כמובן שלא הכינוי הוא העניין אלא הפערים המהותיים שהכינוי משקף לדעת אלו שמשתמשים בו.
אני מניח שגם מהצד של סמוטריץ’ ובן גביר, לפיד ושמאלה לא שותפים אפשריים. בנץ, בנט (טרום ראשות הממשלה) וליברמן כנראה שכן.
אני נדהם שאתה לא רואה את האירוניה בהודעה הזו, כי אפשר להגיד אותו דבר לגבי מעמדו של ביבי אצל השמאל מרכז, וביתר שאת. תיארת פה למה ״רק לא ביבי״ הוא טעות, במילים אחרות (״שיסוי״ וכו׳, עניינים פרסונליים ולא עקרוניים).
אי אפשר לבקר את הסלקטיביות והמחנאות רק לצד אחד.
אנסה לשם שינוי להתמקד באלטרנטיבה לביבי אבל יש הבדל מהותי. עזוב שגם אתה התבטאת על כך שעם ביבי זה כבר לא יקרה.. ניסינו. כמה פעמים. הביקורת היא על ביבי ספציפית, אחרי מיליון שנה בשלטון שבה צריך להיות עיוור כדי לא לראות שהוא חצה את הגבול. לדעתי גם אתה מסכים לזה.
לגבי השאר, אענה לכולכם:
- חילוקי דעות מהותיים היו גם עם בנט וליברמן, זו אותה תזמורת בדיוק. אני זוכר שהזהירו מפני שרון המשוגע, ליברמן הפאשיסט ובנט המשיחיסט. וגדעון סער מה? אין פה שום בסיס היסטורי להניח שזה לא יכול לעבוד
- במאמר מוסגר לגבי ה׳משיחיות׳ - צריך להיות כנים ולהגיד שיש בזה מן האמת. ברגע שמדינת ישראל היא חלק מהגאולה והקרקע מקבלת מרכיב דתי - אי אפשר לטעון שזה לא קיים. הכינוי לא ניתן מתוך אהבה או בתמימות, ברור לי. אגב, מי שקורא להם משיחיסטים זה לא כל הגוש, כלומר יותר יאיר גולן ובוגי מאשר גנץ ליברמן ובנט. איפה רוב הבוחרים? חשבתי שהקפלניסטים הם סתם מיעוט קולני שלא מייצג את הרוב
- פתאום פוליטיקה היא לא ׳אמנות האפשר׳? יהיו חילוקי דעות בנושאים ידועים, בעיקר מה שנקרא ׳התנחלויות׳. גם כאן יש תקדים היסטורי כי לפי דניאלה ויס, שמעון פרס הוא גדול הבונים בהתנחלויות. יעלימו עין, אין קל מזה. אפשר לחשוב שזה יהיה אכפת למישהו
- יש סוג של קונצנזוס בין ה-80% שבמרכז שבמצב הנוכחי של מדינת ישראל יש להתחיל מהיכן שיש הסכמות רחבות והיתכנות פוליטית לעשות שינויים. כרגע צו השעה הוא להעביר את השיוויון בנטל ותמורת זה כל צד יצטרך להתפשר. פשוט מאד.
אני מסכים, אבל גם לא משלה את עצמי שלפי אותה הלוגיקה בדיוק, אין שום היתכנות לקואליציה של השמאל-מרכז עם הציונות הדתית. אי אפשר להפעיל את זה רק על חלק קטן מהשחקנים, כולם נמצאים באותה סירה לצערי. זו לא אמירה על מה אני חושב שטוב (תן לי קואליציה רחבה עם כולם בלי ביבי וחרדים בכיף), אלא על כך שזה פשוט תרחיש דמיוני.
בפועל כנראה שאף אחד לא יכיר במציאות ושום דבר מהותי לא ישתנה. הגיוס הוא לא הסיפור ולא הישג אפשרי. זה קצת כמו ״הניצחון המוחלט״ של השמאל-מרכז. גם פה צריך ״להציל את החטופים״ (המשק) לא כי זה יותר חשוב בהכרח, אלא כי זו המטרה האפשרית היחידה.
