מתנצל מראש על ההכללות הגסות שאני הולך לבצע כאן, בייחוד מכיוון שיש לנו כאן בפורום חברים יקרים שנמנים/נמנו על המגזר הזה.
יש כאן במדינה ציבור שלם, ענק, שמשקלו היחסי באוכלוסיה רק הולך וגדל לאורך השנים - שפשוט לא מעניין אותו כל העניין הזה של המדינה שהקמנו כאן - חוקיה, מוסדותיה, והמשטר שלה. כל אלה הם לכל היותר ‘קישוט’ בחייו ובתפיסת עולמו של הציבור הזה, במקרה הטוב, או מכשול שיש להתגבר עליו במקרה הפחות טוב (מתקשר גם לעניין ה’דמוקרטיה שנכפתה על ציבורים מסויימים’ ש @Ganjo הזכיר בת’רד מקביל).
הציבור הזה מצפצף באופן סדרתי על חוקי המדינה והחלטותיה, ובכך גם תוורם לתחושת הזלזול הכללית בחוקי המדינה, וגם מביא לא פעם לאסונות ישירים - האסון במירון, הטריבונה בגבעת זאב, האסון המחריד של אתמול, מגבלות הקורונה, ההשתמטות מהצבא ועוד ועוד.
הציבור החרדי ונציגיו ימהרו לספר לכם שזה בגלל שזה מנוגד לערכים שלהם - אבל זה שטויות במיץ. או, ליתר דיוק - זה במקרה הטוב רק חצי מהאמת.
כל מי שעבר פעם בבני ברק, אפילו באופן חטוף, מכיר טוב מאוד את מציאות המערב הפרוע הנהוגה שם בכבישים, שם אין דין ואין דיין. חוקי התנועה והתעבורה הם לכל היותר המלצה שם, וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו. וכמובן שאין שום מצוות עשה או לא תעשה בהלכה היהודית שאוסרת על הישמעות לכללי התעבורה (להיפך, יש לא מעט הנחיות שדווקא מחזקות ציות כללים הללו - החל מ’ונשמרתם מאוד לנפשותיכם’ ועד התוקף ההלכתי המחייב שמקבלים חוקי המדינה (=כל מדינה שהיא) ביהדות, בשל חשיבותם במניעת אנרכיה).
לכן, הסיפור המרכזי כאן הוא לא ‘התנגשות ערכים’ (שאם אכן זה היה הסיפור, עוד היה מה לדבר על גישור ומציאת פתרונות מוסכמים), אלא התנשאות וזלזול מוחלטים בכל הדבר הזה שנקרא ‘מדינת ישראל’.
הדבר הזה בא לידי ביטוי כמובן גם בהסתכלות החרדית על הכלכלה, שדנו בה רבות, על תשלום מיסים (=המלצה בלבד, ואם הצלחת לעקוף אותם - מה טוב), ועל חוקי המדינה באופן כללי (שיכולה לנוע מאדישות ועד ראייתם בתור ‘גזירות שמד’, כאילו מדובר באימפריה כובשת זרה בעת העתיקה, ולא במדינה דמוקרטית שבה החרדים פאקינג יושבים ושותפים בממשלה..)
מדובר בתרבות קיצונית של ‘בעזרת השם’ ו‘סמוך על הנס’, בורות מוחלטת בכל הכלים והמתודולוגיות המודרניים (כולל סטטיסטיקה, מדע, רפואה, ועוד) - מה שמביא אותם (ועל הדרך גם את כולנו) למציאות נורמטיבית ולתהליכי קבלת החלטות (גם ברמה האישית אבל גם ברמה המדינית הכללית) שלקוחים מימי הביניים, ולא מאמצע המאה ה-21.
אני בדיוק צופה עכשיו עם אשתי ב’הישרדות’ (האמריקאית, למען הסר ספק). בדומה למה שקורה שם, גם כאן יש לנו, לציבור ה”כללי”, חלון הזדמנויות מצומצם כדי לבצע מהלך משמעותי - כל עוד המספרים עדיין “בצד שלנו”. צריך להבהיר בכוח (=סנקציות, מניעת הטבות וזכויות, וכן הלאה) שהמצב הזה לא יכול להימשך, ואי אפשר להמשיך לשחק את המשחק הכפול הזה. מי שחי במדינה הזאת צריך להיות שותף מלא בה, ולכל הפחות לכבד את כללי המשחק הבסיסיים והיסודיים שלה.
נ.ב. לפני שמישהו יקפוץ - הפמפלט הזה אכן נכון בהחלט גם עבור המגזר הערבי (שאכן יש קווי דמיון רבים בין ההתנהלויות של שני המגזרים האלה - ושכל אחד ייקח מזה את מה שהוא רוצה). אבל, כפי שכבר כתבתי בהודעה אחרת, לא מזמן - יש בכל זאת הבדלים מהותיים בין שני הציבורים האלה, שגורמים לכך שהטיפול במגזר החרדי הוא דחוף ואקוטי בהרבה. ובראשו: הסיפור הדמוגרפי.