חלית? נפצעת? בוא נכתוב על זה- דיון הפציעות בספורט

[Aimarito]

שחקן שנדחק מעט לשוליים בשנים האחרונות הוא דויד סילבה, שהיה חלק מדור הזהב של הקשרים הספרדים. הוא בלט בקבוצות מצויינות כמו ולנסיה (6 שנים), מנצ’סטר סיטי (10 שנים) ונבחרת ספרד המהוללת שלקחה שני גביעי אירופה ומונדיאל אחד, שמתווספים למספר תארים באנגליה שהשיג עם מנצ’סטר סיטי. למרות ההישגים המרשימים שלו, הקשר לא הצליח להטביע את חותמו בליגת האלופות, התואר היחיד בו הוא לא זכה. כשסיים במנצ’סטר סיטי בשנת 2020, הספרדי בן ה-34 דאז בחר בצורה לא שגרתית להצטרף דווקא לריאל סוסיאדד, הקבוצה הבאסקית הצנועה, בשלהי הקריירה שלו. לאחר שלוש עונות לא פשוטות בהן היה שחקן משמעותי עבור הצ’ורי אורדין (הכינוי של ריאל סוסיאדד), הבאסקים הבטיחו את מקומם בעונה החולפת בליגת האלופות והעניקו לדויד סילבה הזדמנות אחרונה במפעל היחיד בו הוא לא זכה.

לאחר שקרע את הרצועה הצולבת הקדמית בברך במהלך אימוני קדם העונה עם ריאל סוסיאדד ב-20.7, דויד סילבה בן ה-37 הכריז על פרישה מכדורגל, כשהוא מוותר על ההזדמנות האחרונה שלו בליגת האלופות.

“מה זה רצועה צולבת?”

בברך ישנן ארבע רצועות עיקריות:

1. ACL- הרצועה הצולבת הקדמית.
2. PCL- רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.
3. MCL- הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).
4. LCL- הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי O (וארוס)

הרצועה הצולבת הקדמית הנקראת בקיצור “צולבת” או ACL (Anterior Cruciate Ligament), היא רצועה המחברת בין עצם הירך (femur) לבין עצם השוק (tibia). תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא בייצוב הברך ומניעת תנועה קדמית של עצם השוק ביחס לעצם הירך. בנוסף ברצועה ישנם מרכיבים סיבובים אשר מגבילים תנועה סיבובית של הברך בכל שלב בכיפוף הברך.

“למה זה קרה?”

אומנם לא נראה שום סרטון שמתאר את רגע הפציעה עצמה, אבל כדאי להתייחס במקרה זה ללמה פציעות קורות באופן כללי. עבור כל פציעה יש גורמים עליהם אפשר להשפיע, וכאלו שלא. אספקטים כמו כוח, קורדינציה, תזונה, מנוחה וניהול עומסים יכולים לעזור למתן את הסיכוי לפציעה, בעוד שגיל, גנטיקה ופציעות קודמות הם גורמים אותם אי אפשר לנהל או לשפר.
מעבר לכך שמדובר על שחקן מקצועי מבוגר שנמצא בשלהי הקריירה, דויד סילבה לצערו עבר לא מעט פציעות. רק בשלוש השנים האחרונות עם ריאל סוסיאדד הוא החמיץ בעונת 20/21 67 יום בגלל מגוון פציעות שריריות, ב-21/22 52 יום ובעונה האחרונה 46 יום, כשהוא נאבק לשמור על הכשירות שלו במהלך כל אותה עונה. ריבוי פציעות שריריות כמו אצל דויד סילבה לא מעניק הרבה אופטימיות בכל הנוגע למניעת פציעות והמשך משחק באינטנסיביות המצופה ממנו.

“הוא היה חייב לפרוש? לא הייתה דרך בה הוא יחזור לשחק?”

שיקום צולבת ככלל, ובספורטאים מקצוענים בפרט הוא תהליך ארוך ומורכב שאורך 10-12 חודשים עד לחזרה למגרש. אומנם כיום על פי סקירות נצפו כ 70-83 אחוזי הצלחה בחזרה למגרש בקרב כדורגלנים מקצוענים לאחר שחזור ACL, אבל צריך גם להתייחס לפרופיל של השחקן, והאם אפשר לצפות שיצלח את השיקום הארוך ויחזור לשחק באינטנסיביות בליגה הספרדית וליגת האלופות. השיקול במצבים כמו אלו הוא קודם כל של השחקן.

במקרה של דויד סילבה- שחקן מנוסה, שמכיר טוב מאוד את היכולות שלו, נראה שלהיות עונה שלמה בחוץ במסגרת שיקום כנראה לא היה בא בחשבון, ולכן הספרדי ראה לנכון לסיים את הקריירה המפוארת שלו. אומנם הטעם מעט חמוץ עבור אוהדי הכדורגל הספרדי וריאל סוסיאדד בפרט, אבל זה לא צריך להוריד מאומה מהמסלול אותו עבר בדרך להיות אחד הקשרים המעוטרים והטובים ביותר במשחק.

[Cockroach_Crazy]

@Aimarito

בברך ישנן ארבע רצועות עיקריות:

1. ACL- הרצועה הצולבת הקדמית.
2. PCL- רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.
3. MCL- הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).
4. LCL- הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי O (וארוס)

בפוטבול, גם במשחק מחשב (Madden) וגם בחיים האמיתיים תמיד אני יודע, אם זה PCL זו מכה קשה עם שיקום ארוך.

(נניח במשחק מחשב, פציעה כזו דופקת בין 38-45 שבועות בחוץ.)

