אני מסתכל על הקישור של פריס ועלינו ומשום מה הקלאסיקו ה0-4 עם בניאס ב2015 מהדהד לי בגלל צמד המילים שנאמרו על המערך השערורייתי (איסקו את חמאס ודנילול) דאז : הרכב פיפ’'א.
חוץ מהתקפות מעבר קטלניות, שמבוססות על יכולות אישיות אני לא רואה באמת קבוצה עם טביעת אצבע של פוטצ’יניו. מספיק היה לראות אותם מול סיטי העונה בשביל להבין את הכמעט אפס השפעה שיש לו על מהלך המשחק.
למרות שחטפנו כאפה מהם בגלל האפס מוטיבציה הכללית דאז אני משום מה לא ממש מודאג…
.
על החיים ועל המוות.
לעוף בשמינית יהיה חתכת כאפה, לא משנה מול איזה קבוצה (ותרשו לי להניח בצד את “יהיה יתרון בליגה” וכו’ כי עכשיו אם איך שיוביץ’ והטבלה נראים אפילו בלי בנזמה ורודריגו במקום ויני אנחנו לוקחים אליפות, כמובן עם רוטציה רחבה בקישור המזדקן שלנו כשמצדי קמאבינגה ופדה ישחקו הרבה יותר).
אבל להעיף את פסז’ על אמבפה ואל ח’אליפי, וכמובן לאונרדו יקיר המועדון יהיה חלום. מסכים שכל עוד פריז לא תתפוצץ או משהו יש סיכוי טוב לעלות, אבל לא הייתי קובע נחרצות שאנחנו עדיפים מהם וכל עוד למסי לא יהיה יום טוב זה יסתדר. כי לאמבפה יש תמיד “יום טוב” והיכולות שלו לא נקבעות לפי על איזה רגל הוא קם בבוקר. כנ"ל די מריה. למשחקים כאלה הייתי מעדיף את זידאן מאמן אבל אנצ’לוטי זה עדיין אנצ’לוטי, במיוחד לעומת פוצ’טינו. ומה אם ראמוס ישחק? לא רוצה לחשוב על זה…