אתה לא באמת יכול להסביר לילדים את זה בצורה רציונלית. ילדים מבינים דברים ממשחקונים, אתה צריך לגרום להם להבין את זה לבד. איך עושים את זה? אני הייתי למשל עושה להם 4 שערים קטנים, וזורק לכם כדור שישחקו אחד על אחד כל פעם. הם למדו אחרי כמה שבועות לסגור את הצדדים, וגם בפן ההתקפי הם למדו לשנות צד בתדירות גבוה יותר. מאוד אהבתי למשל לעשות לעשות להם מתפרצות של אחד מול אחד, 2 על 1, 3 נגד 2, ככה הם למדו סגירות בעצמם. הם הסיקו מסקנות לבד. אם תתחיל להדריך אותם מה לעשות לא עשית בזה כלום, הם יפעלו כמו קופים שהמאמן אמר. אתה רוצה לעודד אותם לחשוב לבד, להבין, ככה אתה גם יכול לזהות את החכמים יותר, ולא רק את המהיר או החזק. בנוסף, זה יותר כיף, וזה הכי חשוב-הם אמורים להנות מהלמידה, לא באמת להתחרות.
4 לייקים
אל תקשיב למה שליאור אומר בקטע הזה. עד גיל מבוגר יותר, ילדים צריכים להנות מהמשחק. אני דוגל ב0 פן תחרותי עד איזה גיל 12-13. זה הקושי בלהיות מאמן, לדעת להעמיד אותם במקום, להקנות להם ערכים מסביב לכדורגל, אבל חד משמעית לגרום להם להנות מהמשחק תוך כדי לימוד, ולהבין שמדובר בילדים.
לגבי הורים, זה קשור למנהלים שלך. הם צריכים להתמודד איתם, לא אתה. אם זה אתה, אתה באגודה בעייתית.
2 לייקים
מסכים בעיקרון. אבל יש שלב כלשהו שבו כבר כן נכון ללמד אותם טקטיקה, לא? פשוט אתה אומר - לא בגילאים האלה (אם הבנתי אותך נכון).
כן ברור, טקטיקה זה משהו חשוב מאוד, אבל ילדים לומדים את זה לבד תוך כדי משחקונים במערכת מתפקדת נכון. כשאתה מגיע לטקטיקה יותר מסובכת זה בגילאים יותר גדולים, אבל טקטיקה בסיסית ילדים צריכים ללמוד לבד ממשחקונים. תסתכל באנגליה למשל היה מהפך וגם בגרמניה בסגנון משחק שלהם. הרבה שחקנים הגיעו לאקדמיות מהרחוב, שם הם למדו את הדברים הבסיסיים. הם למדו לבד תוך כדי משחקים ברחובות.
לייק 1
שכחתי שאני חייב לכם סיפור.
משחק בית נגד קרית אונו. אני מגיע לחדר הלבשה, ואני מגלה ממנהל מחלקת הנוער שאין לי שוער. למה? היה קטע כזה של הקבוצה שנתון מעליי לקחת לי שחקנים למשחקים שלהם, להם לא היה שוער ותמיד לקחו לי את השוער היחיד (!!) שהיה לי לאימונים ומשחקים. הפעם, מנהל מחלקת הנוער עשה חרא עבודה ולא שם לב שגם אנחנו וגם הקבוצה מעלינו משחקים באותה שעה, או שהוא ידע ולא רצה להודיע לי, ויצא מצב שאני צריך לעלות למשחק נגד קרית אונו בלי שוער. מה עשיתי? קראתי לקפטן הקבוצה שאני בחרתי (שזה בכלל אישיו, אני אספר בהזדמנות איך פתרתי את זה) סיפרתי לו על המצב ושאלתי אותו מי ידוע כשוער טוב בשכונה שהם משחקים. הוא אמר לי אברהם. אברהם זה השם האחרון שרציתי, למה?
ובכן, אברהם היה ילד אתיופי שבקושי דיבר עברית, ולפני שאני הגעתי הוא היה שחקן הרכב. אצלי הוא התחיל הספסל והוא כמובן לא אהב את זה בכלל. למה שמתי אותו הספסל, למרות שהוא היה מוכשר ומאוד טכני? כי הוא עצלן אחושרמוטה, הוא ראש קטן, הוא משחק אותה טמבל שלא בא לו לעשות דברים, והוא לא היה מוכן להוראות הטקטיות שלי. גם היה לי קשה לתקשר איתו כי הוא לא מדבר כמעט עברית. בקיצור, הילד לא אהב אותי.