[Aimarito]

Pcl זו פציעה מאוד לא נפוצה (בטח אם היא באה לבד ולא יחד עם איזו תאונה קשוחה ויחד עם acl), לרוב הסיפור זה הacl שיותר נפוץ מבין הצולבות, וגם שם זה שיקום קשוח.

[EHUD]

דוויד סילבה, טיבו קורטואה, אדר מיליטאו, טיירון מינגס, כריסטופר אנקונקו, בריל אמבולו, אמיל בואנדיה ועכשיו טימבר.

כולם קרעו את הרצועה הצולבת והעונה עוד לא התחילה
@Aimarito תן לנו חוות דעת מקצועית על העניין

העונה הקודמת העמוסה ופתיחת העונה המוקדמת הזאת נותנת את אותותיה, השחקנים עמוסים וגמורים.

ויש עוד יורו בקיץ וקופה אם מישהו חשב לנוח, וגביע אסיה ואפריקה בינואר.

[Aimarito]

שאלה קשה ואני לא יודע אם אפשר לתת לה תשובה חד משמעית. משחקי ההכנה הרחוקים, האינטנסיביות בהם ועוד. לא ברור עם נעשית מספיק הכנה בפרק זמן כל כך קצר לקראת תחילת העונה, אבל זה משהו שקשה לי לענות ככה. דיברתי על זה שאני בעיקר מופתע לרעה מההכנה של הצוות של ריאל מדריד שלרוב אני מחמיא על העבודה שלהם, אבל אפשר להסתכל על העלייה בפציעות ככלל כסימן מדאיג ברמה הרוחבית.

אציין שבמקרה של טימבר כן נופל לקטגוריה של חוסר מזל. בעוד באיזור ה 70% מקרעי הצולבת ללא מגע, הקרע של טימבר נבע מאימפקט ישיר על הברך יחד עם גלישה. לא הייתה לו הסטוריית פציעות והוא נחשב שחקן שמתאמן ברמה מאוד גבוהה, ועדיין shit happens.

נחכה לראות עם הדברים ירגעו לאחר השבועות הראשונים מבחינת מספר הפציעות איתו פתחנו את העונה.

[Aimarito]

ברצלונה עוברת קיץ לא פשוט. שחקנים חשובים עזבו, היא מתקשה לרשום שחקנים חדשים בגלל ה-Fair play הפיננסי, וגם ההנהלה מראה חוסר שקט עם כמה חילופי כיסאות לא צפויים. מה בכל זאת נשאר בטוח בקבוצה? ההגנה. חוליית BACK בה נמנים באלדה, אראוחו, כריסטנסן וקונדה - היא הדבר הכי יציב שיש בקבוצה כרגע. זה היה המצב לפחות עד שאראוחו חווה את הפציעה ה-12 שלו בברצלונה: קרע בהמסטרינגס בירך שמאל. כמו בפציעות רבות, הגורמים לא בהכרח ברורים, אז אנסה לעשות סדר איך זה קרה.

אנאטומיה בקצרה

קבוצת שרירי ההמסטרינגס

1. Semi membranosus- נמצא באספקט הפנימי של הירך האחורית, נוטה להיקרע בגלל הרמת רגליים עם ברך ישרה
2. Semi tendinosus- נמצא באספקט הפנימי של הירך האחורית צמוד לשריר אותו הזכרתי קודם
3. Biceps Femoris- שריר דו ראשי שנמצא באספקט החיצוני של הירך האחורית. הכי מוטה לפציעה מהשלושה ונוטה להיקרע בזמן ריצה מהירה או ספרינטים.

השריר בו נפצע אראוחו הוא השלישי. זה אכן קרה בזמן ספרינט, והוא כבר דיווח על רגישות באיזור אחרי המשחק מול טוטנהאם, בו הוא הוחלף בדקה ה-30 לאחר שביצע ספרינט מול שחקנה של טוטנהאם לעבר הכדור. באופן כללי פציעות המסטרינגס הן מאוד נפוצות, במחקר שעשו לפני כמה שנים באנגליה גילו שפציעות המסטנרינגס מהוות כ-11% מסך כל הפציעות בליגות הכדורגל המקצועני, וזאת גם בשל אחוז סיכון גבוה של כ-31% לפציעה חוזרת.

חשוב לציין שהיסטוריית הפציעות ה"מרשימה" של אראוחו, הכוללת פציעת המסטרינגס קודמת מלפני שנתיים, עשויה להעיד על קושי מסויים בהתמודדות עם עומסים.

קצת מכאניקה

לא כל ספרינט יביא לפציעה. שחקני כדורגל נוטים להיפצע יותר בהמסטרינגס מאשר אצנים מאתלטיקה, לדוגמא, והסיבה קשורה, בין היתר, לכיוון הריצה. אחת ההשערות היא שמכיוון שיש יותר הפעלה של שריר ה- Biceps בזמן ריצה עם פנייה, יש סיכון גבוה יותר להיפצע בו. כפי שניתן לראות בתמונה בה הוא רץ מול סנצ’ז - במקרה אראוחו תפס את את הירך הימנית מאחור בגלל הכיוון של הריצה. כל הנאמר הוא בנוסף לרכיבים נוספים שיכלו להשפיע על הריצה שלו כמו לדוגמא המאבק הפיזי על הכדור בזמן הספרינט.

חילופי תפקידים ופוליטיקה

זוכרים את רביעיית BACK? מי שבדרך כלל שיחק בעמדת המגן הימני בברצלונה היה ז’ול קונדה הצרפתי. ממספר מקורות נאמר שקונדה מעדיף לשחק בלם ופחות מתחבר לעמדה אותה הוא אימץ בברצלונה ובנבחרת צרפת בעונה החולפת. בהיעדר מגן ימני ברמה מספקת בסגל, לאחרונה המאמן של ברצלונה, צ’אבי הרננדז, החל לנסות את אראוחו כמגן ימני במקומו.

