אין לי מושג מה אתה רוצה מיפן… מחיפוש קצרצר באינטרנט כל מי שנולד ביפן הוא יפני בעל אזרחות יפנית.
סליחה שאני מתפרץ לדיון אבל רציתי להגיד משהו על הצד השני: נראה שכמה אנשים פה, ורוב הישראלים השמאלנים, לא באמת יודעים שום דבר על עם מי יש להם עסק.
כשהייתי בתיכון פרטי ומאוד “נחשב” שרק גידל מצביעי חד"ש כי זה אליטה ודברים כאלה, הם היו כל שנה מביאים לנו נציגים של המפלגות הערביות לדבר איתנו על הזהות הפלסטינית שלנו, הכיבוש, הנכבה והמאבק החשוב.
אני יכול לכתוב מגילות על מה שהלך שמה, אבל השורה התחתונה היא אחת: כולם חזרו על המנטרה שיש לשחרר את פלסטין מהים לנהר.
לא מדינת כל תושביה, לא שתי מדינות לשני עמים ובטח ובטח לא דו קיום. כל מי שטען נגד זה, כמוני למשל, נחשב לבוגד ושין בית שיש להחרים .
אז מה באמת הפתרון? יש פתרון, אבל הוא לא פשוט.
רביע, איך @Josepe כתב בדיון אחר, למה אתה סתם מבלבל אותנו פה עם עובדות, אתה לא יודע שהכל באשמתנו, אם רק ניסוג לקוי 67 ניסוג עד הסנטימטר האחרון ניתן לערבי ישראל אוטונמיה מלאה (אבל כמובן שחיבים גם לתת להם תקציבים והכל) נחזיר את כל הפליטים עד הפליט האחרון ונשלם להם בנוסף פיצוים ויותר חשוב מזה, נבקש מהם סליחה ומחילה על זה שהעזנו לנצח אותם ולשרוד את הטבח והשואה שהם תכננו לנו ב48 אז הם אז יכירו בנו והיה פה דבש?
זה לא שהפלסטינים טבחו בנו גם לפני שהיתה מדינה “וכיבוש” וזכות העלאק שיבה זה מילת קוד מכובסת להשמדה של מדינת ישראל ושכל מקום שנסוגנו ממנו הם בנו שם קיני טרור וירו עלינו טילים בחזרה. זה הכל באשמת “הכיבוש” גם שהם מרוצצים את ראשה של קשישה בת 86 זה באשמת הכיבוש.
אז תפסיק לבלבל אותנו עם עובדות . אתה כותב אמת ועובדות והיום זה “hate space”
דרך אגב, אני מאוד מתרגש מהאהבה של השמאלנים לפלסטינים, הם כל כך אוהבים אותם שהם רוצים לדון אותם לחיי עוני מצוקה ויאוש. כי כל מי שיש לו טיפה הבנה של מה שקורה למדינות שהאיסלם משתלט עליהם מבין איזה אסון זה גורם. מדינת ישראל זה גן עדן לפלסטינים בהשואה לגהנום שהחמאס והגיאהד מתכנן להם. זה לא סתם דיבורים באויר. תראו מה קורה בכל שטח שהחמאס או הרשות שולטים בה לעומת הגן עדן של ערבי ישראל. ואם אתם חברי הקהילה הגאה זה היה יותר גרוע בשבילכם. תשאלו את ההומאים שהחמאס מוציא להורג (והם עוד עדינים) הגיאהד קושרים אותם באופנוע ונוסעים איתם בכל עזה עד שהם מתים…
אבל איזה “מתקדמים” אנחנו שמים דגלי פלשתין בטויטר וכותבים את השם שלנו בערבית…
זה כיף לתקוף איש קש?
לא צריך ללכת רחוק, כל אזרח צריך למלא את אותם חובות בשביל לקבל את אותם זכויות. בין היתר, שרות אזרחי או צבאי. וגם מה לעשות, אתה מזדהה עם החמאס? תעשה את זה עד הסוף. תעבור לחיות איתו. אתה מניף דגל של ישות עוינת במוסד אקדמי? אין לי בעיה, גם תבקש שאותה ישות תממן אותך ותספק לך את כל הזכויות. אתה תומך בחרם על מדינת ישראל? אין בעיה, מדינת ישראל תחרים גם אותך…
ודרך אגב, אני לא משווה בין חרדים לערבים, אבל השרות צבאי או אזרחי תקף גם לחרדים. אותו עיקרון על שיויון מול חובות.
