הימין רוצה להיות בשלטון ובהינתן החרם הרקל”בי החרדים הם המפתח לשלטון. זה לא מורכב.
3 לייקים
אפילו הבוס שלי - שמאלני על מלא מקיים את מצוות ההפגנות כל מוצ"ש בהידור רב, הגיע עם ה’יציאה’ שלו השבוע שיש לו פתרון פוליטי ואשכרה עצר את כל המשרד להקשיב לו.
ובכן, יחליטו יחד כל מפלגות המרכז - אלו שאינם קיצוניים (הוא כלל את ליברמן בתור קיצוני הנשאר בחוץ) להגיע לליכודניקים ולהציע את העיסקה הבאה, ירכיבו כל מפלגות המרכז יחד עם הליכוד ממשלה בתנאי שאין בה לא בן גבירים למינהם, לא חרדים, ולא ערבים. נשמע טוב.
מיד התפרצתי, אבל הבוס! מי יהיה ראש הממשלה? אז הוא ענה מי שהמפלגה הכי גדולה… אמרתי לו אבל זו הבעיה כי הליכוד היא המפלגה הכי גדולה! אז הוא אמר שהקפלניסטים יצטרכו לבלוע את זה…
אה
_____
ככה זה עם רלביסטים, הרציונל לא קיים. מה שחשוב זה לשרוף את המדינה ולדחוף את ביבי חזק לתוך החרדים והבנגבירים. אם רק מישהו היה מצליח לשכנע אותם להוריד את סעיף ‘ביבי זה סרטן’ היו מקבלים ממשלת מרכז חילונית שהייתה מקדמת הכל יותר בקלות מאשר המשקולות של ביבי עם החרדים.
יש פה שתי בעיות שלדעתי ממחישות את חוסר התקשורת בין כל הצדדים כאן.
מצד אחד, ביבי הוא מנהיג הימין. מצד שני, הרבה טוענים שהוא בכלל דוגל במדיניות שמאל. והקולות מימין שרוצים להחליף אותו בגלל זה מתרבים.
אבל מצד אחד, יש חרם על נתניהו, כי הוא מנהיג הימין (שם בצד את המשפט שנמצאו בו מלא חורים, אבל ברור לכולם שזה כלי משמעותי כדי להדיח אותו). מצד שני, יגיע במקומו מנהיג ימני שבאמת מייצג את הימין ואז באמת יוזמי החרם יאכלו אותה לגמרי.
אני חושב שזה שהתקשורת משתיקה מאוד את הקול הימני (פייגלין למשל לא נמצא באף אחד מהסקרים בערוצים, למרות שסקר שהוא הזמין מהסוקרים של ערוץ 13 שם אותו עם מנדטים) מראה שמשני הצדדים (שמאל ומרכז, הלא הוא ליכוד לטעמי) מפחדים שהימין האמיתי ייצג יותר טוב את הרב במדינה.
כשאני רואה ויכוחים ודיונים בפומבי, ברשת או בטלוויזיה, אני מרגיש או שכולם נשארו מאחור ולא למדו כלום, או שאני נכנסתי לזה עד הסוף בשנתיים וחצי האחרונות והבנתי בדיוק מה אני חושב, מה הדעות, מה קורה פה מתחת לפני השטח ומה האמונה שלי לגבי המדינה.
אבל קשה לי לדבר על זה עם אנשים אחרים, כי אני מרגיש שלא מבינים אותי.
אני פעם אחר פעם כאן כדי לעמוד על העובדות: מאז 2009 היו לו מספיק שותפים מהגוש השני. אף אחד לא החרים אותו. גם היום בהינתן התנאים המתאימים יש מי שכבר ברור שלא ׳יחרים׳ אותו, גם אם הוא מיעוט קטן מאד.
אה והאקט הפעוט שהוא עשה עם גנץ והרוטציה, כמובן. לטעמי יש חוסר יושרה בלדבר על חרמות בלי לציין את זה שמפר הסכמים. מדהים שצריך לחזור על זה.
התבוננות במציאות מובילה אותי למסקנה הבאה:
- ביבי מעדיף את הקואליציה הנוכחית
- החרדים מעדיפים אותה
- הדתיים מעדיפים אותה
העובדה שהממשלה שורדת עוד מעט ארבע שנים אחרי מגה אירוע כמו השביעי לאוקטובר היא הוכחה לכך. זו ממשלה שליושביה אין שום אינטרס לפרק אותה. מה היה קורה אם הייתה ממשלת אחדות בשביעי לאוקטובר? היא הייתה שורדת כל כך הרבה? מובן שלא.
האינטרס החרדי הוא שלא יפריעו לו לחיות את חייו. האינטרס הדתי ציוני ברור גם כן (כשברקע יש את הכוח האידאולוגי ששואף להפוך את ישראל למדינה דתית ומבין שזה עובר דרך החרדים ולא דרך החילונים). כל הזמן מספרים לי שמה שאני רואה הוא בעצם לא וזה בכלל ביבי המסכן והמוחרם. בולשיט, סלחו לי.
תגידו לנו את האמת: חמודים, אתם לא הרוב יותר. אנחנו רוצים ישראל דתית ודמוקרטיה לא מהותית. בינתיים אנחנו מרככים אתכם בסיסמאות נבובות וחסרות משמעות כמו ׳כולנו אחים׳ בזמן שדרעי יושב בקבינט מלחמה בלי שהציבור שלו משרת בצבא וסמטוריץ׳ ורוטמן מבטיחים לי אישית שהם לא מתכוונים לגעת לי בחירות כי זו לא כוונתם, אבל לא נורא אם זה לא מעוגן בחוקה או חוקי יסוד. צריך להיות די נאיבי כדי לקנות את כל זה. אם החילונים יתעוררו על החיים שלהם, אולי אולי נצליח להגיע למצב של אוטונומיה מוגבלת, יחידות משלנו בצבא וכל דבר מגזרי שציבורים אחרים עושים.
לייק 1
אני חושב שמדינת הלכה זו המצאה משמאל. הרי אין דיני הלכה לגבי מדינה, לא כמו באיסלאם שיש שריעה. יתקנו אותי מי שמבין בזה.
יש הרבה חוקים עם ערכים יהודיים, אבל המדינה נוסדה דמוקרטית ותמיד תהיה דמוקרטית, אבל קודם כל יהודית. יש שיגידו שעדיף דמוקרטיה שמרנית על ליבריל, אבל זו עדיין דמוקרטיה.
בסוף אסור לשכוח שאנחנו במדינה יהודית, וקצת הלכנו רחוק והמדינה קצת איבדה מהצביון היהודי שלה.
הליכוד זה ימין ליברל (מח"ל - מפלגת חירות ליברלית), ימינה משם זה יותר חירות בדמוקרטיה שמרנית יותר.
היום אנחנו בבלאגן של ערבוב אידאולוגיות עם פוליטיקה. כל אחד צריך להחליט מה חשוב לו יותר.
לייק 1
רעיון מעולה, אני מבין שבני גנץ כל-כך לא זכיר שהבוס שלך לא יודע שזה למעשה המצע שלו כבר תקופה (כולל ביבי בראש).
ההלכה, בכל דת, היא פלסטלינה. ניתן ללוש אותה כל אחד לצרכיו. איך אני יודע? כי ביהדות יש זרמים שונים שכל אחד מהם בטוח שהוא מקיים את ההלכה כפי שצריך. או למשל באסלאם, בו יש איסור על ריבית, נמצא פתרון לעניין המשכנתאות בדמות זה שהבנק קונה את הבית עבורך ואז מוכר לך אותו ביותר כסף שמשקף את הריבית. בשורה התחתונה - את הפתרונות והשינויים בהלכה ממציא האדם, לא אלוהים (זו כמובן תפיסה ׳חילונית׳ של האירוע, אתה מוזמן להציע הסבר אחר. המציאות מראה שהדת מתכתבת איתה יפה מאד).
אם אותם אנשים היו מעוניינים בדמוקרטיה ליברלית אז הם היו מוצאים דרכים להתאים את ההלכה לכך או להביא טיעונים מן המקורות שתומכים בעמדתם. ההבדל בינך לביני נובע, לטעמי:
- אני לא קונה את המשפט ׳המדינה נוסדה דמוקרטית ותמיד תהיה דמוקרטית׳. הבעיה היא שכשברגע ההבטחה, כשאני מבקש ערבויות - לא מסכימים לתת לי אותן. אם אבקש ממשך להלוות לי עשר שקל לקולה אבל לא אסכים בשום אופן למנגנון שאוכף את העובדה שאתה חייב להחזיר לי - טבעי שאחשוד, לא?
- לטעמי אינך קשוב מספיק למי שמנהיג את הציבור הדתי לאומי. מובן שהוא לא מקשה אחת ושיש בו הרבה מאד אנשים שרואים את הדמוקרטיה דומה מאד לאיך שאתה רואה אותה. אני חושב שיש חלק שלא והחלק הזה השפעתו גוברת. הרב לוינשטיין, הרב דב ליאור - לא יודע כמה אתה חותם על כל העמדות שלהם. מבחינת החרדים זה בכלל נון אישיו, כי דמוקרטיה ליברלית לא עניינה אותם מעולם
אני גם חושב שזה רעיון מעולה.. בלי ציניות ואפילו יהיה טוב לנו החרדים.
איכשהו לא מצליח למצוא אנשים לרעיון הזה הרבה בעיקר החרם על ביבי שלמרות שאורי יכחיש - הדהדו כל ראשי האופוזיציה כל אחד בפריים טיים.
המדינה נוסדה כדי להיות יהודית, לא כדי להיות דמוקרטית. אבל היא קמה כדמוקרטיה בתור ערך שקם מתוך היהדות.
יש 3 גישות לעתיד של המדינה: מדינה יותר יהודית, מדינה יותר דמוקרטית או מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי.
אני עדיין חושב שיש מספיק מתנגדים למדינה יהודית כדי שתהיה מדינה דמוקרטית, אז מפחידים עם כל מיני תרחישי אימה. זה הקול ששולט כיום בנראטיב. אני לא נופל אליו.
קודם נפריד בין החרדים לציונות הדתית כי יש הרבה חילוקי דעות, זה דבר אחד.
דבר שני, אני לא יודע כמה כמה שעות בשבוע כל אחד משקיע בלהקשיב לאנשים שהוא מעוניין להצביע להם. הלכה זה משהו שאני כמעט ולא שומע.
אגב, מה דעתך על אליהו יוסיאן? הוא חילוני.
התבלבתי מרוב הגדרות ואני מודה שלא בדיוק מבין מה ההבדל בין שלושת הגישות. אני חושב דבר פשוט: המגמה הקיימת היא להיות מדינת דתית יותר, ולכן יש לי יסוד סביר להניח שזה מה שהציבורים האלה רוצים. אתה חושב שיש מגמה כזו?
- בעניין האם החוק היהודי צריך להיות דומיננטי - אין כל כך חילוקי דעות לטעמי (כלומר יש, ויש על היכן מרוכז הכוח, אבל המרחק בין שני המגזרים האלה קרוב יותר מהמרחק שלהם מהחילוניות)
- אני מקשיב בעיקר למי שאני לא רוצה להצביע לו. המנוע האידאולוגי של הציבור החרד״לי הוא לא מי שאתה מצביע לו וכדאי להקשיב לו
יש מצב שהבעיה אצלי, אבל אני מתקשה לקחת אותו ברצינות
אין ברירה, כי בסופו של דבר לא יהיה כסף. החרדים גדלים מהר מדיי, כמו גם ההוצאות, מתישהו לא תהיה אפשרות לתת להם את התקציבים, ואם בכל זאת ימשיכו לתת להם המדינה תפשוט רגל.
לא השארתם לימין ברירה, רק ללכת עם החרדים. זה או ללכת עם החרדים או להשאיר את המדינה לשמאל עם האחים המוסלמים.
כל אנשי הימין שאני מכיר לא מרוצים מההסדרים עם החרדים. כולם ללא יוצא מן הכלל. זה פשוט הרע במיעוטו.
לייק 1
תראה אני יכול ׳לתקוף׳ את זה מהרבה כיוונים שונים, אבל אתה בעצמך כאן בתרד הזה מודה שאת המגמה הזו יש מעט מאד זמן לעצור. בתור מי שבאמת מודאג, הייתי מצפה לקצת יותר אקטיביזם מאשר ׳לא השארתם לימין ברירה׳. לצורך העניין - כדי שיעבור שיוויון בנטל/ביטול קצבאות, כמו בסיפור החטופים - לקואליציה יהיה מאד קל לגייס את תמיכת האופוזיציה. ביבי הוא אמן פוליטי וזה יקח לו לא הרבה יותר משבע-שמונה דקות.
לא, כי יש הבדל בין להיות יהודי דתי ליהודי מאמין/אמוני. גם בן גביר וסמוטריץ’ לטעמי בולטים יותר בהיותם ניציים, ובאמונה שהשטחים תמיד היו שייכים לנו ושהצדק איתנו.
בכללי הציונות הדתית, ולראייה מספר הנופלים שמגיע ממנה, יותר לוחמנית על הארץ מאשר על חוקי דת וכו’.
ולפרוטוקול: התכוונתי למדינה יהודית ללא דמוקרטיה, זאת אומרת מדינת הלכה (גישה שיש לה מיעוט של תומכים), מדינה דמוקרטית ללא ציביון יהודי ומדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי. יש כאלה שרוצים לבלבל אותנו בין השלוש כדי להפחיד.
אני לא רואה בחרדים בעלי אידאולוגיה בכלל. הם מבחינתם רוצים את המקום השקט שלהם, ושיתנו להם מה שהם רוצים. הרי זה ברור שאם יאיר גולן יצטרך אותם הוא יצרף לממשלה.
אולי הבעיה היא מי שמנתב לך את מה שאתה שומע מהם. לגבי יוסיאן, עדיין לא החלטתי לגביו, אבל אני מכיר אותו מלפני המלחמה והוא לא נשמע לי כזה קיצוני כמו שמהדהדים אותו.
אז ישבתי והקשבתי לזה, והבנתי שיש הרבה דברים שהוא צודק.
המשטר באיראן יקרוס? ולמה ביבי מתנהג כמו איש שמאל? אליהו יוסיאן | אלעד שאול (הסנגור - פרק 025)
אבל להקשיב שעתיים ביום לאנשים מדברים זה לא קל.
מבחינת מפלגות הרקל"ב למיניהן נתניהו זו הבעיה המרכזית ולא החרדים.
4 לייקים
בשביל שיעבור חוק שיוויון בנטל צריך שהחרדים לא יהיו חלק מהממשלה, כי ברגע שדבר כזה יעבור - הממשלה תיפול. כלומר, אין ממשלת ימין בלי חרדים. לציבור הימין חשוב הרבה יותר שהשמאל לא יעלה מאשר שהכסף שלהם ילך לחרדים ולכן האופציה היחידה היא להמשיך ולהכנע לחרדים. כאן צריך יותר מאשר איזשהו חוק שהוא דיי קונצנזוס ורוב הממשלה זורמת איתו.
אני לא יודע לאיזה אקטיביזם אתה מתכוון. אם יש לך דרך לגרום לאנשים לנטוש את חסידויות רק ביבי או רק לא ביבי אני אשמח להיות יותר אקטיבי. כרגע זה השיח במדינה וכל שאר הדברים שילכו לעזאזל מבחינתם.
זה כל כך נכון. המטרה העליונה של השמאל זה להוריד את ביבי, המטרה של הימין זה איכשהו להישאר בשלטון, לאף אחד לא חשובה המדינה מספיק כדי לטפל באיומים הקיומיים שעומדים עליה.
אם רק מפלגות האמצע היו מתאחדות זה היה מעולה לכולם.
שנים שטענתי בדיוק מה שטוענים כאן לגבי ה’אשמה’ של הרלביזם בכוחו של ביבי ובכך שאין אלטרנטיבה, אבל אני מצטער - כיום אני לגמרי בצד של @whykds בדיון הזה:
- אחרי ה-7.10, וחוסר הנכונות של הממשלה בראשות ביבי לקחת אחריות ו/או להתפטר - החרם על ביבי הוא לא סתם התעקשות מטופשת. דווקא בתור ימני, אני נחרד מהמחשבה שמחדל כזה היה קורה תחת ממשלת שמאל, והיא הייתה ממשיכה לכהן 4 שנים ולשדר עסקים כרגיל. נפרצו כאן כל נורמה בסיסית של שלטון ואחריות ציבורית במשטר דמוקרטי.
- בדיוק כפי שאורי ציין, נציג הרלביזם בשעתו (גנץ) כבר ניסה לשבור את הטאבו הזה, פעם אחת יותר מידיי - וביבי גמל לו ולציבור שבחר בו (וגם למדינה כולה אם אתם שואלים אותי) ביריקה בפנים. אי אפשר לעבוד עם אדם כזה. הסיבה היחידה שהציונות הדתית והחרדים מצליחים להחזיק איתו מעמד לאורך זמן, היא שאין להם וגם אין לו עצמו אלטרנטיבה.
- בהמשך לסוף הנקודה הקודמת - מיפוי האינטרסים.
כפי שאורי כבר רמז, השותפים בקואליציה הם יותר ויותר שותפים מבחירה, לכתחילה, ופחות ופחות אילוץ טכני נטו (גם אם חברים מהציבורים האלה מנסים לספר לנו לפעמים אחרת):
הציבור החרדי הולך ונהיה יותר “ימני”, כך שלנציגיו בכנסת קשה להתעלם מזה;
נציגי הציונות הדתית הולכים ומקצינים מבחינה דתית (גם אם באופן שלא מייצג נאמנה את ההתפלגות האמיתית של המגזר הזה), כך שנוח להם אידאולוגית לשתף פעולה עם החרדים;
וגם הליכודניקים עצמם מזדהים יותר ויותר עם ה’דת’ (תמיד “מצחיק” אותי לראות חילונים גמורים מקועקעים שהולכים למסיבות בשבת, מגנים בחירוף נפש על חשיבות ‘לומדי התורה’), וראשי הליכוד מבינים את החשיבות הגדולה בתור מפלגת שלטון, בשותפים שנמצאים יחסית בכיס שלהם.
לגבי הדיון והחששות סביב ההלכה היהודית, בנושאים שקשורים בקביעת אופיה של המדינה:
א. בקצרה - כן יש הבדלים מהותיים בין החרדים לבין הציונות הדתית, גם בנושאים האלה.
החל מהנטייה ההיסטורית של הציונות הדתית לראות את עצמם כ”גשר” בין החרדים לחילונים (גם אם הנטייה הזאת התעמעמה בשנים האחרונות), ולכן ייטו יותר לסובלנות וליהדות ‘מקרבת’, ופחות להנחתה שת דברים ב’כוח’ מלמעלה;
דרך ההבדלים בהסתכלות ההלכתית-דתית על צבא וכדו’;
ועד ההבדל העקרוני בהתייחסות הדתית למדינה, מה שמשפיע על מה ההלכה/היהדות ‘אומרת’ על המדינה. לצורך העניין, לרמב”ם לדוגמה יש מסגרת הלכתית מלאה בנוגע לאיך צריכה להיראות המדינה היהודית, אבל אם מדינת ישראל הנוכחית היא לא המדינה המובטחת האלוהית של אחרית הימים, אלא סתם שטות של חילונים כופרים - אז אין טעם לנסות ליישם את המסגרת הזאת כאן.
(מה שבעצם אומר שההבדלים בין החרדים לדת”ל יכולים ללכת לשני הכיוונים).
ב. כפי שרמזתי גם קודם - אפילו אם כיום נראה שהקו החרדלי הוא הפנים של הציבור הציוני-דתי, בפועל הכוח האלקטורלי שלו קטן בהרבה. אפשר לזכור לדוגמה כמה קולות קיבלה מפלגת ‘נעם’ בזמנו, הנציגה המובהקת ביותר של פלח הציבור הזה (הרבנים הרלוונטיים קראו במפורש להצביע להם). כמו הרבה פעמים בדברים מהסוג הזה - האידאולוגיים הקיצוניים עושים הרבה יותר רעש ממה שהם שווים באמת, ובמקרה גם ראש המפלגה כרגע מגיע מהקו הזה. עד לפני רגע ראש המפלגה היה בנט (או אפילו שקד, חילונית למהדרין), ועוד רגע סמוטריץ אולי יימחק ולכו תדעו מי יצוץ במקומו.
ג. בשורה התחתונה - אני לא חושב שאנחנו בדרך למדינת הלכה, וגם לא קרובים לכך.
עם זאת, אני מסכים בהחלט שחשוב מאוד לעגן את זה בצורת המשטר, באיזונים ובבלמים השונים, ולא להשאיר את זה לגחמות ולטוב ליבם של הפוליטיקאים.
4 לייקים
עם כל הכבוד לפודקאסטים וכו׳, אני לא באמת מכיר את המגזר הזה ש(לפחות מבחוץ) לי נראה שמקצין. יש את הדוגמאות של ריינס מול הרב קוק או קיבוצים עם בריכה משותפת מול מה שהיום וכו׳. בטוח שזה לא מקשה אחת, כמו כל מגזר, אבל אשמח אם תפרט - היכן הציונות הדתית היום? כי כחילוני מצד אחד נדמה לך שאלה בדיוק האנשים לבנות איתם את המדינה ומצד שני הלכה וימין קיצוני שאין בינם לבין חילונים הרבה במשותף. מודה שיש בזה משהו מבלבל.
וכהערה - אני לא עסוק בזה סתם. חייב לשתף שאישית אני מבועת מעתיד המדינה שעשוי לסגור על אנשים כמוני. זו איננה סתם תחושה שלא רוצים אותך/פראייר/כל הקלישאות. ההערכות מדברות על כך שמתחילת המלחמה ישראל איבדה כ-2-3 מנדטים של הגירה שלילית. ברור איזו רמה סוציואקונומית של אוכלוסיה נוטה להגר ולצערי מאיזה מגזר הגירה זו מגיעה בדרך כלל *.
אומרים שמה שקורה בירושלים קורה בישראל כמה שנים לאחר מכן. לפני פחות משנה חנן כתב לי את הדברים הבאים:
והם די מהדהדים מאז. בבחירה בין מערביים בגרסת המזרח התיכון לבין מזרח תיכוניים עם אוריינטציה מערבית - נדמה שהציבור מעוניין באפשרות השניה בה אני לא בדיוק מאמין גדול כשזה מגיע לאיך להתנהל כמדינה/חברה.
*ברור לי, אגב, שזה עשוי להישמע מוזר כשזה מגיע ממי שעצמו גר בחו״ל - אבל זה דיון אחר. בתכלס נראה לי שכיום יש מעט מאד יהודים בעולם שהם מהגרים מהסוג של ׳כבר לא אכפת לי ממדינת ישראל׳. רוב היהודים בעולם כנראה מבינים שצריך מדינה וכזו עם כלכלה חזקה.
פה יש את הקטע של פרספקטיבת זמן. אם נשווה רק לרגע לאוייבנו: בזמן שאנחנו (והנציג העוד יותר בולט של התופעה בקרבנו - השמאל) רוצה ׳פתרון עכשיו׳, נדמה שאצל הפלסטינים החשיבה היא בקבועי זמן אחרים. עכשיו היהוד הוא חזק ומג׳נון אבל עוד חמישים, עוד מאה, עוד מאה חמישים שנה - בסוף הם יהיו חלשים ואז נעלה עליהם מיליונים יחדיו ונעיף אותם מפה. כך, נדמה לי לפחות, שזה אצל מי שמבקש ׳מדינת הלכה׳ (לה כמובן יש אלף גוונים של אפור): לאט לאט, אבל בטוח.
זה לא שם אותך באותו מחנה שעבורו להחליף את נתניהו זו המטרה החשובה נכון להיום?
אני חושב שהמדינה תתפרק לפני שתהיה פה מדינת הלכה. החרדים בעצמם לא ירצו לשלוט פה, הם מבינים טוב טוב את המקום שלהם ורק רוצים כסף ואוטונומיה באיזורים שלהם.
לא שמישהו שם אותי לדבר בשם הציבור הזה, אבל בגדול לפי מה שאני מכיר - זה ציבור שמאוד-מאוד מתפרס ומגוון מבחינה דתית, וגם מבחינה פוליטית במידה מסויימת, בתהליך שדווקא רק הולך ומתגבר לאורך השנים. “דתיי הרצף” מה שנקרא. יש לך החל מחרדלים עמוקים, ששולחים את הילדים שלהם למוסדות חרדיים אפילו (מפה אגב נתח לא מבוטל מ”החרדים” שמתגייסים לנצח יהודה, לדוגמה), ועד ‘כיפות שקופות’, דתלשים (שאלה האם לכלול אותם או לא) וכו’. לדוגמה, אם פעם יישובים דתיים רבים לא היו מוכנים לקבל חילונים בכלל ליישוב - היום מבינים שזה מורכב, שכן בכל בית יש לפחות ילד אחד שחזר בשאלה - מה שממילא מחייב יותר פתיחות וסובלנות.