אחד ההבדלים המהותיים ביותר בין עמדת הבלם ועמדת המגן היא מספר הספרינטים. רק כדי לסבר את האוזן, לפי מחקר שבוצע על 30 קבוצות אירופאיות עם מכשירי GPS נמצא שבלמים עושים בממוצע 7.9 ספרינטים בזמן אימון, ומנגד מגינים מבצעים 11.3 ספרינטים בממוצע. ההבדל המדובר הוא בדרישה האתלטית לספק מספר ספרינטים בין העמדות. הפער בין היכולות של אראוחו כבלם, והדרישות לעמדה אליה הוא מסתגל הן לחלוטין גורם תורם לפציעה של האורוגוואי.

בעוד כאבי הראש של צ’אבי וברצלונה ממשיכים להראות נוכחות עונה נוספת, נותר לנו רק לקוות שהשנה הם יעשו פחות כותרות אצלינו בעמוד, וכמובן, החלמה מלאה לבאפלו רונאלד אראוחו.

[Cockroach_Crazy]

תקן אותי אם אני טועה נדב,

בזמנו אמרו שהפציעות בהמסטרינג הם מאוד טריקיות. אחרי שבועיים שלושה אתה מרגיש נהדר ויכול לבצע את כל הפעולות כראוי, אבל השריר לא באמת החלים כל צורכו ולכן הסיכוי לפציעות חוזרות בעיקר בהמסטרינג ה’שקרני’ - גבוה.

להכניס אותו מיד לעניינים ולא בהדרגה עלול לעלות לנו ביוקר ובקרע רציני שיוכל להשבית אותו לחודשיים ויותר. צריך המון סבלנות עם שריר הירך האחורי.

[Aimarito]

צודק ב-100 אחוז. בכללי לפי ניסוי שנחשפתי אליו, גילו ע"י שימוש ב EMG שהדרך היחידה להפעיל את הראש הארוך של הבייספס בירך האחורית (Biceps Femoris Long Head) היא בהכרח על ידי ספרינטים. שום תרגיל כוח בעולם שהוא כביכול מיועד להמסטרינגס לא הצליח להתקרב לדרישה של הספרינט על השריר הזה. על כן, הדרך היחידה להכין שחקן לספרינטים היא למעשה ע"י ספרינטים. החלק השונה הוא זה כיווני הספרינט, הדרישות הקוגניטיביות וכ’ו. זו בגדול הדרך הכי טובה שמצאו לנהל את זה.

אגב, את זה למדתי בברצלונה, אין סיכוי שהם לא יודעים את זה.

[Aimarito]

מהבלתי אפשרי לאפשרי: איברה, ACL והסקודטו

כחלק מעבודה עם ספורטאים נתקלים עם שחקנים צעירים, בוגרים, מקשת רחבה של ליגות, קבוצות וענפים. אחת לכמה זמן מגיע שחקן כדורגל כאוב שנופלות עליו השמיים כשהוא שומע שהוא קרע את הרצועה הצולבת הקדמית, ש הוא צריך ניתוח לשחזר אותה, ולרוב החזרה למגרש קורית לאחר 10-12 חודשים. כתגובה, כמעט כל שחקן ישאל “האם אני חייב ניתוח?” התשובה שלי? אפשר לשחק בלי, אבל רק אם אתה זלאטן איברהימוביץ’.

לשוודי ממוצא סרבי היה רומן לא קצר כשזה נוגע לקרעים ברצועה הצולבת, כשהשיא היה בפוסט האליפות של מילאן בשנת 2021/22 בו הוא הודה שהוא שיחק כחצי שנה בלי רצועה צולבת קדמית בברך שמאל. הוא אומנם לא הספורטאי היחיד איי פעם שעשה את זה (רוב ספורטאי העילית שהסתדרו ללא צולבת הגיעו דווקא מה NFL), אבל בכדורגל מדובר בגדול רק עליו ועל אלו דיארה מווסטהאם שהצליחו להמשיך לשחק ללא ניתוח.

“מה זה רצועה צולבת?”

נתחיל מהחלק הפשוט יותר. בברך ישנן ארבע רצועות עיקריות:

ACL- הרצועה הצולבת הקדמית.

PCL- רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.

MCL- הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).

LCL- הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי O (וארוס).

הרצועה הצולבת הקדמית הנקראת בקיצור “צולבת” או ACL (Anterior Cruciate Ligament), היא רצועה המחברת בין עצם הירך (femur) לבין עצם השוק (tibia). תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא בייצוב הברך ומניעת תנועה קדמית של עצם השוק ביחס לעצם הירך. בנוסף ברצועה ישנם מרכיבים סיבובים אשר מגבילים תנועה סיבובית של הברך בכל שלב בכיפוף הברך.

“השיקום לאחר שיחזור צולבת כל כך ארוך?”

בעבר, נטען ששיקום של חצי שנה מספיק לכדורגלנים, כיום חלק מהסקירות מעידות שחזרה של שחקן לפני שמונה חודשים מעמידה את השחקן בסיכון של 40% לקרע חוזר ברצועה הצולבת, וככל שמאריכים את פרק זמן החזרה עד כשנה הסיכויים לקרע חוזר הולכים ופוחתים. כיום ניתן לראות ששיותר ויותר שחקנים בטופ האירופי נוטים לחזור בטווח זמן של 10-12 חודשים מזמן ניתוח. דוגמא לכך היא טיבו קורטואה שנפצע באוגוסט והצהיר מראש שלא יקח חלק ביורו עם נבחרת בלגיה במטרה לחזור טוב יותר לעונה הבאה.

