פוליטיקה וזה ::

מה לעזאזל טראמפ אמר? ידידה שלי מבלגיה אומרת שיש חשש באירופה שדבריו יעשו בעיות. הכל בגלל שהוא אמר שירושלים היא בירתנו?

עד היום העולם לא מכיר בירושלים כבירת ישראל. טראמפ הכריז שארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל. מסקנה: כשהימין לא בשלטון הוא מתלונן שהשלטון מקבל החלטות וכשהימין בשלטון הוא עסוק בהצהרות במקום לשלוט. כשטראמפ נאלץ מתוקף החוק להחליט על הקמת שגרירות בירושלים (אקט ביצועי) הוא מחליט לא לבצע אלא להצהיר. זה כמו כל החוקים הדקלרטיביים שבממשלת הליכוד כל היום מדברים עליהם… הם יעמדו מאחורי דגל או לא, הם ימליצו או לא, הם יצהירו על נאמנותם או לא, הם ידברו בחו"ל או לא, הם יפרסמו את תורמיהם או לא… הכל עוסק רק בדיבורים. העיקר שלא עושים כלום.

לרוב אני מסכים עם הביקורת הקבועה שלך כלפי הממשלה הנוכחית (לא שולטים אלא מצהירים), אלא שבמקרה זה ההצהרות הן משמעותיות ומדובר בהישג פוליטי חד משמעי של נתניהו.

שביט: עיתונים ברחבי אירופה עוסקים בהעברת השגרירות (כולל גופי התקשורת בבלגיה), בתודעה התקשורתית מדובר בהחלטה משמעותית מאוד. לפי התפיסה המקובלת באירופה תהליך השלום לא ריאלי בעתיד הקרוב ואילו הפלסטינים יבחרו לפנות לאלימות בעקבות המהלך.

זה סיפור גדול בעיקר מכיוון שבמרוצת השנים המאבק על ההכרה בירושלים הפך למאבק יוקרתי וסמלי מבחינה דיפלומטית, הכח של הפלסטינים בזירה זו ירד משמעותית בעקבות ירידת מחירי הנפט והתהפוכות באיזור.

לייק 1

‘הישג פוליטי’ הוא עדיין הישג ברמה ההצהרתית ולא ברמת התאכלס. אני אגב חושב שבמקרה הזה את האזרח המצוי זה בכלל לא מעניין. במהלך השנים בישרתי להרבה אנשים שבעולם יאושלים לא נחשבת לבירת ישראל. רובם הופתעו ולא ידעו. כלומר טראמפ סיפר לאזרחי ישראל שבבוקר השמש זורחת.

מה נחשב ל"תכאלס" מבחינתך?

הרי העיתונות העולמית לא מזדעקת מכיוון שאזרחי ישראל יצטרכו לחדש את הויזה בירושלים, הסמליות שבהצהרה היא זו שמשמעותית. le monde, bild, nyt, guardian וכו’ - כל תקשורת המיינסטרים באירופה ובארה"ב מתעסקת בסוגיה בתור הנושא החשוב ביותר שעולה על סדר היום לפני כל סוגיה מקומית.

תאכלס: הצבת גדר הפרדה, חלוקת ירושלים, בניה בירושלים, הגעה להסדר עם הפלסטינאים, יציאה למלחמה נגד הפלסטינאים, שלילת תעודות מפלסטינאים בירושלים, הפיכת פלסטינאים בירושלים לאזרחי ישראל. הצהרות הן משמעותיות ברמה מסוימת כמו סמלים אבל לא הרבה מעבר. עיתונים כמו פוליטיקאים אוהבים להתעסק בהצהרות.

אז אנחנו פשוט מדברים על קנה מידה של אירועים, אם תרצה אז האירוע אתמול היה גדול ואילו הסדר עם הפלסטינאים זהו אירוע ממש גדול.

מסכים לגבי אופיים של העיתונאים, ובכל זאת ההתעסקות בקונפליקט כאן מצד התקשורת הזרה מדהימה אותי כל פעם מחדש.

