בבקשה תקראו
אז למה ראש השב״כ נפגש איתו?
לא כדי לתאם איתו פעולות, אני מניח. כן נראה לי שבגלל שהוא ראש שבכ חדש והשני בכיר פלסטיני שהוזכר כמועמד לנהל את עזה.
אז רוצים להציב כבוס בעזה את מי ששמו היה מקושר לרצח ישראלים? מה ההבדל הגדול בינו לבין הרשות?
לא יודע אם זה מה שרוצים, אבל זה המעמד של האיש, ואני מניח שבתור ראש שבכ חדש ניתנה לו האפשרות לדבר איתו על המצב והתכניות.
@whykds בדיוק להזמנתך. באופן כללי ממליץ להקשיב למיכה קובי אם יש זמן.
מה הוא אומר, בעצם? כל מיני עובדות ידועות על דחלאן, ושישראל בודקת אפשרויות ליום שאחרי הראיס המזדקן? הכל ידוע.
הטיעון שלי הוא שלא נחשוב פה שמדובר באיזה משהו אחר. הפלסטינים אותם פלסטינים. מצד אחד לדבר (ולסחור) עם ישראלים ומצד שני להיות עוין ומחויב לחזון הפלסטיני זה לא דבר שלא ראינו במחוזותנו. אין באמת הבדל בין לדבר עם דחלאן לבין לעבוד עם הראשות הפלסטינית, שמספרים לנו שהיא אויב. כלומר היא כן - אבל הערבים אותם ערבים. שלא יבלבלו לנו את המוח שיש אלטרנטיבה אמיתית. זה בדיוק מה שמצחיק בכל שיח ה׳יציאה מהקונספציה׳. סיסמה ריקה.
הטעות הגדולה של נתניהו היתה שהוא לא ביטל את אוסלו, והמשיך לתת לרשות הפלסטינית להתקיים תוך כדי ניסיון להחליש אותה, העיקר להתיישר לאמריקאים כעיקריון בסיסי שלו.
וזה מחזיר לדיון הנצחי, בעד או נגד הסיוע האמריקאי.
בסוף הימין שמימין לליכוד דרש את ביטול הסכמי אוסלו, על זה היו המחאות הגדולות בשנות ה-90, ובסוף נתניהו, שעל זה נבחר, לא עשה את זה.
כל עוד נתניהו ראש ממשלה כן יהיה שיתוף פעולה מסוים עם הרשות הפלסטינית, כמו במקרה הזה עם דחלאן. אבל תמיד נתניהו מראה כאילו רצון וכוונה מולם, אבל לא באמת פועל. זה הלך רע במדיניות מול החמאס.
הטעות שלך, לטעמי, היא שאתה לא רואה ששיתוף פעולה יהיה עם כל מנהיג ישראלי. זה לא משנה אם זה השמאל, ביבי או בצלאל שאמר שחמאס הוא נכס. כל עוד יש הנהגה אתה תיהיה איתה בקשר כלשהו כיוון שהחיכוך הוא בלתי פוסק. לפעמים הקשר הזה יהיה מלחמה, לפעמים שיחות ישירות או בלתי ישירות, סודיות או גלויות, לפעמים סתם קריצה.
מספרים לציבור שטויות שכיף לו לקנות
אז סבבה. אני בעד להיות תקיף יותר ולהפסיק לתת להם להתחמש על הגבול, כי הם מתכננים משהו. כנ"ל לגבי מצרים, כמה אפשר להתריע על דברים שקורים. הדבר היחיד שמנחם אותי זה שאולי מתחת לפני השטח כן קורה משהו שאנחנו לא מודעים אליו.
אז מה אתה מציע מבחינה פרקטית? לצאת למבצע צבאי במצרים ובגדה?
לאן עפת? כרגע אפילו מודעות בציבור אין, כי כרגיל משתיקים מהפחד. ואם כבר פעולות, קודם מדיניות.
הבעיה היא שוב התלות באמריקאים, כי גם הגדה וגם מצרים בחסות אמריקאית, אז כביכול אסור לנו להתעסק איתם.
דוגמה מאלפת לדעתי.
יאיר אסנבכר הוא ציונות דתי קלאסית. מאות ימי מילואים, הכרעה, הכל.
כאן הוא מדבר על מרד של צמרת מערכת הביטחון בנתניהו וכץ כדי לטפל בנגע הקטארי שהשיג השפעה על המדיניות הישראלית. רק שכאן פתאום אין ׳מרד גנרלים׳ ארז תדמור סטייל, אין דיפ סטייט, אין לא נתנו לביבי, אין משילות ואין בג״צ. פתאום נראה שמצידו הם עושים את הדבר הנכון.