צרפתים עשו את גוג’ירה, שזה הדבר הכי טוב שצרפתים עשו אי פעם
לייק 1
גם אני, הייתי ב-2 ההופעות בארץ.
לא הפייבוריטים שלי אבל אוהב.
אוהב גם את פרל ג’אם, סאוסאונדגארדן, מארק נופלר, אריק קלפטון. דיוויד גילמור, The doors, ג’ימי הנדריקס REM , לד זפלין, AC/DC ,גארי מור, אואזיס (רואה קטעים מהמופעי איחוד ואוכל את עצמי שלא קניתי כרטיס לפני שנה)
בספרדית סודה סטריאו, מאנה, חואנס Enanitos Verdes.
גם בארץ יש זמרים/זמרות/להקות טובים אבל כבר חפרתי
בקיצור מוסיקה זה החיים
לייק 1
סליחה, קראתי לא נכון. אל era vulgaris עצמו אני לא חוזר כמעט בכלל פרט לשיר או שניים, שני האחרונים גם גרועים-עד-בינוניים, אבל Like Clockwork אדיר. אין הרבה להקות שאני אוהב שהוציאו אלבום כל כך מוצלח כל כך עמוק לתוך הדיסקוגרפיה, בד״כ הדלק נגמר הרבה לפני.
השם קצת מוכר אבל לא חושב שהאזנתי. שווה?
יש לי כמה וכמה חורים בהשכלה, כולל שמות הרבה יותר גדולים, אבל kyuss לגמרי שם. אף פעם לא צללתי כמו שצריך, בטח ביחס לכמה שאני אוהב את QOTSA. מאיפה להתחיל?
רוק ופופ שניהם מושגים מאד אמורפיים, אפילו ביחס להגדרות של ז׳אנרים מוזיקליים שהם קצת כמו לנסות לשים גדר עם חורים בתוך בריכה של מים. אבל אם יש משהו אחד מוסכם זה שרוק הוא בד״כ מבוסס השילוש הקדוש של גיטרה-בס-תופים (תנאי הכרחי אבל לא מספיק כמובן). אצל דפש מוד אין את זה. המוזיקה מבוססת סינת׳סייזרים וסיקוונסרים כמעט ב-100%. השירים מבחינת המבנה שלהם פופיים למדי. פופ זו הגדרה אפילו אמורפית יותר מרוק, אבל עדיין - זה יותר דומה, מבחינת המבנה, ללהיטים של הביטלס או של פרינס או של מייקל ג׳קסון (לכולם יש שירים שאינם ״רקידים״ ולא מתאימים בעליל למועדון), מאשר ללהקות כמו Yes או אפילו Pink Floyd (סתם שתי דוגמאות, יש כמובן עוד המון מעולמות האלקטרוני / מטאל / אלטרנטיב / תבחר מה שתבחר).
אפילו קורט קוביין בעצמו הלחין, באופן מודע ואפילו חצי מוצהר, בצורה מאד ״פופית״ ב-Nevermind, שהוא בוודאי כבד יותר מאשר רוב מה שאנשים חושבים עליו כשהם אומרים ״פופ״ ועבור האוזן הממוצעת הוא כנראה אפילו רוק כבד.
מעולה!
למען האמת שמעתי לפני שנה שנתיים משהו מודרני שחיבבתי מאד:
https://rateyourmusic.com/release/album/feu-chatterton/palais-dargile/
המון מגילוי המוזיקה שלי בנוי על theneedledrop מיוטיוב, אבל אני כבר לא מסוגל לשמוע אותו כי הוא fully aboard the palestine genocide train. כמובן שזה רלוונטי להמון מוזיקאים שאני מאזין להם, אבל אצלו זה נוכח מאד בערוץ ובתוכן שלו, קשה לי מדי. לצערי. הוא פנטסטי בתחומו ואין ממש חלופה.
3 לייקים
מסכים בגדול, אם כי Like Clockwork הרגיש לי חסר מעוף ואילו Era Vulgaris לכל הפחות ייחודי ולא מרגיש כמו אותו הדבר רק פחות טוב. אני גם בן אדם די ויזואלי וכמו כל מי שגדל על “דיסקים” העטיפה משפיעה על כושר השיפוט שלי
אם לא אהבת את האלבום עצמו, לפחות תאהב את הקאברים מהביסייד?
אין הופעות בקרוב כך שאתה יכול להאזין, אבל זה לא אותו הדבר. הgreat machine זו להקת ההופעות הטובה בישראל, מה שהם עושים למגבר בס עובר על עשרה סעיפים באמנת ז’נבה ולצערי זה לא יכול לעבור באולפן.