לא לא לא מה שאני טוען זה שאתמול לא היה אירוע. אתמול ניתנה הצהרה כתחליף לאירוע (העברת השגרירות לצורך העניין שגם הוא הצהרתי בעיקרו אך עדיין בעל מימד כלשהו של תאכלס) על ידי אדם הזוי שלגמרי במקרה נבחר על ידי מיעוט להיות נשיאה של ארה"ב וההצהרה הזו כל כך ריקה מתוכן (הוא הרי לא הגדיר את גבולות ירושלים) מה שמאפשר לבא אחריו להתעלם מאותה הצהרה באופן מוחלט. זה שעיתונאים רוצים למכור עיתונים ונופלים בפח חוסר המעש הזה וזה שיש כמה טרמפיסטים משולהבים בימין הישראלי שפותחים שמפניות ורודות עדיין לא הופך את הדבר לאירוע. מה שיכול להפוך את הדבר לאירוע זה שיהיו כמה פלסטינאים שיירו או יפוצצו מישהו.

לייק 1

ההיסטריה של השמאל ומסע ההפחדה של התקשורת המגויסת מדהים אותי כל פעם מחדש.
אני עדיין מנסה להבין מה השמאל מנסה להשיג ואם הם הבינו עם מי יש לנו עסק ומה המטרה האמתית של אויבי ישראל.

2 לייקים

ההיסטריה של השמאל די מובנת, הרי זה עוד מסמר בארון של פיתרון שתי המדינות לשני עמים ושובר את הסימטריה המדומה (בירה אחת לשני עמים).

השאלה המעניינת מבחינתי היא מדוע הסכסוך המקומי מושך כל כך הרבה תשומת לב תקשורתית ברחבי העולם: בקורסיקה הלאומנים והבדלנים עלו לשלטון, מאקרון מוכר נשק לקטאר ובאפריקה נשיא הרפובליקה הטיף למקומיים להפסיק להתלונן על עוולות העבר. ובכל זאת - ירושלים בכותרות…

דווקא זו שאלה קלה יחסית:

  1. המערביים אמנם משחקים אותה נאורים אבל בסוף בעיקר אכפת להם ממה שקורה אצל אנשים דומים להם. הסכסוך הזה כולל בתוכו מדינה דמוקרטית מערבית, בשונה משאר כל הסכסוכים בעולם השלישי.

  2. הסכסוך הוא על טריטוריה שחשובה מבחינה דתית לרוב העולם בערך.

  3. אנטישמיות.

בין מנהיגי הדת של האיסלם תמיד מכנים אותנו השטן הקטן שמשרת את השטן הגדול (ארה"ב) והשמאל הקיצוני העולמי שרואה בהם בני ברית (זה חד סיטרי, האיסלם הקיצוני שונא את מה שהשמאל מייצג…) יש דבר אחד משותף:

שני הזרמים האלו רוצים להרוס את הסדר העולמי הקיים שבו המערב וערכי הליבלרליזים שולטים ולהחליף אותו בסדר עולמי חדש .(כמובן שהאיסלם הקיצוני רוצה להקים סדר עולמי חדש שמבוסס על השריעה והשמאל הקיצוני רוצה להקים סדר עולמי חדש שמובסס על סוצילאיזם ) אבל על מנת לעשות סדר עולמי חדש על מנת להחליף את הקיים כמו שכתבתי, צריכים להרוס את המדינות שמסמלות את הסדר היום הקיים, את ארה"ב אי אפשר להפיל בקלות, אז מתחילים עם הבני ברית שלהם השטן הקטן (ישראל) אחרי זה ארופה ובסוף ארה"ב.

בגלל זה הסיקור המוטה והקיצוני נגדנו והתעלמות מכל הרודנים האמיתים בעולם;

השמאל (רוב תקשורת המינסטרים מחוברת עם השמאל ) תמיד יראה בעולם השלישי ובמדינות ערב את החלש ותמיד יראה במערב את החזק ולכן הוא תמיד יזדהה עם “החלש”

בן שפירו אומר את זה בצורה יותר טובה ממני:

אני תוהה האם באמת ישראל כל כך על סדר היום העולמי או שזו הטיה מובנת שלנו כישראלים לשים יותר לב כשמדברים עלינו.

כמו תמיד סרטון גאוני ומדויק של הבן אדם הענק הזה.

