שאלו - לדעתי לפחות שאלה רטורית - על תרומה של שתי אגדות לנבחרת בפרק זמן ספציפי. אני בוחר בלוקה מודריץ’ בלי למצמץ בכלל הוא זכה בכדור הזהב הזה כפרס על מפעל חיים וכדומה וטורניר באמת נפלא (שלדעתי בו היה חשוב הרבה יותר מרודרי עבור נבחרת ספרד שהכל התחבר לה - נניח בקטע של השוואות)
@Cockroach_Crazy אני כלל לא חושב שמה שאמרת זה דל"פ. אני שמח בשמחתו של מודריץ’ שהוא ונבחרתו הוציאו מעצמם אלף אחוז וניצלו את המצב. הניצחון שלהם על ארגנטינה (המפורקת) היה מרשים וגם היה לו חתיכת גול. אבל מתי בפעם האחרונה ברזיל באמת הייתה גדולה? מוכשרת מאוד ב-2006. מאוזנת ועם הכל ביחד? אולי 2002. ב-2010 כבר דעכו ועפו מול הולנד
חושב שמןנדיאל 2018 פשוט היה מונדיאל שהדגיש יותר את הכדורגל הטקטי והפיזי שהכדורגל האירופע עבר אליו, פחות הנעת כדור יפה. יותר קישור והגנה חזקים וסילונים מהירים ומנופחים שטסים קדימה.
לא סתם מי שאנחנו זוכרים מהטורניר הזה הם דווקא שחקני ההגנה והקישור שהיו מצטיינים ופחות ההתקפה
אני מניח שזה עוד הרבה דברים, מהמקום - אי היכולת ליעצר קרנבל וחגיגות ברטסיה האפורה והקרה, ועד למעבר דורות שפקד כמה מענקיות הכדורגל דוגמת ספרד ועוד, ועד לחוסר הייצוג הכמעט טוטאלי בשלבים המאוחרים של כדורגל דרום אמריקאי.
שנאתי כל משחק שראיתי ב 2010 בגלל הוווזלות שהחרישו את האוזניים, אבל איזה קרנבל זה היה… הרחובות הצבעוניים, הכדור שהיה קל וטס מהם יותר, היה חתיכת אירוע.
בוא, נבחרת ברזיל היתה בדיעבד בועה. כל השחקנים שכיכבו היו, או בזניט של היכולות שלהם, או ממש לפני הצוק של סוף הקריירה. עם המגינים הגריאטריים שבקיץ 06 היו שמות גדולים ובקיץ 07 כבר לא היו, או הקישור האחורי המסורבל. רונלדיניו בדיעבד עמד לפני השמדת הערך הגדולה בהיסטוריה, והיחיד שאפשר לומר שהיה לו קריירה אחר כך היה קאקא, בסנדביץ’ שבין איסטנבול לאולד טראפורד, אבל קאקא אף פעם לא הצליח להשתלב בנבחרת בשיאו משום מה, במיוחד לא ב2006.
בסופו של דבר, ברזיל נחשבה לתותחית בגלל התקפה חלומית, שנעצרה מול צרפת לא בגלל זיזו, עם כל הכבוד לאחזקת הכדור שלו, והיא היתה המשך למונדיאל מגומגם וקצת מאכזב באופן כללי. היתה כל הזמן אמונה שסוף סוף נבחרת ברזיל תגיע, אבל כשמסתכלים אחורה, אחרי מה שקרה במשחק ובמיוחד אחרי מה שקרה לשחקנים בהרכב אחרי המונדיאל, הכתובת היתה על הקיר. הזכרון של ברזיל נשכח, אבל האגדה של זידאן נותרה.
הייתי מקבל את ההגנה על זאת על כל שחקן אחר, אמבפה נניח. אבל זידאן היה שחקן של רגעים גדולים בלבד גם ביחס לשחקנים של תקופתו, והביקורת עליו בהקשר הזה היתה גם בזמן אמת. ושלא תבין לא נכון, הערצה אליו מוצדקת. היה לו טאץ’ סמי אירוטי, מסירות עם מערכת איכון עצמי, ויכולת עילאית לשמור על הכדור גם במהירות של צב שזה פלא אמיתי. אבל מצד שני, הוא היה עצלן ובמרוצי אליפות הוא היווה בעיה, ולזכות בשלוש אליפויות בעשור של משחק בריאל מדריד ויובנטוס, זה דבר ששמו לב אליו בזמנו, וביקורת לגיטימית על המורשת שחקן גדול
קח שתי דוגמאות לגבי מאזן האליפויות הדל של זינדין זידאן, ועזוב שריאל מדריד אחרי העונה השנייה שלו - 2003 - עם הוויתור על קלוד מקאללה ובלי בלם נורמלי עשתה הכל הפוך:
-כריסטיאנו רונאלדו זכה בשתי אליפויות בתשע שנים בריאל מדריד. וזה “לא פייר”.
