עם כל הכבוד לפודקאסטים וכו׳, אני לא באמת מכיר את המגזר הזה ש(לפחות מבחוץ) לי נראה שמקצין. יש את הדוגמאות של ריינס מול הרב קוק או קיבוצים עם בריכה משותפת מול מה שהיום וכו׳. בטוח שזה לא מקשה אחת, כמו כל מגזר, אבל אשמח אם תפרט - היכן הציונות הדתית היום? כי כחילוני מצד אחד נדמה לך שאלה בדיוק האנשים לבנות איתם את המדינה ומצד שני הלכה וימין קיצוני שאין בינם לבין חילונים הרבה במשותף. מודה שיש בזה משהו מבלבל.
וכהערה - אני לא עסוק בזה סתם. חייב לשתף שאישית אני מבועת מעתיד המדינה שעשוי לסגור על אנשים כמוני. זו איננה סתם תחושה שלא רוצים אותך/פראייר/כל הקלישאות. ההערכות מדברות על כך שמתחילת המלחמה ישראל איבדה כ-2-3 מנדטים של הגירה שלילית. ברור איזו רמה סוציואקונומית של אוכלוסיה נוטה להגר ולצערי מאיזה מגזר הגירה זו מגיעה בדרך כלל *.
אומרים שמה שקורה בירושלים קורה בישראל כמה שנים לאחר מכן. לפני פחות משנה חנן כתב לי את הדברים הבאים:
והם די מהדהדים מאז. בבחירה בין מערביים בגרסת המזרח התיכון לבין מזרח תיכוניים עם אוריינטציה מערבית - נדמה שהציבור מעוניין באפשרות השניה בה אני לא בדיוק מאמין גדול כשזה מגיע לאיך להתנהל כמדינה/חברה.
*ברור לי, אגב, שזה עשוי להישמע מוזר כשזה מגיע ממי שעצמו גר בחו״ל - אבל זה דיון אחר. בתכלס נראה לי שכיום יש מעט מאד יהודים בעולם שהם מהגרים מהסוג של ׳כבר לא אכפת לי ממדינת ישראל׳. רוב היהודים בעולם כנראה מבינים שצריך מדינה וכזו עם כלכלה חזקה.
פה יש את הקטע של פרספקטיבת זמן. אם נשווה רק לרגע לאוייבנו: בזמן שאנחנו (והנציג העוד יותר בולט של התופעה בקרבנו - השמאל) רוצה ׳פתרון עכשיו׳, נדמה שאצל הפלסטינים החשיבה היא בקבועי זמן אחרים. עכשיו היהוד הוא חזק ומג׳נון אבל עוד חמישים, עוד מאה, עוד מאה חמישים שנה - בסוף הם יהיו חלשים ואז נעלה עליהם מיליונים יחדיו ונעיף אותם מפה. כך, נדמה לי לפחות, שזה אצל מי שמבקש ׳מדינת הלכה׳ (לה כמובן יש אלף גוונים של אפור): לאט לאט, אבל בטוח.