בימין הישראלי לא גדלים על הסיסמה ‘שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן’? רוב היהודים לא היו מעיפים את הערבים אם זה היה משהו שעושים בלחיצת כפתור?
מצחיק שהימין מייחס לשמאל אהבת פלסטינים. השמאל לא מסוגל להסתדר לא עם הימנים ולא עם הערבים (וגם לא עם החרדים). הרצון של השמאל להיפרדות נובע גם מהחשש מאינטגרציה
מתוך ויקיפדיה:
" האזרחות היפנית מוענקת לתינוק כאשר בני משפחתו רושמים אותו – לידה ביפן לבדה אינה מקנה אזרחות. מיעוטים דוברי יפנית חיים לעיתים ביפן למשך שנים רבות מבלי שהם נעשים לאזרחים בארץ לידתם. אנשים ממוצא יפני שחוזרים ליפן מחוץ לארץ מקבלים אזרחות אם לידתם בארץ האחרת נרשמה ביפן על ידי בן משפחה. לפעמים החוזרים האלה אינם נחשבים ליפנים ממש, ויש שחושדים בהם כי הגיעו מהקאסטה ה"טמאה" “בורקומין”, קבוצה של אנשים שידוע כי היגרו לארצות דרום אמריקאיות, ויש לעיתים אפליה כנגדם."
ממה שידוע לי לידה היא מאורע דיי יחודי בחיים וכנראה שלרובכם (אם לא לכולכם) היא עברה בלי יכולת מודעת לדאוג שקרוב משפחה יפני (שכנראה אין לכם) ירשום אתכם ביפן לצורך כך שתהיה לכם אזרחות יפנית.
אז מאיך שאני מבין את הדברים, אם אתם לא יפנים כנראה שלא תקבלו אזרחות יפנית, ותודה לגרמניה הנאצית על תרומתה הלא ברורה לדיון.
צדקו אלו שאמרו שאני מתכוון לכך שרק יהודים צריכים להיות אזרחי ישראל, ולא ישראלים. אם זה לא היה ברור מאיך שכתבתי את הדברים אני מתנצל.
הגם שאני מתעב את הדת היהודית (כמו את רוב הדתות) ורואה בתנ"ך ספר מרושע שנועד להביא סבל לעולם (כן, אלו דעות לא רגילות ואני מודע לזה), אני יהודי על פי משפחתי וככזה אני אובייקט לשינאה מצד חלקים נרחבים באוכלוסיית העולם. אין לי יכולת לשלוט בזה ולכן אני גם ציוני.
אבל לפני הכל אני בן-אדם. אני לא רוצה לראות את השכן שלי סובל, אני רוצה לראות אותו שמח. לכן ערבים במדינה האוטופית שבדמיון שלי חיים חיים טובים לא פחות מהחיים שלי.
ליהפך, בלי ועם קשר להסתה שרביע מספר עליה, אני חושב שערבים במדינה שלנו חיים חיים לא מספיק טובים ולכן הם גם כועסים יותר, שונאים יותר ובכללי נוטים יותר לאלימות. זה לא אומר שאני חושב שאם נפרוס שטיח אדום לערבים אז יהיה להם טוב ופתאום הם יהפכו להיות אחלה שכנים. צריך לעשות הרבה עבודה מערכתית בשביל לקדם שכנות טובה איתם ויש דברים מערכתיים לא פחות דחופים שלא מקבלים פה מענה. זה לא דבר שאני רואה שקורה בקרוב באקלים הפוליטי הישראלי.
ישראל צריכה וחייבת לדעתי להיות מדינת העם היהודי החילונית וככזו היא צריכה לדעתי לשלול את זכות ההצבעה מכל המיעוטים שחיים בה. גם אם חלקכם לא תצליחו לשלוט בעצמכם ולהפתח למחשבה קצת אחרת ותתעקשו להאשים אותי בגזענות זו עדיין לא גזענות. זכות הצבעה זו פריבילגיה שלא כל תושב בכל ארץ זכאי לה. הרבה מהגרים שחיים שנים רבות בארץ שהיגרו אליה אינם זכאים להצביע. הם חיים חיים טובים ועשירים, אף אחד לא שונא אותם, אף אחד לא מבקש להשמיד אותם והם זכאים לתנאי מחייה טובים ככל אזרח אחר. אבל הם לא אזרחים ולכן גם אין להם זכות הצבעה. נקודה.
לשים אנשים בגטאות ולחפש להם פתרון סופי זו גיזענות (אבל לא רק זה, כמובן). להגיד שערבים יכולים לכהן כמנכל"ים של משרדים ממשלתיים חשובים גם ללא שתהיה להם אזרחות זה ההיפך מגזענות.
מילא. מה שאני חושב לא ישנה את המצב במדינה שלנו.
אני אמשיך להתבאס שהבוס הערבי שלי חושב שערבים צריכים להצביע למפלגות ערביות ויחד עם זאת אני אמשיך לאהוב אותו כמו אח ולרצות שיהיה לו הכי טוב שבעולם. אני רוצה שהמדינה ששנינו חיים בה תיטיב עימו, אני רוצה שבנתב"ג לא יעכבו אותו כל פעם שהוא מנסה לטוס לחו"ל ושיתייחסו אליו בכבוד שמגיע לאדם המדהמם והטוב שהוא. ועדיין אני לא רוצה שתהיה לו זכות הצבעה. לא כי הוא ערבי, אלא כי בסוף היום אני לא רוצה זכות הצבעה למי שהאינטרס הראשון שלו איננו למנוע שואה נוספת או פוגרומים מתמשכים בעם היהודי. ולא, זה כנראה לא מקום ראשון ברשימת האינטרסים של עמים שאינם העם היהודי (@Ganjo , אגב מסעות לפולין ולקחי עבר וכל זה…).
אתה צודק, באמת פירשנו את דילמת הקרונית אחרת לגמרי. אישית, אני לא רואה איך לעקור מאות אלפי אנשים מבתיהם, להרוס עשרות יישובים וערים, לייצר מדינה וגבול חדשים יש מאין, זה פחות אקטיבי מאשר לשמר את המצב הקיים - לא משנה כמה פעולות אקטיביות קטנות הן כוללות באופן יום-יומי. בעיקר ובייחוד כשאנחנו מדברים על מי שאמור לקבל את ההחלטה הזאת על הסטת הקרונית - המנהיגים הפוליטיים, מבחינתם להמשיך את המצב הקיים זה חד-משמעית לא לעשות כלום. גם גדולי המבקרים של ביבי משמאל, לא מאשימים אותו באקטיביות יתר בנושא המדיני-בטחוני. להיפך.
אבל אולי זה רק אני.
אני לא דיברתי בכלל על האם אוסלו וההתנתקות היו רעים או לא, אני שם את זה לגמרי בצד כרגע. אני דיברתי על מה שהם לימדו אותנו (או שחשבתי לפחות שהם לימדו את כולנו) - ניפוץ החלומות האוטופיים על היפרדות מוחלטת מהפלסטינים.
אני בטוח ב-10000%. הסכסוך יימשך כל עוד יהיו במרחב הזה שבין הים לנהר 2 עמים, שאחד מהם לא מוכן לקבל את הקיום של השני במרחב. זה לא משנה בכלל איך תחלק את המרחב - אתה יכול לחלק אותו לאורך, לרוחב, באלכסון או בדוגמה של פרפרים.
הסכסוך ייפסק או כשאותו עם יכיר בזכות הקיום של משנהו, או כשאחד מהעמים לא יתקיים יותר במרחב הזה.
ולגבי התל-אביבי - לו פשוט יותר קל לספר לעצמו סיפורים, זה הכול. הוא גם פחות חווה את מציאות הסכסוך כפי שהיא באופן יומיומי, וגם בממוצע חווה יותר את הגלובליזציה המערבית, שתורמת אף היא לראייה שגויה של המציאות בהקשרים האלה.
ממש אבל ממש לא. וגדלתי בהתנחלות. בישראל מספיק שתאמר ‘כל הגדה הזאת שלנו, אבל רק היא’, וכבר תיחשב ימין קיצוני וסהרורי.
כל ניסיון להשוות בין מה שהולך בחינוך הישראלי-יהודי, למה שרביע תיאר כאן, זה פשוט עיוות מוחלט של המציאות. נציגי מפלגה ערבית, מגיעים לבית-ספר יוקרתי (תנסו לחשוב על ‘ליד ה’, ‘הריאלי’, ‘הגימנסיה’), ובעידוד הצוות החינוכי מסבירים להם שהשאיפה שלהם צריכה להיות להעיף מפה את כל היהודים. וזה עוד מצד המפלגה הכי “מתונה” של המגזר (‘מרצ ערבית’, לא?).
אני מאוד מסכים לגבי האמירה נגד עקירת מאות אלפי אנשים מבתיהם. לא יבוא פה איזה פאנץ’ פרו פלסטיני. זה באמת דבר דיי נוראי, אולי הכי נוראי שיקרה במסגרת הסכם שתי מדינות עתידי פוטנציאלי. אני עדיין זוכר את הפורנו התקשורתי שהיה בזמן פינוי עמונה (בזמן ההתנתקות הייתי מנותק פוליטית) - זה היה מחריד ואכזרי. בכל הנוגע להתנחלויות, אנשים קבעו עובדות בשטח, פעמים רבות בעידוד המדינה והפוליטיקאים, וזה הופך את המצב המסובך ממילא למסובך אפילו יותר.
עם שאר הטקסט המצוטט אני לא כל כך מסכים וחושב שזו הדרך הפחות סבירה לנתח את האירוע.
הבעיה בלשמר את המצב הנוכחי היא שזה מוביל למצב של אין ברירה. כלומר מיליוני הפלסטינאים לא נעלמים והברירה היחידה שתישאר היא להפוך אותם לאזרחים שווי זכויות. זה עומד בניגוד לציונות ובניגוד לשאיפה שישראל תהיה מדינה יהודית. אל תחשבו על עוד עשר שנים. תדמיינו עוד חמישים שנה קדימה.
לא יודע למי יש אשליות על היפרדות מוחלטת. מניח שאם תכנס בחדר אחד את סמוטריץ’, גנץ, לפיד ומיכאלי - כולם מבינים את הסיטואציה. ישנה גם לא מעט ילדותיות בהגדרה של הדבר הזה שנקרא פיתרון. הרי אם מבצעים צעד אחד ואז חודש אחרי יש פיגוע אז הוא מיד ‘מתפוצץ לנו בפנים’. אלו סיסמאות, ועצוב לשמוע אותן דווקא מהימין שרואה גוונים בין סיום הסכסוך למלחמה תמידית. מי שמבין שאין צעד בודד שיסיים את הסיפור הזה - שלא יראה בכל אירוע חבלני הוכחה לתזה שלו.
כשאתה כותב ‘המלחמה ביו"ש היא לא מלחמה של המתנחלים’ - זה נכון בהיסתכלות דיכוטומית של אפס או מאה. אבל המציאות לא כזו. בפועל בשני הצדדים יש בני אדם שונים שיסכימו לעיסקאות שונות. לדוגמה: אם תיקח חילונים גמורים משני הצדדים, אז יש יותר סיכוי שהם יסכימו על פתרון בסוגיית ירושלים (בן גביר כנראה לא יהיה מוכן לפשרה שאני יהיה מוכן אליה בהר הבית). ההתפשטות של מפעל ההתנחלויות תוך הכנסת יותר אנשים למעגל הכיבוש, מניעת רצף טריטוריאלי - כל אלה צעדים שלא הולכים בכיוון של פתרון או הסדרה כלשהי.
משפטים בסגנון ‘השמאל חושב שחזרה לקווי 67 תפתור את המצב, אבל הבעיה של הפלסטינים היא 48’ - גם אם נכונים בחלקם - הינם נוחים לאוזן שלנו. תיהיה בטוח שלאומה הערבית יש כאלה גם כן. בפועל הסיבה לזה שהרוב לא מטה את הכף לטובת עסקה היא שכרגע אין עסקה שהיא טובה לשני הצדדים. אין הגעה לעמק השווה בנוגע לשטחים. שום הסכמה בנושא זכות השיבה. נניח שאפשר להסתדר בנושא ירושלים. כנראה שהתוצאה לא תיהיה טובה יותר לפלסטינים מאשר מדינה אחת. מפה ועד להסיק שכל רעיון היפרדות או יציאה מהשטחים בהכרח יפגע בנו בטווח הארוך - ממש לא בטוח. ההתנתקות או אוסלו - לשניהם היו אפקטים חיוביים ושליליים שקצת קשה לעמוד עליהם.
אמנם קשה מאד (עד לא הגיוני) לנסות לחשוב 50 שנה קדימה במזרח התיכון, אך מצד שני קצת לא הגיוני לחשוב שמה שתמחולל בשטחים ובכלל יכול להימשך.
זה די מכבסת מילים ל"השמאל חושב שחזרה לקווי 67 תפתור את המצב, אבל הבעיה של הפלסטינים היא 48"
עשינו צעדים חד צדדים. “וחשבנו חמישים שנה קדימה” זה נגמר בחמאס שמחזיק מדינה שלמה בביצים ויורה טילים על ירושלים תל אביב ונתב"ג ואטובוסים מתפוצצים בערי המרכז (אוסלו) … אז יאללה בוא נעשה “חמישים שנה קדימה גם ביהודה ושומרון” מה כבר יכול לקרות?
אני גם לא מדבר על הנסיגה מדרום לבנון אבל שם אני חושב שבגדול ברק צדק (זה גם הדבר היחיד הטוב שהוא עשה בחיים)
כשמדברים על שתי מדינות לשני עמים בעצם מדברים על מדינה לפלסטינים ביהודה ושומרון ומדינה ליהודים ולערבים בישראל. זה יותר דומה למדינה לעם אחד ומדינה לשני עמים, כי תסכימו איתי שאף ערבי ישראלי לא יעבור למדינת פלסטין אם תקום כזו.
אם המתנחלים יסכימו להיות חלק מפלסטין זה באמת יפתור את כל הבעיות. אני אפילו אשקול להצביע לישראל באירוויזיון.
הפלסטינים לא מוכנים לקבל אותם. הם אומרים את זה במפורש. לפלסטינים מותר להקים מדינה שמבוסס על לאום אחד. אבל ליהודים אסור כי זה גזענות…
מיליון אחוז. זה אחד הדברים שאני מנסה ולהבין ולא מצליח אף פעם.
מצד אחד רובם מצהירים בפומבי שהם רוצים לשחרר את כל פלסטין ומצד שני כולם מזדעזעים מהמחשבה של לחיות במדינה ערבית… הרי אנחנו יודעים בדיוק איך זה הולך.
אז מה הם רוצים בעצם?
הוא גם לא צריך מכיוון שהוא פשוט לא גר איתם באותם יישובים.
אם מצטטים את ז’בוטינסקי (נניח ו"גדלים" עליו), אז ראוי לציין באותו הקשר שהיו לו שתי הנחות יסוד:
- הנחה נכונה - בכל מקום בעולם תושבי המקום מתנגדים באלימות למי שמגיע “מבחוץ” בלי שום קשר לאידאולוגיה כזו או אחרת.
- הנחה שגויה - היהודים יציפו את המדינה בהינתן עלייה חופשית והדומיננטיות שלהן תיגזר כתוצאה מהיתרון המספרי ולכן הוא גם היה ליברל קיצוני בכל מה שקשור לעניינים אזרחיים.
זו גם הסיבה לכך שהתשובה לשאלה השניה שלך היא “כן” לגבי ערבים בכללם אבל “לא” לגבי צ’רקסים, דרוזים או נוצרים. זה עניין של איום קיומי שמתבטא במספרים ולשמחתנו הרבה המספרים הם לטובתנו. רביע מדבר על אווירה אחרת לגמרי.
מי שחושב שחייבים להקים “להם” (כאילו שמדובר בקבוצה אתנית אחידה - פרדיגמה שגויה ומעליבה לכשעצמה) מדינה מכיוון שהמצב בשטחים לא יכול להימשך תקוע בניינטיז יחד עם ההומור של ארץ נהדרת וההפחדות ההזויות על רוב ערבי עד שנת 2000. הלאומיות הערבית קרסה ואין שום סיכוי למדינה פלסטינית, הם אפילו לא מסוגלים להשתלט את ג’נין למרות הכסף שגנץ הפשיר לאבו-מאזן והקפה בראש העין. על חמאס בכלל אין מה לדבר.
הם יצאו מהאופנה ולא המצרים ולא האירופאים יספרו אותם בשנים הקרובות.
לכל מי שאומר שהאינטרס העליון שלנו הוא ללכת בהקדם להיפרדות מהפלסטינים. ברגע שמבינים לעומק שאין שום סיכוי להיפרדות אמיתית מהפלסטינים בעתיד הנראה לעין, מבינים גם שאין לנו שום אינטרס ללכת ל’היפרדות על הנייר’ שמשמעותה העיקרית בקונסטלציה הנוכחית היא - ויתור על נכסים בטחוניים, ללא שום רווח אמיתי (בבטחון, בלגיטימציה, בעלות).