-רונאלדו-פנומנו שעל פניו היה שווה 0:1 לקבוצה שלו עוד במנהרה - זכה באליפות הראשונה שלו באירופה רק בריאל מדריד ב-2002/03. לא בפ.ס.וו איינדהובן, לא בעונת השיא בברצלונה ובטח שלא באינטר.
המצב של זיזו ‘מתקזז’ והולך ביחד עם מאזן האליפויות של קרלו אנצ’לוטי ביובנטוס והפסד אליפות במחזור הסיום של 1999/00 ואיבוד פער גדול
אני דווקא זוכר את זידאן מתייחס לאחת המגרעות שלו - שהוא לא כבש אולי מספיק ביחס לשחקן הגדול שהיה והוא אמר את זה במסיבת העיתונאים דווקא בהקשר של ויניסיוס ג’וניור לפני רבע הגמר שלנו נגד ליברפול ב-2020/21. “הוא עוד ילד, גם עליי אמרו שאני לא מבקיע מספיק”.
לדעתי זידאן היה מרכיב חשוב בניצחון ולא משום שבישל את שער הניצחון ממצב נייח. מעבר לכך, אפשר לתאר שברזיל באה מנומנמת נגד נבחרות בינוניות בשלב הבתים ומשעמם לה להבקיע שער מהיר נגד גאנה, אבל כשפוגשים את צרפת ורוצים לנקום אולי גם על 1998 - הנבחרת במוטיבציית שיא, גם העצלים ביותר כמו רונאלדו-פנומנו מראים התלהבות.
בדיון כאן עליו שמתי לב שאף אחד לא מתייחס לאיך נראתה נבחרת צרפת בלי זיזו כלומר במוקדמות, ואיך הייתה יחד איתו. ואם הייתה ביקורת למשל על תיירי הנרי שהוא לא מספיק טוב ועקבי בנבחרת וכדומה ועוד שחקנים גדולים כאלה ואחרים אז..כנראה שזידאן בהחלט היה גדול וזה לא מיתוס. להיפך, צרפת הייתה כוס התה שלו משנת 2000 ופחות יובנטוס שם הוא איכזב.
הרבה כוכבים גדולים לא הבריקו בנבחרת - בהקשר למה שאמרת לגבי קאקה. ועל רונאלדיניו אפשר היה לחוש ב-2007 אולי שהאגדה בדרך לרדת מהאולימפוס אבל באותה נקודת זמן אי אפשר היה לדעת..הרי כמה זמן עבר מהזכייה בדאבל עם ברצלונה ונניח הבישול המבריק לז’ולי נגד מילאן בסאן סירו והכדורגל הקסום ועד שהוא היה אבוד שם נגד צרפת? מעט מאוד..
כריסטיאנו התמודד מול הקבוצה הטובה בהיסטוריה וגם גדולי שונאיו לא יכולים להתכחש למידת ההשפעה הישירה שלו על ריאל. אנחנו באמת נעמיד פנים שלקחת אליפות עם הגלאקטיקוס מול ריאל סוסיאדד, ולנסיה ודפורטיבו לה קורוניה זה איזשהו הישג גדול? אגב, בכמה מאותן עונות זיזו היה המצטיין המובהק לאורך העונה הסדירה?
רונאלדו ורונאלדיניו מסיבות שנדונו כאן מספיק פעמים היו בפיק מדהים לתקופות קצרצרות, זה לא משנה את העובדה שהדומיננטיות שלהן היתה מוחלטת בזמנו.
