שום הסברה לא תעזור. עזוב.
העניין הוא שזה לא רק הסברה. זה גם אסטרטגיית המלחמה ומשך המלחמה.
אסטרטגיה - אני כישראלי לא מבין מה אנחנו עושים, מה השתנה לעומת לפני חצי שנה, ומה צפוי להשתנות בעוד חצי שנה.
משך - לכל יום של לחימה יש עלויות עצומות (בחיים של לוחמים, במצב אישי של מילואימניקים, בכסף למשק, ביחסי חוץ למדינה). כמה זמן המלחמה עוד צפויה להימשך, מה אנחנו מצפים להשיג בסופה, והאם זה שווה את העלות הזו?
הבעיה שלנו בהסברה חמורה, ואני לא בטוח שזו הייתה משימה חסרת סיכוי מראש. אבל לדעתי היעדר ההסברה הוא אפילו לא המחדל הכי גדול שלנו.
2 לייקים
פפ עשה פי אר למונדיאל הדמים בקטאר. קיבל מהם מיליונים, אין לו שום זכות להטיף מוסר לאף אחד.
בפריזמה הצרה של הפלוגה שלי והסבב הנוכחי - הרוב המוחלט הגיע, והבודדים שלא הגיעו, לא הגיעו מסיבות ממש טובות. אבל זה גם לזכות הסגל וניהול היציאות ומילוי בקשות היציאה במידת האפשר, והאווירה הכללית במסגרת.
כמו שאמרת שאמרתי - גם בראייה הגדודית והקצת חטיבתית, האנשים שהגיעו ממשיכים להגיע, ולהיפך. בעיקר בגלל האחרים, ועם מעט מאוד שיוך וקשר לנושאים כמו בן גביר, יאיר גולן, או ביבי. זה בקושי עולה אפילו כנושא שיחה.
שונא להיכנס לנושאי פוליטיקה, כפי שניתן לראות מכמות הפעמים שהגבתי פה ועוד ברצינות, אבל הלוואי ובעיית המחסור במתגייסים (בסדיר ובמילואים) הייתה מסתכמת רק במגזר החרדי. זה אפילו לא קרוב ללהיות רק זה. וזה גם לא רלוונטי לסבב רביעי בפחות משנתיים.
לייק 1
יכול להרחיב?
זה מילואים זה לא נחשב פוליטיקה
בטח, וזה די פשוט - ביום שלא אהיה כמעט היחיד בקבוצות החברים שלי, או בקומה שלי בעבודה, שמונה כמה וכמה גברים בגילי מילואים, שהולך למילואים (שלא לדבר על זה שאנשים לגמרי בשוק שיש עוד דבר כזה שנקרא “מילואים”, או שלא מבינים למה עדיין קוראים לי, כבודד, כאילו הצבא מתנכל אליי אישית), ועדיין תהיה בעיית סד"כ כלל צה"לית, ארגיש חופשי להיתפס למגזר החרדי ספציפית.
לא משנה אם זה מרצון הבנאדם עצמו, מזה שהוא נפל בין הכיסאות ועכשיו יש תירוץ משעשע של “אף אחד לא קרא לי למילואים מאז ____”, זה שמראש אנשים שיכלו להיות אחלה קרביים ו/או תומכי לחימה הלכו לתפקידי מימשוק ממטרות (אה…נכון, וזה שעכשיו הם גם נהנים בקידומים תפקידיים ומשכורתיים, בזמן שאני בתקופה של פחות משנתיים הייתי בעבודה משהו כמו גג שנה, ונתקעתי מאחורה), או כל סיבה אחרת - לא מעט אנשים, וזה ממש ממש ממש בלשון המעטה, היו יכולים להיות מתחת לאלונקה. והם לא.
ללא שום קשר למגזר אליו הם שייכים.
8 לייקים
בגדול:
מה אנחנו מצפים להשיג?
שחרור של כל החטופים, וכניעה מלאה של חמאס (כשאחד לא יבוא על חשבון השני)
איך אנחנו מצפים להשיג את זה?
באמצעות:
א. המשך הפעלת לחץ על חמאס ועל האוכלוסייה בעזה והתשה שלהם (=more of the same, רק לאורך זמן - סוג של תחרות של “מי יישבר ראשון”: הם - תחת הלחץ המתמשך הזה, או אנחנו - תחת הלחץ הבינלאומי והשחיקה הפנימית מהמילואים הארוכים וכו’)
ב. ה"טריק" החדש - כיבוש אמיתי ויצירת שטחים סטריליים מחמאס והעברת סיוע ישירות לאוכלוסיה
מה השתנה מאשר קודם (כלומר, למה לא פעלנו כך קודם)?
