גם בגדה יש הרבה מאד תומכי חמאס אבל לא צריך לעשות להם אותו דבר.
הסבר אפשרי (יתכנו הרבה): ביידן סבור שהפיתרון (הזמני) הוא מדיני - בדומה לגדה: יכולת ישראלית לשמור על האינטרס הבטחוני שלה אבל לא שליטה אזרחית. אולי הוא חושב שאפשר לחתור לזה עכשיו ולא רואה הרבה ערך בהמשך הלחימה.
אתה אומר שהוא באמת חושב ככה ואני חושב שלא. פשוט. (‘להגן’ עליו כבר לא קשור, אני מנסה להישאר עובדתי).
לדעתי הם מבינים בדיוק שאם יעשו משאל בעזה (כמו גם בגדה) התוצאות תהיינה שהם מתעבים את ישראל ורוצים במחיקתה. יש הוכחות רבות לכך אפילו מעדויות החיילים האחרונות. לא מסובך, והם מודעים לדעתי (‘הם’ - הכוונה לממשל, לא לחברי קונגרס סהרוריים).
עמדתם כמי שממלא את תפקיד ההוא שמנסה להשכין שלום היא שכמו שהייתה איבה עם מצרים וירדן שהסתיימה טוב - זה מה שצריך לקרות גם פה. כבר יש תקדים לכך שהמצרי/ירדני הממוצע לא ממש אוהבים את ישראל, אבל השלום בין הממשלים מחזיק מים. אז כמו כל איש מכירות טוב, הוא אומר גם חצאי אמיתות כדי להשיג את מטרתו. בטח יש לו בראש איזה דיל אפשרי וזה מה שהוא מנסה לקדם. כמו שכתבתי: ‘בסוף יש הרבה מאד זהות אינטרסים לצד מקומות דוגמת אלה בהם האינטרס איננו זהה’.
בהתחלת המלחמה חשבנו רובנו פה שצריך לסיים גם את העבודה בלבנון. אני יתן קרדיט לביבי פה, טוב מאוד שהוא לא פתח במלחמה. עם ממשל אמריקיאי כזה עוין אי אפשר לנצח מערכה בלבנון. היינו נתקעים בלי חימוש עולם עוין כלכלה הרוסה ואלפי הרוגים רק בשביל לצאת עם הזנג בין הרגלים וזה היה משפיע גם על עזה.
לא שזה אופציה מלבבת. אבל פשוט אי אפשר לנצח כך. הזהירות של ביבי פה השתלמה לנו. צריך לעשות הכל כדי לסיים את המשימה בעזה ולהמתין שהשיכור הדימנטי בבית הלבן יתחלף למישהו שזוכר יום הולדת של הבן או הבת שלו…
בהמשך לדיון הקודם, מחשבות על המצב כרגע כמו שאני תופס אותו.
רצועת עזה צריכה הנהגה שהיא איננה חמאס. כמו שזה נראה, העניינים הולכים לדיל כלשהו. אופיו המסתמן היננו שמירה על האינטרס הישראלי אבל הנהגה אזרחית אחרת. לדעתי ישנם כמה צדדים שצריכים להיות מעורבים בדיל שכזה:
ישראל
פלסטינאים
אמריקאים
ערבים
יש חשיבות בכך שמדינה ערבית משמעותית ‘תחתום’ על העסקה ותהיה שותפה לשיקום עזה. הסיבה היא שבלי לחץ מבחוץ לא ברור אם משהו במצב יכול להשתנות לטובה. אולי להפך - שלטון שהוא לא מוסלמי בהכרח יגרום לבעיות. אם העזתים יחיו תחת מוסלמים ולא תחת ישראלים אז הסיכוי לשינוי כלשהו גובר. נשאלת השאלה מי, אני רואה שלוש מועמדות:
סעודיה - בתור המדינה הערבית ה’ראשית’, הגיוני שזו תיהיה סעודיה. מעבר לכך, הסעודים היו בדרך לנורמליזציה עם ישראל. עסקה יכולה לכלות נורמליזציה ושליטה ברצועה, אבל סעודיה מצידה עשויה לדרוש הכרה ישראלית בהקמת מדינה פלסטינאית, מה שלא בטוח שישראל מוכנה. היחסית כרגע קצת ברגרסיה עקב ההזדהות הברורה של הסעודים עם העזתים, אבל הצורך בהסכמי הגנה חזק וכנראה שיגבר בדרך לדיל.
אמירויות - דומה למקרה הסעודי. לאמירויות יש להרוויח מעמד איזורי שעדיין אין לה.
קטאר - לצערי מדינת הטרור הזו תשמח להיכנס לוואקום ו’לתווך’. לטעמי זו האפשרות הפחות טובה מבחינת ישראל.