- אני לא חושב שזה דימיוני כמו שאתה חושב. לאירוע כמו השביעי לאוקטובר יכולות להיות השלכות בדמות שבירת גבולות שעד עכשיו היו די קשיחים. עד כה העדיפות מספר אחת של הציונות הדתית הייתה השמירה על ארץ ישראל השלמה ומכאן הדיל המשולש שהיה נוח להם בסך הכל (אפשר לגרום להם לקונסטלציה פוליטית בה יקבלו מה שירצו בסוגיה הזו). היום הציבור שלהם פיתח תיעוב כלפי החרדים, שעל הדרך חלקם מגדילים לעשות ומזלזלים בדתיות שלהם. אתה לא רואה את זה אצל הפוליטיקאים שלהם, עדיין.
- האירוע הזה הוא פלונטר, לא תמריצון קטן שצריך לשנות. כל התרה של פלונטר (עדיין אומרים פלונטר או שזה מילה של אנשים מגיל מסוים?) צריכה להתחיל מאיפשהו. לדעתי בשלה השעה למהלך אמיתי ולא בלוף כמו שלפיד מכר לנו בזמנו. הגיוס הוא חלק מזה ובהחלט יתכנו מספרים משמעותיים של חרדים שמתגייסים ליחידות שתומכות את אורח החיים שלהם ומבצעות שירות משמעותי.
העניין הוא שאתה חושב שהפרדיגמה המחנאית נשברה ואני לא רואה שום עדות לזה, לא מהצד שאתה חושב שזה מתקיים בו ולא מהצד ששנינו נסכים ששום סיכוי שזה קורה בו (ישיבה עם ביבי). לכן אני חושב שזה בעיקר wishful thinking מצדך.
שווה שנגדיר אולי מה זה ״מספרים משמעותיים״, אבל אני בספק עצום כלפי כל אחד מהחלקים של המשפט הזה. מי שיתגייס לא יהיה באמת חרדי ומי שחרדי לא יתגייס, כמו שהיה עד עכשיו. הבחירה שניצבת לפנינו היא:
- ישראבלוף מקושקש וזול יחסית (מדגיש יחסית! ממש לא זול, ובטח שלא מחליק חלק בגרון מוסרית) כמו שהיה עד עכשיו.
- ישראבלוף יקר ומסואב בדמות ״שירות לאומי חובה״ או איזה בלוף בסגנון שיהפוך להיות מפלצת של אבטלה סמויה, פתורים וקומבינות שתמלא תחקירים בכלבוטק/עובדה עוד עשור לפליאתו של אף אחד.
- שחרור מהפנטזיה של שירות שבאמת יועיל לצבא, במספרים גדולים, של אוכלוסיה שלא רוצה להתגייס ויהי מה. זה פשוט לא יקרה. אין מספיק בתי כלא ומספיק שוטרים, אפילו אם היינו רוצים לעשות את זה בכוח (ונדרש המון כוח).
כל זה כמובן לא גורע מזה שאני בעד סנקציות כלכליות וגריעת זכויות / פריבלגיות כלכליות ככל שניתן ממי שלא משרת (דתי או לא). בתנאי כמובן שבג״צ יאפשר את זה, שמבינים מה זה אומר לגבי ערבים וכו׳.
לייק 1
זה שאנשים כאלה נמצאים בממשלה ועוד בעמדת כוח זה המראה למה הפוליטיקה בישראל נמצאת בעמדה הכי בזויה שלה מאז ומעולם.
לא צריך להיות חכם כדי לראות כמה כח ביבי נתן לנערי הגבעות, והאירועים בבנימין הם ההוכחה לכך, אם ערבים ישראלים היו מעזים לעשות 1% ממה שעשו שם המתנחלים הם היו מקבלים כדור בראש. וכל הפוסטים המגנים של בן גביר וסמוטריץ שווים לתחת שלי כל עוד הם ממשיכים להגביל את המעצרים המנהליים.