אם אתה אוהב סטונר אתה חלק מקהל היעד, אולי גם קהילת המטאל כאן תתחבר.
אני גם לא מבין גדול, אבל אולי תנסה את הEP המשותף שלהם עם QotSA. יש שם אוצרות גם מהצד הקוטסאי כמו Born to Hula שמבחינתי יותר טוב מכל האלבומים האחרונים של QotSA:
יש!
בלי סרג’ אין AIR. הם הפיקו לבת שלו אלבום, אם אתה לא אלרגי ללחששנים צרפתים זה עוד עלול למצוא חן בעיניך.
עכשיו רמת הגלוקוז שלי עולה. מחילה, פחות מתחבר…
לייק 1
לא אהבתי זה קצת harsh. זה אחלה של אחלה של אלבום. פשוט אם כבר אני חוזר ל-QOTSA, במגבלת הזמן, אז יש מוצלחים ממנו.
הקאברים טובים מאד. Christian Brothers, פאק יה. הקאבר ארט כמובן אדיר, למרות שלא היה לי אותו באוסף ה-CD שלי זצ״ל. אגב, הדיסק היחיד שאני מתחרט שזרקתי הוא 10,000 של Tool עם האמנות 3D המגניבה למדי שלו (גם אם קצת-הרבה גימיקית).
לייק 1
בלי קשר לכלום, ממליץ בלי בושה על הרכב פסיכדלי שמורכב מחברים טובים שלנו (הגיטריסט אייר את האווטר הצהבהב שלי) - The Untattooed
את השיר הזה אהבתי מאד 
מוסיף איזה אלבום או שניים שלה לבקלוג.
לייק 1
אני קורא את הדיון והאזנתי לשירים גם. כשהייתי נער מתבגר אהבתי לחפש את המוזיקה הכי נישתית שאני יכול למצוא ודווקא אותה שמעתי, חשבתי שזה עושה אותי קול וסופיסטיקייטד, קיצר הייתי ילד קצת מוזר. היום אני מגלה שאין סיכוי שאני אצליח לשמוע דברים כאלה ולהנות מהם. אני חושב שהמוזיקה שהפכה לפופולארית הפכה להיות פופולארית כי לפחות לחלק מהאנשים נעים לשמוע אותה, בעוד מוזיקה שלא הפכה לפופולארית לא הפכה כי אין מספיק אנשים שנהנים ממנה, זאת בניגוד לתפיסה שהמוזיקה ה"איכותית" דווקא לא פופולארית ורק אניני טעם ייחודיים מאזינים לה.
אבל תמשיכו, דיון מעניין, אולי בכל זאת אני אמצא פה משהו שאני אוהב.
אני כאן אז צריך לתקוף אותי? לא מסוגל לעכל את התפנית של QOTSA מאז EV (כולל) והאלבום שאתה משבח הוא הגרסא הטובה ביותר של הלהקה הבינונית שהומי החליט להוביל. משהו בסגנון המשחק הכי טוב בקריירה של לודוביק ז׳ולי.
מעולם לא הבנתי למה יש חפיפה כל כך גבוהה ביני לבין אוריה לגבי QOTSA, כי תמיד ראיתי אותם (ואני מכיר אותם מהסינגל של Lost Art) כ״מוזיקה כבדה מזווית מוזרה״ והרגע הכי קסום היה כשחבר אמר לי ״יש להם שיר חדש״ ושלח את Millionaire. ברגע בו הומי החל להתרכך ולאבד ריכוז, הפסקתי לעקוב אחרי האלבומים.
אני עדיין הולך להופעות שלהם, שם יש הרבה איכות למרות סטליסט טיפה מזוהם בשטויות מודרניות (וגם איכויות שאין באלבומים, כמובן).
אל תדאג, רבים וטובים ממך ניסו ובכל זאת לא הצליחו. תחשוב על זה כאילו לא מילאת לוטו ולא זכית.
הגיטרה שאין בשירים של דפש מוד היא אחד הביצועים הכי כבדים בהיסטוריה - והרצון להוסיף אותה הוא אחד הפיתויים הכי גדולים של כל להקת רוק כבד/מטאל.
DM מתייחסים לזה בערך כמו שאמה ווטסון מתייחסת לגברים שמאוננים על תמונות שלה מלפני 20 שנה, אבל אין להם שליטה על האובססיה הזו.
3 לייקים
די בטוח שגנבתי את זה מלייזר של לפני עשור או שניים אבל פאק איט
אני עם אוריה כאן. EV הוא בעיני אלבום מעולה שמהווה איזון טוב בנן ההומר של הומי למוזיקה רצינית. אני גם לא מרגיש שהוא פחות כבד מהאחרים. הוא כמובן לא מגיע לקרסוליים של SFTD או של Rated R (אני כן אוהב אותו יותר מאלבום הבכורה) אבל מכסח את הצורה לLC הבינוני מאוד בעיני.