“שיחקתי בחצי שנה האחרונה ללא הרצועה הצולבת” (מפוסט האליפות של איברהימוביץ’ באינסטגרם)

קשה להגיד באיזה רגע הפציעה קרתה, כי בגדול היא לא הוכרזה מעולם. ככל הנראה, מבדיקה קצרה על הסטוריית הפציעות של השוודי, נראה שבסוף עונת 20/21 זלאטן סבל מפציעת ברך מסתורית ברגל שמאל שככל הנראה קרתה באימון בין המשחקים מול ורונה ואטאלנטה. זלאטן לא המשיך לשחק עם מילאן באותה עונה, וגם לא במחנה האימונים בקיץ, ועלה לדשא שוב רק 4 חודשים אחרי ב 12.9.21 מול לאציו, שם נכנס בדקה ה- 60 ואפילו כבש.

“מעולם לא סבלתי ככה בתוך ומחוץ למגרש” (מתוך פוסט האליפות של זלאטן)

אומנם זלאטן בחר להימנע מניתוח ושיקום ארוך, אבל זה לא מנע ממנו לחוות כאבים בזמן משחק ולאחר המשחקים. כחלק מאותו פוסט הוא מספר על כך שהברך שלו הייתה כאובה ומנופחת עד כדי צורך במספר ניקוזי נוזלים מהברך במהלך העונה. גם השינה שלו הייתה לא פשוטה כשהוא מתאר צורך מתמיד במשככי כאבים.

בהיעדר רצועה צולבת, ובזמן חשיפה לעומסים ושינויי כיוון מרובים, מבנים אחרים בברך צריכים לעזור ביציבות הברך. המבנים שחווים עומסים מתגברים הינם מייצבי ברך שריריים (בעיקר המסטרינגס), מניסקוסים, רצועות הברך הנוספות ועוד. חלק מאותם מבנים יכולים להיקרע גם הם ולהביא למצב בו יש עוד כאב, נפיחות חולשה והגבלה, וכל זה מבלי להזכיר את הסיכון שנוצר לרגל השניה בגלל האסימטריה בין הרגליים. במקרה של זלאטן, בעונת 21/22 הוא סבל מעוד פרקי זמן (35 יום במצטבר) מחוץ למגרשים בגלל כאבים בברך שהמשיכו להטריד אותו במהלך העונה. לטענת השוודי, הוא לקח חלק בעשרה אימונים מתוך אותה חצי שנה.

“בראשי הייתה רק מטרה אחת, להפוך את חברי לקבוצה והמאמן לאלופי איטליה. כי הבטחתי להם” (מתוך פוסט האליפות של זלאטן)

אפשר לתהות למה זלאטן בחר להתעקש על הדרך הזאת. הרי ניתן להבין שגם בסטנדרטים המאוד גבוהים של איברהימוביץ’, השיקום היה מאוד כואב ולא פשוט בכלל. זלאטן בגדול רצה לעמוד לרשות קבוצתו דאז מילאן, והוא הבין מראש במה כרוך השיקום מהניתוח. השוודי, בעונתו הראשונה עם מנצ’סטר יונייטד ב 2017 (בעודו בן 35), קרע את הרצועה הצולבת ברגל ימין, ועבר ניתוח בברך וחווה תהליך שיקום של כ-8 חודשים, כשכבר אז תהו האם “איברה קדברה” יוכל חזור למגרשים או שיתלה את הנעליים. לצורך העיניין, דויד סילבה בגיל 36 נאלץ לפרוש בקיץ בגלל אותה פציעה.

זלאטן הראה לכולם שהוא לא מתכוון לוותר בקלות כשסיים את השיקום בהצלחה, אך הוא הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו להיות מחוץ למגרשים כמעט כל העונה אם הוא רוצה לעזור למילאן לזכות בסקודטו הראשון שלה מזה 11 שנה. זלאטן שיחק בסרייה א’ 1009 דקות שהתפרסו על 23 משחקים סה"כ, ומתוכם שיחק ב-7 משחקים 90 דקות מלאות. הוא כבש 8 שערים ובישל שלושה. הוא סיים כמבקיע השלישי בטיבו בקבוצה בכל המסגרות רק אחרי רפאל לאאו ואוליבייה ג’ירו (14 שערים כ"א) ששיחקו יותר מפי 2 ממספר הדקות בהן שותף השוודי בן ה-40 באותה עונה.

“הפכתי משהו בלתי אפשרי לאפשרי” (מפוסט האליפות של זלאטן)

השאלה המתבקשת כאן היא האם זה נכון להגיד שזה אפשרי ולמרות ההמלצות אפשר לשחק ברמה מקצוענית בלי רצועה צולבת. אפשר כיום למצוא כמה סקירות ומחקרים שמצביעים על הצלחה בתהליך שיקום שמרני, אך זה מצריך שאותו אדם יהיה “Coper” , אדם שמשתף פעולה בתהליך באופן מלא. מתוך אותם משתפי פעולה נצפו אחוזי הצלחה מאוד משתנים ביכולת החזרה של השחקנים להמשיך בספורט מקצועני (הנחקרים היו מתחום הכדורסל והכדוריד בעיקר ללא נבדקים מענף הכדורגל) שנעו בין 40% ל- 72% וחלקם אף המשיכו לשחק שנים קדימה ברמה גבוהה. על כן, התשובה הכנה היא שתיאורטית זה כן אפשרי, אבל אתה צריך שיהיה לך אופי ומחוייבות כמו של זלאטן איברהימוביץ’. חשוב לציין שב-23.5.22 יום אחרי המשחק האחרון לאותה עונה בליגה, איברה החליט לעבור את הניתוח לשחזור הצולבת.

"היום יש לי ACL חדש ותואר נוסף" (משפט הסיום של זלאטן מתוך פוסט האליפות)

מוקדש ל @Mendieta

[SantiagoBernabeu]

פוסט מדהים, כרגיל!

