אני בכוונה רוצה בפוסט נפרד, אני לנצח אזכור לקרלו אנצ’לוטי שהוא הגשים לנו את החלומות - תחילה עם הדסימה ובהמשך אשתקד עם הזכייה המטורפת ביותר איי פעם. כן, יש את הזיוף המרגש בהמנון הדסימה והתמונה הידועה מהסיבלס אשתקד עם הסיגר. קרלו אחלה גבר, לחלוטין. אבל “אנחנו פה כדי לקבל החלטות קשות”, כמו שאמר פלורנטינו פרס בעבר, בעצם אחרי שפיטר אותו בפעם הראשונה. המניות שלו בשתי ההצלחות הללו קטנות מאוד. אני לא חושב שהוא אשם במאה אחוז אבל בכדורגל זה אף פעם לא ככה, לדעתי לעתים לכישלונות דווקא אבות רבים. הנה כל הבעיות.
בשורה התחתונה, אנחנו לא נזכה בכלום, קרי תואר גדול וזו סיבה מספיק טובה לזעזוע. גביע גולסטאר במרוקו לא נחשב. בדיוק כמו ב-2014/15. צ’אבי כבר עם 3 מ-3 נגדו מאז אוקטובר. בכל מגרש, בכל מפעל, בכל מצב.
נניח שנפרט יותר לעומק. גם עם הכלים המוגבלים שיש, בעיקר בהתקפה - כי בהגנה יש מחליפים טובים וגם בקישור: אין שום סיבה שריאל מדריד תהיה בפיגור כל כך גדול נגד ברצלונה. שהם בטח לא קבוצה היסטורית, אין מה לעשות. 12 נקודות הפרש זה מזכיר את עונת הפפ גווארדיולה שלהם, כשאנחנו היינו צריכים את הברך של אריאן רובן והיה לנו קצת גונסאלו היגואין, כשמרסלו חילטר כקשר, זוכרים? כתבתי בפייסבוק את ‘המדריך השלם ללאבד אליפות’. מאז הפגרה הפסדנו בוויאריאל, הפסדנו בקלאסיקו, עשינו תיקו בבית עם כל הצמרת. איכסה.
הריצה הטובה שלנו בחודש ינואר נבעה מכמה פוקסים, טלאי על טלאי, רצף של נסיבות, בלי באמת תחכום או הבנה של המצב מצד המאמן שלנו. היינו צרכים אינסוף פציעות כדי לראות את נאצ’ו (שחקן-ההגנה-הטוב-ביותר-שלנו-כן-יותר-מאדר-מיליטאו) במקום דויד אלאבה העגלה ופרלאן מנדי שנהיה חור בהגנה. גם אדוארדו קמאבינגה לא היה משחק לעולם לפני אורליאן טשואמני. דני סבאיוס, זוכרים אותו? ומה עם מרקו אסנסיו שהיה נהדר אתמול?
השחקנים מרגישים יותר מדי בנוח במקום שלהם. אם ויניסיוס ג’וניור היה יורד לספסל, לא אתמול, אלא במשחק שהוא בדרגת קושי יותר גבוהה - אולי זה היה מאפס אותו. ויש מחליף מעולה בצד שמאל - רודריגו הוא ממשיך לריב עם יריבים ושופטים ולא להתעסק בכדורגל. יש לנו הרבה מאוד פרות קדושות בהרכב. אפילו דני קרבחאל, לוקאס ואסקס לא זוכר איך נראה דשא. גם טוני קרוס למשל. ז’וזה מוריניו זרק ליציע את סרחיו ראמוס נגד מנצ’סטר סיטי בליגת האלופות כי הרגיש שהוא לא מאה אחוז.
דבר נוסף הוא איכות הכדורגל. בתחילת העונה ניצחנו עם עליונות פיזית ו-20 דקות טובות בכל משחק. אני זוכר שהתלוננתי כבר אז ונגעלתי. לא רק ריאל מדריד חוותה את מונדיאל קטאר. הכדורגל שלנו מגעיל. יש לנו שיטת משחק פרט ללהעביר את הכדור שמאלה לוויניסיוס ולהתפלל לנס? שואל ברצינות. אם לא זוכים בתארים אז לפחות שיהיה כיף. כמה משחקים טובים נתנו השנה, מינוס ה-1:5 על סלטיק בגארבץ והטורניר המצחיק ההוא במרוקו כשב-One כעסו עליי שזילזלתי בו בפודקאסט שלהם? אין לי בעיה להסריח את הדשא בוונדה מטרופוליטאנו ולנצח 1:2 בקושי או 0:1 בדוחק נגד חטאפה. אבל סבלנו שבוע אחר שבוע.
נגזרת של השיטה הגנתית כמובן. משחק פתיחת העונה, היריבה היא איינטרכט פרנקפורט. והמערך? 4:4:2, פדה ואלוורדה בכנף ימין. חושבים איך להצר את הצעדים של היריבה. המשחק היחיד שלנו העונה שהצדיק מערך כזה (ואני מלא הערכה לברצלונה, אבל אתמול היינו חייבים התקפה כדי לנצח) היה באנפילד נגד ליברפול. לא יכול לראות אותנו משחקים ככה נגד כל האוססונות והאוטובוסים למיניהן. ריאל מדריד הייתה קבוצה של כדורגל התקפי ושואו. אני אוהב את פדה, הוא כובש המון שערים אבל הוא לא קשר כנף. והמערך שעלה אתמול, גרוע אפילו יותר מהגביע, הרי אין גומלין, אין עוד יום, אין עוד מחר. נגד ההגנה הכי חזקה בליגה - שיחקנו עם שחקן התקפה וחצי. זה באמת בלתי נסלח. אם היינו מנצחים יכולנו לקבל דחיפה חיובית לליגת האלופות או סתם לחייך.
כמובן שזה לא חלק עיקרי בשיקול אבל גם ההתעלמות מקסטיליה. בטח אם אדן הזאר בפנסיה ומריאנו דיאס פעיל רק באינסטגרם. למה לא זומן אלבארו רודריגס למשחק הזוועתון נגד מאיורקה למשל? עם כל הכבוד לקסטיליה, הקבוצה הבוגרת תמיד בעדיפות. וסרחיו אריבאס שווה מקום בליגה הבכירה בספרד, הוא לא יכול להיות על הספסל שלנו?