למי שיש ONE DOCO יש שם כל מיני סרטים דוקומנטריים מעניינים של הליגה הספרדית, על קבוצות. יש גם ראיון מרתק של יוהאן קרויף מול חורחה ולדאנו.
“Evil cannot create anything new, they can only corrupt and ruin what good forces have invented or made.”
פשוט סרטן הרגרסיב הזה. כרגיל השיכור מבריק בלצחוק עליהם.
אני יודע שאני נמהר מעט, באמצע פרק 2, נראה כמו משחק טוב של כמה ששמתי עליהם את העין אבל אני נרדם משעמום.
אתה רוצה לעודד אותי או שאשבר וזהו?
אותי שעמום מעניין… זו לא סדרה עם מתח גבוה. זה באמת עניין של משחק משובח ודמויות אדירות אבל לא מעבר.
אני מסתכל לאחור על הסדרה The leftovers המופלאה שהמלצת לי פעם אחרונה ואני תוהה איפה ליבת הסדרה של יורשים.
סדרה טובה חייבת משחק טוב ובהתאמה שחקנים מעולים, טקסטים מעולים, אבל גם סיפור מספיק טוב שידביק את הפאזל. זה נחמד לראות שחקן נכנס לדמות טובה אבל קשה לראות את זה כשהסיפור פשוט מעניין ת’תחת. סורי. אני נותן עוד הזדמנות עד לסוף פרק 3, אם לא יעבוד ארים ידיים.
אפרופו יצירות קולנועיות משעממות שהן בעצם מעניינות וליאור חולה עליהן - ראיתי סוף-סוף את ‘זה ייגמר בדם’. על איכות המשחק והבימוי בפעם אחרת, אבל לא יכולתי להתעלם מהדימיון המשוגע שבין המטיף המקומי - איליי סאנדיי, לבין החסיד הצעיר מהתחקיר של המקור על אליעזר ברלנד - נחמן שלום:
(ושאחרי זה לא יגידו שאני מוצא דימיון רק בין אפרו-אספניוליים)
לייק 1
דווקא פה זה לגמרי תנכי… ליבת האירוע היא במי האבא יבחר או איזה ילד יעמוד מולו. תמשיך. גם ככה אין משהו יותר טוב.
שום דמיון… אוטו-גזען
2 לייקים
אמרתי לך נותן עד פרק 4…
אגב, כרגע אצלי בדירוג הדמויות (יחד עם השחקנים המשחקים את הדמות)
במקום הראשון האחיין המפגר (דמות ענקית, משחק מעולה), במקום השני מתנדנד בין שיב לבין רומן. סצנות עם שניהם פשוט מעולות.
חכה…הדירוג עוד ישתנה. לפחות לגביי חלק ממי שציינת.
אני עם התרשמות של 2 פרקים… כרגיל, לא לקחת אותי ברצינות כשאני מביע דעה מיד, זה חלק מהכיף לשנות כל פרק את הדירוג.
ועדיין אני ממש אוהב את המשחק של שיב. לא יודע מאיפה הביאו ת’שחקנית הזו, היא עושה עבודה מעולה.
אני חייב להודות שהדירוג אצלי השתנה לא מעט בעונה הראשונה, ואחרי זה הוא די התייצב, עד שבפרק האחרון של העונה השלישית, ממש בסיום, היה מהפך אה-לה יונייטד נגד באיירן.
בכל מקרה, לגביי שרה סנוק (שיב) -
הכרתי אותו מסרט המיינדפאק Predestination, אבל אין לה ברזומה משהו מפואר מידי. בהחלט שיחוק.
תגידו השתגעתם? יורשים זו אולי הטלוויזיה הכי טובה שנעשתה פה בעשור האחרון. סדרה ענקית. הגדולה שלה היא בעיקר בכמה היא לא… טליווזיונית. הסיפור והמשחק הוא מאוד מאוד מאוד לא סופר דרמטי, כלומר הרבה יותר מציאותי מכל דבר אחר שתראו על המסך. ועדיין זה מרתק.
רמת המשחק שם של השחקנים היא אולי הגבוהה ביותר שזכור לי שראיתי על מסך כלשהו בכלל אי פעם. באמת שאין דברים כאלה.
5 לייקים
לא שאני בר דעה על הסדרה אחרי שני פרקים, אבל להגיד על סיפור משעמם ‘לא טלוויזיוני’ ולצאת בזול - לא עובר אותי.
טלוויזיה צריכה להיות (בעיניי) משחק טוב ואמין, ועם סיפור טוב - לא מתח אבל כזה שמפעיל לי את הראש בצורה כזו או אחרת. אי אפשר לדלג על זה - זה חלק בלתי נפרד.
משחק לא אמור להיות דרמטי, משחק אמור להיות מדויק לדמות כשאני חובב דווקא דמויות לא דרמטיות.
והזכרתי זאת, בינתיים מה שאני רואה זה משחק מעולה.
לטעמי הסיפור מאוד טוב ומעניין ואולי מה שהופך אותה בעיניך למשעמם זה המיתון של הדרמה.
ועובדה שזה לא המצב. גם בסרטים/סדרות עם משחק מעולה ומאוד אמין, הדרמה שם נוטפת כל סצנה שנייה. תשב ותראה כל סדרה שרק תרצה ותשאל את עצמך באמת האם דמות מקבילה בעולם המציאותי בסצנה מציאותית הייתה מגיבה ככה? אני חושב שתשובה כנה תהיה כמעט תמיד “לא”. זה לא המצב ביורשים, וזה מה שמיוחד בה.