יש רמות שונות של פציעות ACL? על קורטואה נכתב שיחזור רק לעונה הבאה, בעוד מיליטאו שנפצע פציעה דומה נכתב שיחזור באיזור מרץ/אפריל. מה ההבדלים?

בנוסף, האם הפציעה הזאת תגביל את מיליטאו בעתיד מהבחינה האתלטית או שזה לא אמור להשפיע? אסנסיו או חסה למשל חזרו שחקנים שונים מהפציעות שלהם (לא זוכר מה היו הפציעות אז) ואיבדו את כל המהירות.

[Aimarito]

@SantiagoBernabeu

פוסט מדהים, כרגיל!

תודה :).

@SantiagoBernabeu

יש רמות שונות של פציעות ACL? על קורטואה נכתב שיחזור רק לעונה הבאה, בעוד מיליטאו שנפצע פציעה דומה נכתב שיחזור באיזור מרץ/אפריל. מה ההבדלים?

יכול להיות קרע חלקי בצולבת, אבל או שיחתכו את הרצועה שנשארה (אם לא נשאר ממנה הרבה והיא לא אפקטיבית) וישחזרו את הצולבת, או שיש מספיק מהרצועה ואז לא נכנסים לפרוטוקול הזה בכלל חוזרים מהר יותר. יכול להיות גם עיניין של מבנים נוספים שנפגעים כמו שקרה עם גאבי, אבל זה לא המקרה.

מה שיכול להבדיל בין קורטואה למיליטאו הם שני דברים:

1. ציפייה ששלב ה rtp ילך מהר יותר עם מיליטאו כי הוא יותר אתלטי וצעיר.

2. כל עיתונאי זורק מה שבא לו כי לעיתונאי ספורט אין ממש accountability.

@SantiagoBernabeu

בנוסף, האם הפציעה הזאת תגביל את מיליטאו בעתיד מהבחינה האתלטית או שזה לא אמור להשפיע? אסנסיו או חסה למשל חזרו שחקנים שונים מהפציעות שלהם (לא זוכר מה היו הפציעות אז) ואיבדו את כל המהירות

אחת הסיבות שמותחים את השיקום כל כך זה בגלל שלב ה return to play. הגיעו בעשור האחרון למסקנה שהחצי שנה שמאפשרת לשחקנים כדורגל להתאושש במהניתוח כמו “אנשים רגילים” פשוט לא מספיקה. אחת הבעיות הייתה שיעור הקרעים החוזרים הגבוהים, אבל סיבה נוספת אלו מקרים כמו אסנסיו וחסה שבשלב ה rtp קבור הכלב. כיום מצליחים לראות יותר כדורגלנים מצליחים לחזור ליכולת הקודמת שלהם, וזה מתיישר גם עם הסטטיסטיקות הקיימות במחקרים האחרונים.

קשה להגיד איך מיליטאו וקורטואה יחזרו, אבל כיום הסיכויים הולכים לטובתם, אם כי עם הבלאגן בכדורגל העולמי ברמה הבריאותית אני לא בטוח בכלום.

[SantiagoBernabeu]

תודה על התשובה המפורטת.

לגבי שלב הRTP, איך בכל זאת מחליטים מתי השחקן יכול לחזור בצורה בטוחה? אם אני מדמיין את זה כפונקציה של יכולת ובטיחות לעומת הזמן, איפה בעצם שמים את האצבע ואומרים אוקיי פה השחקן כבר בשל לחזרה למגרשים? האם במידה ויתנו לו שנה שלימה לחזור לעניינים זה אומר שהוא יחזור טוב יותר מאשר אם יחזור אחרי 8 חודשים?

איזה מקרים יש של שחקנים שחזרו ליכולת הקודמת שלהם? ידוע לי על קייזה, שאמנם לקח לו המון זמן לחזור אבל ראיתי אותו לאחרונה בצמד משחקים של יובה והוא היה מעולה. מי עוד?

[Aimarito]

@SantiagoBernabeu

לגבי שלב הRTP, איך בכל זאת מחליטים מתי השחקן יכול לחזור בצורה בטוחה? אם אני מדמיין את זה כפונקציה של יכולת ובטיחות לעומת הזמן, איפה בעצם שמים את האצבע ואומרים אוקיי פה השחקן כבר בשל לחזרה למגרשים? האם במידה ויתנו לו שנה שלימה לחזור לעניינים זה אומר שהוא יחזור טוב יותר מאשר אם יחזור אחרי 8 חודשים?

אני אנסה לתמצת לך בגדול את רוב החומר שלי מהתואר השני שעוסק בזה.

בשביל להיכנס מראש לשלב הזה המטופל צריך להיות:

1. טווחי תנועה מלאים
2. ללא כאב.
3. אסימטריה בכוח ונשיאת משקל עד 10 אחוזים בין הגפיים.
4. יכול לבצע jogging ללא כאב או תנועות פיצוי.

בהמשך יש טסטים ותהליך התקדמות בכל פונקציה כדי לקדם פונקציה אף מורכבת יותר. השלבים בגדול:

1. יכולת נחיתה וקפיצה סימטריות.
2. ריצה מתגברת בקווים ישרים
3. ספרינטים ובלימות בקווים ישרים
4. נחיתה עם שינוי כיוון.
5. שינויי כיוון ללא כדור.
6. שינויי כיוון בזויות משתנות
7. שינוי כיוון בסביבה דינאמית.
8. מסלולים עם האצות, בלימות ושינויי כיוון.
9. מסלולים עם אותם קונספטים עם כדור.
10. תוספת של מסלולים עם קבלת החלטות. ומגע פיזי עם עוד שחקן (רונדו זו גם אופציה)
11. משחקונים.
12. כניסה הדרגתית בזמנים למשחקים רגילים .