מבחינת תומכי הממשלה - כי ביידן/הרצי/רונן בר/היועמשית/הפצרית לא הרשו.
בפועל - זה כנראה קצת נכון, אבל לא מדוייק בכלל. כנראה שילוב של לחצים חיצוניים (שתמיד קיימים, ותפקידה של הממשלה ושל העומד בראשה לדחות אותם כשצריך), יחד עם תוכנית צבאית בינונית-גרועה של צה"ל, שהממשלה בבינוניותה ובחוסר המקצועיות שלה אישרה בלי לבקר ובלי לאתגר את התפיסה (אבל להאשים אחרים אחרי זה תמיד קל).
אשמת מי כל זה?
אני חושב שהתשובה ברורה.
בחירות עכשיו.
אני לא מבין למה ‘ילדים מתים’ אמור לזעזע אותי יותר מאבא בן 23 לילדה בת שנה נשוי שנה לחברה הכי טובה שלו שמת והשאיר אותן לבד.
לא, חיים של ילד תמים לא שווים יותר, בשום אמות מוסר הגיוניות. עצם זה שמדברים על נשים וילדים שמתים אבל גברים שיזדיינו (וימותו) מעיד כמה עמוק בקלישאות הוא נמצא. ובאמת אני שונא עד מוות אנשים המדברים מבלי לדעת, בכל נושא בכל זמן.
2 לייקים
בעיקרון מסכים, רק התייחסויות קטנות:
- זה שהמדרג העולמי למסכנות הוא ילדים > נשים > גברים זה לא חדש, ראינו את זה בטיטאניק, וראינו את זה כשישראל בחרה את מי לשחרר בעסקאות למיניהן.
- ספציפית ספציפית, כשאנחנו כישראלים מדברים על עזתים, אז בעיניי ההבדל המיידי הוא שילד בן 6 הוא עדיין לא חמאסניק, ומבוגר בן 23, ואפילו נער בן 17 - הוא בסיכוי סביר כן.
- ואם מדברים על השוואה בין בן 23 שלנו לבין ילד שלהם, אז ההבדל הוא בכמויות. הרבה יותר אנשים שלהם מתו בעקבות פעולות שלנו מאשר אנשים שלנו מתו בעקבות פעולות שלהם.
תומכי הממשלה כשהם מסבירים למה הרצי הלוי ורונן בר אשמים בהכל, ובמקביל כמה ביבי מלך על זה שלקח לנו למעלה משנה לפטר אותם:
ראשית, אם הוא היה עצוב מההרג - הייתי מתחבר לדבריו. גם אני עצוב מהרג, גם באפריקה, גם ברוסיה-אוקראינה וגם בסין. בכל מקום בעולם בו אנשים מתים טרם זמנם בגלל נסיבות הגורל האכזר - זה עצוב. בלי טיפת ציניות. אבל כשהוא כואב את הילדים המסכנים… אחחחח רק לילדים מגיע חיים טובים, כשהם יגדלו הם יכולים למות, ברצות אללה.
שנית, זה עצוב לי להגיד וזה עוד יותר מפחיד אותי עלי שאני חושב כאלו מחשבות, אבל ילדים בעזה גדלים מתוך שנאה ועל דת של רצח. ילד בעזה בן 7 הוא פוטנציאל סביר להיותו מחבל בגיל 20 בגלל שכשהוא גדל ברגעים הכי קריטיים שלו שטפו לו את הראש. הוא פצצה מתקתקת, ילד כזה שווה פחות מילד אחר בעולם הגדל לתוך חינוך ואורח חיים המקדש את החיים.
וזה מפחיד אותי שאני מבדיל ככה, אבל לצערי זו המציאות. כשהרגנו ילדים כחלק מרדיוס הפגיעה במחבלים, לא רק בלענו את מחיר היותנו רוצחים חפים מפשע באין ברירה, הרגנו ילדים עם סיכוי טוב להיות מחבלים וחסכנו - יחסית כמובן - כאב ראש לעוד שנים. ואלו מילים קשות לי להגיד.
2 לייקים
זה (בדומה לכל דבר שקשור למלחמה הארורה הזו) פתח לצרות…
יש הבדל בין להרוג מישהו שעוסק בטרור בפועל (ברמות שונות - החל מדם על הידיים ועד תנועת נוער של חמאס) לבין להרוג מישהו שבסיכוי סביר יעסוק בעתיד בטרור. במקרה שאתה זורם עם הריגה גם של הסוג השני, אז באמת כבר עדיף להרוג את כל האנשים בעזה, ואז השאלה היא לא מה עושים, אלא איך עושים את זה בצורה שתסבך אותנו הכי פחות עם העולם (כי זה כבר ממש מתקרב להגדרה של רצח עם, to say the least).
זה בדיוק! אני בטוח שאין שום היתר מוסרי להרוג מישהו כי יש לו פוטנציאל הרג עתידי, בטח ובטח שלא לחסל את העם הזה למרות שכל העולם היה אומר תודה אם אסטרואיד היה מוחק את הרצועה המחורבנת הזו.
אני פשוט לא ‘כואב’ כל כך את ההרג של הילדים חפצי המוות. והם לא אשמים, אבל המנוע הזה נהרס כשיצרו אותו עקום כל כך…
לייק 1
להבנתי חידוש נוסף בסבב הזה הוא שאנחנו תומכים באיזו מיליציה. כידוע במזרח התיכון הטריקים האלה בדרך כלל לא ממש עובדים.
לדעתי ישנם כמה דברים שאתה לא מציין בהודעתך והם חשובים:
- אין רגע אחד שבו חמאס נכנע וגם אם כן אז מי מהם, הרי הורדת להם את כל ההנהגה. וגם אז, מה המילה שלהם שווה, בעצם. אם אחרי חומת מגן זה לקח המון זמן אז קל וחומר לגבי עזה. למה שזה יהיה אחרת, בעצם.
- השאלה היא, בדומה לצפון, מתי אתה יכול לעבור לשלב הבא. כמו שאנחנו יודעים שההסכם עם חיזבאללה ‘מחזיק’ לא בגלל הנייר שעליו הוא חתום - אותו דבר בעזה
- חוסר במדינאות וחוסר באסטרטגיה - אנחנו פועלים בסביבה תומכת - לפי כל העדויות כל המדינות סביבנו רוצות את חמאס בחוץ. ברגע שהוא מוזז מהשלטון, צריך לעבוד על תוכנית שתזיז אותו משם בשנים הקרובות ותילחם באידאולוגיה האנטי ציונית
- בהמשך לקודמים: לאורך המלחמה גם אני השתכנעתי בכך שבעייתי להפסיק את המלחמה מפאת ‘ערבויות בינלאומיות’ שדורש חמאס. דעתי הנוכחית היא שזה מורכב יותר מהסיבות שציינתי - הנייר לא שווה הרבה אם מהלך אמיתי לסילוק חמאס יצא לפועל
- והכי חשוב: הגורמים ששולטים בממשלה, מי שמימין לביבי, לא רוצה בסיום המלחמה כי המטרות שלו שונות משל רוב הציבור (או לפחות חלק גדול ממנו). אנחנו מדברים על הצהרות גלויות באשר למלחמת גוג ומגוג, שאיפה להזיז את כל הפלסטינאים ועוד. בדומה לסיפור של היהודית מול דמוקרטית - יש כאן מטרות שונות ולכן דרך הפעולה שונה. זה כמובן לא מתוקשר לאף אחד. אין לי שום דרך להגן על הטיעון ethnic cleansing כשמדובר בסמוטריץ’ ובן גביר - הם אומרים את זה בגלוי
אחרי חודשים ארוכים שבהם צרכתי כמעט רק תוכן ימני, הקשבתי לשני אלה. התמונה הכללית שעולה משניהם היא ש:
- חמאס מיסמס המון עסקאות ועשה אותן כי לא הייתה לו ברירה אחרת
- פחות או יותר מקיץ 2024 ישראל יכלה לקבל חטופים ולעבור לשלב הבא (כצפוי, האמריקאי אומר את זה באמא של האנדרסטייטמנט). נקודות התפנית העיקריות היא העובדה שחמאס איבד את התקווה לאיחוד הזירות ברגע שהגענו להסכם עם חיזבאללה (לו התנגדו בן גביר וסמוטריץ’ עד ששוכנעו לתמוך) וחיסול סינוואר
- לישראל אין אסטרטגיה ברורה בנוגע לסיום המלחמה
- ברט מקגורק בחר לציין את תמונת המצב לפני השביעי לאוקטובר: לא רק נורמליזציה עם הסעודים אלא מסה קריטית נגד חמאס. זו כנראה אחת הסיבות המרכזיות שהובילו למלחמה, וחבל שישראל לא מנגנת על זה מספיק
- מנקודת מבט אמריקאית, המזרח התיכון השתנה וישראל במצב הרבה יותר טוב מאז קיץ 2024, הרבה בגלל תמיכתם
אני מוסיף: טעות גדולה בהקשר של סוריה בהפלת אסד שאנחנו עוד עשויים לשלם עליה ולא מעט
יש לא מעט חברים מהעבודה שלי שעושים מילואים.
אני עצמי לא עשיתי מילואים כבר 14 שנים, ובגיל 50 אחרי שנים רבות גם אף אחד כבר לא יקרא לי.
אבל מנהל הקבוצה שלנו הוא מג״ד בן גילי ועשה הרבה מילואים עוד לפני המלחמה, ובטח ובטח אחרי שהיא התחילה.
וכן, יש הרבה מאוד משתמטים אבל בקומה שלי בעבודה נדמה שהמצב הפוך…
תודה על התרומה שלך אח אהוב 
2 לייקים
תראה, אני לא נכנס ל"האשמות" אישיות, כי אם יש משהו שלמדתי ב-20 החודשים האחרונים זה שבאמת לכל אחד יש את הצרות/דברים שלו על הראש, ואי אפשר לשפוט אף אחד, בטח בלי שמכירים אותו. ואני גם יודע שקבוצות החברים שלי והקומה שלי בעבודה (אם כי טכנית - 2 עבודות בתקופה הזו, ובשתיהן המצב בערך דומה) הן לא ממש מדגמים מייצגים. אבל באופן כללי ההרגשה היא די שיש עוד הרבה הרבה אנשים, לא חרדים או אפילו קרובים ללחשוב על להיות חרדים, שלא עשו (מספיק) מילואים בשנה ו-8 האלו, למרות שבינינו…הם לגמרי יכלו.
אני אחזור על המשפט הקבוע שלי בנושא הזה - למעט אירועי קיצון, מי שבא ימשיך לבוא, ומי שלא בא ימשיך לא לבוא וגם יהיה לו ממש קל להגיד שהוא יבוא רק בתנאים מסויימים/לא יבוא כי ככה וככה. ברגע שאתה מכיר את האנשים שאתה פוגע בהם כשאתה לא מגיע, מי נמצא בממשלה כבר לא רלוונטי. מערך השיקולים שונה לחלוטין.
7 לייקים
זה היה שנה לפני המלחמה:
ככה שהגיוני שבשלב כלשהו אחרי שעברה “ההתלהבות” הראשונית, התכנסנו בחזרה לוריאציה מורחבת כלשהי של זה.
ההתלהבות הראשונית נגמרה די מהר. כמו שאמרתי - זה ממש לא רק בסבב הרביעי, אלא כבר אחרי חודשיים בראשון זה התחיל לבלוט לי ממש.
פוסט לא רע שעושה קצת סדר בדיסוננס הזה שחלקנו אולי מרגישים בנוגע ל’אף-אחד לא עושה מילואים’ לעומת ‘כולם מסביבי עושים מילואים’, ובעיקר - הרבה יותר מדוייק מאשר הכותרות הפופוליסטיות האלה על “רק 1% עושה מילואים”:
מה שכן - אני לא ממש מסכים עם המסקנה הסופית שלו.
אם תוך כדי מלחמה, מתוך כל הגברים בגילאים חייבי המילואים רק אחד מתוך 3-4 עושה מילואים - זה ממש לא אחוז בלתי נתפס. זה דווקא הרבה יותר דומה לתחושות שאיל תיאר, של המוני מילואימניקים פוטנציאליים שלא הולכים למילואים (וזה גם אם לוקחים בחשבון את מה שלא התייחס אליו בפוסט, וזה שלא כל משרתי המילואים נמצאים במילואים במקביל, בעוד 300 אלף מילואימניקים מתייחס למגוייסים באופן פעיל).
אגב, סתם בשביל הקטע והגילוי הנאות - מכיר אישית, או לפחות הכרתי, את אלעד מלכה. למד שנה מעליי בישיבה התיכונית, וההורים של שנינו חברים טובים.
מכיר את הפוסט, הוא צודק ולא צודק בהסתכלות שלו. בעיקר מהסיבות שציינת.
לייק 1