באתי לחדר הלבשה לפני המשחק ואמרתי להם שאין לנו שוער. הילדים התחילו להתעצבן, ואז אני מסתכל על אברהם ואומר “אבל אל תדאגו, אברהם הולך להציל אותנו” ואני מחייך אליו. הוא מסתכל עלי במבט של עגל, לא מבין על מה אני מדבר, אחרי שחבר שלו מתרגם לו הוא עושה עם הראש בבהלה “לא!!” אמרתי לו מול כולם “אברהם, זה הזמן שלך לשחק בשביל הקבוצה. אנחנו צריכים אותך עכשיו יותר מכל זמן אחר, אני מבטיח לך שאתה תקבל ממני צ’ופר משחק הבא. תקריב למען הקבוצה, אנחנו חייבים אותך”, החבר שתרגם לו שהיה הקפטן עונה שעברה פשוט לא שאל אותו ושם עליו את חולצת השוער, אברהם נכנע ללחץ.
עכשיו ידעתי בנאום לפני המשחק, הטקטי, אני חייב להיות מאוד פשוט ולהחדיר להם ביטחון, בידיעה שהם עולים בלי שוער וזה גם חלחל אליהם. נתתי להם הוראות פשוטות מאוד מלחמתיות-אין דבר כזה מצב בעיטה לשער שלנו, זה לא קיים במשחק הזה. משחקים הבאים אולי, במשחק הזה אין סיכוי. כל מצב שיש לנו, מטווח של 30 מטר-לבעוט לשער. אנחנו צריכים לסכן כמה שיותר את השער שלהם מכל מצב, שכל הזמן יהיו במגננה, ועל ההתחלה להכות בברזל כי תמיד במחצית השניה יש יותר מצבים ואז אנחנו יכולים לאכול אותה.
הילדים עולים באטרף. תוך 10 דקות 2-0 לנו ואני קצת לא מאמין. קרית אונו רצוי לציין באותו רמה שלנו אם לא יותר טובה, אבל הילדים שלי התאבדו וגם אברהם במבחן הראשון שלו במחצית הראשונה לקח כדור גדול. כבשנו מבעיטה מרחוק כמו שאמרתי להם ועוד מתפרצת. מחצית שניה הכל הסתבך.
עלינו למחצית השניה, והשופט הוא מתאו להאוז. שופט הזוי שמקורב לדרגות הגבוהים מסתבר, הוא מוכר בליגות של הילדים, הוא מגיע לחנך אותם ויש לו החלטות הזויות. מחצית ראשונה הוא החליט להוציא ל"קירור" שחקן שלי ושל היריבה ל3 דקות כי קיללו אחד את השני. מחצית שניה נפתחת, יש להם מתפרצת מקרן שלנו, נבדל של 6 מטר הוא כבר שם את המשרוקית בפה, והוא לא שורק!!! נבדל 6 מטר! כן אין קוונים בליגות האלה. הם הכניסו גול ואני איבדתי את זה. התחלתי לצרוח לעברו “אתה צוחק עלי?!?!?! 6 מטר נבדל! המשרוקית בפה שלך!!! איך אתה לא שורק??!??” הוא מסתכל עלי וחוזר אחריי “צוחק עליך?!??” ואני מחזיר “כן אתה צוחק עלי אם אתה לא שורק לדבר כזה!!!” הוא רץ אלי בעמוק “אתה מורחק צא מהמגרש!” התחלנו דין ודברים, בשלב הזה המנהל המקצועי (אישיו בפני עצמו) נכנס פנימה ודחף אותי החוצה כי הוא ידע שיש לי פה ג’ורה שהוא נפתח. בדרכי החוצה צעקתי “ילדים אל תוותרו, גם השופט יכול לטעות הכל בסדר תנו הכל, תחזרו למחצית הראשונה, בלי פשרות!” והם נלחמו כמו משוגעים. אני הולך ליציע ואף הורה לא מדבר איתי מרוב שאני בעמוק על הגדר צורח הוראות ועל כמה השופט חרא. מה זה נתן לי? החלוץ שלי, שהוא אתיופי שהיה קפטן לפני שבאתי, בעט בכדור אחרי שריקה והשופט החרא החליט לתת לו צהוב שני והרחקה. הייתי בטירוף, לא האמנתי שככה אנחנו מחרבנים את המשחק. הבלם שלי מאבד כדור כשהוא אחרון לשער ואברהם מציל אותנו. אני בטוח שכל רגע יגיע השיויון שלהם, זה היה פשוט משחק משוגע, אבל הילדים התעלו. 10 דקות לפני הסוף השופט ההזוי מדבר עם המנהל קבוצה ויש לי אישור לחזור לספסל. איזה ליצן. אני בא לעלות והמנהל לוחש לי באוזן “תסתום את הפה ואל תגיד לו כלום הוא שופט בעייתי!” ואני מהנהן עם הראש.