יש הרבה סיבות וגורמים לתופעה הזאת - החל מתופעות של ‘שובע’ טבעי של דור שני ושלישי במדינה שהולכת ומתבססת, ותוך הבנה שה’גאולה’ לא תבוא כ"כ מהר כמו שאולי חשבו בהתחלה (זה, לצד משברים אמוניים עמוקים שהציבור הזה חווה - אוסלו, ההתנתקות, ה-7.10 - גם במדינה היהודית המיוחלת); וכלה בתוצאות ישירות של היציאה מהגלות, שם החלוקה הייתה צריכה להיות ברורה ומובהקת בין ‘אנחנו’ היהודים לבין ‘הם’ הגויים - מה שבארץ כבר לא נדרש, ולכן יש הרבה יותר חופש למגוון של זהויות יהודיות (בדומה ליהדות הארץ-ישראלית שלפני הגלות).
השאלה הגדולה כמובן היא מה הגודל והמשקל של כל תת-קבוצה שכזאת בתוך הציבור הזה. ולכך למשל כיוונתי בהודעה הקודמת שלי, כשניסיתי להראות מספרית-אלקטורלית איך המשקל של החרדלים קטן יותר בפועל ממה שהם היו רוצים אולי לחשוב (בקושי כמה עשרות אלפי קולות למפלגת נעם, אם אני זוכר נכון). בצורה דומה, אני מעריך שגם המשקל של ה’קיצון’ השני - הדתיים הליברלים סטייל בנט - קטן יותר ממה שהם חושבים, או שחלקנו היינו רוצים שיהיה. מטבע הדברים, כנראה שההתפלגות היא בגדול סוג של פעמון, כשהרוב הגדול איפשהו ‘באמצע’.
אני חושב שזאת אמירה שאולי יש בה אמת מסויימת מבחינה דמגוגית, בניסיון כדי להעביר נקודה, אבל היא מוגזמת אם רוצים לראות אותה כפשוטה, מילולית.
לצורך העניין - בירושלים כיום יש למעלה מ-35% ערבים, וכמעט מחצית מהיהודים הם חרדים. בבחירות האחרונות שתי המפלגות המובילות היו יהדות התורה ושס (הרוב הגדול של ערביי ירושלים הוא במעמד של תושבות ולא אזרחות, ולכן לא מצביע וגם לא מעוניין להצביע), עם כמעט 50% מהקולות.
מההפחדות על הדמוגרפיה הערבית אני מאמין שכבר התפכחנו, ולגבי הדמוגרפיה החרדית - מצד אחד כבר דיברתי כאן בעבר, ואכן מדובר בסכנה ממשית, מצד שני ייקח זמן עד שנגיע ל-50% חרדים במדינה.
רוצה לומר - אני מבין את החששות (וגם שותף להם במידה מסויימת), אבל אני חושב שיש עוד הרבה מאוד זמן עד שנגיע לשם (אם בכלל), ושיש חששות גדולים יותר לטפל בהם בדרך לשם.
אני מאוד מאוד לא אוהב את החלוקה ה’מחנאית’ הזאת, ואני גם מופתע ממך אוריה שאתה מתדרדר לשיח כזה (אשכרה השתמשת מפורשות במילה הזאת בהודעה שלך).
אבל אם ידחקו אותי לפינה - אז כן. כיום, אני חושב שאני יותר קרוב מבחינה אידאולוגית/ערכית/דפוס הצבעה למפלגות של ‘ממשלת השינוי’, מאשר למפלגות של ממשלת ביבי-חרדים-בן-גביר-מירי-רגב ושות’.
עוד לפני ה-7.10, על רקע המחאות דאז נגד הרפורמה המשפטית והקריאות לחלוקת המדינה ל’יהודה’ ו’ישראל’ - אמרתי כבר אז שלמרות שברמה האידאולוגית העקרונית אני דווקא בצד של הרפורמה המשפטית בגדול (גם אם היו לי את הביקורות שלי עליה) - מבחינה תרבותית-זהותית אני מרגיש קרוב יותר לרבים מאוד בצד של ‘ישראל’ באותה חלוקה היפותטית. מאז ה-7.10 - האסון, המחדל, הבריחה מאחריות, הדחיפה להשתמטות ועוד - התחושה הזאת רק הלכה והתחזקה.
3 לייקים