כשהייתי ילד ההורים שלי היו לוקחים אותי לאימונים בבית"ר. לרוב אבא שלי היה לוקח אותי כי אמא שלי לא הייתה מצליחה לסבול את ההורים הברברים שם, כדבריה. הייתה מספרת שהורים היו מקללים את המאמן, את הילדים ואפילו את הילדים שלהם. אף פעם לא שמתי לב לזה כילד, ההורים ישבו יחסית רחוק ואני באתי לשחק כדורגל והייתי שבוי במשחק.
עכשיו אני לוקח את הבן שלי, תכף בן 6, למכבי פתח תקווה. מחלקת ילדים ונוער מאוד מכובדת בסך הכל. יש הורים בקבוצה שמקללים את הילד שלהם, ואני מדבר על קבוצה לא תחרותית של בני 5. מילים כמו ‘זבל’, ‘סעמק ערס’, ‘חמור’, ‘מטומטם’ נשמעות חופשי מצד הורים מסויימים כלפי הילד שלהם ובפניו. ושוב, אין אפילו ליגה, סתם משחק בין ילדי הקבוצה שרצים אחרי הכדור כי הם עדיין לא באמת מבינים את המשחק. המאמן לפעמים מעיר אבל לרוב מבליג, כי ההורים הם לקוח ואין לו ברירה. אני אישית לא מסוגל לסבול את זה, כפי שאמא שלי לא סבלה את זה כשאני הייתי ילד, וכשאני לוקח את הילד אני מגיע עם ספר ו/או אוזניות.
אישית הייתי רוצה לאמן ילדים גדולים יותר בליגה, שם היחס של ההורים הרבה יותר גרוע, גם כלפי הילדים שלהם וגם כלפי המאמן, ולא הייתי מסוגל לעמוד רגע באימון עם הורים כאלה. המילים שהזכרתי לעיל הן ברכות לעומת המילים שאמא שלי מספרת ששמעה בבית"ר (באימונים!). וזה לא סתם הערסים של ירושלים מסתבר, זו תופעה ארצית דוחה.
בנוגע לפוליטיקה התוך ארגונית. קודם כל ידוע שעולם הכדורגל שלנו הוא זבל של חבר מביא חבר ולא מבוסס באמת על יכולות מקצועיות, כפי שאמרת, כך שיש הרבה חוסר מקצוענות. עיין ערך יצחק שום. אבל זה ברור וקורה כמעט בכל ארגון במידה כזו או אחרת. מה שלי מפריע זה שבמחלקות נוער מקדשים נצחונות עוד בגילאים שלילדים אין עדיין יסודות כדורגל. מאמן, אפילו בילדים ג’, צריך לנצח, וכדי לנצח הוא עושה דברים שבראייתי מאמן ילדים לא צריך לעשות - שם את הגבוה בשער גם אם הוא השחקן הכי טוב בקבוצה, מזניח את הילדים שצריכים חיזוק, משחק בונקר וכו’. אני רחוק מלהיות מחבק עצים שאומר שכולם צריכים פשוט להנות מהמשחק, וכשאני משחק אפילו בשכונה אני משחק כדי לנצח, אבל קידוש נצחונות בגילאים צעירים זה בעיניי חטא מקצועי, לא מוסרי. אי אפשר להתייחס למשחק של ילדים בני 9 כמו למשחק במונדיאל ולשחק ‘טקטי’. אי אפשר לפתח ככה כדורגלנים ואכן אין בישראלים כדורגלנים למעט יוצאי דופן כמו סולומון וגלוך.
ועוד סיפור קטן - בקבוצה של הבן שלי מחלקים גביעים בסוף כל אימון (תופעה נוראית בעיניי אבל לא משנה). המאמן עורך אימונים אישיים בתשלום לילדים שהוריהם מעוניינים בכך. כל הילדים מקבלים גביעים, אבל אלו שמגיעים לאימונים האישיים מקבלים בתדירות גבוהה הרבה יותר, וזוכים ליחס יותר טוב במהלך האימונים - מחמאות, שימוש בהם כדוגמא לאחרים וכדומה.
