פעם המצלמה שעוברת על השחקנים עם ההמנון של הצמפיונס היה קודש קודשים ועכשיו בכל משחק חייבים לדחוף ׳בחרו את השחקן המצטיין׳ + חסות, כאילו שעכשיו בהצגה של השחקנים אנחנו כבר יודעים מי המצטיין.
נשמע מרתק. אם יש לך כוח תשתף יותר אני בטוח שכולנו נרצה לשמוע עוד.
טל פרידמן אכן נראה לא קשור לתחום. לדעתי הוא אפילו קצת מבוהל ומבין שאולי נכנס לנעליים שגדולות עליו. השידור פשוט לא זורם. השדרנים הישראלים לפעמים מדברים יותר מדי. אלי גוטמן עם כל ההגדרות מהלכים ההזויות שלו ״עמיחי, זה נקרא מהלך ׳הללחוץ את היריבה שלך בהתאם למעוף הכדור ולמסלול שהכדור עושה מרחבת ה5 עד קו האמצע׳.״ שחרר אותנו אלי… גם עמיחי קצת מציק לי. אוהב את ההתלהבות שלו והכל, אבל הקהל של חיפה כל כך מרהיב שתן קצת להנות מההאווירה והסאונד. לא צריך לדבר כל הזמן.
יש מישהו אחד שצריך לנהל את אולפן ליגת האלופות, בין אם אוהבים אותו או לא (ואני לא מת עליו) וזה אורן יוסיפוביץ’. הוא חברמן, הוא מצחיק, הוא יודע לנווט שיחות ענייניות ולא להשתלט עליהן. הוא נותן למקצוענים לדבר וזה מה שמנחה טוב עושה.
מבחינת הפאנל, תנו לי אנשים מכל הקצוות. דיי כבר עם אותם פרצופים משעממים ואותם דעות מ2007. תנו לי דסקל, שרון דבידוביץ’, רז אמיר, דור הופמן, אורי קופר, אורי אוזן…דם חדש.
חשבתי שעצם ההבאה של טל פרידמן הייתה ניסיון לשנות את הפורמט או הכיוון הכללי של הפאנל וההומור, אבל זה פשוט נראה גרסא דומה מידי, ועל הדרך עייפה ומאולצת מידי למה שהיה.
אבי מלר חשף שהוא התמודד עם סרטן בזמן שמודי בר-און ז"ל הלך לעולמו.
כמובן שהמילה המצמררת הזו ‘סרטן’ גורמת אולי לאנשים להיות פחות ביקורתיים ולחפש יותר את הטוב, וזה אחלה, אבל לדעתי אבי מלר חטף ביקורת לא צודקת. “הצהוב” אף פעם לא עניין אותו והיה לו קשה כנראה עם שינוי הסגנון של הערוץ. על אהבתו למשחק אין עוררין, גדלנו עליו. אף פעם לא הפריעה לי הנוכחות שלו באולפן, הוא כן אמר דברי טעם, לפחות לגבי הכדורגל האנגלי. לדעתי קיבל פחות בולטות מבעבר, בלי קשר למחלה. טבעי שאנשים בגיל מסוים יהיו קצת פחות רלוונטיים\עדכניים\טכנולוגים. ההופעה “בגולסטאר” אולי השתלמה לו כלכלית אבל הוציאה אותו פחות אינטיליגנט אבל זה בסדר, עבר עשור מאז. רק בריאות לאיש יקר ועיתונאי מעולה, כזה שתמיד ידע לצחוק על עצמו ועד כמה הוא גרוע בתחזיות. אוהב אותו ורק בריאות.
אני לא יודע לגבי ביקורת לא צודקת, כי אני מניח שלעולם יש צדדים טובים ורעים, ואפשר להגיע אותו דבר גם על מודי המנוח או נדב יעקובי.
מה שכן, עצוב לראות שאולפן ליגת האלופות בסוג של משבר זהות כרגע. הם מנסים לשמר פורמט שעבד בתקופה מסויימת ועם אנשים ספציפיים. אני לא בעד מודרניזציה לכל דבר, אבל אני חושב שאפשר להעיר טיפה את השידור עם אנשי תקשורת ו ספורט (אני בכוונה מפריד) כדי לבנות משהו חדש, ובמקום לחשוב על “להחזיר את הקסם” צריך למצוא קסם חדש.
זו אחת הסיבות שציפיתי לראות את טל פרידמן, ואני קצת מאוכזב שלפעמים הוא מנסה לתת הופעה של מודי 2.0.
את המשחק היום ספציפית לא ראיתי אבל אני מעדיף 1000 פעם את רז אמיר צרוד על ארבל\נמני\איציק זוהר ושאר החברים. אם כבר, אני רואה את נמני משובץ לכל משחקי שני ומנסה להבין איך זה קורה. כנראה שמדובר בפרשן הכדורגל העברי הגרוע בהיסטוריה.
לא שמתי לב שמשהו לא בסדר עם רז אמיר עד הדקה ה-87 אתמול בערך או משהו כזה ובטח הוא מה-זה התבאס, ניסה להילחם בכל כוחותיו ולשדר את הגול של רוברט לבנדובסקי כמו שאירוע כזה של גול דרמטי חשוב - ראוי להיות. כבר כמה פעמים שריאל מדריד זוכה לקבל את עמית לוינטל כפרשן, תענוג, הסתמסתי איתו (כך היה גם נגד סביליה), סיפקתי לו נתון מעניין (שאל אותי מה יש לי להוסיף, במחצית) ולצערי לא היה צריך להשתמש בו…
אולי אגב, גם אם מקרה כזה הוא די נדיר - One יכולים ללמוד ולתת לנו מדי פעם לשמור את השדר הספרדי המרגש שקיים וישנו. זה מה שאהבתי בערוץ 5 בימיו הגדולים בלי קשר להערכתי לנדב יעקבי.