ולא כולם מחרימים את ביבי, לליברמן אין בעיה למשל לשבת בממשלה בה אין חרדים.
2 לייקים
אני חושב שליברמן החרים את ביבי כמו את החרדים.
2 לייקים
יש באופוזיציה המכונה ‘שמאל’ הרבה ימין, ליברמן הוא לא היחיד גם שער היה שם, אני בטוח שלעמדת ימני-חילוני-ציוני יש היום פופולריות גבוהה ביותר ומשם בנט עושה את הקולות. גם בנט ישב עם שמאל (הבגידה שמחשיבים לו שהוא ישב עם ערבים! זה פער אחר בטח כאלו המהללים מחבלים רוצחים). אם הציבור הדתי-לאומי היה ציוני על מלא הוא היה מכופף את החרדים עם ממשלות שמאל מתונות, הרי כך החרדים מוכרים את עצמם אידיאולוגיה מאוד ברורה דל אין צבא+תקציבים, ואתה קונה אותם.
אני חושב שאם הציבןר הדתי לאומי היה ‘משווק’ את עצמו ככזה המקדש את הצבא ומוכן לעשות הכל למען זה, היו לו הרבה ‘קונים’. אבל לציבור הדתי לאומי יש יותר מדי ערכים (שזה מיוחד ביותר בעיניי! דת, ציונות, צבא, מדינה, ועוד) ואפשר לממשם רק בסיטואציה מאוד ספציפית.
לכן, מוזר לי תמיד כשהציבור הדתי לאומי מנסה לפעול לגייס חרדים ושיוויון בנטל כי הוא עוד פחות פרגמטי מהחרדים עצמם.
באמת שהמתכון לממשלה מוצלחת זה לוותר על ערך הרלב - חסר הערך, וליצור ממשלה ציונית, ליכוד ודתיים לאומים יחד עם מרכז. בלי ערבים השמאל לא מגיע לחצי, ואם מנקים את החלקים הימנים של בנט נניח, של ליברמן ועוד תגלו שפחות משליש מהאוכלוסיה מגדיר עצמו כשמאלני. השמאל מת פה, סופית.
השאלה מה זה שמאל וימין בכלל. אין ויכוח מדיני אמיתי - הדעות של ביבי-בנט-ליברמן-גנץ-לפיד כמעט זהות בנושא (ואני חושב שהן הרבה יותר פרגמטיות מאשר ימניות). וגם אין ויכוח כלכלי אמיתי - כל המפלגות הנ"ל מציגות גם עמדות קפיטליסטיות וגם עמדות סוציאליסטיות בצורה לא עקבית.
מבחינה כלכלית - כן, הבלבול חוגג ולא מצליחים להתחרר מהעול של יסודות הסוציאל עליהן נבנתה המדינה. אבל כן שואפים לקפיטליזם וכן מבינים שזו השיטה המצליחה יותר.
כמובן שעד עכשיו דיברנו בהנחה שביבי, רק מציין שיש סיכוי כלשהו שביבי לא ירוץ.
לגבי שבירת הפרדיגמה - נחכה ונראה… יש לי תחושה שהציבור חי תחת סנטימנט שזז קצת בחודשים האחרונים אבל כמו שאלי אוחנה אומר - אולי לא.
אי אפשר למלא כמה חטיבות? לשלב בהגנה על גבולות? למה?
לדעתי ועם כל הקושי אסור לקבל את זה
גנץ סיכל את תוכנית ה100 בקדנצית טראמפ הראשונה ורוקן את חוק קיזוז כספי מחבלים לאחר שאבו מאזן ביקר אותו בראש העין, לפיד ויתר על שטחים טריטוריאליים עם לבנון. כשהיתה הזדמנות לשניהם לחתור לפתרונות “מדיניים” הם עשו זאת ושהיועמ"שית תלך לחפש. יש עוד דוגמה משעשעת עם לפיד, הוא יזם חרם על טראמפ “הגזען” בזמנו ואף קרא לממשלה לבטל את הפגישה עימו ב2015.