בקשר לזה שישראל היא במרכז העולם, זה אכן נראה כך לפעמים. לא פגשתי אף אחד באיטליה שלא היה בטוח במיליון אחוז שהוא יודע הכל על ישראל וכבר הבין את הסכסוך ומי הוא הצד הצודק.

מדהים אותי כל פעם מחדש שאנשים פה מצטטים לי את עיתון הפרופגנדה המבחיל “הארץ” כדי להוכיח שאפילו עיתונים פטריוטים (“הרי רק עיתון פטריוטי יקרא לעצמו כך”) יוצאים נגד מדיניות ישראל.

בנתיים מתקיימות מלחמות השמדה על ימין ועל שמאל אבל הבעיה היא ישראל. העולם לחלוטין משתגע וישראל יותר ויותר נראית כאחרון המקומות השפויים.

לייק 1

אוריה, ראשית אני מסכים איתך שזה הישג של נתניהו. אין לי ספק בכך.

בנוגע להתעסקות של העולם בישראל: היות ואני חי בארה״ב, אני יכול לספר על ההתרשמות שלי מהימים האחרונים. ביום שלישי (ערב ההכרזה של טראמפ) דיברו על הנושא. ביום רביעי גם דיברו על הנושא, וקצת ביום חמישי. מאז, לא שמעתי כמעט כלום על זה. החקירות של אנשי טראמפ והבחירות במדינת אלאבאמה מעניינים הרבה יותר את האנשים כאן מאשר ישראל.

לטוב ולרע, לאזרח הממוצע כאן (ולתקשורת) לא איכפת ממה שקורה מחוץ לארה״ב. זה נכון גם לגבי בחירות בבריטניה, קנדה, גרמניה וכו׳. הבחירות בצרפת משכו יותר תשומת לב בגלל לה פן, אל זה הוא זה. רוב תומכי טראמפ נמצאים בדרום ארה״ב ובמקומות נידחים אחרים. האם מישהו באמת חושב שאיכפת להם מירושלים? יצא לי לעבור בהרבה מהמקומות האלה, ואני יכול לומר לך שנושאים אלה לא ממש מעניינים אותם. מבחינה זו, אני מסכים עם ליאור-- יש נטיה לחשוב שכולם מתעסקים בישראל. קח למשל הנאום על מצב האומה-- נשיאים יזכירו את ישראל אולי פעם אחת בשעה של נאום, אך התקשורת הישראלית (בצדק אולי) תתרכז בדקה זו בלבד. זה נותן את התחושה שמתעסקים בנו.

יתכן שהדברים באירופה שונים, ועל זה איני יכול להעיד.

רביע, ההתקפה שלך על עיתון הארץ לא ראויה. אני גם לא מסכים עם המילה ״היסטריה״. מותר לדאוג ומותר לתהות מה יקרה אחרי החלטה זו. זה לא הופך אנשים אלה לחסרי פטריוטיות ולא הופך את הארץ לעיתון פרופוגנדה. אני מספיק מבוגר בכדי לזכור את החשש לפני ומיד אחרי הביקור של שרון בהר הבית\אלאקצא. ומה הייתה התוצאה? כמה שנים נוראיות. אני זוכר את הדאגה שהרגשתי אחרי שחאמאס ניצחו בבחירות ב-2006. כולנו יודעים מה קרה לאחר מכן. יתכן שהמצב כעת שונה וכלום לא יקרה (אישית, איני צופה להתפוצצות), אך זה לא אומר שאין מקום לדאגות.

יש לי משפחה בדרום ומותר לי לדאוג, ללא קשר לעמדתי בנושא ירושלים. הצורה בה יצאת נגד הארץ וכל מי שלא צהל אחרי ההכרזה של טראמפ היא סיבה אחת מדוע אני מנסה להימנע, בדרך כלל, מדיונים על נושאים פוליטים בישראל.

