אתה יודע…
כבר אמרתי שאנחנו חושבים מאוד דומה.
כבר אמרת שדעתך לא נוחה מכל שינויי החקיקה המוצעים, אבל אתה מוכן לזרום איתם תמורת הרפורמה בועדה לבחירת שופטים.
אני חושב שהרפורמה בועדה היא כמו סוכרייה שנותנים לילדה קטנה לפני שמבקשים ממנה להוריד את השמלה. עד כדי כך אכזרי.
אבל אתם ממשיכים להסתכל על הסוכריה ולא על הפדופיל מאחוריה שחם על התחת שלכם. אתם רוצים את הסוכריה מספיק שכבר לא אכפת לכם שיורידו לכם את המכנסיים ויקחו את מעט הדמוקרטיה שעוד נשארה פה. רוב החקיקה לא נוגעת להרכב השופטים בעליון. לא משנה איך תסובב את זה, זה בכלל לא האישיו.
אני ואתה באותו צד. אני לא מאמין שישראל (או כל מדינה אחרת) היא באמת דמוקרטיה. ללכת לבחירות פעם בכמה שנים זו כוח מאוד מאוד קטן לאזרח.
אחרי הבחירות המפלגות מרכיבות קואליציה ולמעשה הבחירה שלנו לא הייתה גורם ישיר להרכב הקואליציה, לשרים שמתמנים, לראש הממשלה (קח את בנט כדוגמת קיצון), ליכולת של חברי הסיעה לקדם חקיקה (משמעת קואליציונית) וכן הלאה. מה שנסגר בהסכמים הקואליציוניים לא קרוב למה שהצבענו עליו.
ואז כשכבר יש ממשלה, היא נתונה ללחצים של בעלי הון, מדיניות חוץ, העובדה שאנחנו לא משק אוטרקי והעובדה שאנחנו תמיד על סף מלחמה מול שכנינו וצריכים עזרה של “ידיד”. הממשלה אף פעם לא עצמאית לעשות מה שבא לה.
אז אתה מבין, אני חושב שהבחירה שלי לכנסת היא אירוע מגוחך בבואו להגדיר “דמוקרטיה”. לכל היותר זה הליך דמוקרטי כמעט ריק מתוכן. אבל זו גם לא דיקטטורה.
כיום במדינת ישראל יש לי חופש תנועה, חופש פרט, חופש דת וחופש מחשבה. הסיעות החרדיות מבקשות לכרסם בחופש הדת ויחד עם הסיעות החרדליות מבקשות לכרסם בחופש המחשבה. כמה חופש יישאר לנו? לך לא אכפת, לי כן.
לך אין ילדים במדינה הזו, אחריך המבול. אני מגדל פה שני ילדים וחושש לזהות המדינה שתשאר להם אחרי שישלימו את המהלך הנוכחי שנותן אקסטרה כוח לאנשים מושחתים מדי.
לא נוח לי שהממשלה מנסה להתחמק מביקורת שיפוטית. בזה זה נגמר. אוהב אותך, לא אוהב את אמסלם ואת קובי פרץ. בוא נתקדם.