אמנם בשל המאורע הגדול, חצי גמר ליגת האלופות, דף הפייסבוק שלנו כן פעיל פה ושם (שקט מוחלט משש וחצי בערב אמש ועד תשע בבוקר, וגם עכשיו אעצור), אבל כמובן שזה לא היה זמן מתאים לסרטון ועדיין יש לי מה להגיד ככה בין כל ההתרגשות והטירוף.
אליפות מספר 35 הייתה אחלה וזה גם היה מרגש שהקבוצה חזרה לסיבלס לראשונה מאז 2018. קרלו עמד במשימה ובאמת הייתה צמרמורת לראות את מרסלו. אבל עזבו. בעיקר התכוננו: הראש, הלב והשעון כבר מזמן ביום הזה, יום רביעי, נגד מנצ’סטר סיטי. הליגה הייתה מאסט. ליגת האלופות היא הדובדבן שבקצפת. כבר הייתי במשחקים גדולים עם ריאל ואני סופר-מקנא בכל אחד שיהיה במגרש ברביעי, צמרמורת. יש יותר מרגש מהשילוש הקדוש הזה של ריאל-צ’מפיונס-ברנבאו?
המשחק באנגליה היה נס, פערי הרמות היו ברורים, התפרקנו הגנתית וטקטית ואין הצדקה לכך. סיטי זו לא פ.ס.ז’ או צ’לסי. אבל אנחנו ריאל מדריד, והפעם ‘במוד רמונטדה’, לא כמו בגומלין נגד צ’לסי. מעבר לכך שריאל היא אולי היחידה שיכולה ‘לשרוד’ משחק כפי שהיה ולחזור עם 4:3, וצריך להראות לסיטי שאסור לרחם עלינו. כעת, ריאל תצטרך להציג את המשחק הכי טוב שלה העונה ובכלל מאז הגמר בקייב כדי לעבור. לא תחת, לא מיסטיקה והברנבאו, לא רק לב ורגליים. כדורגל. חייבים גול, זה ברור, אבל המפתח הוא דווקא לא לספוג ברבע השעה הראשונה – תיהיו אתלטיקו. לא צריך להשתוול. קאסמירו יחזור ויארגן את משחק ההגנה, ייצמד לדה בריינה. אסור שהיכולת העלובה של שחקני ההגנה תחזור. סיטי הגיעה בקלות בלתי נסבלת למצבים. אני חושב שזה אולי אחד המשחקים הכי חשובים של קאסמירו בריאל מדריד. ואי אפשר כמובן לצפות שעד כמה שהוא חשוב - נראה פתאום קבוצה טקטית.
אחרי המשחק נגד צ’לסי, פדה כתב, ובספרדית זה נשמע יותר טוב: “אני אמשיך עד שהרגליים שלי לא יתנו לי”. וזו בדיוק הגישה שריאל צריכה. לשחק עם הלב אבל גם עם הראש. לחשוב התקפה כי חייבים גולים – אבל בעיקר להיות יציבה ואגרסיבית ולהאמין עד לרגע האחרון, גם בדקות הקשות. הפאול הראשון שלנו באיתיחיאד היה אשכרה בדקה ה-39, אלוהים ישמור. כדי להיות יציבים, אני הולך עם פדה בהרכב ועם רודריגו כאס מהספסל על אף שהוא באמת מסוגל לתת גול ממצב אחד. הייתי רוצה את קמאבינגה במקום קרוס אבל זה בלתי אפשרי. בנזמה ו-ויניסיוס כבשו שערים מכלום, פשוט מכלום, במשחק הראשון. ואם זה יקרה שוב אז בהחלט יכול להיות שנגיע לגמר.
אני כן מאמין שנבקיע אבל ההגנה הזו גורמת לי לפאניקה, באמת מתגעגע לראמוס ופפה (וכן גם איתם ספגנו וגם איתם לא כל שנה היה גמר, אני יודע). אלאבה מניע כדור טוב יותר מנאצ’ו שהעונה הציג כמה משחקי נפל אבל אני כן מאמין בו, רק שלא יתעקש ללחוץ גבוה. לא הבלמים. אולי הקישור, קצת הקישור. אמנם הפסדנו רק בשער אחד אבל נצליח להפוך את זה אז מדובר באחת הרמונטדות היותר גדולות שלנו לדעתי בליגת האלופות לפחות כי ברור שסיטי קבוצה טובה יותר והסכנה יכולה להגיע מהרבה מאוד מקומות.
חשבתי שאהיה שפוי לקראת הגומלין, כי כבר עשינו את שלנו בצ’מפיונס. אני מקנא באלה שרגועים וצ’יל’. מה פתאום. אני חולם לעדכן גרסה לספר שלי, “המלכים של אירופה” ולהוסיף פרק במהדורה הבאה. והמבין יבין, ויש גם את ה-28 במאי, זו לא רק היום הולדת של אחותי, חולם להוסיף עוד תאריך אלמותי ויום הולדת שני פרט ל-24 במאי 2014. ממש חולם. Hasta El Final - Vamos Real