2 לייקים

שקלתי אם להתחנן בפניך שתכתוב כאן, “הדיונים” שלי עם רביע משעממים בגלל שאנחנו חושבים כמעט באופן זהה וכך גם רוב הכותבים כאן להערכתי. כך גם לגבי הארץ, העיתון היחיד שיוצא לי לקרוא אגב בעברית היות ואמא שלי מנויה אליו.
אם אתה מרגיש בנח בטקסס אז אין סיבה שכאן לא תרגיש בנח :slight_smile:

אני מאוד רוצה שהת’רד הזה יעבוד בניגוד לת’רד בספורטאנטר. תרגיש בנח (וגם כל שאר הכותבים כאן כמובן) להעיר לי בפרטי לגבי תרבות כתיבה וכו’, דעות שונות מפרות את הדיון ולמרות האמוציות אני מאמין שאוכלוסיית הכותבים כאן בוגרת מספיק בשביל להכיל תפיסות שונות. אני ביליתי מעל לשבוע ימים בבית של פעיל פרו-פלסטיני שבילה לילה בכלא הישראלי, אז מה זה כבר דיון פוליטי בפורום כדורגל…

הנה אנקדוטה קטנה לגבי הארץ:
שרן השכל ממפלגת הליכוד הותקפה על כך שלא הצביעה בעד חוק לאיסור מכירת שנהב - המסקנה היא שלשרן השכל לא אכפת מבעלי חיים. מי שמעורה בפוליטיקה המקומית יודע שהאופוזיציה מתישה את הקואליציה בהצעות חוק והקואליציה מנפנפת אותן לרוב מבלי בכלל להכיר את התוכן. העניין אבסורדי עוד יותר היות וקיים חוק האוסר לייבא שנהב לארץ ובישראל כפי שידוע אין ממש פילים שאפשר להרוג.
מעבר לכך חברת הכנסת השכל אחות וטרינרית במקצועה וטבעונית, מה שהופך את הכותרת להזויה (ואין מילה אחרת לצערי).


אז מה בעצם מהות הראיון? הרי חברת הכנסת השכל מתעסקת בהמון נושאים חשובים הרבה יותר ממסחר בשנהב (סוגיית המשלוחים החיים למשל). זה נראה ממש כמו רדיפה פופוליסטית.

באופן כללי, אני די מאסתי בכלי תקשורת מהמיינסטרים.

הפודקאסט עם דפנה ליאל מאוד מומלץ, לונדון את קירשנבאום גם אחלה (למרות נדב אייל).
https://www.ranlevi.com/osim_politica/

אני נוטה להאמין שארה"ב די חריגה בעולם המערבי מבחינת התעניינות למה שקורה מעבר לגבול, אפשר אולי להמשיל אותה לאדם מעניין ומלא בתוכן שלא ממש צריך לראות מה קורה סביבו? כולם צוחקים על האמריקנים שהם לא יודעים עוד שפות להוציא אנגלית, אבל הסיבה לכך שכולם צריכים לדעת אנגלית היא האמריקנים עצמם… בקטע הזה הדיונים שלי ושלך דומים לדיונים שלי ושל רביע, הרבה מאוד הנהונים והסכמה הדדית. אמריקה fuck yeah!!!

לפני כשבוע כמדומני נרצחו כמה מאות מצרים בפיגוע, הייתי מצפה לתהודה תקשורתית משמעותית יותר: בצרפת ישראל באופן חד משמעי בכותרות, בין אם מדובר במהדורת החדשות של tv5 ובין אם מדובר בle-monde. אולי יש דרך מדעית יותר לבדוק את זה, אבל התחושה שלי היא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני-ערבי זוכה לסיקור חסר פרופורציה.

אה, ובאיחור קל - מזל טוב! :balloon::gift:

2 לייקים

מסכים עם כל מה שכתבת (ואף משבח את אהובת ליבך על כוונתה להתנגד לחוק המרכולים) אבל המשפט הזה קצת בעייתי. האופוזיציה לא ‘מתישה’ את הקואליציה בחוקים. אם כבר הקואליציה עושה זאת לעצמה (ראה דוגמת חוק המרכולים\המלצות). פעם ועדת השרים לענייני חקיקה הייתה ועדה יחסית עניינית שבודקת חוקים לגופם ולא לפי זהות כותביהם. אבל אז בא הליכוד שדמוקרטיה היא ממנו והלאה והחליט לבטל את הקונספט הזה של הפרדת רשויות. כלומר: הכנסת כפופה בכל דבר לממשלה. באופן מוחלט. אף חוק של אופוזיציה לא יעבור, לא משנה במה הוא עוסק. אם פעם היה נהוג שבעניינים מהותיים יש משמעת קואליציונית היום הדבר המהותי היחיד הוא השתייכות פוליטית.