גם מקטרגיו הגדולים (בני ואני) לא מצפים מזידאן לכבוש בצרורות: ההופעה מול ברזיל לא נחשבת למוצלחת בזכות הבישול הדי סתמי להנרי. מוריניו טען שלאמפארד יותר טוב מרונאלדיניו - אז ניקח אמירות כאלו ברצינות? ברור שויניסיוס צריך לכבוש באופן עקבי וברור שזידאן לא. בוא נניח לאיש הקש הזה - מאמנים רוצים להרים לכוכבים שלהם מסיבות ברורות.
מדויק לטעון שכוכבים רבים לא הצטיינו בנבחרת, אבל ספק אם יש שחקנים שמזוהים כל כך עם ההצלחה ברמת הנבחרת בכדורגל המודרני כמו זיזו.
קודם כל הספרדיות שציינת כאן הן לא שם סקסי כמו אתלטיקו מדריד שבמעמד כבר עשור כביכול אבל ולנסיה עשתה שני גמרים בליגת האלופות והיה לה הרכב פנטסטי, דפורטיבו לה קורוניה הגיעה לחצי גמר בעונה הגדולה ההיא - ה-0:4 על מילאן היה מהמשחקים הגדולים ביותר, ועשתה גם רבע גמר וכדומה, וריאל סוסיאדד הפציעה ונעלמה. לדעתי זינדין זידאן של 2002-03 היה מרהיב. אחר כך פלורנטינו פרס ממש עשתה פעולות שחיבלו בקבוצה, לא נעים לי להגיד.
כמובן שאין מקום להשוואה לגבי כריסטיאנו רונאלדו - אתה מדבר עם אוהד רונאלדו להזכירך אבל לפתע מהיכולת של זינדין זידאן וגדלותו כשחקן עברנו לדבר על מספר האליפויות שלו. זה עדיין לא טניס.
לגבי אותה אמירה אני באמת חושב שזיזו התכוון לכך כדי להרים לוויניסיוס וגם להיות ביקורתי במידה קלה כלפי עצמו, ומבין שהיה לו גם אינטרס מסוים.
תראה האמת שאני כתבתי את הפוסט ההוא משני טעמים - קודם כל לדעתי זיזו אכן היה מבריק בנבחרת ואדיר בטורניר הזה וגם נגד ברזיל. דבר שני הסיום שלו היה ממש-ממש-ממש טראגי וגם מטופש כביכול כי הוא אשם. חשבתי שלגבי “חלק ב’” בהחלט יש יותר קונצנזוס אבל אין דבר.
יש כאן אוהדי נבחרת ספרד בקהל? בדיוק היום לפני 15 שנה: גמר מונדיאל 2010 בדרום אפריקה: נבחרת ספרד שכבר החזיקה בתואר אלופת אירופה - מנצחת 0:1 את הולנד בהארכה וזוכה בגביע לראשונה בתולדותיה! טורניר קשה מאוד-מאוד שהחל עם סנסצייה שמוכרת לנו - הפסד 1:0 לנבחרת שווייץ (אבא שלי ראה איתי את המשחק ולא הבין למה אני מדבר על ספרד כפייבוריטית. “אנחנו נזכה בגביע - אתה תראה”, הבטחתי לו). הקפטן איקר קסיאס שרשם את אחת ההצלות האייקוניות ביותר בקריירה שלו עם הרגל באחד על אחד מול אריאן רובן - לא היה יכול לעצור את הדמעות ואז הניף את הגביע. ותודה גם לגיבור האומה אנדרס אינייסטה הגדול על השער בדקה ה-116 מכל הלב, כל הספסל הספרדי רץ ו…הקדיש את השער לקפטן אספניול דניאל חארקה ז"ל.
הנבחרת שיחקה במערך יותר הגנתי מאשר ביורו 2008 שהיה מלהיב יותר, פרננדו טורס אחרי עונה לא טובה - לא היה רלוונטי בחלק הקדמי. קישור על טהרת ברצלונה כמובן, וגם מרכז ההגנה כשסרחיו ראמוס מריאל מדריד מגן ימני, ודויד ויאה הגדול שחצב את ה-0:1ים והצטיין כשחקנה של ולנסיה.
-הטורניר של דויד ויאה: צמד על הונדורס ב-0:2 הקשה, שער ובישול בניצחון 1:2 על צ’ילה במשחק המכריע בשלב הבתים, שער ניצחון על פורטוגל בשמינית הגמר, שער נגד פרגוואי ברבע הגמר. חמישה שערים.