10 דקות אני רק מחלק להם הוראות, מנסה להרגיע אותם, שיחזיקו בכדור כמה שיותר. רוב ההוראות הן לקפטן שלי שהוא הבלם, הכל עליו. אחרי 10 דקות הוא שורק ואני נופל על הברכיים כאילו לקחתי גביע עולם. כוסאמק כדורגל.
5 לייקים
חוויות בוינגייט, יום מספר 7:
בבוקר - באה מרצה לדבר איתנו על ביטחון ומוגנות הילד, כולל להימנע מהטרדות מיניות של ילדים וכל זה, למשל אמרה לצמצם מגע לא נחוץ איתם
בערב - המאמן שאנחנו תרגלנו אימון על הילדים שלו, נותן פליק עידוד בתחת לילדים בני 10 
לייק 1
אבל בכללי ממש כיף בקורס אני נהנה מאוד
לייק 1
מחר יום אחרון של הקורס (לא כולל מפגש עזרה ראשונה ומבחן סיום)
בלי נדר אחפור לכם קצת בסופש
2 לייקים
היי, מתכנן להרשם גם לקורס uefa c בחודש אוגוסט.
ממליץ על הקורס?
אני בן 18 המטרה להמשיך עד לuefa a ולעבוד כמאמן ראשי.
מה דעתך על הקורס? מומלץ? תודה
טוב, אז סיימתי את הקורס.
כלומר, סיימתי 8 מפגשים של 10 שעות כל אחד (יומיים ברצף פעם בחודש כפול ארבעה חודשים).
נשאר לי עדיין:
- מבחן סיום עיוני
- מבחן סיום מעשי (העברת אימון)
- הכנת 16 מערכי אימון
- סטאז’ - התנדבות במועדון, נוכחות ב-16 אימונים וב-5 משחקים
- מישוב 2 אימונים של חבר לקורס, וקבלת משוב ממנו על 2 אימונים שלי
- כתיבת סיכום הרצאה לכל אחת ואחת מההרצאות בקורס
- לעבור הדרכת עזרה ראשונה
אז בתכלס, אולי יותר מדויק להגיד שסיימתי 20% מהקורס. אני אחזור לנקודה הזו עוד מעט.
אז סיכום הקורס…
קודם כל, היה לי כיף. המרצים והחברים לספסל הלימודים היו ממש אחלה.
וכמו שלמדנו, אם צריך לסכם את הפילוסופיה של אימון ילדים במשפט אחד - הכי חשוב שיהיה כיף.
ובכל זאת, היה גם חלק אומנותי. אני חושב שאפשר לחלק את החומר שנלמד בקורס לשלוש קבוצות:
יסודות טכניים של המשחק, העברת אימון (תיאוריה ופרקטיקה), מידע משלים.
יסודות טכניים של המשחק:
בגדול יש 5 יסודות טכניים - הובלת כדור, מסירה, השתלטות, בעיטה והרמה. ויש לימודי המשך, שאינם הבסיס הטכני אבל כן מספיק ספציפיים כדי להיות נושאי אימון בפני עצמם - אחד על אחד, ומשחקוני צוות (שניים על אחד, שניים על שניים, וכו’). ויש נגיחה, שזה יסוד טכני אבל אסור לתרגל אותו כי זעזועי מוח וכו’ (אפשר עם כדור רך). בכל יסוד טכני למדנו את התיאוריה (למשל איך מכינים את הגוף לבעיטה), וראינו דוגמאות לאימונים שעובדים על היסוד הטכני הזה.
