סרחיו בוסקטס אי בורגוס, אחד מגדולי השחקנים והקשרים (בטח האחוריים) שדרכו על מגרש הכדורגל ככלל, ובברצלונה בפרט, הודיע על עזיבת מועדון חייו בקיץ הקרוב.
אחרון השרידים של הקבוצה ההיא, שעלה לקבוצה הבכירה (בהחלטה די מעוררת מחלוקת בזמנו, כזכור, כשתפס לאט לאט את מקומו של יא יא טורה) בעונת 08/09.
שנים אני מחכה לרגע הזה, סופסוף. הקשר האחורי הטוב ביותר שאני ראיתי.
יש שחקנים של ברצלונה שגם האוהדים הגדולים ביותר של היריבות יאהבו - וקרלס פויול ואנדרס אינייסטה למשל הם דוגמאות ברורות ומובנות מאליהן, גם רונאלדיניו. יש שחקנים שהם יהיו בצד השני, סביר להניח שיהיו שנואים, בגלל ‘ההתנהלות’ שלהם לאורך השנים, נניח צ’אבי, וג’רארד פיקה וכמובן משום שהם היו שחקנים גדולים שגרמו ‘לי’ להרבה נזק.
לגבי סרחיו בוסקטס, הדבר הראשון שאתה מרגיש זה ‘מוזר’ מעבר לקלישאה של סוף עידן - כי פשוט התרגלת. והוא עשה הכל כל כך פשוט. בוסקטס שיאן הקלאסיקו, אני זוכר שאני זה שפירסם את זה כאן כאילו בחצי התלהבות אפילו - זה דבר גדול. לא ליאו מסי ולא סרחיו ראמוס. סרחיו בוסקטס הוא השחקן ששיחק הכי הרבה פעמים במשחק הגדול ביותר מבחינתי.
בוסקטס נתן את הכל לברצלונה עד טיפת הזיעה האחרונה ואם יש כאלה שלא העריכו אותו, לא מישהו כאן אלא אוהדים צעירים יותר שנניח נחשפו לברצלונה שנכשלת בליגת האלופות מאז 2016 - הם יעריכו אותי בדיעבד וייזכרו - וואלה הוא היה שחקן בית שלנו. בוסקטס הגשים את כל החלומות. לדעתי גם כשהוא בא בימים - הצליח להעלים את האיטיות שלו והעונה הזו הייתה חשובה כי בסופו של דבר הוא ייפרד כשברצלונה זוכה באליפות והיא חוזרת לעשות את מה שעשתה כל כך הרבה פעמים במשמרת שלו ושל מסי נניח. לא אהבתי אותו אבל ריספט עצום. לדעתי זה קורה בזמן ואפילו מקל על המועדון נניח בביצוע החלטות קשות.
אגב אני מבין את הקושי העצום של שחקנים כאלה לשחק בקבוצה אחרת בספרד למשל בעשירית אולי מהשכר ולפגוש את ברצלונה, אבל תארו לכם שהיעד הבא הוא לא ארה"ב או סעודיה - סתם זרקתי - אלא לעבור לאיזו אתלטיק בילבאו\ויאריאל\ולנסיה. שחקן עם נוכחות כזו היה מרים משמעותית את המועדון הבא שלו. והישארותו הייתה עושה טוב לליגה.
אלוהים נתן לנו את הזכות ליהנות מארבעה שחקנים חד פעמיים
שחקנים שהגדירו עידן במועדון הזה ובכדורגל העולמי כולו
ועוד יותר, הוא נתן לנו את הזכות ליהנות מארבעתם משחקים יחד
אשרינו שזכינו
מעניין שאתה טוען שאלוהים נתן לנו זכות… אלא אם קוראים לו פפ.
ליאור אלוהים הוא ארגנטינאי ושתינו מאמינים בו…
כיף לכתוב את זה בשבת. 
בקשר לבוסקטס. מבחינתי האנדרייטד הכי גדול בהיסטוריה, הוא לעולם לא יקבל את הכבוד שמגיע לו מפיפא ומכל העסקנים של עולם הכדורגל אבל כל מי שאוהב כדורגל יודע להעריך אותו. סיד לואו כתב עליו בזמנו טור נהדר אחרי שהוא לא קיבל בפעם המי יודע כמה כבוד מאופ"א ואחרי הקלאסיקו שמי שזוכר שהוא “סיבסב” את בייל בברנבאו שחבל שאיבדתי אותו. אבל לראות אותו משחק זה לצפות באומנות אבל גם להיות בסכנה תמידית של התקף לב כי מה שהוא עשה ליד הרחבה עם שחקני יריב היה התעללות גם ביריבים וגם בלב שלי באותו הזמן.
