אתה חושב שהוא הניח שישראל לא תפלוש? זו סתירה ישירה לאיחוד הזירות.
הנה עוד פעם השקר הזה… כי רעיונות מעולם לא הושמדו בעבר, אה? כל האידיאולוגיות מתו להן בשיבה טובה ללא אלימות?
נו באמת, נראה לי יש יחסית מעט מאוד אנשים שלא חושבים שמה שקורה בעזה הוא אסון הומניטרי מחריד. יש שם המון אנשים רעים, המון אנשים שהם בגדר תינוקות שנשבו, ואין לי ספק שיש גם המון אנשים שכל מה שהם רוצים זה לחיות בשקט ושונאים את חמאס שנאת מוות. אין שום סתירה בין להצטער על מה שקורה שם ולחשוב שהמלחמה שלנו מוצדקת, ולא צריך לוותר על האחד בשביל להחזיק בשני.
תסביר לי באיזה עוד מקרה בהיסטוריה צבא שהטיל מצור “מוחלט” על האויב במטרה להרעיב אותו ולהרוג אותו, האכיל את האויב במליוני מנות כל יום והעביר אוכלוסייה אזרחית מראש אינספור פעמים לפני פעולות צבאיות. ההאשמות נגד ישראל (ג’נוסייד, את’ניק קלנזינג, הרעבה) הן מההאשמות הכי מגוחכות ומלאות סתירות פנימיות ששמעתי בחיים שלי מעולם.
אתה מבין שזה טיעון נגדך ולא בעדך, כן?
אנחנו לא אמורים לרדוף אחרי תמונות ניצחון, אלא אחרי ניצחון. בואו נשאיר לאויבים שלנו לרדוף אחרי תמונות.
קצת מוגזם. אין ספק שלשמאל יש מניות רבות בכך שהמלחמה עדיין לא נגמרה ועדיין יש חטופים בעזה, אבל בסוף האשם הראשי הוא קודם כל האדם שמקבל את ההחלטות. אני מאלו שטוענים שהאחריות של ביבי ל-7 באוקטובר היא יחסית עקיפה ומינורית, אבל האחריות על הכישלון המוחלט ב(אין)מלחמה הנוראית הזו שאנחנו מנהלים בעזה מאז? ביבי הוא האשם העיקרי. שיעזוב אותנו כבר וילך, נמאס.
ממש לא נכון, והוצעו אינספור פעמים החלופות האפשריות:
- כיבוש מלא של עזה וממשל צבאי עד שמוצאים אלטרנטיבה שלטונית פלסטינית.
- הכרזה חד צדדית על סיום המלחמה, הוצאת הרוב המוחלט של הכוחות, והמשך פעילות בט"ש במודל דומה ליו"ש. החזקת הפרימטר והמעברים עד הודעה חדשה. התניית נסיגה מרפיח עבור שחרור החטופים.
- הגעה להסכם כולל בתנאים שחמאס דורש תוך כדי הסכמה שבשתיקה עם הידידות שלנו שהתחמשות של חמאס והפרות עתידיות יובילו למלחמה חדשה.
כל אחת משלוש האופציות למעלה ריאליות ועדיפות על המצב הקיים לאין ערוך, וביבי לא חתר (ועדיין לא חותר) לאף אחת מהן. למה? כי הוא פחדן, הססן, ומעדיף לדחות הכל עד שתגיע “הזדמנות” שהוא יוכל לרכב עליה. אפס מאופס.
נשבע שאני לא חכם בדיעבד, אבל אופציה 1 הייתה מה שהייתי בטוח בכל כולי שהולכים לעשות לאורך כל השבועות הראשונים של המלחמה. כיבוש שטח, טיהור, והעברת אוכלוסייה אליו שתתחיל את היום שאחרי תוך כדי שהמלחמה מתנהלת בשאר השטח. בשיטה הזו היה אפשר להיפטר מחמאס שלטונית ככל הנראה תוך כמה חודשים, לסיים את המלחמה, ולעבור למודל בט"ש וטיהור דקדקני שיימשך כמה שנים.