אני אוהד ראול כידוע לכם אבל אין מה להשוות לגבי התרומה לנבחרת. במונדיאלים כבש ויאה תשעה שערים והוסיף בישול ב-12 משחקים. במשחקי היורו - ארבעה שערים בארבעה בישולים ביורו 2008
-הטורניר של איקר קסיאס: ספג שני שערים, כמו נבחרת איטליה וג’יאנלואיג’י בופון ב-2006 עם ההגנה ההיסטורית. לא הייתה לו הרבה-הרבה עבודה אבל כשצריך אותו..איקר לא ספג אף שער בשלבי הנוקאאוט בטורניר, וגם לא בשלבי הנוקאאוט ביורו 2008, וגם לא בשלבי הנוקאאוט ביורו 2012.
בגדול - הנבחרת הזו היסטורית מבחינת התארים. ב-2010 הכדורגל התחיל להיות קצת “לרוחב”. התלונות היו מוצדקות? אולי הגזימו והגזמנו? זה משנה בכלל? איפה אתם מדרגים אותה בנבחרות הגדולות נניח בשנות ה-2000 ואני סקרן לשמוע את דעתכם לעומת ברזיל 2002, צרפת של זינדין זידאן והחברים 1998-2002, ארגנטינה של הפיק שלה..
נשיא ההתאחדות, צ’יקי טאפיה, אישר את החדשות שכל האוהדים חיכו להן: קהל החוץ יורשה לחזור למגרשים בליגה הראשונה, אך עם תנאי מרכזי אחד - הדבר יתאפשר רק במידה והמועדון המארח יסכים לכך.
פיילוט הניסיון: לנוס נגד רוסאריו סנטרל
המשחק שישמש כפיילוט לחזרה יהיה במחזור הקרוב, כאשר לנוס תארח את רוסאריו סנטרל. במסגרת הניסיון, יוקצו 7,000 כרטיסים לאוהדי “אל קנאז’ה”.
אבל בנתיים הטירוף בשיאו: רוסאריו סנטרל כבר הודיעה על מכירת 6,500 כרטיסים לאוהדיה שיעשו את הדרך ללנוס, מה שמראה את הרעב העצום של הקהל לחזור וללוות את קבוצתו במשחקי חוץ.
התנאי המגביל:
פרט חשוב אחד: על פי ההנחיות, אסורה הכנסת דגלים וכלי הקשה (תופים וכו’) לאצטדיון על ידי קהל החוץ.
וואלה נותן לזה אובר/אנדר שנה עד שזה יורד שוב או בהרוג הראשון
אז עכשיו וירץ עלה דיאז וקואנסה ועוד כמה מיליונים בודדים, לא רע בכלל.
נשאר שנונייז יכסה את רוב ההשקעה באקיטיקה, ונתפנה להחתים את איסאק.
איזה רביעיה התקפית נקבל בליברפול, סלאח, וירץ, איסאק ואחד מבין אקיטיקה, קגפו וריו אנגומואה בן ה 16 שכל האוהדים מחזיקים לו אצבעות, בשני המשחקים ששיחק עד עכשיו הראה ניצוצות של שחקן גדול.
עד כמה שאני זוכר , שחקן מבוגר בהרבה כסף (מעל 50 מיליון נניח) קנינו רק אחד - גריזמן.
באיירן עושה את זה שנה שלישית ברציפות.
אני אמנם עקצתי אותם בהודעה הקודמת, אבל תאכלס הם צודקים. לא צריך להסתכל רק על הגיל ועל המחיר אלא על תועלת של השחקן לקבוצה. אם קיין ב 100 מיליון שווה את ההשקעה הזאת לכמה שנים , גם ספורטיבית וגם כלכלית, אין שום בעיה עם רכש כמוהו.
גם לואיס דיאס כנ"ל. יש לו עוד כמה שנים טובות לתת.
גריזמן היה טעות קשה ברורה, ולא הגיל היה הפאקטור המרכזי.
הוא זכה בכדור הזהב הזה כפרס על מפעל חיים וכדומה וטורניר באמת נפלא (שלדעתי בו היה חשוב הרבה יותר מרודרי עבור נבחרת ספרד שהכל התחבר לה - נניח בקטע של השוואות)
זה רשמי: קהל החוץ חוזר לליגה הראשונה!
פיילוט הניסיון: לנוס נגד רוסאריו סנטרל
התנאי המגביל:
