אריך מריה רמרק, 1929
לא מסוגל שלא לחשוב, בטח בערב קשה בהן מגיעות עוד בשורות איוב מרצועת השטח הארורה הזאת - על הדור האומלל הזה, זה שנולד אחרי תחילת המילניום, אחרי האינתיפאדה אפילו - ונהרג כאן בהמוניו במשך שנתיים כבר, יום יום, כדי שאנו הנותרים נוכל להמשיך להתווכח על הפליק טים מול הלוצ’ו טים.
וגם אלה שלא נהרגו פיזית בשדה הקרב, וגם לא נפצעו - בכל זאת לעולם לא יחזרו לחיים האלה, הרגילים, המשעממים, של נסיעות ברכבת וטיגון בנינג’ה ושתיית סודה ושאיבת אבק - כמו כולנו.
מלחמה מחורבנת. מחורבנים אלה שגרמו לה, מחורבנים אלה שהביאו להתמשכותה שלא לצורך, מחורבנים אלה שרואים את אחיהם נלחמים ומחרפים את נפשם עבורם ובכל זאת בוחרים להמשיך לחשוב רק על טובתם האישית, ומחורבנים אלה שמסייעים בידם לדבוק בהתמשכות השתמטותם ופשעיהם.