אני לא שיחקתי בקבוצה כילד (רק עם חברים בשכונה), ככה שהיה לי מאוד מעניין, ולמדתי דברים שמביך שלא ידעתי עד היום (למשל איך לבעוט עם המלא…). יחד עם זאת, אני לא חושב שהלימודים מיישרים קו בצורה מספיק טובה עבור מי שלא בא עם רקע טכני, כמוני, ככה שהוא יוכל לתקן טעויות של ילדים ברמת הטכניקה. אולי זה בא עם התרגול, וממילא אתה כנראה תתחיל את הקריירה המפוארת שלך כעוזר מאמן ולא כמאמן, אז זה בסדר שבהתחלה אתה תתמקד יותר בתיקון טעויות בוטות ובשמירה על ביצוע נכון של המשימה, ורק בהמשך תלמד לזהות שהילד לא מוריד את הגוף לפני הבעיטה.
העברת אימון:
בהיבט התיאורטי, יש מודל חדש יחסית שנכנס לשימוש בישראל. או ליתר דיוק, נכנס ללימוד בישראל. כנראה שאף מועדון לא באמת משתמש בו, אבל קורסי המאמנים מחויבים ללמד אותו. הוא נקרא PTP, ואומר play train play. בגדול זה אומר שהאימון צריך להיות מאוד משחקי. אין יותר אימונים “משעממים” של לתרגל דריבל בין קונוסים או עמידה אחד מול השני ותרגול מסירות על יבש. הכל צריך לדמות את המציאות, לדמות סיטואציות ממשחקים.
מבחינה מתודית, אם פעם היה חימום (חלק מכין), תרגול (חלק עיקרי) ומשחק (חלק מסיים), אז היום יש p1 (פעילות כללית משעשעת עם/בלי הכדור - למשל תופסת, 10 דקות), p2 (משחק באוריינטציה לחלק העיקרי - למשל רונדו, 10 דקות), t1/t2/t3 (מחלקים את הקבוצה לתחנות, ומתרגלים יסודות טכניים של המשחק, 15 דקות בתחנה), p3 (משחקון, 20 דקות) ו-p4 (שחרור והתאוששות - למשל מלך הפנדלים, 5 דקות). מאוד שאפתני וכנראה מאוד לא ריאלי.
גם החלק העיקרי, ה-train, צריך להיות משחקי. הוא צריך לכלול עקרונות שנקראים CDE, שזה ראשי תיבות של תקשורת, קבלת החלטות וביצוע. תקשורת מושגת כאשר הילד מקבל כדור ממישהו, או אם יש כמה ילדים שמשחקים יחד. קבלת החלטלת מושגת כאשר הילד צריך להתמודד עם ילד שמולו. וביצוע זה פשוט אומר לתרגל יסוד טכני שרוצים לתרגל. מה שברור זה שתרגילים “משעממים” של דריבל סביב קונוסים הם חסרי תקשורת וחסרי קבלת החלטות, והכי חשוב - לא מדמים טוב סיטואציות במשחק.
בהיבט הפרקטי, בהתחלה המרצים שלנו העבירו אימון ואנחנו היינו השחקנים, אחר כך אנחנו העברנו אימון לחברים שלנו לקורס שהיו השחקנים, ובהמשך (האמת, כבר בסוף היום השני של הקורס) העברנו אימונים לילדים (תודה להפועל תל אביב ומכבי נתניה), כשהמרצים שלנו כמובן נמצאים שם ונותנים לנו משוב. לקראת הסוף אפילו העברנו משוב אחד לשני, בלי שהמרצים בכלל יהיו מעורבים. בסך הכל העברתי 5 אימונים לילדים במהלך הקורס (וזה עוד כשבוטלו לנו 2 אימונים בגלל גשם!), והשיפור מאימון לאימון הורגש היטב.
מידע משלים:
האמת שיש פה הרבה דברים, שלא ממש קשורים אחד לשני, אבל ברור איך כולם קשורים לאימון ילדים, אז אני פשוט אציין אחד אחד: טכניקות הוראה ומשוב (למשל שיטת הסנדוויץ’ המפורסמת (לאלה מאיתנו שעברו בבה"ד 1) להעברת משוב). פסיכולוגייה בעבודה עם ילדים. התמודדות עם הורים. שיפוט במשחקי ילדים. תזונה לספורטאים צעירים. הכנת מערכי אימון. הדרכה על כושר גופני (באידיאל יהיה אתכם מאמן כושר, במציאות לא יהיה). הדרכה על השוער (באידיאל יהיה אתכם מאמן שוערים, במציאות לא יהיה). היה גם קצת פילוסופיה (מה זה מאמן ילדים? מה הכי חשוב? הכי חשוב שיהיה להם כיף והם יאהבו כדורגל, כמובן, ושלא ינטשו את החוג כי אנחנו אוהבים אותם ואת הכסף שלהם).
