הבעיה היא שמדובר בניצחון פוליטי מאוד עלוב. ישראל קיבלה את הנשיא האמריקאי שרצתה וכל מה שיוצא לה מזה זו איזו הצהרה עמומה של המובן מאליו ובתגובה עדר של הצהרות נגדיות, שלא לדבר על ההתחממות המיידית והמיותרת בגזרה. כמה חוסר ביטחון צריך להיות למדינה כדי לחגוג דבר כזה? אמריקה של טראמפ מייתרת את עצמה בסכסוך הפלסטינאי-ישראלי והופכת עצמה לבלתי רלוונטית. לא רואה איך זה תורם לאינטרסים שלנו.
ומילה על שרן השכל (ככה כותבים?) - היא רצה פחות או יותר על טיקט אחד והיא מכרה אותו על נזיפה. ראוי שנצפה ליותר מהפוליטיקאים שלנו. לא נעים לראות אנשי שוק חופשי אובייקטיביסטים וליברלים שנותנים לחתול דרעי לשמור על השמנת.
דווקא בגלל שטראמפ אישר את המובן מאליו זה ניצחון פוליטי גדול. כי מול כל '‘מובן מאליו’ שלנו יש את הנרטיב הפלסטיני שהוא שקר, אבל העולם קונה את השקר ונותן לגיטימציה לטרור.
סמיר:
אני לא בקיא לגבי כלי התקשורת בארה"ב, אבל “הארץ” מבחינתי מאוד בעיתיים והדוגמה עם שרן השכל היא רק קצה הקרחון. דפנה ליאל עליה אני ממליץ בחום היא הבת של רחל ליאל מהקרן החדשה לישראל (שזה מבחינתי גרוע מבל"ד) ואני עדיין בוטח ביושרה העיתונאית שלה. ירון לונדון גם כן ככל הנראה נוטה לשמאל וכאמור אני צופה בטלוויזיה רק בתוכנית שלו. בערוץ 20 לא צפיתי יותר מדקה ואת ישראל היום לא קראתי בשמונה השנים האחרונות.
עם זאת אני מעדיף להכיל את “הארץ” מאשר לחיות עם ערוץ תקשורת אחד שמתיימר להיות “אובייקטיבי”. מגוון הדיעות חשוב עבור כל מדינה אשר מתיימרת להיות דמוקרטית.
הסיקור התקשורתי באירופה משפיע ישירות על ישראל ועל היהודים באירופה בפרט - רק היום הושלכו בקבוקי תבערה על בית כנסת בשוודיה ואילו ביום חמישי מסעדה כשרה הושחתה. הכיסוי בעיניים ישראליות תמיד מוטה, בצרפתית למעשה אפילו השפה עצמה מוטה - הרי השימוש המקובל כשמדברים על התיישבות יהודים מעבר לקווי 67 הוא קולוניאליזציה: התנחלות בצרפתית היא פשוט colonie.
ליאור:
שָׁרֶן הַשְׂכֵּל.
הניתוח שלך לגבי שרן מזכיר את הניתוח שלך לגבי הכרזת טראמפ - בעיני אתה דוגמטי מאוד.
מעבר לכך שרן כלל לא רצה על הטיקט הליברלי, למעשה במקור היה לי דיל עם חיים כץ שהוא שנוא נפשנו. בבחירות הפנימיות הקרובות המצב יהיה שונה. חוק המרכולים מבאס לגמרי, אבל אי אפשר לנצח בכל החזיתות. טהרנות זהו לוקסוס של מפלגות בוטיק.
שרן כבר שברה משמעת קואליציונית בעבר והאופוזיציה הפקירה אותה לחלוטין (לגאליזציה), בכל ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית לא היה פוליטיקאי שהזדהתי איתו יותר משרן השכל.
היחס שלי לפוליטיקאים אכן דוגמטי במידה מסויימת. אני חושב שזה מקצוע די בזוי. בעיקר כשהפוליטיקא עצמו מתנהג כפוליטיקאי ולא כאיש עקרונות.