תודה בוסי!
נ.ב. הקשר האחורי הכי טוב שראיתי בכל החיים ובפער.
בכל הפעמים שנסעתי לראות את בארסה (אפשר לספור על יד אחת) חשבתי שאני אראה את מסי. העיניים שלי תמיד התמגנטו לבוסקטס. על המסך פחות רואים את זה אבל על המגרש בוסקטס הוא השליט היחיד.
אני חושב שכל זה מתחיל מהעזיבה של פיקה. בוסקטס, אלבה וגם ג’רי מייצגים את הדור שהחזיק המון זמן במועדון וראה את ה- HIGHS AND LOWS שלו.הם היו חלקמהקבוצה שהגדירה מחדש את הרמה של ברצלונה, והם אלה שהוחלפו לצד שריקות בוז. פיקה הבין ואחריו גם אחרים שהזיכרון של אוהדי הכדורגל הוא קצר, ומספיק שאתה נשאר קצת מעבר לזמן בו אתה עוד יכול לשמור על “הכבוד שלך” כשחקן ואתה מהר מאוד הופך מגיבור לנבל.
אם יש משהו שאיפיין את בוסקטס זו יכולת המיקום שלו, וההבנה איפה הוא נמצא על המגרש. הרצון שלו ללכת, בטח לאחר המקרה של פיקה, מראה לנו שעדיין יש לו את זה. הוא יודע איפה הוא נמצא ומה מצבו, ועל כן הוא חושב שראוי שלא ישאר כדי לסיים בכבוד.מה עם אלבה? טוב, לא מפתיע שהוא מצטרף בגל השני.
מקווה לפחות שיקבלו אירוע ומחווה ראויים.
גאון!
החלטה אחת להאמין בשחקן צעיר, לא מנוסה ולא מוכח, שינתה את החיים של שחקן אחד, ואת המסלול של קבוצה שלמה. החלטה לא ברורה אחת, לפני 14 שנים, הובילה לדברים גדולים שמדברים עליהם גם שנים לאחר מכן. החלטה שגרמה לכך שנכון, היו שם צ’אבי, ואינייסטה, וכמובן שגם מסי, אבל אי אפשר באמת לדבר על ברצלונה, על ה-ברצלונה, בלי להזכיר גם את סרחיו בוסקטס. כן, ההוא שעמד שם, מאחורה, לפעמים כמעט בלי ששמו אליו לב. עד שהוא לא שיחק, ואז פתאום הבינו מה חסר.
שחקן שהוכיח שוב ושוב שגם אם אתה לא הבחור הכי אתלטי בעולם, לא יותר מהיר מצב ממוצע, ולא מספק יותר מידי סטטיסטיקות ניתנות למדידה - אם יש לך שכל, זה יכול לכפר על הרבה דברים. ולסרחיו בוסקטס יש שכל. בטונות. שכל, מהירות מחשבה שמכפרת על חוסר מהירות תנועה, ויכולת מיקום אגדית. שחקן שכנראה מעטים השחקנים שהיו חכמים כמוהו. שחקן שבטוח שכמעט ולא היו חכמים ממנו.
אז נכון, בשנים האחרונות זה קצת פחות זה. ונכון, הדברים הלכו יותר חלוד עם הגיל ועם השותפים שעזבו. אבל שלא יהיה ספק - לא פחות מצ’אבי ואינייסטה, ויש שיעזו להגיד שלא פחות ממסי - מדובר בשחקן שהגדיר עידן, שחקן שהגדיר תפקיד, שחקן שהגדיר קבוצה. שחקן שבהיעדרו עוד יהיו תארים, ושערים וחגיגות, אבל הם לא יהיו אותו דבר. הם יבואו והם יגיעו, אבל בלי התמנון מבאדיה - הם יראו אחרת לגמרי.
והכל התחיל מהחלטה אחת, מהבעת אמון אחת. אבל זה כל מה שילד צריך - מבוגר אחד שיאמין בו. ואם אי פעם המשפט הזה התאים למישהו, זה לקשר האחורי הכי גדול בהיסטוריה של המועדון. אם אי פעם זה התאים למישהו - זה לסרחיו בוסקטס.