זה בגדול התוכן של הקורס. מה דעתי עליו? אז כבר נגעתי בנקודה אחת, והיא שאני לא בטוח שמי שלא היה שחקן יכול להיות מאמן טוב (או לפחות - לא כבר מ-day 1), כי הדבר הכי חשוב באימון (מעבר לזה שהילדים לא ימותו, ויהנו, וישחקו כדורגל) זה זיהוי ותיקון טעויות. ואצל ילדים זה פחות עוסק בטקטיקה, שכולנו כמובן טקטיקנים טובים יותר ממוריניו, ויותר בטכניקה. הנקודה הזו אגב לא עלתה לדיון במהלך הקורס, וזה כי רוב מי שנרשמים לקורס כן באים עם רקע כשחקנים במחלקות נוער. יש בערך תקן אחד במחזור למישהו נטול רקע מקצועי.
נקודה שכן עלתה לדיון היא טריליון המשימות שצריך כדי לקבל את התעודה הנכספת (ואיתה את האופציה האטרקטיבית לעבוד בשכר רעב בבתי הספר לכדורגל הפזורים בארצנו היפה). ופה אני אזהר בדבריי, כי ייתכן שאני מדבר מבורות, אבל… ייתכן שפוליטיקה חדרה לחלקת האלוהים הקטנה שלנו. בגדול פעם היה קורס מדריכים בוינגייט, ואז באו ההתאחדות וסגרו להם את זה, ובמקום זה יש קורס UEFA C (שמוכר בכל אירופה) שרק להתאחדות מותר להעביר. ואז וינגייט נלחמו ונלחמו, ובסוף קיבלו אישור להעביר את הקורס גם, על פי הנחיות ההתאחדות ועל פי מצגות ההתאחדות (אבל עם מרצים של וינגייט, לפחות זה). התקבל אצלנו הרושם, שאולי נכון ואולי לא, שההתאחדות “מענישה” את וינגייט ולכן זורקת יותר משימות על סטודנטים שלה.
כשנרשמתי לקורס כמובן לא היה לי מושג מכל זה. ידעתי רק שיש את אותו קורס בוינגייט ובהתאחדות (אחרי שהמון שנים היה קורס מדריכים בוינגייט, לצד קורסי מדריכים בעוד כל מיני מקומות, ואז פתאום הוא נעלם לאיזה שנתיים, ואז צץ קורס UEFA C בהתאחדות, ואז הוא נפתח לאחרונה גם בוינגייט - ממש לאחרונה, אני בסך הכל המחזור השני שלהם). וחשבתי שאני מעדיף את וינגייט (המכון הלאומי למצוינות בספורט, מוסד עם מורשת מרשימה, וכזה שמאפשר לך לפגוש את לינוי אשרם בקפיטריה, לכאורה לפי פרסומים זרים) על פני ההתאחדות לכדורגל, הטהורה ונקייה משחיתות כידוע לכולנו. כשדיברתי עם חברים בקורס הבנתי שאולי יש עוד מקומות עם היתר לתת את התעודה הזו, אבל לא חקרתי לעומק, וממילא בבירור וינגייט וההתאחדות הם שני העיקריים.
נראה לי שזה סוף החפירה. שאלות? 
אוקיי קבל עוד חוויה. ביום הראשון הבטיחו לנו שנקבל בגדים של ההתאחדות.
ואז כשהם כבר הגיעו כעבור חודש, אחרי שכל אחד מסר את המידות שלו כמובן, התברר שיש רק לארג’.
יאמר לזכותם שכעבור עוד חודש הם כן הסכימו להחליף לנו.
אז תראה, זה קורס U12, ככה שהמיקוד הוא טכניקה ולא טקטיקה. הייתה הרצאה קצרה אחת על טקטיקה ב-11 על 11, אבל היא הייתה ממש בייסיק של הבייסיק. במובן הזה לא למדתי כלום, לצערי. הם טוענים שבקורסי ההמשך יש יותר טקטיקה, אבל ממה ששמעתי מחברים - לא לצפות לניתוחים ברמת הבלוג Zonal Marking עליו השלום.
למדתי המון בכל מה שקשור לאיך נראה אימון ילדים. כי הגעתי עם 0 ידע (ברמה הכי בסיסית - מה זה האביזר כיפה ומה זה שחקן תומך, מה עושים באימון חוץ מרונדו שכל אוהד ברצלונה מכיר), ויצאתי עם רפרטואר של אימוני כדורגל אמיתיים שהעברתי לילדים אמיתיים. כלומר קיבלתי יחסית הרבה “תכלס”.
