משחק ההרכבים :: גרסת ליגת העל

טוב, עכשיו אפשר להתחיל עם הכיף האמיתי.

חוקים:

  1. ההרכב חייב להיות של שחקנים ששיחקו בליגת העל בעת החדשה (ברקו, רביבו, קנדאורוב, אובארוב ושות’ - בחוץ).
  2. להרכב צריכים להיכנס שחקנים לפי יכולת השיא שלהם (בארץ, לא במדינות אחרות) ולא לפי ממוצע לאורך הקריירה, אך השיא הזה צריך להיות לאורך תקופה סבירה (כלומר לא משחק אחד), נניח שנת שיא מלאה.
  3. ההרכב צריך לבנות את הקבוצה הטובה ביותר שתנצח כמה שיותר משחקים, ולא את הקבוצה הגדולה ביותר או ההיסטורית ביותר.
  4. מינימום 4 שחקני הגנה.
  5. מינימום 3 שחקני קישור, ואחד מהם לפחות חייב להיות קשר אחורי.

זה שלי (נראה לי):

אחשוב על הרכב משלי יותר מאוחר:
-אני חושב שבואטנג היה שחקן עם ‘פוטנציאל’ גדול אבל בליגה שלנו היה מנופח מחוץ לפרופורציה. הוא גם שיחק ליד גל אלברמן.
-קצת יותר מזה: יוסי בניון לא שחקן כנף ימין אבל כן לפני עומר אצילי, זו לא אותה הליגה. יוסי היה גדול ב-2000/01 וגם בסוף שנות ה-90 אלא אם כן 99/00 לא נחשבת וכן הלאה. גם גילי ורמוט של הדאבל בלבד אולי יכול להתמודד עם אצילי.
-בגדול הייתי מרכיב את אותם השחקנים, פשוט סבוריט נמצא בליגה הזו כשאין בה שחקני התקפה טובים כמו פעם. לא בכמות ולא באיכות. רוצה לומר: אדורם קייסי מתבקש.

התלבטויות

טוני או בניון
יעקובו או זהבי (סורי אווירון)
דגלאס או בנאדו
בואטנג או ז׳וטה

ורמוט של הדאבל אכן היה מטורף.

רוסו נכנס כי הוא היה פה קבלן תארים אבל אני לא משוכנע שהוא טוב מפראליה.

חושב שלא קשה לנחש איזה קבוצה אני מעדיף בארץ אבל ניסיתי להיות אובייקטיבי

אניימה
חרזי-ויטור-בנאדו-קייסי
פראליה-ז’אוטאטוס-שרי-מיכאל זנדברג
יעקובו-הולצמן

*זה שזה בלי החבר’ה של שנות ה-90 מבאס ממש ורק כי לא יכלתי לרשום את מוטי קקון.
*מכיר בגדולה של זהבי ונימני אבל לא מסוגל להכניס צהובים-כחולים להרכב שלי.
*עוד שמות שמגיע להם זה מגמאדוב, פליקס חלפון, אנטבי דוד אמסלם, באוטנג, דוידוביץ’, רוסו, רן בן שמעון, עידן טל, פישונט, ורמוט ובטוח שכחתי עוד

אם הולצמן נכנס מבחינת תקופה אז למה לא ברקו רביבו בניון וכו’

לדעתי קייסי חרזי וזנדברג לא היי מכניסים את עצמם.

עידן טל היה מעולה לדעתי

פישונט לטעמי זר בלתי נשכח. כמו שרי ורוסו.

כי הולצמן 'שיחק עד 2009 בליגת העל ו-72 מתוך 173 השערים שלו בליגת העל היו בין 2003 ל-2009 באשדוד.

לגיטימי מאוד.

על זנדברג אפשר להתווכח אבל כמעט בכל דירוגי מילניום אפשריים וליגת העל כלליים חרזי וקייסי מדורגים גבוה מאוד.
למיטב זכרוני עשו לפני כמה שנים סקר בערוץ הספורט על המגן הימני הכי גדול שהיה במילניום וחרזי קיבל מקום ראשון.

-אפשר לומר שדגלאס דה סילבה הוא ‘הבלם המודרני’. כזה שיוצא עם הכדור קדימה, מניע כדור כמו קשר, אפילו כובש שערים ובדרבי זה בכלל מבורך. אריק בנאדו באמת אגדה, אני מסכים, בחירה טובה. אני חושב ששמעון גרשון קצת נשכח מבין כל הדירוגים האלה, שווה אזכור.
-עם שי הולצמן יש בעיה שהוא כבש ושיחק את רוב הקריירה שלו בקבוצות קטנות. הוא התעלה גם נגד הגדולות ואני זוכר שלושער שלו כשאשדוד הביסה את מכבי חיפה באיזה יום. הוא פחות איכותי וזה מצטייר כדרך להיות יצירתי.
-מיכאל זנדברג - עונה מטורפת שלו באליפות השלישית של מכבי חיפה וגם בזו הראשונה בבית"ר ירושלים כשלא ממש היה שחקן עונה אמיתי, היה כיף לראות אותו מכדרר בקו, אחלה רכש של מכבי חיפה. הטייטל הזה גדול עליו.

דיברו כאן על ג’ובאני רוסו מול ננאד פראליה - רוסו הוא גם קיצוני ושחקן כנף, אני חושב בכל מקרה שהוא שחקן קצת יותר טוב אבל אולי אני משוחד.

הסקרים האלה הם בסוף קרב בין מכבי חיפה למכבי תל אביב ומן הסתם מוטי כמויות קהל.

הולצמן - מקבל מבחינת שנים (אם כי אז אפשר לכלול גם את האווירון). לדעתי האישית אין לו מקום ב 11 לפני חלוצים כמו קוביקה, זהבי ואיגביני