השאלה היא באילו חזיתות בדיוק היא מנצחת… ואיפה עובר הגבול? הרי כל ח"כ יכול לטעון שהוא מנצח במשהו השאלה היא אם יש איזה סולם עדיפויות ברור? על מה השכל (כדוגמה) לא תוותר? אני רואה את חברי הכנסת של הליכוד מתבזים פעם אחר פעם ותוהה מה הם מספרים לעצמם לפני שהם הולכים לעשון שמאפשר להם להמשיך?
כי החוק מנוגד לתפיסת עולמה, לתפיסת בוחריה ולתפיסת הליכוד (ואפילו להסכמים הקואליציוניים)… כי זה סותר את מה שהיא הבטיחה לציבור יום לפני, כי היא יוצאת מושפלת ולא ייקחו אותה ברצינות ולא יאמינו להבטחותיה. כי אם חבר כנסת לא מוכן להילחם על עמדותיו ולא מוכן לשלם מחירים אישיים אז הוא לא ראוי. כי מדינת ישראל יותר חשובה ממנה והחוק הזה לתפיסתה פוגע במדינת ישראל. כי ועדת חוץ וביטחון לא תנזק בהיעדרה וכי נראה שבועדת הפנים היא ממילא לא מצליחה אם החוק הזה עבר. כי לא שמעתי על שום חוק משמעותי שהיא מנסה כרגע לקדם.
אני לא יודע על מה היא לא תוותר, אני יודע שהיא שברה את המשמעת הקואליציונית בנושא הקנאביס ושילמה על כך מחיר פוליטי כבד. לא מדובר בעניין של מה בכך, בבחירות הפנימיות הבאות הסיכוי שלה להיכנס קטן יותר משל אמיר וייטמן (שכתב בספורטאנטר לאחר שביקשתי ממנו).
מי שנמצא מחוץ לקואליציה תמיד יכול לשמור על “עקרונות”, אבל לעולם לא יוכל לקדם את העקרונות שלו במישור הפרקטי. אני לא רואה שום צביעות בכך שפוליטיקאי מבין את מגבלות הכח שלו במסגרת קואליציוני - זה נכון לגבי כל פוליטיקאי בקואליציה כלשהי.
ברשימת הפעילות שפרסמת כאן אין ולו חוק אחד שעבר… נחמד הקטע של הגשת דו"ח מסודר לציבור והכל אבל בשר אין פה (חוץ מבשר מצונן )
בכל אופן התנהלות מאפיונרית של קואליציה היא בודאי לא תירוץ לאי עמידה על עקרונות. אם הדרך היחידה למשול היא בעזרת אי משילות אז במקום השכל הייתי מוותר על התענוג. הקואליציה הנוכחית היא הקואליציה הכי טוטליטרית שהתנהלה במדינת ישראל (ועדת שרים לחקיקה, משמעת קואליציונית חסרת תקדים, הענשת ח"כים כאילו היו ילדים בארגז חול).
השכל התראיינה היום אצל אילה חסון ששאלה אותה אם ראש הממשלה נזף בה. אני מצפה מאדם מבוגר לענות שבו לא נוזפים. במקום זה השכל התפתלה וחזרה 3 פעמים על החנופה שנתניהו דווקא מעריך אותה. אם אין כבוד עצמי אין כבוד. אמרת שתתנגדי תתנגדי או שלא תגידי שתתנגדי.
שבועיים אחרי אני מגלה שהתקשורת הישראלית התעלמה מפרט אחד חשוב מאוד בסיקור על מעשיה של עאהד תמימי: שעה לפני שגירשה חייל מהרחוב שלה בן דוד שלה בן 15 נורה בראשו ונפצע קשה. אפשר להתווכח עד מחר על האם זו זכותה להיאבק בכיבוש או לא, האם החייל הגיב כמצופה (כן סוף סוף!) ועוד אבל זה שלא מספרים את כל הסיפור…
אין משהו יותר סימלי מזה שבמדינת ישראל מחוקקים חוק שיכניס אותנו לעידן של השריעה היהודית בעוד שבשעות אלו באירן אלפים של מפגינים אמיצים נלחמים על מנת לשחרר אותם מהשריעה המוסלמית…
)