כמה מילים על כל הקיץ הנוכחי עד עכשיו:
- אני גם לא מבין למה צריכה להתרחש קטסטרופה כל כך גדולה כדי שהמועדון יגיב, הרי ב-2018 אמנם זכינו בליגת האלופות אבל הייתה לנו עונת ליגה באמת מחורבנת, ועוד עם כריסטיאנו רונאלדו.
- בתוך תוכי, בעמקי ליבי, על אחת כמה וכמה לאחר הדברים של קיליאן אמבפה שדי ברור שהוא רוצה להגיע - עדיין יש לי תקווה קטנה בלב שפלורנטינו פרס שכבר עשה את הבלתי אפשרי (פיגו, זידאן, כריסטיאנו) - יעשה זאת שוב, יחתים אותו בטריליון יורו ויסגור את ההתקפה שלנו לעשור הקרוב. אני מעריץ את הנשיא.
- אדן הזאר הוא השחקן היחיד מחלון ההעברות הזה שייתן אימפקט מיידי, והשקענו הרבה כסף אבל המחירים בשמיים, אין מה להשוות ל-2009. אני גם חושב שלוקה יוביץ’ יתחיל כשחקן ספסל, ועל רכישתו של מנדי הייתי מוותר. לגבי ההמשך, אני מאוד מקווה שפול פוגבה לא יגיע, מעדיף את כריסטיאן אריקסן. אגב, יחד עם הקיץ הקודם, אני חושב שבזבנו הרבה כסף על שחקנים בינוניים שלא היה בהם צורך - טיבו קורטואה (לדעתי, שוב - קיילור טוב יותר), אלבארו אודריוסולה (אשרף), מריאנו דיאס, אפילו עכשיו אפשר היה לוותר על מנדי ומיליטאו. אני יודע שהחיים הם לא משחק פיפה אבל כן היה אפשר לשים הרבה כסף בצד לטובת אמבפה.
- אני פשוט איבדתי אמון בשחקני הסגל שלנו, ולא רק בגלל העונה שעברה אלא עוד קודם. אני לא רואה מצב של שינוי גדול ביכולת של השחקנים. לא איסקו, לא מודריץ’, לא קרוס, לא אסנסיו, גם אפילו לא מרסלו.
- סעיף נגרר: יש לנו הרבה שחקנים בינוניים, אנחנו תקועים עם בייל שלדעתי יעזוב בהשאלה במחיר זעום והחיסכון הגדול יהיה השכר שלו, שווי השחקנים שלנו גם כן פחת - חאמס רודריגס למשל, כמה ישקיעו על דני סבאיוס? אם הייתה הצעה גבוהה מאוד על אסנסיו אז הייתי מוכר אותו, זה לא רק העונה החלשה שלו אלא בעיקר ה-‘איך’.