בכל שלב הוא צריך לבצע את זה עם מדדי איכות מסויימים וכמובן לצלוח אותם ללא כאבים.

@SantiagoBernabeu

איזה מקרים יש של שחקנים שחזרו ליכולת הקודמת שלהם? ידוע לי על קייזה, שאמנם לקח לו המון זמן לחזור אבל ראיתי אותו לאחרונה בצמד משחקים של יובה והוא היה מעולה. מי עוד?

ואלדס, צ’ימי אווילה, זלאטן, אסנחו וזה ממש מהשרוול. זה כן אפשרי, פשוט זה תהליך מאוד ארוך ומתיש.

[mos56]

נדב לא יודע מה זה אומר על ברצלונה, אבל לקרוא את ההודעות שלך על פציעות בספורט ופיזיוטרפיה הפך להיות יותר מעניין מלצפות במשחקים של ברצלונה.

קבל את זה גם כמחמאה וגם כעצב על המצב של הקבוצה שלנו.

[SantiagoBernabeu]

נדב,
כמה זמן לוקח לחזור לכושר מיטבי אחרי פציעה? יש איזושהי חוקיות? אני מניח שזה תלוי במספר גורמים שתלויים בשחקן דוגמת גיל והשקעה של השחקן עצמו, וכן באיזו פציעה מדובר וכמה זמן הוא היה בחוץ. אבל בכל זאת, מה כן ידוע על הזמן שבין החזרה למגרשים עד החזרה לכושר?

[Aimarito]

בגדול זה תלוי בכל הגורמים שציינת. אין חוקיות חד משמעית, ובגדול הצוות הרפואי מחליט מראש על פי אותם פרמטרים אותם קבעת קודם, ונחליט על יעד מראש מול הצוות המקצועי (מדברים בדרך כלל על משחק ספציפי אליו הוא יחזור). המציאות היא כמובן יותר דינאמית כפי שראינו לא מעט פעמים עם מתיחת חזרות של שחקנים מכל מיני סיבות כמו אצל גולר ופדרי.

[Aimarito]

Football’s HUGE Problem That’s Only Getting Bigger

סרטון מעניין (מעט פשטני לדעתי) על העלייה בכמות הפציעות עד כה העונה.

[dmitrys]

פעם הייתי רואה סומו ביורוספורט , כל הטקסים ושלווה הרגיעו אותי, ואהבתי קרבות קצרים בלי דם.
אני זוכר את הבחור המוזר שלא ממש נראה יפני בשם אקבונו.
הוא היה נראה ענק אבל פחות שמן מרוב המתאבקים האחרים, ויותר שחום. הסתבר לי שהוא בכלל מהוואי.
הוא היה הלא יפני הראשון שזכה בתואר היוקוזונה. אחריו באו עוד כמה, אני בעיקר זוכר שני אחים ממונגוליה. אחר כך הפסקתי להתעניין.

אז אקבונו נפטר אתמול מדום לב בגיל 54. RIP, אלוף.

[Aimarito]

שתי רגליים צולבות

קשה להגיד שללוקאס הרננדז היה קל בשנים האחרונות. הספרדי- צרפתי ששיחק בעונות הקדומות בבאיירן מינכן הגרמנית חווה עונה לא פשוטה עם מספר רב של חיסורים בעקבות פציעות שרירים חוזרות, וקרע ברצועה הצולבת שהשבית במסגרת המשחק הראשון בגביע העולם, מה שהוביל למספר של כ-832 דקות במדי הבאוורים לעונת 22/23 בכל המסגרות.

את העונה הרננדז פתח עם פריז סן ז’רמן הצרפתית של לואיס אנריקה שמחזיקה צוות יוצא דופן של מדריכי כושר ופיזיותרפיסטים ברשותו של רפא פול, שמוכר כאחד הטובים בעולם בתחומו. בניגוד לעונות הקודמות, לוקאס לא פיספס אפילו יום אחד בשל פציעה אצל הפריזאים. נראה שהוא על המסלול הנכון לשנות את המומנטום עבורו ולהצטרף לנבחרת צרפת לקראת היורו, במטרה לעזור להם לזכות בתואר אחרי שפיספס את ההזדמנות לתרום לנבחרת הצרפתית במונדיאל בקטאר. כזכור, הצרפתי קרע את הרצועה הצולבת ברגל ימין במשחק הראשון בשלב הבתים, אך הפעם היה נראה שהוא שם את הפציעה מאחוריו.

לאחר מעל ל- 3000 דקות במדי הפריזאים העונה בכל המסגרות, ו-42 דקות לתוך המשחק הראשון של חצי הגמר מול בורוסיה דורטמונד בליגת האלופות, לוקאס הרננדז קרע שוב את הרצועה הצולבת, אך הפעם בברך השמאלית.

“מה זה רצועה צולבת?”

בברך ישנן ארבע רצועות עיקריות:

ACL- הרצועה הצולבת הקדמית.

PCL- רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.

MCL- הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).

LCL- הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי O (וארוס)

הרצועה הצולבת הקדמית הנקראת בקיצור “צולבת” או ACL (Anterior Cruciate Ligament), היא רצועה המחברת בין עצם הירך (femur) לבין עצם השוק (tibia). תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא בייצוב הברך ומניעת תנועה קדמית של עצם השוק ביחס לעצם הירך. בנוסף ברצועה ישנם מרכיבים סיבובים אשר מגבילים תנועה סיבובית של הברך בכל שלב בכיפוף הברך.

“איך זה יכול להיות שזה קרה הפעם ברגל השנייה?”