הקשבת כבר לPlaying the Angel?
וכדי לא להשאיר אתכם במתח על צרפתים טובים
זה הגירסה הצמחונית שלהם, השלב הראשון, הדת’ מטאלי יותר מוצלח, היחידים שהצליחו לסחוב את הסגנון של משוגע אבל להרדים משיעמום. אבל גם הגירסה הצמחונית טובה מאוד
לייק 1
והם כמובן ב0/2 בלבצע את השיר בנוכחותי.
כן. כמו עם כל אלבום טוב+ של להקה ותיקה ותועה, אין מומנטום אז זה לא הכי מעניין. חומר באיכות הזו צריך בתזמון הנכון, כדי למנוע מהלהקה להאט.
״מעולה״? לא. אני מאוד לא אוהב את הומי כשהוא מנסה מאוד להיות ״חמוד״ או ״מצחיק״. אולי הוא פחד שאם הוא ימשיך בדרכו המקורית הוא יאלץ לנגן לצד סלייר כל הזמן ואז לא יהיו בחורות צעירות בקהל. אני לא בטוח שהצמחונות שלו הצליחה (גוג׳ירה טעתה בכיוון רק באלבום האחרון).
נתקלתי ביצור החמוד הזה אתמול. מה אומרים?
לייק 1
הסנטימנט הזה מאוד מתאים ללהיט מהאלבום הזה precious שהוא גירסה עייפה של ETS ולמרות שהוא שיר נחמד, אחרי שאתה מכיר את ETS זה באמת לא מעניין. החצי הראשון של האלבום לפני זה, אני חושב שעומד בפני עצמו. שירים מעולים של להקה ותיקה שהצליחה לעשות מומנטום אחרי 20 שנה.
באמת? הומי תמיד היה מצחיק וזה היה חלק חשוב ממה שאני אוהב בQOTSA
בSFTD ההומור הזה היה קצת יותר כבד, משאר האלבומים,אבל באופן כללי, בשיאם ההומור תמיד היה שם ותמיד היה טוב. דווקא שלושת האלבומים האחרונים חסרי הומור וזה חלק ממה שהופך אותם ליבשים
לייק 1
זה נמכר בשוק משני במחיר של פלוס מינוס הכרטיס טיסה.
זכרתי אותך באמת בעיקר משבח את הביצועים המהירים יותר שלהם בהופעות. לא יודע אם מה שהם איבדו עם השנים זה כבדות. מהירות - בוודאי ובוודאי.
אולי זאת הזקנה, אבל עם השנים קיבולת הכבדות שלי ירדה משמעותית ואני מחפש דברים אחרים. אם פעם שמעתי איזה80% מטאל, היום גם מה שאחרים יחשיבו למאסטרפיס יהיה קשה לי להאזין יותר מפעם או פעמיים. הטעם שלי עדיין ״כבד״ משל המאזין הממוצע, אבל זה מהול בהרבה יותר פופ, היפ הופ, סתם מוזיקה של חננות מוזיקה / חוכמולוגים וכו.
מאסטרפיסים של הניינטיז עדיין מחזיקים. את soundgarden כנראה שלא אפסיק לאהוב, אבל אם פעם משהו כמו 3rd eye blind היה מעלה לי צרבות, היום אני נהנה מאד וממש לא בקטע של easy listening. האחרון של the weekend מדהים בעיני לצד כמה שירים מיותרים, מעניין מוזיקלית הרבה מעבר לכל דבר מיינסטרימי שאני זוכר עם המון nods לדאפט פאנק, מורודר ועוד. Viagra Boys פאנקיסטים מאד ומלוכלכים ונהדרים. להרחיב את הטעם המוזיקלי זו חוויה נהדרת שבאה בגלים בלתי צפויים על גבול הבולמוסים אצלי.
מישהו פה אוהב את Keane?
אני, מכיר בעיקר את הלהיטים מודה, אוהב אבל היא לא בשורה הראשונה
crystal ball הוא אחד הקליפים שהכי מקריפים אותי בעולם
לייק 1
בזכות FIFA 07 כמובן.
בהמשך חיי הכרתי עוד כמה שירים שלהם.
לייק 1
הלהקה האהובה עליי.
גיליתי אותם כשהייתה לי צלחת פרטים והייתי קולט ערוצים בריטיים. אחד מהם היה ערוץ מוזיקה בשם Q, ששידר מוזיקה שאני אוהב.
לא הכרחתי אף אחד בבית לשמוע, אבל כולם אוהבים אותם, כולל הבנות.
2 לייקים