בדיוק לכן רוב מוחלט מהסרטים והסדרות הם גארבג’ מהלך. כמו כן, אני מתנגד לכל סרט כי סרט בהגדרתו לא יכול לתפוס אותי כל כך מהר תוך שעתיים. לכן אהי חובב סדרות שמבשלות אותי לאט ובטוח. ככה אני
עריכה
זה פשוט הציק לי ברמות אז הייתי חייב לשתף אחרי שעליתי על זה.
השחקן מת’יו מקפאדין (טום בעלה של שיב) הזכיר לי בטירוף מישהו ועכשיו נפל לי האסימון.
פייטון מאנינג ה QB האגדי מה NFL.
מקפאדין
מאנינג
זה רק אני?
אגב, יכול להיות אחלה ת’רד 
אני יודע שאנחנו לא פורום מהסוג הזה, אבל אשמח מאוד אם מישהו בכל זאת יכול לעזור לי למצוא דרך לצפות כמו בן-אדם בסדרה קצת ישנה בשם ‘הבית הלבן’ (west wing בלעז), עם תרגום מובנה - הסדרה כוללת הרבה מלל מהיר (כיאה ליצירה של ארון סורקין), ואני לא לגמרי בקיא תמיד בז’רגון הפוליטי האמריקאי (הסתבר לי אתמול לדוגמה ש-bill זאת גם הצעת חוק).
אתר סדרות שוב נפל, הפעם כנראה לתמיד. הייתי מבטיח מדד לעוזרים, אבל נאלץ להסתפק בלייק עם הרבה כוונה.
האמת שהיה כזה בפורום הקודם. אני מניח שהמנהלים לא יתנגדו אם תפתח אחד כזה, אני מבטיח לתרום שם את חלקי הצנוע כל עוד לא אואשם בגזענות חלילה.
אני לא יכול לעזור לך אבל אם כבר מדברים על הסדרה הזו - כשראיתי אותה בפעם הראשונה חשבתי ‘הו הנה סופסוף סדרה שלא מאכילה את הצופה בכפית ומתייחסת אליו כאל יצור תבוני’ ואז כשראיתי כמה פרקים לפני כמה שנים הרגשתי בדיוק ההיפך. הכל שם מגמתי, כל שורה נועדה להאכיל את הצופה בכפית ולהסביר לו משהו שהדמויות בסדרה מן הסתם יודעות. וכמובן הקיטשיות ואיך הנשיא תמיד עושה את הדבר הנכון והצודק… היה בה משהו חדשני כשהיא שודרה אבל במבחן הזמן את החידוש שלה סדרות אחרות עשו טוב יותר.
עכשיו אני קורא שוולפגנג פטרסן נפטר היום והוא בגיל 81 . אני לא הולך לשקר ולהגיד שאני מומחה גדול ומבין גדול בסרטים שהוא עשה אבל הוא ביים בין היתר את ה"סיפור שאינו נגמר" ומה אני יגיד עשה לי את הילדות עם הסרט הזה .
יהי זכרו ברוך ותודה על הילדות!
לייק 1
יכולתי להניח מראש שלא תתחבר לסדרה כזאת ליאור, הייתי יכול לחסוך לך את עוגמת הנפש 
אני בניגוד אליך (ולרבים אחרים פה עד כמה שהצלחתי להתרשם), מפיק פחות הנאה מ"דמויות משמעותיות" ומ"משחק משובח", בעיקר בסדרות שאני רואה - לרוב בסוף יום עבודה, כשאין לי כוח “להעריך” דקויות כאלה ואחרות. בשלב הזה של היום, אני דווקא מוכן להתמסר יחסית בקלות למניפולציות ולתרגילים קולנועיים, ומוכן “ליפול” לתוכם בשמחה, כל עוד התרגילים מספיק מוצלחים, העלילה קולחת, והמשחק משכנע מספיק.
מה שבטוח אין לי בשלב הזה של היום, זה סבלנות אין סופית לסדרות מייגעות שמתקדמות בקצב של מסי כשהכדור לא אצלו ברגל, אבל ש"מאפשרות" לך להעריך בצפייה שלישית את המחווה ליצירה ההיא בדקה ה-43 של הפרק, בצד הימני התחתון של הפריים (כן שובר שורות, אני מדבר עלייך).
סדרות שאני צופה בהן באופן קבוע צריכות בהגדרה כמעט להיות בקצב מהיר (גם משחקי הכס לדוגמה הייתה איטית מידיי עבורי, למרות שכן החזקתי בה עד הסוף ; לא מהפייבוריטיות שלי בכל מקרה), ולרוב גם מתובלות בהומור.
סרטים זה קצת עסק אחר מבחינתי - אלה שעתיים מתוחמות, שיסתיימו מתישהו, דורשות הרבה פחות מחוייבות, ואני גם עשוי להגיע אליהן במצב מנטלי הרבה יותר ערוך. שם דווקא בגלל קוצר היריעה ובגלל שקל לראות הרבה סרטים, אני הרבה פחות סבלן לקלישאות ולתחושה ש"כבר ראיתי את הסרט הזה פעם". סרטים כאלה אני מסוגל לשכוח יומיים אחרי שראיתי אותם (ברמה שיספרו לי את העלילה ואני לא אזכור שראיתי אותו). מבחינתי סרט מוצלח זה סרט שבעט לי בבטן, לאו דווקא במובן חיובי, וגם שנתיים אחרי אני לא אשכח אותו.
לייק 1
עובד אצלי כמו גדול.