אומנם זה מפתיע במבט ראשון, אבל זה גם מתכתב עם המחקרים. לפי לא מעט סקירות הסיכוי לחוות קרע צולבת ברגל הנגדית עולה בין 4-12 אחוזים. חלק גדול מההתמודדות והחזרה לכושר עבור שחקנים מקצוענים נוגע גם באסימטריה בספיגת עומסים המצוייה לאחר שיקומים ארוכים ומורכבים כמו אלו, ומהווה קושי בפונקציות גבוהות כמו נחיתה, בלימה ושינוי כיוון בזמן משחק.

“כמה השיקום ארוך?”

נכון להיום, נראה שאומדים את החזרה של לוקאס לבעוד כ- 8 חודשים, כפי שנראה לא פעם בלא מעט קבוצות עילית. אומנם השיקום במסגרת מועדונים בסדר גודל הזה הוא משמעותית יותר אינטנסיבי לעומת שיקומים של אוכלוסיה “רגילה”, אבל לפי מחקרים וסקירות חזרה לפני 9 חודשים עשויה להגביר ב כ 40% את הסיכוי לקרע חוזר. אידאלית, עדיף להמתין אפילו בין 10 חודשים עד שנה עם החזרה למשחק, ובעיקר במקרה של הרננדז, ולאור הסטוריית הפציעות הענפה שלו. עד כה, הצרפתי החסיר כמעט 800 ימים בגלל פציעות במהלך הקריירה, וצפוי לעבור את רף ה -1000 יום עם תקופת השיקום הקרובה.

קשה שלא לתהות לגביי הסיכוי של לוקאס לחזור לכושר המשחק בו היה. ככלל, הסקירות מציגות שלאחר שיקום מורכב לאחר שיחזור צולבת, כ50% בלבד טוענים שהצליחו לחזור לרמה הקודמת שלהם. הסיכוי כמובן לא צפוי להשתפר לאחר ניתוח שני, אבל אפשר רק לקוות שלוקאס הרננדז אולי יצליח להכין את עצמו לקראת הטורניר הגדול הבא ולייצג את נבחרת צרפת.

[Aimarito]

ווימבלדון 2024 נגמר, ובתצוגה דיי מוחצת של מספר שלוש בעולם קרלוס אלקארס. הספרדי הצעיר ניצח בשלוש מערכות 6-2, 6-2 ו- 7-6 שנתן לקרלוס את הזכייה השנייה ברציפות שלו בווימבלדון וה-15 בקריירה, וכל זה בגיל 21. בכל זאת, הנושא לשיחה בטורניר הוא לא הזוכה הפעם, אלא מי שהוא ניצח. נובאק ג’וקוביץ’ הותיק אומנם הפסיד בגמר למי שנחשב לדבר הבא בטניס, אבל הדרך שלו לטורניר הראיתה שמדובר בספורטאי שהוא לא פחות מתופעה.

אם נחזור ל 4 ביוני, קצת יותר מחודש לאחור, ג’וקוביץ’ נאלץ לפרוש מהרולאן גארוס אחרי שעל פי הדיווחים הסרבי בן ה- 37 קרע את המיניסקוס המדיאלי בברך הימנית בזמן החלקה על משטח החימר תוך כדי יציאה מהמקום.

מה זה בדיוק קרע במיניסקוס?

המיניסקוסים נמצאים במפרק הברך בין עצם הירך (Femur ) לשוק (Tibia), והם עשויים מרקמה סחוסית. התפקיד של המינסקוסים זה לייצר התאמה בין המשטחים של הירך והשוק, לספוג זעזועים, לאפשר את התנועתיות של הירך והשוק בזמן כיפוף ויישור הברך וגם לשמור על יציבות הברך. בברך יש מיניסקוס פנימי (מדיאלי) וחיצוני (לאטרלי). המיניסקוס יכול להיקרע מפעולות כמו לחץ גבוה, סיבוב, מעבר מהיר מיישור לכיפוף או להיפך, ובעיקר מהשילוב של כמה מהפעולות הנ"ל יחד. כפי שתואר קודם, ג’וקוביץ’ קרע את המיניסקוס המדיאלי בברך הימנית.

“מה הוא עשה עם זה?”

עקרונית, עמדו בפני ג’וקוביץ’ והצוות הרפואי שלו שלוש אופציות אפשריות:

1. הסרה חלקית של המינסקוס: המנתח מסיר את האיזור הספציפי עם הקרע.

היתרון- זמן החלמה ושיקום קצרים לרוב (נשיאת משקל ישר לאחר הניתוח וחזרה הדרגתית לאחר מספר שבועות). זמן חזרה משוער לחזרה לספורט תחרותי חודש וחצי- חודשיים

החיסרון- עם השנים יכול להוביל לשחיקת סחוסים בגלל ההסרה של רקמה שהינה חיונית לספיגת זעזועים. פיתרון שמומלץ לרוב לאנשים מבוגרים או לא פעילים.

2. תיקון מיניסקוס- תפירה של המיניסקוס. ניתוח זה אפשרי רק במקומות עם אספקת דם טובה.

היתרון- יכול למזער נזקים של שחיקה מקומית בעתיד.

החיסרון- זמן החלמה ארוך. 6-8 שבועות ללא נשיאת משקל על הרגל, וחזרה לאימונים הינה לרוב לאחר 3 חודשים ולכושר משחק אפילו עד חצי שנה אחרי.

3. טיפול שמרני- לא להיכנס לניתוח, ולנסות להתגבר על הסימפטומים וחוסר היציבות של הברך ע"י פיזיותרפיה ואימונים ספציפיים.