ועושה רושם שאני חוזר בי מהתשבוחות… מסתמן שהפחדנית תימנע לאחר שננזפה על ידי שני חשודים בלקיחת שוחד. שמישהו יגיד לי ליברלים וליכוד באותו משפט…

נתעדכן בבוקר - אולי בכל זאת?

אני אבין אם היא תתקפל, במידה והיא לא תתקפל אני אוהב אותה אפילו עוד יותר 3>

יכול להיות שהמשמעת הקואליציונית בממשלה הנוכחית חריגה, אין לי ממש דעה מגובשת בנושא.

אני לא בהכרח מהגן על עיתון הארץ, ואיני חושב שהתקשורת היא הנושא. הנושא הוא כזה: בשונה ממדיניותה של ארה״ב במשך כמעט 70 שנים (במהלכה כיהנו נשיאים מהימין כמו אייזנהאואר, רייגן ושני הבושים), טראמפ החליט להכיר בירושלים כבירת ישראל. האם מישהו באמת חשב שלא תהיה תגובה להחלטה זו? באופן טבעי, תהיה התפלגות של תגובות: חלק יאהבו אותה, חלק לא יאהבו וחלק לא יהיו בטוחים. חלק יחשבו שלא יהיו השלכות משעמותיות, חלק יחשבו שהשמיים יפלו וחלק יחשבו שיהיה השלכות מתונות. זה טבעי, וזה לא הופך אף קבוצה מאלה לחסרת פטריטריות או מפיצת פרופוגנדה. אם נמשיך להתייחס אחד לשני בצורה זו, אז לאן נגיע?

זה אולי לדיון אחר, אבל אני מודע למיאוס באופן כללי מתקשורת המיינסטרים, ולריבוי אמצעי תקשורת יש כמובן יתרונות. אך יש לזה השלכות לא רצויות, אחת מהן גידול בקוטביות-- אני אקרא או אצפה רק במה שתואם את דעותיי. הקמת פוקס ניוז לפני 20 שנה, למשל, תרמה לקיטוב הפוליטי בארה״ב. כל מה שמדווח באמצעי תקשורת אחרים הוא פייק ניוז. יש אמירה שאני מאוד אוהב:

Everyone is entitled to his own opinion, but not his own facts

ריבוי התקשורת גרם לריבוי בעובדות…

אני גם רוצה להוסיף הערה לגבי התקשורת בארה״ב. שלא יהיו ספקות-- כאשר ישנם אירועים חשובים בחו״ל, הם זוכים לכיסוי נרחב. כך היה כאשר התרחשו פיגועים בצרפת, בריטניה ובלגיה, וכך היה במהלך האירועים במצרים (ב-2011). כאשר יש מלחמה בעזה, גם אז מכסים את האירועים, אך יש פחות ״השקעה״ מאשר בכיסוי פיגוע בפאריז. העניין הוא שביום יום יש מעט (כמעט אפס) התעסקות בנושאי המזרח התיכון, כולל המלחמה של ארה״ב בדאע״ש. נושאי הפנים שולטים באופן מוחלט בשיח הציבורי, וזה נכון במיוחד בעידן טראמפ: האיש מייצר חדשות בכל פעם שהוא אומר או מצייץ משהו, וזה מעסיק את התקשורת במשך כמה ימים… עד לציוץ הבא!

יש לסיכסוך במזרח התיכון השלכות על מדינות מערביות, במיוחד באירופה. לכן, אם יש כיסוי מעבר לרצוי מבחינת הישראלי הממוצע, זה (בין היתר) נובע מכך. השאלה, אבל, מדוע זה מפריע לישראל? צרפת ובריטניה לא יקבעו לתקשורת הישראלית במה להתעסק, ולכן ניתן לאמצעי התקשורת במדינות אלה לקבוע במה להתעסק. מבחינת ישראל, היא השיגה ניצחון פוליטי בשבוע שעבר, וזה מה שנחשב בסופו של דבר.

ותודה על האיחולים :slight_smile: