אני מצטרף מאוחר לדיון, אבל השנקל שלי:
אמנם זה מפתה להשתמש גם כאן בטיעון ‘שיפוט מוטה תוצאה’ הקלאסי לדיוני הלגאסי למיניהם שאנחנו מקיימים כאן בפורום לאחרונה, אבל במקרה הזה זה פשוט לא נכון. אם פריז הייתה לוקחת את הצ’מפיונס באותה שנה, אמבפה היה הכוכב הגדול שהיה רשום על התואר, ללא עוררין בכלל.
[במאמר מוסגר - נראה שזאת נהייתה מין אופנה כזאת לאחרונה ‘לרדת’ על אמבפה ולהקטין אותו, ואולי זה עובר יחסית חלק בגלל ההתנהלות הכללית הבלתי-נסבלת שלו. אבל בשורה התחתונה - יש סיבה טובה למה הוא נחשב לאחד משני השחקנים הטובים בעולם כבר כמה שנים (אם לא הטוב שבהם), למרות ששיחק רק בליגת דייגים. מדובר בשחקן הטוב ביותר של פריז בפער, מאז שהגיע לשם פחות או יותר].
לניימאר הייתה אמנם קריירה סבבה, אבל רחוקה מאוד מהציפיות. גם ההשוואות לרונאלדיניו, שאמורות להחמיא לו לכאורה בגלל הקריירה קצרת המועד של רוני - לא עושות איתו חסד. רונאלדיניו, גם אם לתקופה קצרה יחסית - היה השחקן הטוב בעולם, ובעיקר - הוביל את הקבוצה אולי הטובה בעולם באותה תקופה, להישגים הכי גדולים שאפשר. בשום שלב בקריירה שלו, ניימאר לא הוביל קבוצה (חוץ מנבחרת ברזיל, אבל זה כדורגל אחר כידוע). הוא ברח מהצל של מסי, רק כדי להפוך מהר מאוד לכינור שני של אמבפה.
בראייה היסטורית, אני לא חושב שרונאלדיניו וניימאר ייזכרו באותה שורה בכלל. אולי ריבאלדו הוא נקודת ייחוס רלוונטית יותר, אבל לאור הכישרון הגולמי של כל אחד מהשניים - ניימאר לא אמור לצאת מבסוט בכלל מההשוואה הזו.
אה, ולנסות לנתק מניימאר את הבית זונות שהולך בפריז, כאילו הוא קורבן של הסיטואציה ולא אחד הגורמים המשמעותיים לה - זה לעג לרש. עם כל ה’כבוד’ להחלטות המקצועיות השגויות של ההנהלה הקטארית - בשנים של זלטאן בחיים הדברים לא נראו ככה. יש סיבה טובה למה אמבפה התאמץ כ"כ להעיף את ניימאר מהקבוצה כבר כמה שנים טובות.