לואיס סוארס התראיין ל-RAC ונוגע בכמה וכמה נק’ אבל הכי מעניין היה לשמוע את דבריו על המשחק נגד רומא. החלוץ מצטער ששיחק נגד לגאנס שלושה ימים קודם לכן בליגה ורומז שהמאמן היה צריך לבצע רוטציות. “המאמן הוא זה שמחליט וברור ששחקן רוצה תמיד לשחק, אבל אולי היה צריך לחשוב על זה שאני בן 30 וכמוני גם אחרים זקוקים למנוחה, בטח לפני משחק רגיש וחשוב כמו זה שהיה”. סוארס דיבר על ההדחה עצמה - “אולי השער הרביעי שכבשנו בבית פגע בנו - היינו רגועים מדי לקראת הגומלין. ההדחה הייתה מאוד כואבת לנו. לא הצלחנו לגעת בכדור ולשחק בשקט שמאפיין אותנו”. החלוץ הוסיף שליגת האלופות היא בראש המטרות של בארסה, ‘אובססיה בריאה’, ושהכישלון מול רומא וכן הזכיות של ריאל מדריד - דירבנו את בארסה עוד יותר. על מסי - “מגיע לו לזכות בליגת האלופות הרבה יותר מהגביעים שיש לו”. סוארס אומר שהיה שחקן אם גריזמן היה מצטרף אבל מכבד את החלטתו ושכל מה שקרה בקיץ והדברים שנאמרו הם מוזרים ולסיום התייחס לעתידו - “שחקנים גדולים כמו צ’אבי ואינייסטה, אגדות המועדון - לא הצליחו לפרוש בבארסה וזה קשה. כשאתה כבר לא ברמה אתה חייב לזוז הצידה, נראה אם זה יקרה גם לי. החיים טובים ואני נהנה, אני ואשתי מצפים לילד שלישי, בארסה היא המועדון שתמיד רציתי להיות בו”.
![[IMG]](https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/09/12/15367839679855.jpg)
עשר שנים חלפו מאז הופעת הבכורה של סרג’יו בוסקטס בברצלונה, במהלך התיקו 1:1 נגד סנטאנדר בקאמפ-נואו במחזור השני של עונת הטרבל(המאמן האורח אמר בזמנו - "לא ידעתי מי זה בוסקטס אבל הוא עשה הכל’. " ההמצאה של העשור " כינו במארקה את הקשר מלה-מאסיה ששלח לאט לאט את יא-יא טורה לספסל ואף הביא למכירתו. אי של שקט ויציבות, שפילס את דרכו גם בנבחרת ספרד והעונה הוא גם אחד מהקפטנים של בארסה. זכה ב-28 תארים, בקרוב יגיע ל-500 משחקים(כרגע עומד על 486) ומחכים שיחתום על חוזה חדש. יש לו ממוצע של כמעט 50 משחקים בעונה(העונה הארוכה ביותר הייתה 2015-16).
אני מוכן למחווה הזאת
רציני? מבחינתי זה יותר גרוע מהחולצה של 2015-16 , האמת פה אין קטאר. אז ההיא היתה יותר גרועה…
תומאס הוא אלוף הטור דה פראנס 2018.
בטח שמתם לב ש…החל מהעונה הבאה, הסמל הולך להשתנות!
https://www.fcbarcelona.com/club/news/2018-2019/new-fc-barcelona-crest
אישית, מצד אחד מפריע לי שה-FCB נעלם, וזה מוזר (וגם שקווי הגבולות הפנימיים השחורים נעלמו, אבל זה יותר עניין של OCD, כנראה), מצד שני - אני לא לגמרי משוכנע שזה לא טעם נרכש, ושעוד כמה שנים, כשהסמל ישתנה שוב, לא נגיד שהשינוי הנוכחי היה יפה.
רק תיקון קטן, זה עדיין טעון לאישור של הסוסיוס. אישית אני נגד, בדברים האלו המסורת זה הדבר הכי חשוב.
אומטיטי או דמבלה?
צודק בקשר לחלק הראשון.
בקשר לחלק השני - אז בוא נחזור לסמלים הראשונים 
פשוט לחכות להסבר, או שזה יגיע לבד מתישהו?
עניין הסמלים… בול כמו לבחור בין אומטיטי או דמבלה. בול
נשבע שלא הבנתי עדיין את הלוגיקה…
אין לי בעיה עקרונית עם שינוי הסמל. זה קרה לא אחת לאורך ההיסטוריה.
כן יש לי 3 בעיות:
- צד שמאל למעלה מדליק לי את הOCD. זה פשוט מחרפן אותי. לאורך כל ההיסטוריה כל המסגרת אחידה ונורמלית, ועכשיו צד שמאל למעלה נראה עלוב ממש. בצד ימין זה משתלב על הרקע, כך שזה נראה כאילו הסמל לא אחיד.
- אולי ויזואלית זה לא מפריע לי, אבל מאז לאורך כל ההיסטוריה הFCB היה חלק מהסמל שלנו. לוותר עליו זה לוותר על חלק מההיסטוריה שלנו.
- עכשיו פתאום קלטתי את הכנפיים הקנות המכוערות בכחול. נורא.
מהלך מאכזב שנובע מהנהלה שמרסקת את ההיסטוריה שלנו לאורך שנים. החתימה והכתימה את החולצה עם ספונסר, החתימה שחקנים בתקופת בחירות, עשתה פסים לרוחב, תוותר שנה הבאה על הפסים. אני כבר לא מדבר על ההתרחקות מהמודל הקרוייפיסטה והשמדת הלה מאסיה, אלא על דברים שייחדו את המועדון הזה מיום הקמתו. מתסכל.
זה נכון שהסמל השתנה רבות עם השנים, אבל הסמל האחרון מסמל חלק גדול מהשנים בה אני אוהד את ברצלונה. ובעיני זה חבל.
חחח איזה מנייק
מלך השערים של הבונדסליגה (שנכנס רק בדקה ה59) כבש פעמיים את שער השיווין וגם את שער הניצחון ב4-3 של דורטמונד מול אאוסבורג. הוא סוגר שישה שערי ליגה ב3 משחקים (כולם כמחליף) ב84 דקות משחק.
מעניין יהיה לראות את התפוקה שלו אחרי שיחזור לחלוטין מהפציעה, וישחק משחקים מלאים.
אגב, אני לא מצטער שהשאלנו אותו, הוא לא היה מקבל דקה יותר ממוניר.
![[IMG]](https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/10/22/primera/1540170576_327256_1540170872_noticia_normal.jpg)
המספרים של ברצלונה בלי ליאו מסי: בגדול המספרים לא רעים. היא ניצחה ב-98 משחקים(65%), השיגה 28 תוצאות תיקו(18.5%) ורשמה 25 הפסדים(16.5%). בסה"כ החמיץ מסי 151 משחקים, כשהמספרים של ה-AS הם מעונת 2005/06 בה היה שחקן הרכב קבוע בבארסה. המשחק הבולט בו בארסה ניצחה בלי מסי הוא גמר הצ’מפיונס ב-2005/06 נגד ארסנל כשמסי היה פצוע. במהלך שלוש העונות הראשונות של מסי בקבוצה המספרים היו גדולים יותר, לדוגמא ההפסד בקלאסיקו לריאל מדריד בבית בדצמבר 2007. בארסה הפסידה 14 משחקים בלעדיו. בין 2005/06 ועד 2007/08, מסי החמיץ 72 משחקים בגלל פציעות שרירים שונות. מאז הוא מיעט להיפצע, להוציא את עונת טאטא מארטינו ב-2013/14 שהסתיימה בידיים ריקות, וכן ב-2015/16 אז נעדר קרוב לחודשיים, ואז בארסה הסתדרה בלעדיו כולל בקלאסיקו בברנבאו כשעלה כמחליף כשבארסה של ניימאר וסוארס כבר ביתרון. באותה עונה בארסה הפסידה רק בפיחואן בלי מסי. היא ניצחה בשלושה משחקים בצ’מפיונס ובארבעה בליגה.
דני אלבס על ברצלונה, על פפ, על מסי ועל עצמו.
אפשר להגיד עליו הרבה דברים, משעמם הוא לא.
אני חייב להודות שאני נהנה השנה יותר לראות את ריאל חוטפת יותר מאשר את ברצלונה משחקת 
גם לי יש תחושה דומה אבל לי יש גם הסבר לעניין…
איפה שהוא, עיצבן אותי הרבה יותר העובדה שהתחילו לקרוא בתקשורת המדרידאית על ריאל של 3 הצ’מפיונז כקבוצה היסטורית ומהגדולות בהיסטוריה, כאשר מצד אחד חטפה מברצלונה ומצד שני נהנתה מערימות של מזל ובשום רגע לא הרגישה כמו קבוצה אגדית מטילת אימה על כל אירופה.
הערב זה היה 3-0 ביתי משפיל מול האימפריה ממוסקבה… תנו לי עוד ערבים כאלה בבקשה.
עאלק היסטורית… פחח