גם לפיד וגם גנץ יוניים יותר מנתניהו וכך גם שאר חברי הסיעות שלהם.
בנט הציג תפיסה ניצית והחליף אותה ביונית כדי להיות ראש ממשלה למרות שהיום קשה מאוד להבין מה הדעות שלו. לליברמן אין בעיה לשלוח חברי כנסת ערבים לגרדום ולהפציץ את סכר אסואן במילים, אבל בפועל כמו בנט הוא ישב עם הקצה שבשמאל הציוני.
האינטרס של השמאל הוא לא להזדהות כשמאל, מכיוון שחס ושלום עלול עוד להתפתח כאן דיון ענייני מעבר לרק-לא-ביבי.
אם גנץ ולפיד זה לא שמאל, אז גם בן גוריון, גולדה מאיר ורבין זה לא שמאל.
לייק 1
מאותה סיבה שגם בציבור הכללי הגיוס הוא לא 100%, ושגם אם מחר בבוקר תחתוך את כל הסובסידיות בעולם - חרדים עדיין יעשו הרבה יותר ילדים מהיפני הממוצע. תרבות משחקת תפקיד חשוב במערך התמריצים.
חשוב גם להבין ש-״אי אפשר״ זה לא מדויק, הכל שאלה של טריידאוף - מה התועלת הריאלית שאפשר להפיק, ובאיזו עלות. המשוואה מאד פשוטה בעיני - בלי שינוי ארוך והדרגתי שיבוא בעקבות שילוב במשק (וכתוצאה ממנו גם בחברה, לא לחלוטין אבל בטח יותר מעכשיו) - המחט לא תזוז באופן משמעותי גם אם תפעיל כמויות עצומות של כוח, שלא לדבר על כל דבר פחות מזה. עדיף להפנות את המשאבים לדברים שאשכרה אפשר לשפר ושלא יעלו הון בזמן, כסף ותשומת לב.
לטעמי התכנית תמיד היתה להקריב את תכנית ה-100 הפיקטיבית על מזבח הסכמי אברהם, גם מצד ביבי וגם מצד הכתום. מבלי לומר דבר על איכות הדיל, אני לא מבין איך אפשר לראות את זה אחרת. זה עלה בריבית מול חמאס, כמובן, ופה קשה מאד לנקות את ביבי גם אם מקבלים את רוב ואפילו כל הביקורת על הצבא ומערכת המשפט. בליינד ספוט רציני להרבה ביביסטים.
תמונת מראה של הקואליציה, שחשוב לה לזרוק כל מיני אמירות על ״ימין״ בזמן שהיא מקדמת מרקסיזם בזוי מבוסס גזע, או לביבי שהיה יונה רדומה ומדושנת עד שהגיע אסון בקנה מידה היסטורי. כולם משחקים את המשחק המפגר הזה, צריך שניים לטנגו. המדיניות של בנט ולפיד מול עזה היתה המשך ישיר למדיניות של ביבי (ושל ביבי בתורו לזו שלהם). מצחיק להעמיד פנים כאילו שהיה הבדל מהותי שלא נובע מהנסיבות, כולל כמובן התגובה לשביעי באוקטובר שהיתה זהה ברובה ללא כל קשר לזהות היושב על כס ראשות הממשלה (וכן, אני מכליל בזה היפותטית גם את רבין, אולמרט, גנץ). לשלוף את ההסכם מול לבנון שקול לענייני הכסף הקטארי לכל הפחות. ההבדלה מלאכותית לגמרי וקשורה אך ורק למי שנמצא בממשלה באותו הזמן ולנסיבות שמסביב.
2 לייקים
המאה ה20 הייתה המאה של האידיאולוגיות הקולקטיביות. לשם שייכים שמאל וימין. המאה ה21 שייכת (כנראה) לאינדיבידואליזם. הדיון הפוליטי היום הוא לא על מה אלא על מי.
מציע לקרוא את אמיר אשל במילותיו שלו, הוא מתגאה בסיכול התוכנית.
ביום שתמצא ביביסט שמזדהה כ"מרכז" נוכל לדבר על סימטריה.
גם אם לדעתך בפועל התוצאה זהה הכוונה שונה, הרי בשיח הישראלי אין לשמאל סיכוי. לכן נשפכים הרים של כסף כדי להוציא את הגיל השלישי לקייטנה ממומנת עם ת’מה מתחלפת: רפורמה, חטופים וכשאלו יגמרו יהיה משהו אחר.
לכל הפחות זה לא נכון מבחינת “עובדים” פלסטינים שקיבלו אישורי כניסה.
לייק 1
את המשל על הנמלה שעומדת על הפיל אני מניח שאני לא צריך לספר לך? ביבי אלוף בספינים האלה ואמיר אשל לא היה עוצר סיפוח אם זה מה שהוא היה רוצה באמת.
גם לא תראה את ליברמן מכנה את עצמו שמאל. מעבר לכך, אתה אומר את מה שאני אומר… ״ימין״ זה מותג שכולם רוצים להידמות לו ולהתחזות אליו בלי לבצע. מי בגלל פערים אידאולוגיים, מי בגלל מגבלות הכוח של המציאות עצמה. זה שיקוף של הציבור, אין ספק, אבל חוסר ההסכמה חי במישור הסיסמאות הלא ריאליות ולא בזה הפרגמטי, בו ביבי שוחה טוב מכולם וקשה לי לכנות את צעדיו ״ניציים״.
אותי מעניינת מדיניות, ואם אפשר גם סטנדרט מינימלי של אחראיות אישית. חלאס, הרמטכ״ל וראש השכב״כ וראש אמ״ן כבר לא פה. חוסר היכולת של הליכודניקים והציונות הדתית to hold accountable את המנהיג הנבחר שלהם הוא כתם מזעזע איך שלא מסובבים את זה.
על הגולים העצמיים של השמאל מרכז / קפלן / בלפור אתה לא צריך לשכנע אותי. צריך שניים לטנגו כבר אמרתי. זה לא מנקה את הצד השני לחלוטין, אנחנו לא בסטאר וורס או בכדורגל והיעדר הביקורת העצמית בתוך הימין אחרי אירוע כל כך מונומנטלי היא דבר מדהים וחסר תקדים. במיוחד למישהו כמוני שבילה את רוב העשור האחרון בלהיות בכובע של סנגור כזה או אחר על הצד הזה של המפה הפוליטית.
מספרם גדל גם בין נובמבר 22 לאוקטובר 23 פחות או יותר באותו הקצב. זה נכון שאצל בנט ולפיד הקצב הואץ ואצל הממשלה הנוכחית לא למיטב זכרוני. זה כבר טקטיקה. חוסר היושרה של השמאל להודות בכך, כמו גם בעובדה שה-7.10 יכול היה לקרות באותה הקלות בדיוק במשמרת שלו, היא מביכה ומהווה מכשול עצום לשיפור המציאות הפוליטית. תמונת המראה, וסליחה שאני תקליט שבור, נכונה גם פה.
2 לייקים
גם בן כספית עובד בשירות נתניהו? אשל אדם רציני ולחלוטין מתואם עם גנץ.
אם זה לא מספיק להלן כתבה מאותה התקופה על המסרים המעומעמים של גנץ בנוגע לסיפוח הביקעה:
אני לא מבקר את גנץ על עצם הזגזוג, טענתי היא שקהל המצביעים שלו (ושל לפיד) נוטה שמאלה מזה של נתניהו.
ניצי/יוני אלו הגדרות יחסיות, הניסיון לטשטש את ההבדל חוטא לאמת וזו הסיבה האמיתית לכך שאין דיון ענייני.