ואם ניסית לרמוז אליי - אני ממש לא משתמש ב’פיגוע אחד’ כדי לבסס את התזה שלי, או להפריך תזה מתחרה. אני משתמש בכמעט 30 שנים של פוסט-אוסלו, וקרוב ל-20 שנים של פוסט-ההתנתקות כדי לבסס את ראיית העולם שלי. ושוב, חשבתי לתומי שהרוב המוחלט של הציבור בישראל ראו את הדברים כמוני, ולראייה - ההליכה של הציבור “ימינה”, ובעיקר - הירידה המוחלטת של הנושא מסדר היום הציבורי, ושל כל מי שמחזיק בסדר יום מוצהר שכזה.
א. הוויכוח שלי היה קודם כל לגבי האם עצם הקיום של המתנחלים איפה שהם מתקיימים, מהווה מחסום כלשהו ל’פתרון’ כזה או אחר. ונגד הטענה הזאת יצאתי.
ב. גם בהתייחס לאנשים עצמם - מן הסתם למתנחל הממוצע הנושא יותר ‘בוער’ מאשר לתל-אביבי הממוצע, ואולי המתנחל גם מוכן להתפשר פחות. אבל זה לא משנה בשום צורה את העובדה שזאת לא מלחמה ‘שלו’, ושאם רק היה מוותר עליה אז לתל-אביבי היה ‘פתרון’ שהמתנחל חוסם לו.
למה הדבר דומה? לזה שהמלחמה על הקופה הציבורית היא לא מלחמה ‘של’ נערי האוצר, ושאם רק היו מסירים את התנגדותם אז היה פה חינוך ‘חינם’ והורדת יוקר מחייה.
ג. ‘סוגיית ירושלים’ - קודם כל הסוגיה הראשונה לגבי ירושלים, כמו לגבי חלקים גדולים אחרים ב’פתרון’ ההיפרדות, זה איפה בכלל מעבירים גבול (פשוטו כמשמעו, הגבול הפיזי). אין שום דרך להעביר קו בתוואי כלשהו של העיר, כך שיהווה גבול בר-קיימא בין שתי מדינות שאינן חיות בשלום זו עם זו, באופן סיסטנבילי לאורך זמן.
מעבר לזה, עם כל הראיה ה’רציונלית’ של העניין - לוותר על כל הנכסים התרבותיים-דתיים-היסטוריים שלנו בירושלים ולהפקיר אותם בידי מדינה פלסטינית לא מתפקדת, זה ממש לא עניין של מה בכך. בהסתכלות כוללת - על דעת הקהל (הישראלית אבל גם העולמית), על הניתוק וההתנערות המוחלטים מהעבר ומסמלים, אפילו תיירות - אני לא חושב שזה באינטרס שלנו בכלל, לא משנה אלו הישגים לכאורה נקבל תמורת זאת במו"מ.
ד. לטוב ולרע, ‘מפעל ההתנחלויות’ כמעט ולא מתפשט. 95% מהמתיישבים ביהודה ושומרון מתגוררים ב’גושי ההתיישבות’ הקיימים, ותופעת ה’מאחזים’ הבלתי חוקיים היא תופעה שבשוליים של השוליים, שכמעט ולא משפיעה בדבר על מפת ההתיישבות בפועל. בניגוד לכך, אגב, תופעת ה’התנחלות’ הפלסטינית הלא חוקית בשטחי c היא דווקא כן תופעה שהולכת ומתפשטת, בצורה כזו שגם סיפוח עתידי של גושי ההתיישבות שבקונצנזוס תהיה מורכבת מאוד לביצוע ללא עקירת אנשים רבים נוספים מביתם.
הפוך גוטה, הפוך. מה שמתחולל בשטחים ב-50 שנים האחרונות זה אולי המדיניות היציבה ביותר בכל רחבי המזרח התיכון במאה האחרונה (עם חריגות קצרות של ניסיונות מסוכנים לקצר תהליכים).
כל ניסיון שהיה במהלך המאה האחרונה ברחבי המזרח התיכון להחיל אמות-מידה וכלים מערביים על האוכלוסיות המקומיות, נחל כישלון חרוץ.
לכן המסקנה הפשוטה צריכה להיות הפוכה, ובדיוק כפי שציינתי קודם - מה שלא הגיוני לחשוב זה ששינוי המדיניות המוצלחת יעבוד, ואין שום טעם לנסות לעשות זאת עד שישתנה משהו מהותי.
מטח ירי מהצפון.
חייבת להיות תגובה של ישראל לדבר הזה, השאלה כמה זה הולך להסלים.
מדאיג.