דיל כזה הוא אינטרס ישראלי משתי סיבות מרכזיות:
כנראה שזה יבוא עם שיפור המצב בצפון
אם מנקים את האבק מהרצון הטבעי לא להשאיר הרבה מהחמאס, בסופו של דבר האינטרס הישראלי העליון הוא המשך נורמליזציה במזרח התיכון. זוהי הדרך להעלות הסיכוי שמתישהו הפלסטינאים ירגעו מהרצון שלהם שלא תהיה מדינת ישראל. צריך להמשיך להפיל את ההתנגדות כמו דומינו, וסעודיה היא מסה קריטית. סיכול ההסכם יהיה הצלחה איראנית ופלסטינית אדירה שלא טוב שתקרה. ליד זה הראש של סינוואר זה בוטנים.
גם בהמשך לדיון על ביידן ומה הוא מחפש - אז עסקה כלשהי מהסוג הזה. ואם בשביל זה הוא צריך להגיד שלא כל העזתים רוצים למחוק את ישראל - אז הוא יגיד. ישראל צריכה לוודא שלא נראה את הנשיא של פסז’ אוכל על החוף בעזה, אלא שיהיו אלה מי שיש לנו ברית הגנה עימם. הלחץ הצבאי בהחלט עוזר כיוון שהסכמים עדיף לעשות עם מי שמנצח.
אתם רואים נכון הוא באמת מתלונן שהוא לא יכול לחטוף מטוסים ולזרוק בקבוקי תבערה…
סופר פלסטיני ממזרח ירושלים…
זה נהדר
“f we must live in a world where we can’t exercise our God given right to take over a plane with a box cutter and crash into heavily populated skyscrapers, I don’t want to live in this world anymore.”
צחוק בצד רגע - העובדה שחאליפי אשכרה מעורב ומשחק תפקיד במו"מ מדיני-דיפלומטי פר אקסלנס, שכמה מהמעצמות החזקות ביותר בעולם מושקעות בו עמוק-עמוק - מעיד יותר מכל דבר אחר מה התפקיד ה"אמיתי" של חאליפי בחיים האמיתיים, ועד כמה הפרויקט הקטארי בפסז’ רחוק מלהיות רק פרויקט “ספורטיבי” או שעשוע של שייח עם יותר מידיי כסף.
“לאחר שראש המוסד דדי ברנע עודכן על ידי ראש ממשלת קטאר מוחמד א-תאני כי חמאס מסרב לספק רשימה מעודכנת של החטופים שבחיים, וגם לא את המפתחות לפיהם ייקבע מספר האסירים הביטחוניים שישוחררו”
זה דרישה שכולנו צריכים לעמוד מאחוריה. לא נקבל רשימה אין משא ומתן.
ליאור אתה יכול להגיב בציניות ואתה יכול לחשוב לבד למה חמאס מסרב בתוקף לתת רשימה כזו.
אם תתעקש לא להבין למה אנחנו צריכים להתעקש על רשימה כזו. אני יכול להסביר לך. אם תרצה. ודרך אגב בפעימה הראשונה חמאס הגיש רשימה ( זה שאחרי זה הוא הפר אותה זה סיפור אחר)
גם מי שבעד לשחרר את כולם תמורת כולם צריך איזהשהוא גבול. אתה רוצה שחמאס יתעלל במשפחות? כי אתה נותן לו אפשרות לעשות את זה בלי להתחייב על רשימה.
וחמאס התעלל במשפחות עד הדקה האחרונה. (אתה זוכר מתי הם החליפו? תמיד סמוך לחצות)
אבל פה זה מורכב יותר. אני לא רציתי לכתוב את זה כי האפשרות הזו היא האיומה.
וזה כמה חטופים עדיין בחיים…
אם הם יתנו רשימה שהקטארים והמצרים יהיו ערבים לה לפחות יהיה איזה ביטחון. אם הם לא יתנו רשימות הם יכולים למשוך את האמת עד הדקה 90 לקבל על זה הטבות ואנחנו נשאר ערומים מצד לצד.
גם אתה בעד עיסקה והפסקת לחימה זה דרישה מינמלית מהם. הם צריכים לעמוד מול קיר של נחישות כדי להישבר.
פעם שעברה היה הסכם שזה מה שקורה, כלומר x שמות של אנשים חיים ביום (ולא עמימות סביב מספר החיים) + מאמץ מודיעיני מטורף כדי לנסות ולשלוט על הרכב הרשימה בהתאם למאפיינים שהוסכמו. עכשיו עושה רושם שחמאס חותר למשהו בסגנון של גולדווסר + רגב, כלומר שנגלה סופית שמדובר בגופות רק קרוב מאד לעסקאות. בשאיפה שחרור רוצחים בתמורה לגופות כנראה. הלוואי ואני טועה.