לא, היה חסר לו המסי ללירה.
מודה שככל שאקצין את הדמות, אתה תעשה את זה טוב ממני. נכנעתי.
אני לא מקצין, לדעתי ברנרדו סילבה באותה רמה, ויש יתרון לסילבה שהוא גם יודע להבקיע.
אם תשים את סילבה במקום צ’אבי בברצלונה ההיא אז העולם היה זוכר את סילבה כאחד הקשרים הכי גדולים בהיסטוריה.
ולשחק באגף
סילבה לא נופל מצ’אבי ולדעתי הוא אחד מהכדורגלנים הטובים בעולם בעשור האחרון, באותו מעמד של מודריץ’ או דה בריינה. אבל סילבה כבר מבוגר כדי להיות באנקר בפרויקט רציני. באוגוסט הקרוב הוא חוגג 30, לשים כסף משמעותי על שחקן בגיל הזה זה לא משתלם מתמטית. הסיכוי היחיד שהייתי שם 50 מיליון על שחקן בן 30 זה רק אם הוא היה הגרוש שחסר ללירה בפרויקט שאמור להיות בשיאו ולהביא תיארים.
במצב הנוכחי של בארסה הוא יהיה שחקן אדיר שישדרג את הקבוצה, אבל כרגע הפוקוס של קבוצה כמו ברצלונה אמור להיות הבראת הקבוצה מהבחינה הפיננסית, ולהגדיר טווח זמן שבו הקבוצה חיה בצמצום ומתמקדת בקידום הסגל הצעיר כדי לחזור ולהיות תחרותיים בעוד איקס שנים. כבר כמה שנים שאני חוזר על זה פה, צריך לשנות גישה בברצלונה. לצערי נראה שהם מתחילים לחשוב בכיוונים האלה, וזה גם מתקשר להשארה של צ’אבי. זה פשוט הצעד הנכון.
מצטרף פה לטיטי במהות. ברנרדו אחד השחקנים הכי אנדרייטד שיש. גאון כדורגל, הבנה טקטית ברמות הגבוהות ביותר, לא מפסיק לרוץ בהגנה. יכול לשחק בכל עמדה בקישור ההתקפי ובהתקפה, ופפ גם לא התבייש לשים אותו קשר אחורי ומגן שמאלי כשהיה צריך - וברנרדו עשה את התפקיד בצורה מעולה.
אגב, הוא גם מתראיין מצוין. מאוד חכם. ממליץ בחום לחפש ראיונות איתו אם משעמם לכם.
ברנרדו בהחלט גאון כדורגל ושחקן מהשורה הראשונה בעולם, אני גם מעריך אותו כנראה מעל הממוצע, אבל חסר לו דבר אחד מאוד חשוב כדי להיות צ’אבי וזו המסירה של צ’אבי. הוא לא קרוב בכלל. בשאר הדברים שהוא טוב בהם מצ’אבי הוא לא עד כדי כך יותר טוב כדי לפצות על הפער באיכות המסירה.
האלטרנטיבית המוצעות. היה לך חלוץ מצויין בשם אובאמיאנג שהעברת אותו כדי לתת מקום לבנדובסקי בהרבה כסף. בראייה רחבה, הגיוני להגיד שבאותו פרק זמן לבה עדיף על אובה, אבל גם להישאר עם הגאבוני לא היה רע כל כך.
להבדיל, אין לך כמעט מועמדים סבירים אחרי בוסקטס במחיר סביר. את מי תביא? צ’אבי יודע איך לבנות או לקדם אחד? זו עמדה מבחינת הדרישות בה אולי הכי מורכבת בבארסה, ואתה מחפש מישהו שיירש את פאקינג בוסקטס כשאתה ללא כסף כמעט.
בראות עיניי, הפער בין העמדות הן בדרישה והן בהיצע הוא עצום.
אני חושב שדיברנו על זה תיאורטית, בלי קשר למצב נתון או קבוצה מסויימת.
זה בדיוק הסיפור של ברנרדו בסיטי. הוא שחקן אדיר שמקבל מעמד של שחקן משלים.
בכל קבוצה אחרת הוא היה שחקן הרבה יותר חשוב, אולי הכי חשוב. אצל פפ הוא תמיד מקבל תפקידי משנה: מקדם כדור על הקו, שחקן שעושה עקיפות מהמרכז שמאל, קשר אחורי שסוגר את עמדת המגן השמאלי.
הפעמים היחידות שזוכרים אותו כסופרסטאר של סיטי זה כשדה בריינה היה פצוע לתקופה ארוכה וברנרדו יכל לשחק במשבצת שהכי נוחה לו עם הרבה יותר חופש משחק, אז הוא סוף סוף יכל להיות השחקן המוביל שלהם.
אז אם כבר דיון דל’‘פ, הדל’'פ שלי כבר שנים זה שהוא מבוזבז אצל סיטי. הוא ודה בריינה משחקים על אותה בלטה ולכן הפורטוגלי כל הזמן צריך למצוא לעצמו תפקיד חדש.
אחרי עונת פריצה מטורפת קברצחליה לא ממש פוגע השנה. נכון שיתר הקבוצה גם לא בפורמה בלשון המעטה, אבל ממנו ציפיתי להרבה יותר. הרמה שלו בשנה שעברה הייתה לדעתי סוג של סטיית תקן שהסתברותה אפסית, הייתי אומר למשל שגם בנזמה בעונת 2021/2 היה ברמה שלא אפיינה כלל את הקריירה, ולראיה העונה שעקבה, בה אמנם היה פצוע חלקית ועדיין ירידה ענקית ביכולת שהגיל יכול להסביר רק חלק קטן ממנה. סימפטום דומה? להרגשתי הנפילה של קברצחליה משמעותית יותר, וזה מדאיג בשלב שלו בקריירה
כדורגל נבחרות מבחינת איכות זה תת רמה, אני מאוד לא נהנה מהיורו הנוכחי. אין תחכום טקטי, מעט משחקים מהנים. מרגיש לי כאילו אני רואה את ליגת העל רק עם שמות גדולים.
דל"פ שחייבת להיות ד"פ. אין בעיה לאהוב ולהעריך את הריגוש שבכדורגל נבחרות, אבל לחשוב שזה דומה ברמה לכדורגל מועדונים זה עיוורון.
אף אחד לא טוען שזה כדורגל יותר טוב, אבל זה יותר מרגש. מירוץ החימוש בכדורגל המועדונים והרמה של קבוצות מסויימות שמתפקדות כמו מכונה והשאלה רק האם היריבה תצליח לעצור אותה איכשהו, פשוט פחות מרגש. בכדורגל הנבחרות אין פייבוריטיות ברורות, אין אף אחת מושלמת שאי אפשר לעצור, זה פשוט יותר מעניין.
אני מבין מה אתם אומרים לגבי הריגוש.
כל עוד נבחרת ישראל לא מתחרה, אני באופן אישי מתקשה לקבל ריגוש במשחקים השוטפים, למעשה מצליח אולי לקבל קמצוץ ממנו רק בגמר.
אין כל טיפת קשר בין הענף של הקבוצות לזה של הנבחרות.
דווקא בגלל שאין לי נבחרת אהודה בתחרות הזאת (הייתי בעד גרמניה אבל ממש לא איבדתי שינה אם הם יצליחו או לא) אני יכול להינות מהכדורגל בלי לחץ. גם זה שהכדורגל פשוט לא מושלם ויש יותר טעויות. זה כדורגל “של פעם” ואני דווקא אוהב את זה, שינוי מרענן אחרי עונה מתישה.
היורו התחיל בצורה טובה מאוד כי בבתים יש נבחרות חלשות וזה נתן חופשיות לנבחרות מהדרג הגבוה ששיחקו פחות טקטי במשחקים הראשונים של הטורניר.לצערנו רוב הנבחרות שעלו לרבע הגמר פחות מעיזות לשחק חופשי בשביל לכבוש
יותר שערים הם מחפשים למרוח את הזמן לפנדלים.
למה זה דל’'פ ? זה חרא כדורגל מה שרואים בכל תחרות כזאת וגם ביורו, בתחילת הטורניר כשכמה נבחרות קטנות התפרקו התחילו להאמין שרואים כדורגל טוב…
הארי קיין נגע בכדור 4 פעמים ואנחנו בדקה ה 70 ! הארי פאקינג קיין ! שלא לדבר על בלינגהאם הקיצוני סופה החדש של אנגליה, ועל הזוועה שראינו אתמול אני בכלל לא רוצה לדבר.
לטעמי העסק הולך ומתדרדר ולמרות שבעבר היה שלב בתים שני בליגת האלופות והטורניר צומצם בארבעה משחקים - עדיין עומס המשחקים המטורף משפיע וכל הכוכבים שופכים לאגר. לא יודע מה קורה בקופה אמריקה אחריו אני עוקב פחות אבל ביורו חד משמעית. היו טורנירים טובים כמו יורו 2008 לדוגמא, כמובן יורו 2000 אבל זה הולך ודועך. לדעתי יורו 2004 אגב לא היה רע מבחינת הכדורגל אבל הסיפור הגדול היה הכדורגל ההגנתי של יוון. זה תלוי לא רק בזה שבנבחרת קשה לתכנן ולתרגל אלא גם בגלל מאמנים גרועים באופן ניכר.
אם נהיה שניה ‘פרקליטו של השטן’ - היופי בכדורגל נבחרות הוא לא רק ה’ריגוש’ שבו, או, יותר נכון - מעניין שנייה לנתח מאיפה הריגוש הזה מגיע.
כדורגל נבחרות למעשה מחזיר את הכדורגל למקומות הכי גולמיים שלו - למה שהפך אותו לספורט הפופולארי (ולכן גם העממי) ביותר בעולם:
- דווקא חוסר התחכום הטקטי שלו, מאפשר מצד אחד גם לאוהד עממי ו"הדיוט" לדון על מה שהוא רואה ברמה דומה לזו של האוהד ה"מתוחכם"; ומצד שני כישרונות גולמיים הרבה פעמים יבואו לידי ביטוי יותר בקלות ובצורה ברורה יותר בתוך הכדורגל השכונתי יותר מאשר בתבניות המסודרות והטקטיות לעייפה של כדורגל הקבוצות, ולראייה כל הכוכבים שפרצו דווקא בטורנירי נבחרות.
- האורך הקצר של טורנירי הנבחרות, מביא לקצה את מה שהרבה פעמים אוהבים לרדת עליו כאן בפורום, אבל הוא חלק ממה שהפך את הכדורגל לפופולארי כ"כ: מצד אחד את אלמנט האקראיות, כך שכל טעות מקרית / החלטת שיפוט עלולה לחרוץ גורל של נבחרת בטורניר, אבל גם לתת הזדמנות לנבחרות קטנות ומרגשות להפתיע; ומצד שני זו בדיוק ההזדמנות של שחקנים מוכשרים לזרוח, כשכל שחקן וכל נבחרת חייבים להביא את המיטב שלהם לזמן קצוב וקצר, אחרת זה עלול להיות מאוחר מידיי.
- העובדה שמדובר בקבוצות שמייצגות מדינות, עם כל הרגשות הלאומיים שזה מעורר, לצד האורך הקצר של הטורנירים, מביאים גם אוהדים שמאוד רחוקים ביום-יום מכדורגל להתעניין ולהוסיף הייפ וצבע לתחרויות.
אז נכון, כל הגורמים הנ"ל הם בדיוק אלו שגם גורמים לכדורגל הנבחרות להיות הרבה פחות אטרקטיבי עבורינו, עכברי כדורגל שנהנים לנתח כל סגירה אלכסונית וכל תרגיל טקטי שמקנה יתרון מספרי; אבל הם בדיוק אלו שהופכים את כדורגל הנבחרות למרגשים וצבעוניים יותר, והם גם אלה שהפכו את הכדורגל לטירוף שהוא ברחבי העולם.