הייתי רוצה רגע לעזוב את הדיון על הגדרת הגזענות, חשוב ככל שיהיה, ולחזור להודעה/טיעון שהציתו את הדיון הזה - ‘מרבית הישראלים סבורים שאין חפים מפשע בעזה’.
אני חושב שהבעיה המרכזית עם הסקר הזה, ועם אלה שמוצאים פסול בתוצאות הסקר - היא הנחות המוצא שלהם.
ההגדרה ‘חפים מפשע’ במלחמה היא הגדרה מערבית, מודרנית, שלא הייתה רלוונטית לרוב המוחץ של המאבקים המזויינים מראשית ההיסטוריה.
ולצורך העניין, ההגדרה הזאת לא עמדה במבחן המציאות מעולם אפילו מול המערביים עצמם - שקבעו את ‘הכללים’ אחרי שהם סיימו ו"מיצו" את פשעי המלחמה שלהם (שני הצדדים, למען הסר ספק), והנה במלחמה הראשונה מאז שבין שני צדדים מערביים (פלוס-מינוס) - שוב הכללים נזרקים במהרה לפח.
בסופו של יום, ההגדרה היחידה שרלוונטית כאן היא שמדובר באוכלוסיית אויב. אויב שלא נשמע בשום צורה ל’כללי המלחמה’ שנקבעו ע"י אותם מערביים, באותה הזדמנות שבה נקבעה ההפרדה בין ‘חיילים’ ו’אזרחים’.
זה אפילו לא כמו לשחק שחמט עם מישהו שמשחק לפי כללים של דמקה - זה כמו לשחק שחמט עם מישהו שבכל שלב יכול להרים את כל הלוח באוויר, ואתה ממשיך לנסות לנצח ע"י דבקות עיקשת עם הרץ לאורך אלכסונים בלבד.
כל ניסיון ההפרדה הזה בין ה’אויב’ לבין האוכלוסיה הלכאורה חפה מפשע שמקיפה אותו, האזרחים התמימים ש’רק רוצים לחיות בשלום ובשלווה’, כשכביכול אין שום מגע וממשק בין שתי האוכלוסיות, ולא מדובר במשפחות ובקהילות שמגדלות, מחנכות, מאמצות, מטפחות ומתחנכות ע"י האויב הזה, ושכאילו האויב הזה צץ ‘יש מאין’ בגיל 18 עם קלצ’ניקוב ביד ועם שנאה יוקדת בלב ליישות הציונית - היא הפרדה מלאכותית ואבסורדית, שהאויבים שלנו הם הראשונים לבוז לה (מה שלא מונע מהם לנצל אותה בציניות אדירה, כמובן). שגינו עמוקות בכך שאימצנו את ההפרדה הזאת בחדווה ומבחירה כבר בתחילת המערכה, וזה פגע לא מעט במאמצים שלנו ובהשגת המטרות לאורך הדרך.
האם זה אומר שצריך לכוון את כלי הנשק שלנו על תינוקות ועל קשישים בדיוק כפי שאנחנו מכוונים אותם כנגד לוחמי האויב? מן הסתם לא.
אבל האם זה אומר שעלינו להסיר מעלינו את ההגבלות המלאכותיות החיצוניות, של אנשים ומדינות שבעצמם לא נשמעו מעולם לכללים שהם עצמם ייצרו, ולעשות את כל מה שצריך לעשות על-מנת להכריע את האויב העיקש, בדיוק כפי שהוכרעו אויבים במאבקים מזויינים לאורך כל ההיסטוריה? בהחלט.
אני לא אלאה בדוגמאות השחוקות לעייפה של הירושימה, נגסקי ודרזדן, האם נכון או לא נכון היה לבצע את ההפצצות הללו, והאם נחסכו יותר או פחות חיים מאשר אילולא היו מוטלות פצצות האטום - אבל הנקודה ברורה.
להילחם מול אויב חלש ממך עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, בהתנדבות - זה טירוף מוחלט, והארכה מיותרת לחלוטין של הסבל של כל הצדדים המעורבים.