“השבוע התראיינתי אצל רביב דרוקר אודות הניסיונות של ליברמן ובנט שהתנגדו למיטוט חמאס, לשכתב את ההיסטוריה. אחרי שהריאיון הסתיים, העיר ברוך קרא כי במבצע “עופרת יצוקה”, יואב גלנט, אז מפקד אלוף פיקוד דרום, “רצה להמשיך ולמוטט את החמאס”. כרגיל, עמדתו של מר קרא מונעת מפוזיציה פוליטית – מי שלעומתי לנתניהו הוא “טוב” – ולכן הוא יצא לסנגר על גלנט, למרות שהוא אחראי למגה-מחדל של שבעה באוקטובר ולניהול המלחמה הכושל. האמת היא שבמהלך מבצע “עופרת יצוקה” ביקש רה"מ אולמרט לתפוס את ציר פילדלפי ולטהר את רפיח. אולמרט שאל את אלוף פיקוד דרום גלנט כמה זמן ייקח לצה"ל להשיג מטרות אלו והלה השיב לו כי תפיסת ציר פילדלפי תיקח 48 שעות וטיהור רפיח ייקח שלושה-ארבעה שבועות. יומיים לאחר מכן ביקש רה"מ לאשר בישיבת קבינט החלטה על תפיסת ציר פילדלפי וטיהור רפיח. שר הביטחון אהוד ברק, האב המייסד של מדיניות הדו-קיום עם חמאס, רצה להפסיק את המלחמה בכל מחיר (אגב, גם הוא מיקיריו של קרא ומאותה סיבה), ולכן הוא נפגש עם אולמרט יחד עם הרמטכ"ל לפני הישיבה ואמר לו כי העמדה שהצבא יציג בדיון בקבינט, על דעת אלוף פיקוד דרום, תהיה שתפיסת ציר פילדלפי תארך שבועות, שטיהור רפיח ייקח חודשים, ושהפעולה הזו תגבה לפחות 500 הרוגים לכוחותינו. חשוב להזכיר, שבעת ההיא, שבה כבר עמדנו על סף מיטוט חמאס, היו לצה"ל עשרה הרוגים, ולחמאס היה פחות מ5 אחוזים מהכוח שיש לו היום. אולמרט נדהם מהמהפך שחל בעמדתו של גלנט, והוא נאלץ לוותר על המהלך שכנראה היה מביא למיטוט חמאס. אולמרט התבטא אז בחריפות נגד גלנט וראה בשינוי עמדתו מקצה אל קצה תוך יומיים מעשה של בגידה מקצועית, וזאת מטעמים אופורטוניסטיים, משום ששר הביטחון ברק הסביר לו שאם הוא לא יישר איתו קו, הוא לא ימונה לרמטכ"ל.”
למביני דבר: אני שומע בתקשורת כל הזמן על איך זה שלא התכוננו כמו שצריך לאיום הכטב"מים, וכמה שאפשר היה ללמוד מאוקראינה, וכו’ וכו’.
ואני לא ממש מצליח להבין את זה, מכיוון שלפחות ממה שאני מצליח בעין הבלתי מזוינת שלי להבין מהדיווחים השוטפים בישראל ובאוקראינה, אחוז יירוט הכטב"מים שלנו טוב לפחות כמו, וכנראה שאפילו יותר, מזה של האוקראינים.
אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם מוות, גם לא אם זה במלחמה ובגלל זה ביבי היה ראש ממשלה פופולרי, כי הוא אחד שמחפש שקט בכל מחיר. ראינו את הפופולריות שלו קורונה, לדוגמה, למרות שהוא הרס את המדינה ופגע קשות באזרחים.
בנוסף, יש נטייה יהודית של לחפש שלמות וכל הזמן להתלונן על ה-1% שאנחנו לא טובים בו. זה מה שהופך אותנו למדינה המוצלחת שאנחנו, אבל זה גם מתיש ואנחנו חייבים to give ourselves a break לפעמים.
ליאור, אתה יודע מה מפריע לי עם הטיעון הזה? שאתה לא מוכן לקבל את זה שיש אנשים שרואים את המציאות אחרת. יש אנשים שה-101 האלה כבר מתים בעיניהם, והמטרות שלהם גדולות יותר. אני שמח שאני לא ראש הממשלה ולא אני צריך לקבל את ההחלטה הזאת, אבל היא הנכונה וכל אחד שאומר אחרת מוכיח שאסור לו להיות ראש ממשלה (אגב גם לביבי הנבלה עצמו, הוא היה חותם על הסכם שנה שעברה אם סמוטריץ’ ובן גביר לא היו מחזיקים אותו בביצ…).