יתרון- לא מכניס את המטופל לפרוצדורה ניתוחית, ולפי חלק מהמחקרים יכול להשיג תוצאות יפות ששוות ערך להסרת המינסקוס. זמן ההחלמה באופן זה הוא דינאמי ויכול לקחת בין 8 שבועות עד 3 חודשים, תלוי בסימפטומים של המטופל לאורך השיקום והחשיפה לעומסים.

חיסרון- תמיד ישנו חשש וצורך במעקב, בעיקר אצל ספורטאים מקצוענים, שכן הקרע עדיין ישנו, ולא תמיד בעל פוטנציאל להחלמה מלאה. גישה זאת גם לא תמיד מתאימה לכל סוגי הקרעים.

אומנם לא היה לנו מידע על סוג הקרע עצמו מעבר למיקום שלו, אבל כשמדובר בספורטאים תחרותיים מרכיב הזמן הוא בעל חשיבות מאוד גדולה, בטח אצל אחד כמו ג’וקוביץ’ שלא רצה להפסיד את מה שנשאר מעונת הטניס. הסרבי והצוות שלו לקחו החלטה לא פשוטה והחליטו על האופציה הראשונה (הסרה של חלק מהמיניסקוס) בגלל אותו זמן החלמה קצר. הסרבי כאמור עבר את הניתוח ב 6 ביוני. הבעיה? ווימבלדון מתחיל בראשון ביולי, והסיכויים של הסרבי להתחרות בטורניר היו כמעט לא קיימים. בכל זאת, לאחר 26 יום בלבד המדורג 2 בעולם עלה למשחק הראשון שלו בטורניר.

“זה לא מסוכן?”

באותו משחק עמד ג’וקוביץ’ עם חבישת ברך אחרי שהחליט לנסות לבחון את הברך שלו. הסרבי כאמור נשאל לגביי פזיזות מצידו או חוסר זהירות והוא מצידו טען: “כל מה שעשיתי היה בתיאום עם הצוותים הרופאיים שלי ובהתייעצות עם מספר מומחים. בשום שלב לא עשיתי דברים על דעת עצמי, ועשיתי כל מה שהתבקשתי לעשות בטיפולים במטרה להיות מוכן לטורניר”. יש לציין שהחזרה של ג’וקוביץ’ היא בכלל לא נפוצה, אבל אפשרית.

הפער המשמעותי בין חזרה של אדם “רגיל” לאחר ניתוחים וספורטאי הוא ההכנה בחזרה למגרש. בעוד חזרה לחיי היומיום לוקחת 4-6 שבועות, זמן החזרה המומלץ לספורט עומד על חודש וחצי ואפילו חודשיים כתלות ביכולת של הברך והגוף כמכלול להתמודד עם עומסים כמו בלימה, קפיצה, שינויי כיוון ועוד. נובאק סיפר בלא מעט ראיונות לאורך הטורניר שהוא עבד מידי יום לקדם את החזרה שלו למגרש עד שהוא הרגיש שהוא יכול לשאת את העומסים על הברך, ואפילו טען שהשתתף בטורניר ראווה לפני ווימבלדון כדי לבחון את היכולות שלו.

האם הפציעה באה לידי ביטוי במגרש?

למרות ההגעה המדהימה לגמר, הסרבי אף העיד בעצמו על קשיי החזרה למגרש בפרק זמן קצר, והרגיש שהיה לו “קשה להשתחרר” ונראה שפעל עם לא מעט חשש על הברך הימנית, בעוד הוא נמנע מלבלום איתה או לבצע שינוי כיוון. בעוד בריצה קלה אנחנו מפעילים עד כ 200% ממשקל הגוף שלנו על כל רגל שנוחתת, בשינוי כיוון ובלימה יש אפילו יותר כוח שמושקע על הקרקע במטרה לספוג את האנרגיה לקרקע ולהפוך אותה לתגובה ויציאה קדימה. מדובר על אחד האספקטים הקשים ביותר שנמדדים אצל ספורטאים בחזרה למגרש, והוא מתקשר באופן ישיר לביצועים שלהם. כשג’וקוביץ’ נמנע מלבצע אותם הוא למעשה הוריד משמעותית מהאינטנסיביות שמאוד מאפיינת אותו במשחק, וגרמה לו להפסיד לא מעט נקודת בעקבות זה.

“אז איך הוא עשה את זה?”

בכנות? הוא תופעה בפני עצמה. זה לא מומלץ לכל אחד לעשות את מה שהסרבי הותיק עשה. מנגד, יש פה דוגמא מדהימה למנטליות איתה הספורטאי צריך להגיע איתה לתקופת השיקום במטרה לחזור למגרש. עבור אותם ספורטאים בשיקום, גם החלק "הסטנדרטי של ה 4-6 שבועות כרוך בעבודה סיזיפית של חיזוק, שליטה, טווחי תנועה ושמירה על כושר כללי במטרה לצמצם את הזמן ההיעדרות שלהם במגרש. ג’וקוביץ’, גם בגיל 37, הראה שניהול נכון ואופטימלי, צימצום זמן החזרה למגרש הוא אפשרי. הסרבי הוסיף שמידי משחק הביטחון שלו בברך הלך וגבר, וגם אם בסוף הוא לא הצליח להתמודד עם הטוען לכתר הספרדי, הניצחונות שלו של שחקני מדורגים אחרים כמו רונה ומוסטי ואפילו הקשה על הספרדי במערכה האחרונה בגמר. הוא אומנם לא היה במיטבו, אבל רבות עוד ידובר על הטורניר שעשה נובאק ג’וקוביץ’ שהגיע לגמר ווימבלדון קצת יותר מחודש אחרי ניתוח הברך שלו.

עשיתי את זה כי אני אוהב את ווימבלדון, הוא מוציא ממני הכי הרבה. לא הייתי עושה את זה בשביל טורניר אחר (נובאק ג’וקוביץ’).