ונשבע שאני לא חכם בדיעבד, אבל כבר אז נחרתי בבוז כששמעתי את כל מי שדיבר על מלחמה שתיקח שנים. לכל מי שעיניו בראשו היה ברור שאין סיכוי שזה יקרה. לא כי העולם ולא כי הישראלים עצמם לא יהיו מוכנים לחיות ככה (ובצדק).
זו שאלה קלה. פחדנות והססנות. נתניהו תמיד היה איש שהעדיף שלא להחליט בצמתי הכרעה. זה למה הוא עושה הכל ברגע האחרון, תמיד. בגדול, הוא הבטיח גם להשמיד את החמאס וגם להחזיר את כל החטופים (שתי מטרות סותרות באופן מובהק), והוא מפחד לקבל החלטה שתגרום לו להפר אחת מהן ובעצם להפוך להיות האויב הראשי של ה-7 באוקטובר.
הוא אגב, לדעתי, עושה טעות קשה. היה עדיף לו מכל הבחינות, כולל השם ההיסטורי שלו, ובוודאי משיקולים פוליטיים, “להפקיר” את החטופים ולחתור להכרעת חמאס כמה שיותר מהירה כבר אחרי קריסת הפסקת האש הראשונה ושחרור מחצית החטופים. כן, גם במחיר של חיי כל השאר. ההיסטוריה הישראלית (והעולמית) הייתה זוכרת אותו לטובה הרבה יותר על החלטה שכזו.
זה כמובן נכון, אבל זה לא כי “שיקולים פוליטיים” אלא כי העסקה השלמה שחמאס דרש היא עסקת כניעה ישראלית. באמת מזל שביבי לא מעוניין בזה…
באמת? זה מה שאתה חושב? מצחיק שאתה כותב את זה ומדבר על הקונספציה של חמאס.
דוד אני אעזור לך - ישראל לא רוצה להרעיב את עזה. כלומר יש כמה שרים (לא מעט האמת) שכן רוצים אבל ישראל לא רוצה להרעיב את עזה. זה פשוט פועל יוצא של המדיניות של ישראל בעזה שיש בעזה רעב. ישראל גורמת לו (בשיתוף פעולה עם החמאס כמובן). אם ישראל הייתה רוצה להרעיב את עזה היא הייתה יכולה לעשות את זה באופן יעיל ומהיר יותר. זה כמובן לא מוכיח שישראל לא מרעיבה דה פקטו את עזה. אין שום סתירה וזו לא האשמה מגוחכת. פשוט מציאות.
איך? באוקטובר 23 פעולה צבאית אדירה הייתה מובנת ומתבקשת. שנתיים אחרי זה כבר הרבה פחות מוצדק, הרבה פחות מוסרי, הרבה פחות נכון והרבה פחות מקובל.
אם בן גביר וסמוטריץ לא שם לא הייתה לו שום בעיה שישראל תיכנע והוא יטען שזה נצחון. תפסיק לייחס לנתניהו תכונות שאין לו.
זה יותר מהכיוון של כמה רציונליות צריך לייחס לו. אני לא נכנס למה שהוא חשב כיוון שזה לא רלבנטי לטיעון שלי (אם תרצה, אז אני כן חושב שהוא ידע שיש סיכוי סביר מאד שהעניין יגמר בפלישה לעזה). המרכיב הדתי בהחלטה מוסיף תקוות שווא ואלמנט של אללה באב אללה. לכן הוא הופך את ההחלטה של סינוואר ללא רציונאלית עד הסוף.
-
באיזה שלב ועם איזו קואליציה יש לך רוב לכיבוש מלא של עזה וממשל צבאי? אפילו למהלך המוגבל הנוכחי בממשלת הימין-על-מלא יש לך מתנגדים (צחי הנגבי לדוגמה) וזאת עוד מבלי להתחשב בגורמים חיצוניים שמאיימים בהפסקת חימושים. כמו כן זהו צעד מאוד לא טריוויאלי שלחלוטין מסבך אותנו ב"בוץ" העזתי ומסכן באופן די ברור את חיי החטופים.
-
איך תעשה בט"ש אם אתה לא שולט במרחב האורבני, מנותק מהשילטון המקומי ונמצא בסכנה של ירי רקטי? אני בספק רב אם רפיח היא זו שתחזיר את החטופים.
-
ההסכם הכולל של חמאס מגיע לדרישות מופלגות, וגם אם הם יסכימו לכאורה להתקפל מחלקן עדיין מדובר בתשלום שספק רב אם מישהו מהמתדיינים מסכים בפועל לעמוד בו.
הסיבה האמיתית לכך שנתניהו לא חתר לאף אחת מהאופציות הנ"ל היא מכיוון ששלושתן לא ריאליות באקלים הפוליטי הנוכחי.
ומי בקואליציה נותן יד לנכבה מודרנית שכזאת? גנץ? ביידן?
הציבור לא איתך באותה הדיעה וסביר להניח שכך גם חברי הקבינט והקואליציה בהם נתניהו תלוי.
אחרי השביעי לאוקטובר צריך ואפשר היה להעביר כל דבר. אם אי אפשר לעשות כלום כי נתניהו מוגבל והאופציה היחידה שנשארת היא לא חלב ולא בשר - אז הוא כנראה לא מסוגל. תירוצים הם עלבון לאינטיליגנציה, לדעתי.
ההחלטה להציב את חיסול החמאס מעל שמירת חיי החטופים היא דבר שאם התקבל באופן מפורש או לא - הוא מה שקורה בשטח. ביבי לא יכול לקבל החלטה אותה הוא מיישם בפועל?
אז אתה חושב שאם תהרוג עוד כמה אלפי עזתים הטרור יגמר? אולי אתה תחסל את חמאס, אבל לא את הפתאח אשף ולא זוכר מי עוד. פשוט יקום ארגון אחר עם אותו רעיון בדיוק. יותר מזה, גם אם תחסל את כל העזתים אתה לא תצליח לחסל את הרעיון הזה, שהרי הוא קיים בכל מקום מסביבנו.
קודם כל השמאל אשם, אחר כך ביבי שגם לו מניות לא קטנות במצב הנוכחי. השמאל לדעתי אשם שבכלל ביבי בשלטון. בתור אחד שלא מתעדכן 24/7 בימים שבשגרה (ואני מאמין שיש עוד ים אנשים כמוני), המסרים שאני כן מצליח לקבל זה שהשמאל נגד ביבי ורוצה להפיל אותו בכל דרך, ולכן מחנה רק ביבי נולד בכלל מעצם קיומו של מחנה רק לא ביבי. ייתכן מאוד שאם ביבי לא היה האישיו פה הצד השני של המפה הפוליטית לא היה מכתיר אותו למלך הבלתי מעורער.
בכל מקרה, גם במקרה ביבי, אני טוען שהשמאל בעצם אשם.
ברוך הבא לדמוקרטיה. נתניהו לא מבצע פעולות לא פופולריות בקרב הבוחרים של הגוש שלו כדי שלא תיפול לו הממשלה. מה אני אגיד לך, פשוט פושע דיקטטור מושחת.
ברוך השם, הדמוקרטיה עובדת היטב.
בוודאי, כי למהלך הנוכחי אין תכלית והוא המשך של אותו חרא, קרי, פעולה צבאית שתסכן חיילים, חטופים ותקים עלינו את כל העולם רק בשביל ללחוץ את חמאס להסכים לעסקה חלקית. אין לי ספק שאם שהמטרה של הפעולה המדוברת הייתה על כיבוש מלא של עזה, כמה שיותר מהר, ללא שום כוונה לעצור, השיח היה אחרת לגמרי. נתניהו ממשיך להתעקש על גישות ביניים, או במילים אחרות, מתעקש לא להחליט. וכווווווולם כועסים עליו על כך. ובצדק.
זה קצת הפשטת יתר של מה שאמרתי. צה"ל שומר על מה שכבש, מוציא כמעט את כל הכוחות, ומכריז רשמית על סיום המלחמה. מתנה נסיגה מלאה (לפרימטר) בהחזרת חטופים, והתחלת שיקום הרצועה בפירוז חמאס מנשק. עד אז, מדי פעם פעולות נקודתיות ופשיטות נקודתיות, והכי חשוב: הסרת העול הכלכלי והעולמי העיקרי מעל הגב.
לגבי אופציה 3, אני כמובן מסכים איתך, אני מתנגד לה נחרצות. אני פשוט חושב שגם היא עדיפה על הדשדוש הנוכחי שהוא הכי גרוע.
בזמנו? כווווווווווווווווווולם נתנו יד ל"נכבה" הזאת. אז לאף אחד לא היה ספק שישראל הולכת להשתלט על הרצועה כולה ולהעיף את חמאס לכל הרוחות. דברים שהיום נראים לעולם כולו בלתי מקובלים בעליל (“השתלטות על העיר עזה”) בשבועות שאחרי השבעה באוקטובר היו די מצופים מישראל לעשות, עם עזרה מכלל העולם המערבי. אז כן, ייתכן שכיום זו כבר אופרה אחרת, אבל זה ממש לא היה כך בהתחלה.
ברור שלא. אני חושב שאם ישראל הייתה פועלת מתחילת המלחמה לחיסול החמאס, ממשל צבאי, התערבות במערכת החינוך ודרישה לרפורמות מעמיקות על מנת לבצע כל תהליך של הבראה של הרצועה, זה היה נראה אחרת. ואני גם די בטוח שהעולם היה איתה.
העם בוחר לכנסת אנשים שתפקידם לשמור על ולפעול למען מדינת ישראל. נתניהו פועל למען שרידותו הפוליטית ולמען מעמדו בבית המשפט ומנהל מלחמה על גב העם לטובתו האישית. לשם כך הוא אסף לצידו את הפוליטיקאים הסקטוריאליים הקלים לשיחוד ולזה אתה קורא דמוקרטיה.
הפעולה הפופולרית בקרב מצביעיו של נתניהו הייתה מיטוט חמאס לפני שנתיים. נתניהו לא ביצע את הפעולה אלא מסמס אותה. מראש ממשלה מצופה לפעול למען המדינה ולא למען עצמו. אין בהיסטוריה של מדינת ישראל ראש ממשלה שפעם אחר פעם בחר בטובתו האישית על טובת המדינה כפי שעשה נתניהו.
ככה מהראש, נגיד, מלחמת וויטנאם תופס?
רוסיה ושכנותיה למיניהן?
סין טיבט נחשב? אם כי, שם זה כיבוש פרופר, אז לא יודע אם הייתי מצדד בזה בעצמי.
נראה לי שיש עוד כמה דוגמאות, אבל לא באמת יכול להתחייב…
על כל פנים, מלחמה חסרת תוחלת בהבדלי כוחות כאלה מול אשפים בהסברה באמת לא צריכה להמשך כל כך הרבה זמן. אנחנו מפסידים בכל ניצחון קטן…
זה קטע, כי באופן כללי אני מעריך אותך גם אם הדעות שלנו שונות בענייני ביטחון.
והנה, אחרי תחנונים רבים של ישראל למצרים שתסכים לאפשר יציאת עזתים, אחרי איומים של מצרים להקריס את הסכמי השלום אם ישראל תנסה לדחוף עזתים לצאת מעזה אל / דרך מצרים, קם ליאור - אני באמת אוהב ומעריך אותך - ואומר שישראל היא זו שמונעת את חלומו הרטוב של הימין - יציאת עזה דרך מצרים.
תגיד, מאיפה אתה מביא את זה?
מילא אם היית פוליטיקאי ושקרים היו לפחות סוללים את דרכך לאנשהו, אבל בתור סתם משתמש בפורום? מה הקטע של לשקר או לכל הפחות לא לבדוק ולא להבין?
סתם… סתם… מה אני יודע על האמת?..
אבל כן, אם יש לך הוכחות שישראל היא זו שסוגרת את המעבר והיציאה של עזתים דרך מעבר רפיח, אנא שתף אותי. מבטיח ליפול מהכיסא מרוב תדהמה.
עד שישראל כבשה את מעבר רפיח במאי 24 היה מעבר של פלסטינאים בעלי אזרחות כפולה, פלסטינאים חולים ושל (אני מניח) פלסטינאים בעלי ממון. בכל יום היו יוצאים מאות פלסטינאים מעזה. מרגע שישראל כבשה את הצד העזתי של המעבר הפסיק גם מעבר האנשים.
אני מסכים שגם למצרים יש יד בדבר ושהם מן הסתם לא רוצים שיעברו פלסטינאים למצרים אבל עד שישראל השתלטה על המעבר עברו בו אנשים.
בשלב מסוים במהלך הפסקת האש נתנו לכמה פצועים לעבור (וגם לכמה מחבלים באישור השב"כ) אבל בכללי ישראל לא נותנת לאף אחד לצאת.
אני לא מבין אגב מה אתה רוצה ממני… אף אחד לא טוען אחרת עד כמה שאני יודע.
בנוסף למי שרשמת עברו שם גם מחבלי חמאס וזה הבעיה של ישראל… בהתחלת המלחמה היה מחבל חמאס מפורסם שצילמו אותו מעבירים אותו פצוע דרך רפיח.
אתה מתוכח סתם. המצרים לא רוצים לחזור כל עוד צהל בצד השני של הגדר. ישראל הציעה להם לחזור ולנהל אותו מהצד שלהם כל עוד מחבלים לא יוכלו לעבור שם. אין לישראל שום התנגדות שילדים ואזרחים ולא מעורבים אחרים יעברו למצרים. תתפלא גם בן גביר וסמוטריץ יהיו בעד. אין בישראל מישהו אחד שמתנגד לזה, כל אחד והסיבה שלו.
מצרים היא זו שסוגרת את מעבר רפיח. המצרים הם שותפים של חמאס. גם זה שיקרו לנו.
אני לא מתווכח. אני מציין עובדות.
אולי סמוטריץ’ היה מתרצה.
יש כאן מחנה מאוד קולני שקורא בקול גדול לעצור את הלחימה מכל מיני סיבות, חלקן מובנות. אתה באמת חושב שיש קונצנזוס בארץ לכיבוש מלא של עזה - כמה שיותר מהר וללא שום כוונה לעצור? עם כל המשמעויות לגבי החטופים?
ועוד לצורך העניין אני מנטרל תגובות מצד מדינות המערב.
לא מנסה לפשט חלילה, אני פשוט לא מבין איך זה אמור לקרות ללא לחימה פעילה. איך אפשר לשקם את הרצועה ולפרז את חמאס מנשק בצורה הזאת? הרי כל הביקורת על הצבא מימין היא בהקשר של פעולות נקודותיות.
אני מזכיר שבנקודת זמן ההיא האיום מאיראן ומחיזבאללה היה משמעותי ואני מאוד בספק אם הממשל הדמוקרטי היה עומד מאחרי כיבוש וגירוש של ערבים מעזה - על הרבה פחות הטילו עלינו אמברגו בפועל. אני גם בספק אם החלקים היוניים בקואליציה היו תומכים בכך, שלא לדבר על הגווארדיה המשפטית וראשי מערכת הביטחון שנטו לחבב פשיטות נקודתיות הרבה יותר מכיבוש שטחים - מושג שככל הנראה זר לכל תורת הלחימה שלהם.
תגובות כאלו הופכות אותי לביביסט מעל לכל, הרי בתיאוריה אני איתך - כיבוש וגירוש זו הדרך היחידה לנטרל אוכלוסייה עוינת. אבל בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות השאיפות האלו הן לא ריאליות.
זו בדיוק הגישה שתוביל את סמוטריץ’ לפרק את הממשלה למען ממשלת לא-ימין-ולא-שמאל שתוביל לגישה יונית הרבה יותר.
השגת המטרות האלה היא ריאלית. ישראל צריכה להתחיל בתהליך כדי לגרום לזה לקרות. בדומה ללבנון. זה אומר אסטרטגיה לפיה ככל שעובר הזמן חמאס מאבד אחיזה ומצבו מורע. המצב כרגע הוא שאנחנו אחרי חצי שנה של מבצע צבאי בניצוחו רמטכל חדש ו’התקפי’ מהניילון שהבטיח רבות. התוצאה היא שמצבנו הורע.
האסטרטגיה היא לא רק מהלך צבאי אלא ניתוק חמאס מצינורות ההנשמה שלו, הפסקת מימון, איום מבפנים, הכנת חלופה וכו’. אחרי שנתיים כבר מותר לשפוט לפי תוצאה ולא רק להתווכח נקודתית על זה שכולם פצועים ואין למאמן כלים. אז אם אחרי כל זה אנחנו במצב שחמאס לא לחוץ לבצע עסקה אחרי חצי שנה של לחץ - זה אומר הכל.
כל זה בצד, אני עדיין עינת וילפי בנושא הגדרת האויב: היינו צריכים לצאת למלחמה באידיאולוגיה האנטי ישראלית ולהגדיר הצלחה לפי מלחמה זו
אחלה, כיצד משיגים את כל זה ללא לחימה פעילה?
אני מזכיר שכתבתי את הדברים בהקשר של החלופה המוצעת הבאה לפי @dkaro:
זו לא חלופה סבירה מבחינת מי שטוען כי “החטופים חשובים מהכל” (ואלו לא מיעוט), ספק אם זו חלופה שתתקבל ב"עולם" וכלל לא בטוח אם סוף המלחמה מבטיח את שלומם של החיילים שישארו ברצועה.
זו לכל הפחות לא חלופה טריוויאלית, וכך גם כל החלופות האחרות מהסיבה הפשוטה שבכל ההיסטוריה האנושית לא היתה סיטואציה דומה לזו הנוכחית.
הלחימה פעילה און אנד אוף כבר שנתיים. כמו שאמרתי - אחרי פרק זמן כזה אתה צריך להימצא לכל הפחות בנקודה שבה אנחנו מרגישים שמצבנו השתפר דרמטית. אחרי חומת מגן לא סיימנו, אבל הפכנו את המגמה. היה ברור שאלף הישראלים שנהרגו במהלך האינתיפדה זה משהו שעומד להיפסק. אחרי שנתיים אני מצפה להיות בנקודה אחרת. עזוב חטופים; האיום האסטרטגי של חמאס, המנהרות, כאזרח - אני צריך לדעת שהוא בכיוון להיות מנוטרל? אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל באוגוסט 25 חובת ההוכחה היא על הממשלה.
אנסה להתייחס פרקטית לשאלתך. אני לא אנליסט גיאופוליטי, בטחוניסט, ראש המל״ל ובטח ובטח שלא מומחה באולפנים. לא אצליח ׳לשכנע׳ אותך באסטרטגיה חלופית גאונית בהודעה אחת. למרות זאת, כמה נקודות ספורדיות:
- קטאר - ההנחה שלנו היא שקטאר היא כרגע צפרדע שצריך לאכול, רע הכרחי. לדעתי צריך היה לפעול כדי שתהפוך לגורם שיש לו אינטרס אמיתי שהסיפור הזה יסתיים. ככזו שאכפת לה מאד מהתדמית של עצמה - זה מה שצריך היה לנסות לקעקע. ויש איך. קמפיין השפעה ברמת וכמה הפגנות מול השגרירויות ובקמפוסים - אני מאמין שהמוח היהודי יכול היה לארגן.
- התקוממות נגד חמאס בעזה - פער גדול מדי בין מה שהרבה מהציבור כנראה חושב על חמאס לבין מה שהוא מעז לבטא ברחובות. צריך לדאוג שקולות שהם נגד חמאס ישמעו. הן למען ההסברה והן כדי שמחסום הפחד ישבר
- ידידינו בעולם - שר ההגנה האיטלקי, בפאקינג ממשלת ימין, אמר היום מסר שדומה ל free israel from netanyahu. די בלתי יאמן. כרגע מי שאיתנו זה האגף שתמיד יתמוך תמיכה בלתי מסוייגת בישראל, היינו דאגלאס מארי ודומיו. מי שהיה איתנו צריך היה להפוך למכפיל כוח, במקום זה ישראל מהווה נטל גם על הימין.
- מגמה - ישראל חייבת הייתה ליצור סיטואציה שבה במקביל לכל הזוועות יש מי שמצבו הולך ומשתפר בעזה. שתהיינה גם תמונות טובות של מי שמגיע לשטחים נקיים ומנוטרלים מחמאס, מקבל אוכל, מים, ביגוד ומתחיל בחיים חדשים. ילדים שהולכים לבית ספר נורמלי ולומדים אנגלית, נפגשים עם נוער יהודי. משחק כדורגל של שלום. אנחנו אפילו לא משחקים את המשחק.
- היום שאחרי - יש מספיק גורמים שאפשר היה לעבוד איתם כדי שיספקו משאבים
- סמוטריץ׳ ובן גביר מהווים משקולת על ישראל. השמות שלהם הפכו לשם נרדף לנאציזם מודרני מבחינה תדמיתית בעולם. אם הממלכה חשובה מהמלך - הם צריכים לעשות חשבון נפש ואולי לזוז הצידה
- הסברה - נפסיד מראש וכו׳ - הכל טוב ויפה. הייתה שרת הסברה שהתפטרה עם פתיחת המלחמה, ולא חשבו למנות מישהו בעל כוח וניסיון כדי לנהל את האירוע. הדוברים הטובים של ישראל הם לרוב עצמאיים כמו אילון לוי, יונתן קונריקוס ושות׳.
- תוכנית ליום שאחרי - יש מספיק מדינות שעל פי דיווחים רצו לעזור (ויש מצב שעוד יעזרו) במציאת פתרון לרצועה אחרי השביעי לעשירי. לא מינפנו את זה למשקל נגד ערבי ברור מספיק ובטח שלא לתוכנית עבודה
- חזרה לחיים ביישובים - הן בעזה והן בצפון צריכה הייתה להיות התקדמות בחציצה, מחסומים, עיבוי כוחות וכיתות כוננות שיתנו מענה לחזרה לחיים
- מנהרות - אחרי שנתיים צריך היה להיות מחסום של 70 מטר באדמה לכל הפחות בין הגבול הצפוני של עזה לבין ישראל ובין מצרים לבין ישראל. או כל דרך טכנולוגית להתגבר על זה על מנת לדאוג שחמאס לא מתחמש.
- לא לרצות לעשות טיהור אתני
- לא להרוג פלסטינים ביד קלה
- להעניש את מי שבצד שלנו מתבטא או פועל כפי שאסור, אם זה מתנחלים סוררים או בעלי תפקיד עם עמדות נאציות
אני מסכים עם רוב דבריך במהותם אבל לא על חשיבותם, אלו נקודות רכות וקלות לדיון.
אנחנו במצב טוב לאין שיעור מאשר ב8.10 בכל הזירות, קל וחומר בזירה העזתית.
עם זאת נקודה הרבה יותר קשה לדיון -
חובת ההוכחה (במידה ונדרשת כזאת) היא מעל לכל על העם ובנכונות שלו לשלם מחיר בהווה למען עתיד בטוח יותר, מכיוון שאת איום המנהרות לא תוכל להכחיד ללא כיבוש מלא של רצועת עזה ועבודה תשתיתית שתיקח במקרה האופטימי חודשים.
אני לא יודע איך אפשר לעשות זאת ללא דם, יזע, דמעות ואיומי השבתה קונקרטיים מטעם מחנה “הפסקת-הלחימה” בתוך המדינה + איומי אמברגו מטעם מחנה “הרעבת-עזה” מחוצה לה. אני בספק אם זה בכלל אפשרי.