האם ממליץ - בגדול השאלה מה המטרה שלך ומה החלופות שלך.
אם המטרה שלך היא להיות מאמן כדורגל, אז אני ממליץ על קורס UEFA C כי זו הדרך היחידה להגיע לשם.
החלופות זה בעיקר איפה לעשות את זה. לי אישית יש תחושת בטן שוינגייט הם “הטובים” וההתאחדות הם “הרעים”, אבל היא מבוססת על כלום ושום דבר. אני לא יודע איך הקורס של ההתאחדות אז קשה לי להשוות.
7 לייקים
וואו מופתע ומאוכז לשמוע שהכי חשוב שיהיה לילד כיף…
אני באמת רוצה להיות מאמן מקצועי אבל זה נשמע הזוי שחייב להתחיל עם u12. אני רוצה להיות מאמן כדורגל ולא גננת… אשקול את צעדיי ואולי אוותר…
מבחינתך אתה מכוון להמשיך לכיוון האימון הראשי וכו… או שאתה למדת את זה כדי ללמד צעירים וכתחביב?
תודה
אממ זה דווקא ממש ממש הגיוני, הוא כולה בן 10 הוא עוד לא צריך להציל את העולם. או שהיית ציני?
לגבי זה אני מאוד מסכים. אין כמעט שום קשר בין היכולות שצריך בשביל להיות מאמן בוגרים לבין היכולות שצריך בשביל להיות מאמן ילדים. הייתי יכול הרבה יותר בקלות לדמיין שאנשים ישר יעשו קורס מאמני בוגרים, ואז יעבירו כמה שנים טובות כעוזרי מאמנים בבוגרים.
אין לי, ומעולם לא הייתה לי, כוונה להיות מאמן בוגרים. אולי ברמת הפנטזיה, להתגלות בתור סארי הבא, אבל תמיד היה ברור לי שזה לא ריאלי, ודורש לשלם מחירים שאין לי את התשוקה לשלם.
למדתי את הקורס קודם כל כי זה סיקרן אותי, ברמת ההעשרה והתחביב. מאותה סיבה עבדתי ברדווד אחרי הצבא ועשיתי את קורס האנליסטים של קופר לפני כמה שנים - למרות שידעתי שאין לי כוונה לפתח קריירה בתחומים האלה.
לגבי להיות מאמן ילדים… אולי מתישהו בפנסיה.
לא אשקר, כיף להיות על הדשא. יש בזה משהו ממכר.
זה לא עובד ככה בחיים מתנצל לנפץ.לך את הבועה.
זה קשה מאוד להגיע לבוגרים ובטח כמאמן ראשי.
כולם מתחילים עם ילדים בגילאים כאלה ואחרים ועם קצת מזל ועבודה קשה נהיים עוזרי מאמן של קבוצה צעירה בגילאים בוגרים יותר ואם אתה טוב אתה תתקדם לעוזר מאמן של קבוצה בוגרת וכמוך יש עוד מאות
ברור לי שזה לא עובד ככה ומתחילים מהמינימום ומי שטוב מתקדם…
אבל בקורס של u12 מלמדים שהכי חשוב זה להנות? הגיוני בקורס של u8 u9 אבל גיל 10 11 12 ילדים קצת צריכים ללמוד לשחק דרך טקטיקה זה מפתיע
בכל מקרה תודה רבה
גיל 10 11 12 זה עדיין גיל צעיר
לא רק שבגיל הזה הדגש הוא הנאה, גם ממליצים לילד לא להתקבע על כדורגל, אלא לנסות עוד חוגי ספורט (זה כמובן גם טוב למקרה שהוא ירצה לפתח קריירה בכדורגל).
אמנם לא שיחקתי כדורגל מקצועני אבל כן הייתי במועדון שחמט תחרותי באותה תקופת גיל, ואני זוכר ילדים שהלחיצו את עצמם יתר על המידה וכמה זה היה הרסני עבורם.
אה וסרטון חמוד שהראו לנו בקורס:
לייק 1
. שתחליף את פפ בסיטי בתור מאמן אני מצפה שתיתן לנו זכות וטו על ההרכבים והשיטה.
מזל טוב ושהיה בהצלחה !
ההרכב שלי זה סרג’י רוברטו ועוד 10
ותודה 
אני ישאיר לאייל לענות על זה במימ המתאים .