צריך לסיים את המלחמה הזאת כאשר כל אחד שחולם להצטרף לחמאס מקבל ביקור באמצע הלילה, בדיוק כפי שקורה באיו"ש. כמובן שאת צפון הרצועה צריך לכבוש, לספח לשטח מדינת ישראל ולהתיישב שם. את דרום לבנון צריך להפוך לשטח מוות שכל אזרח שדורך שם מקבל פגז של טנק לבית. אין יותר דרום לבנון, לבנון היא מהליטאני ועד סוריה. ואת אירן צריך לתקוף מבלי לשתף את הנשיא הציוני הזה שהולך ומדליף לאירן את תוכניות ההתקפה שלנו. וצריך לעשות את זה במקום שיכאב לה - בגז ובנפט. יאללה, שיצאו שם לרחובות ויפילו את המשטר העלוב הזה.
שליאור יביא לי פעם אחת הוכחה שיש עיסקה של 101 חטופים במכה אחת וביבי סירב לזה ואני יסכים איתו.
היה צריך לעשות את זה ישר אחרי קריסה של הפסקת האש אחרי העיסקה הראשונה, אבל גם שעושים רק חלק וחלק מאוד קטן “תוכנית האלופים” וחיסול סינואר וכבר חמאס קורא “הצילו”.
לחץ צבאי זה הדבר היחיד שמביא תוצאות גם אם לוקח לזה זמן… בשלב הזה להתכחש לזה זה כבר להתכחש למציאות.
ליאור ותומכי העיסקה חושבים שחמאס מטומטם. נעשה איתו עיסקה מלאה ניסוג מעבר לעזה ולא נשאיר שום מנופי לחץ עליו ואז בפעימה השניה הוא יסכים לשחרר את כל החטופים שנשארו תמורת אסירים נוספים.
חמאס לא מטומטם, הוא מבין שהוא לא יקבל ערבויות מביבי, ושבלי ערבויות צהל יחזור למדיניות החיסולים מה נשאר לו להבטיח את השרידות שלו? לשחרר מיעוט בפעימה הראשונה (ועוד לא להתחייב לשחרר חטופים חיים) לחכות שצהל יסוג מכל עזה ואז להודיע שאם צהל יחזור הוא יוציא להורג את החטופים שנשארו בחיים.
מה נעשה אם חמאס יגיד שהוא יוציא להורג חטופים אם צהל יחזור למלחמה?
אני מוכן להפסיד במלחמה בשביל להחזיר את החטופים. אבל לא להחזיר 10 20 והשאר יהפכו להיות רון ארד.
במחיר של לקפל יש מצב שאפשר היה לעשות עסקה. לכל הפחות יש המון עשן בלי אש, של הרבה מאד אנשים בעלי מעמד. אם פלוני חושב שעסקה צריכה להתבצע לא לפני השגת מטרות בעזה (גם אם לא מוסכם בדיוק מה), אז לחץ צבאי עשוי להועיל.
ההצעה של ביידן או נתניהו תלוי למי מאמינים, באופן עקרוני אומר את דברים הבאים, אני לא סגור על כל הפרטים הקטנים אלא בגדול:
יחתם הסכם הפסקת אש לשישה שבועות, עד תום הפעימה הראשונה צהל יסוג מעזה לגבול כולל מפילדלפי .
יכנס סיוע וכסף קטארי ל"שיקום הרצועה",
עד סוף הפעימה הראשונה חמאס יהיה מחויב לשיחרור מספר מסוים של חטופים (לא סגור על המספר אם אני זוכר נכון 30 שאם אין לו בשלב הראשון 30 חיים אז הוא ישלים את המספר מהחטופים שלא בחיים)
בפעימה השניה חמאס תמורת שיחרור אסירים נוספים אמור לשחרר את שאר החטופים.
עכשיו בין פעימה ראשונה לשניה מה האינטרס של חמאס לשחרר חטופים חיים אם בעיניו הם הערבות שלו לשרידות שלו
זה מה אני מבין מהעיסקה אני לא זוכר את כל הפרטים ואולי אני טועה במספרים.
עכשיו, אם אין לך שום מנופי לחץ על חמאס ואתה לא יכול לתת לו ערבויות לסיום מלחמה. אז איך תגרום לו לקיים את החלק השני?
בעיני חמאס כל מי מעל גיל 16 עד גיל מסוים זה חייל והוא מסרב לשחרר אותם בפעימה הראשונה. מילים אחרות הם ישארו בעזה להיות אפוד המגן של מי שנשאר מהנהגת חמאס.