נתחיל מזה
החלק הראשון נכון, החלק השני נכון במידה מסויימת, וזה מורכב. כלומר, מצבנו השתפר ללא ספק אבל זה לא אומר שלא ציפינו להיות במקום אחר ועל כך בעצם הדיון. מניח שבשבועות האחרונים ראית שאני מת על ביבי, אבל לאורך כל המלחמה ניתחנו כאן את המצב הגיאופוליטי של ישראל בהגינות יחסית ואף ציינו לא פעם היכן השתפרנו, איפה ההזדמנויות וממה כדאי להיזהר. רוצה לאמר - מכיר לגמרי גם בהישגים. הישגים אלו הם, אגב, תוצאה של עבודה מתוכננת וטובה. לא של שבוע וחצי תכנון אחרי טראומה לאומית. נראה שבזירה הלבנונית, זאת שהחשבנו לפני ה7.10 כ׳מסוכנת׳ יותר, יש ניצן של תרגום ההישג הצבאי לתוצאה מדינית. לאט, עם תמיכה של העם ולחץ אמריקאי מתון ואפקטיבי תוך כדי שישראל ממשיכה לפעול צבאית. עדיין סיבה קלה מאד מאד לאופטימיות בארץ שבה הכל עלול להתחרבש בחמש דקות, ועדיין.
העם הוכיח התגייסות יוצאת דופן. היסטורית הוא גם הוכיח שיש לו אורח נשימה, אז והיום. המערב חפץ החיים מסתכל על הישראלים בקנאה - בניגוד אלינו, הם מוכנים להילחם על הערכים שלהם ועל החיים שלהם. לא תקבל יותר טוב מזה, אוריה. העם היה במצב האופטימלי. היה דם, היה יזע, היו דמעות. מספיק מהכל. מחנה ״הפסקת הלחימה״ התגייס כולו (ועדיין מגוייס). הוא פשוט חשב שאחרי X זמן כשברור שהולכים למהלך ארוך שנים, כדאי להביא את החטופים לפני שמתקדמים לשלב הבא (אפשר להתחיל פה את ויכוח ה׳האם היה אפשר׳ הנצחי. גנץ למשל אמר שהייתה נקודת יציאה טובה). האמת היא ש, כמו שאמר רועי שרון ב׳כאן׳ לפני כמה חודשים, ׳אף אחד עדיין לא שכנע אותי למה מה שעושים בלבנון לא יכול להיות בעזה׳. מה שעצוב הוא שמרכבות גדעון ושות׳ רק מוכיחים שאותו מחנה הבין את הדינמיקה של המלחמה בעזה.
הטיעון הוא די פשוט: הרי כולם יודעים (אם כתבנו את זה כאן זמן קצר אחרי ה7.10 אז כולם יודעים) שאנחנו הולכים לשנים ארוכות בדומה לפוסט חומת מגן. עזה של 2023 איננה ג׳נין של 2002, לכן ברור היה לכל בר דעת שזה סבבה לגמרי אם זה יקח שבועות וחודשים. קח אפילו שנה. ואז הציפייה היא להיות במצב שברור לאן זה הולך. מה שכבר כתבתי. יש גבול לכמה זמן אפשר להגיד לעם ׳אני לא יכול לדון על היום שאחרי בלי שניצחנו. עוד קצת ולוקחים את כל הקופה. תחזיקו חזק׳. מילא לעם ישראל, בעולם זה בטוח לא יעבוד. עם הזמן רק הולך ועלה החשד שמה שאנחנו עושים הוא בעצם אותו אתניק קלינזינג שעבדנו כל כך קשה לטעון שלא הוא מה שקורה. אתה רוצה לאמן את ריאל מדריד בלי הלחץ מהקהל. זה לא מתנהג ככה.
תיצור סיטואציה צבאית בה יש לך איך לטפל בדבר הזה, ותתחיל לעבוד. למה אחרי כמעט שנתיים (שהם יותר מ׳חודשים׳) אנחנו צריכים לשמוע שפילדלפי עדיין פרוץ ובגלל שהמצרים יכעסו אז יש מחשבה לעשות את המחסום בציר מורג ולא שם?