לא כולם רוצים להתחזות לימין מכיוון שלא כולם ימניים, אבל חלק מאוד מכריע מבחינה משחקית נמצא בימין הרך וכל עוד הדיון חג סביב נתניהו מדובר באנשים שמכניסים את מרצ/העבודה לממשלה לכל הפחות.
בעיני מי שיכול לבקר את נתניהו על מדיניות יונית זה אך ורק מי שהציע מדיניות ניצית יותר, זו הסיבה לכך שבאחת ממערכות הבחירות הצבעתי בנט.
אני לא מנקה אף אחד מכלום ולימין יש בעיות אחרות, אבל בנקודה הספציפית הזאת אין שום סימטריה.
הימין לא קורא לעצמו מרכז ולכך הגבתי במקור.
שוב, הכל יחסי.
זה לא אומר שנתניהו פעל נכון כשהגדיל את מספר הפועלים הפלסטינים ב2019, אבל החלופות הריאליות לשלטון דחפו לאותה המדיניות ביתר שאת ואף התפארו באותה המדיניות.
אגב, בנט עצמו דווקא הודה בטעותו:
שמע יהיה קשה לשים את האצבע אבל אני חושב שעם מאמץ משולב שכולל שינויים בתמריצים ושליחת צווים להרבה יותר אנשים (וכן גם התעלמות מכך שזה לא מקויים במאה אחוז, אלא תהליך) אפשר להגיע לתוצאות. בהתחלה גדוד, אחר כך חטיבה ואז יותר. לא כולם ישרתו אבל זו צריכה להיות התחלה של מציאות בה הרבה ישרתו.
זמיר הבא בתור, אגב. עוד מעט נשמע שהוא לא מנצח בעזה
כן, ולא.
בדיוק כפי שידעת להביא יפה כל מיני מקורות (חשובים ונכונים) לגבי היוניות של גנץ ותומכיו, אני יכול להביא לכאן ציטוטים למכביר של ברדוגו ושאר תומכי נתניהו, אחרי שבנט הצליח להשתלט על כיסא ראש הממשלה, על איך מעכשיו הם הולכים לזרוק לכל הרוחות את המתנחלים הארורים (שבנט הוא נציגם, לכאורה), שמגיע להם שקרתה להם ההתנתקות, ושה"ברית" הפרגמטית הזאת נגמרה.
הליכודניקים (בהכללה) הם לא באמת “ימין” במובן המקורי של המילה - בטח לא כלכלית, אבל גם לא ממש מדינית-בטחונית. המילה ‘ימין’ איבדה לחלוטין את המשמעות שלה, ולכך כמדומני כיוונו אדם וגם אורי.
העם בכללותו, ובתוכו מצביעי הליכוד, כן הלכו ימינה במובן הזה שנדיר למצוא כיום מישהו שממש מאמין בפתרון שתי המדינות בטווח הזמן המיידי. אבל, באותה נשימה - גם לא מאוד מעניינת אותו ההתיישבות בפני עצמה, הוא לא רואה חשיבות ודחיפות אמיתית בהחלת ריבונות עליה, ואין למרביתם בעיה של ממש לוותר עליה אם זה ישתלם (ואני מדבר על החשיבות של ההתיישבות מבחינת תפיסה מדינית-בטחונית, ולא משיחית).
בנוסף, וחשוב מכך - בהסתכלות קדימה, הפתרון שיושב למרביתם בראש הוא כן ורייאציה כזו או אחרת של פתרון שתי המדינות, גם אם לא ממש עכשיו, ושלל פתרונות האוטונומיה החלקית של הימין הקשה לא ממש מדברים אליהם. והדברים האלה נכונים לכמעט כל אחד במנעד שבין מצביעי ליכוד, ליברמן, בנט ועד גנץ ולפיד.
