי שירותים על 10 אנשים.
יש מחסור באןכל בסיסי בחדר אוכל כמו ביצים פחמימות ירקות עוף
דברים שלא שמעתי באולימפיאדות קודמות, זה כנראה ארגון האולימפיאדה הכושל בהיסטוריה בערך
לפחות שם יש הפרדה בין גברים לנשים?
ניסיתי לראות מגבלה כלשהי בתנועה, פחד משינויי כיוון פתאומיים (בשתי הרגליים), ובעין הלא מקצועית שלי לא ראיתי. לדעתי הוא החלים לגמרי מהפציעה, והחבישה הייתה רק למראית עין.
מאוד מאוד קשה להסכים עם אמירה כזו.
הוא היה עדיין מאוד מוגבל בווימבלדןן. הוא לא היה חד, לא היה מהיר וראו בבירור שהוא לא מעז לשנות כיוון ולגלוש כפי שהוא אוהב. אני בטוח שזה עזר לקרליטוס לנצח אותו בכזו קלות בגמר.
לפני שבועיים נפצעתי קלות בברך. הרגשתי משהו מוזר בנוסף לכאבים. עשיתי מיד MRI וראיתי שיש לי קצת נוזלים מסביב לצולבות. משהו באמת מינימלי.
הדבר הקטן הזה גרם לי לכאבים אם הייתי הולך קדימה, ולהרבה יותר כאבים אם הייתי משנה כיוון.
אבל חוץ מהכאבים, הרגשתי חוסר בטחון מוזר. הרגשתי שאני לא מסגול לעשות תנועות מסוימות בלי שאפילו ניסיתי לעשות אותן. לא יודע להסביר את עצמי יותר טוב מזה, פשוט איבדתי את הביטחון בתנועה שלי.
אז מאוד קשה לי להאמין שאחרי פחות מחודשיים מאז הניתוח בברך ורק שבועיים וחצי מאז הגמר בווימבלדון, לא רק שהוא בסדר גמור מבחינת הכאבים, המיניסקוס והתנועה (להזכיר לך, מול ציצי ברבע הוא סיים את המשחק תודות למשככי כאבים) אלא שיש לו בטחון מושלם בברך שלו ובתנועות שלו.
זה פשוט בלתי אפשרי מבחינת זמן ההחלמה.
הגיוני מה שאתה אומר, אבל בגמר לא ראיתי (ואולי לא רציתי לראות) סימן לפציעה.
גם הפרישה ממונטריאול מקבלת הסבר נוסף, חוף מזה שגם לפני שנה הוא דילג על הטורניר בקנדה (ולא למשל על סינסינטי).
מה שלי מוזר זה הוויתור של קרלוס על מונטריאול- לא ראיתי פציעה, האם הוא כבר בשלב בקריירה של הקטנת עומסים?
תמצית הסיפור של ארה״ב. מביאים כשרונות טופ מכל העולם. זה בדיוק מה שקורה בפיננסים, טק (שלום למנכ״לים של גוגל ושל מייקרוסופט, ועוד אינספור דוגמאות), אקדמיה…
הלוואי עלינו איכשהו.
כאילו דורות דורותיהם של דולגופיאט, גורבנקו, מישה זילברמן, פאבל פאלצ’יק, כל רצי המרתון ושלי הם ילידי ארץ הקודש.
מי זה ובמה הוא מתחרה?
הוא נולד באוקראינה אבל מייצג את ישראל וזכה במדלייית ארד בג’ודו בפריז. וזה פיטר לא פאבל
התכוונת לפיטר?
אפשר גם לציין את נבחרת צרפת בג’ודו.
כמובן שגם אנחנו ארץ של מהגרים במידה רבה, אבל:
אומנם זה גולש לנושא אחר, אבל האוכלוסיה האתיופית בישראל היא אולי הכי פחות “מנוצלת” בהקשר הזה. המון יוצאי אתיופיה שהיו בולטים בצה"ל וחלקם הגיעו ליחידות מובחרות לא הצליחו להישאר במסגרת רצינית של ספורט. יש כמה בכדורגל, אחוז מאוד מצומצם באתלטיקה וזהו.
אפשר יותר עם מה שיש לנו, אבל המערכת עוד לא יודע להתמודד ולתקצב את זה
זה בגלל שהמשטרה אצלנו לא עושה עבודה מספיק טובה (כרגיל).
בארה"ב, כמו במדינה מתוקנת, המשטרה לימדה את השחורים שאם אתה לא רץ מהר - אתה פשוט לא תהיה. אז הם למדו לרוץ מהר.
#סליחה