אגב, זה גם מענה חלקי לדיון שהתקיים כאן לפני כמה ימים. מכיוון שהאפיון של מצביעי הליכוד הוא בהכללה לא אידיאולוגי, אז הקרב על ראשות הליכוד, ביום שאחרי נתניהו, הוא בפירוש לא קרב על ראשות המדינה. זה כמעט מצחיק אותי שאני צריך לומר את זה, שקרב ענקים בין ישראל כץ ליולי אדלשטיין הוא לא זה שצפוי להכריע את זהות ראש הממשלה.
הדמות של ביבי, שנתפס (בצדק או שלא) כמדינאי גדול מהחיים, מצליחה לאחד סביבה המון אנשים, שביום שאחרי יפוצו לכל עבר. ביום שאחרי ביבי צפוי כאן מפץ רציני, כשכמעט כל אופציה קיימת היא אפשרית (ומכאן גם החשש הגדול של הציונות הדתית, אגב, והסיבה לכל הצפרדעים שהם מוכנים לבלוע כל השנים - מביבי ומהחרדים כאחד. עם כל הרע, לכל הפחות הם יודעים להבטיח שכך לא תוקם מדינה פלסטינית. אני אגב, כאיש ימין, חלוק עליהם עמוקות לגבי העלות-תועלת שבדיל הזה, בטח כיום).
אתה מתכוון בניגוד לביבי עצמו, שאהוד ברק, יאיר לפיד, ציפי לבני, עמיר פרץ, עמרם מצנע ועוד, היו הבחירות הראשונות שלו לקואליציה - הרבה הרבה לפני בנט והבית היהודי, “השותפים הטבעיים” לכאורה?
הסיבה היחידה לקואליציית ‘השותפים הטבעיים’ וממשלת ה’ימין-מלא-מלא’ שאנחנו רואים כאן בשנים האחרונות, היא החרם של הצד השני על נתניהו (ואני לא מנסה לשפוט אותו על זה, רק מציין עובדות).
הניסיון הזה של להציג את ביבי כאביר הימין הניצי והאידיאולוגי, כאילו מדובר בבחירה שלו - הוא מצחיק.
אני לא בטוח אם בכוונה דייקת כאן ‘שמאל’, ולא ציינת בפירוש את בנט או את לפיד, אבל כן חשוב לי להדגיש משהו בהקשר הזה (שמשום מה אפילו בנט לא השכיל להסביר בריאיון שלו השבוע) - ההשוואה ההיפותטית הזאת בין ביבי לבנט/לפיד, שה-7.10 יכל לקרות בדיוק באותה מידה גם תחת הממשלה שלהם - היא אבסורדית, ושקרית. ולא, לא (רק) בגלל שבמבחן התוצאה, החשוב כשלעצמו, זה קרה במשמרת של נתניהו ולא שלהם.
הבנאדם היה ראש ממשלה פאקינג 15 שנה ברצף כמעט, לפני ה-7.10. הוא התווה הכול במשך הזמן הזה - מדיניות ההכלה, מדיניות ה"כסף יקנה לנו שקט", מינה רמטכלים וראשי שבכ, ניהל את המבצעים הצבאיים ברצועה, לא נגע בזרת במערכת המשפט המסרסת (לכאורה, למי שסבור שהם האשמים), ועוד.
גם אם בנט (ולפיד) המשיכו בדרכו (וגם על זה אפשר להתווכח) - מדובר בהמשכיות של בקושי שנה, בזמן ניהול של ממשלה שברירית וסוערת, של מפעל של 15 שנה של אדם אחד. גם אם רצו לשנות משהו, ואני לא משוכנע שזה לא המצב - לא היה להם את הזמן הדרוש כדי לשנות את הכיוון של הספינה העצומה הזאת.
בדיוק כמו שהרשת מלאה בימים האחרונים בירידות על בנט שטוען ש"בזכותו" בוצעה התקיפה באיראן - כך גם מגוחך לטעון שהוא אחראי בצורה שאיכשהו דומה לזו של ביבי על ה-7.10. וכן - זה נכון אפילו אם ה-7.10 היה קורה במשמרת שלו ממש.
6 לייקים