זה הפיתרון שלך בעצם
2 לייקים
תמונות מאד מכבדות אתמול בברנבאו. אף אחד לא הלך הביתה. כולם נשארו להודות במשך דקות ארוכות.
בתקשורת החלו להיזכר מתי הייתה פרידה כזו ואנשים הלכו 30 שנה אחורה. הסיבה היא שזה כנראה צירוף מקרים יחודי מאד של נסיבות: גיל מתקדם, עונה טובה מאד, ושחקן שרוצה לפרוש במועדון ולא להמשיך הלאה לליגת פנסיה או קבוצה בדרג נמוך יותר. הטוב והמעודד הוא שלוקה ונאצ’ו (אתמול במסע"ת קרלו אמר שזה תלוי בהם) ראו את זה ויכולים לקבל בשנה הבאה פרידה לא פחות מכובדת.
לייק 1
זיזו?
נכון
רק שהשנתיים האחרונות שלו היו לא משהו.
קרוס במובן הזה שונה כי הוא בוחר מתי הוא הולך מריאל ומתי הוא הולך (וחוזר) לנבחרת.
אבל כן - גם פרידות כמו של זיזו הן אחלה
זיזו גם בחר… פשוט על רקע כשלונות מקצועיים מתמשכים של הקבוצה. ועדיין קיבל פרידה יפה מאד למיטב זכרוני.
באמת לא זוכר נוספות. אולי בקהאם/קרלוס באליפות של קאפלו, מרסלו וכו׳. לא פרידות בפני עצמן.
זידאן, אגב, נתן 5-6 שנים למיטב זכרוני כשהשתיים האחרונות פחות טובות. מצד שני היה אגדה עצומה. קצת שונה, אבל כן - פרידה מכובדת. במובן של ללכת מתי שהם בוחרים - זידאן הוא המאמן היחיד שמשחק בפלורנטינו. פרס מאוהב בו וזידאן כל פעם הולך מתי שהוא רוצה כשמבחינת פרס - שרק ישאר. אין לזה תקדים אצלנו.
אני לא חושב שאמור להיות הבדל בצורת הפרידה של המועדון בין שחקן שמחליט לפרוש במדי הקבוצה ובין שחקן שממשיך לעוד קבוצה אח"כ, כל עוד מדובר בסמל גדול ששיחק הרבה שנים בקבוצה ונתן לה המון.
בעיניי הסיבה שנדיר שראינו פרידה כמו זו של אתמול, היא בעיקר בשל התזמון המופלא של ההודעה של קרוס:
- אחרי שכבר זכינו באליפות, ככה שהמצב הרוח באופן כללי מרומם, אבל -
- נשאר עוד משחק גרבאג’ בברנבאו שאפשר להקדיש את כל כולו לפרידה מקרוס, בלי שום פוקוס מקצועי אחר, ומצד שני -
- אנחנו רגע לפני גמר ליגת האלופות (במשחק שכמובן לא יתקיים בברנבאו, כך שהקהל במדריד צמא להיפרד ממנו אצלנו בבית - אם כי אני בטוח שגם בוומבלי הוא יקבל סטנדינג אוביישן מכל הקהל) - ככה שעדיין יש מתח בריא והתרגשות של תקווה לקראת הבאות.
כמובן שמצב מדוייק שכזה הוא מאוד נדיר וייחודי, ולכן לא מתאפשר לכל שחקן לפרוש בתנאים שכאלה (אבל גם אז - צריך להיות חכם מספיק כדי לתפוס את ההזדמנות בקרניה, כפי שקרוס עשה).*
הכי דומה לזה כאמור הייתה הפרידה מזיזו, שאכן הייתה לא פחות מכובדת, רק ששם מה ש"העיב" טיפה הייתה עונה פחות מוצלחת מבחינה מקצועית (אישית אבל בעיקר קבוצתית). בקהאם ורוברטו קרלוס גם לגמרי שם בפרידות המרגשות ובטיימינג הנכון.
*אכן היו כמה שחקנים שיכלו לקבל פרידה בתנאים דומים/מוצלחים יותר ממה שקיבלו, אבל חרבנו את ההזדמנויות שלהם. ראמוס עם סאגת החוזה, בנזמה שמרח עונה אחת יותר מידיי, קאסימרו שהעזיבה שלו הגיע באופן פתאומי באמצע חלון ההעברות בכלל, או כריסטיאנו שבחר להודיע על העזיבה רגע אחרי הגמר ואחרי שהעונה כבר נגמרה בעצם (החלטה שאולי פגעה באפשרות לפרידה מכובדת מכריס, אבל לדעתי הייתה לטובת הקבוצה - אחרת בגלל הפרופיל הגבוה של רונאלדו היו מתעסקים רק בעזיבה שלו במקום בגמר הצ’מפיונס).
3 לייקים
אולי עקרונית, אבל מבחינת הקהל ברור שיש. האמירה ‘אני רוצה לפרוש כאן ולא אשחק בשום מועדון אחר’ היא משמעותית לאוהדים.
וכן, ציינתי שזה צירוף נסיבות ייחודי. מה שכן תלוי בשחקן מבחינת סטנדינג אוביישן מהברנבאו זה לסגור ולהודיע מראש במקום למשוך את זה לתוך הקיץ ואז לכנס מסיבת עיתונאים. זה בהחלט תלוי בהם. אבל יש מקרים כמו למשל מרסלו ופפה שהיו יכולים לקבל פרידה ראויה אבל חיכו שיחדשו להם, מה שלא בא. הצד השני של זה הוא שההזדמנות כן לחדש אכן יכולה להגיע בסוף. רק השנה המצב של לוקה השתנה אחרי שקרוס הודיעה מה שהודיעה
לא יודע, אנחנו אוהדים את ריאל מדריד, לא את סביליה ואפילו לא את ליברפול. הסנטימנט הזה הוא נחמד אבל לא ככה מנהלים מועדון על לאורך זמן.
אנחנו צריכים שישחקו אצלנו השחקנים ברמה הגבוהה ביותר, ולכן באופן טבעי כמעט כל שחקן שנחלש אבל עדיין רוצה לשחק כדורגל אמור למצוא את עצמו מחוץ לקבוצה (למעט מקרים חריגים שבהם יש לשחקן עוד מה לתרום כמחליף). מקרים כמו של קרוס או של זיזו, שהחליטו לפרוש בשיא, הם מקרים נדירים שלא אמורה להיות שום ציפייה שתייצג את מרבית אוכלוסיית השחקנים.
באופן אישי הייתי קצת מובך אם היו הרבה שחקנים שהיו מחליטים לפרוש אצלנו. זה היה אומר עבורי שאנחנו לא יודעים לשחרר כשצריך. אני חושב שגם יתר אוהדי ריאל מדריד יודעים איזו קבוצה הם אוהדים ובמה הם שונים מאוהדים אחרים.
2 לייקים
באתר האוהדים ברנבאו דיגיטל גם נכתב על זה טור יפה עם הכותרת ששקר הוא לא נכון גם אם חוזרים עליו אלף פעמים.
אני כאוהד ראול הייתי רוצה שאת הפרידה הכי מרגשת בעולם - כמו שחווה טוני קרוס אמש - ראול יזכה לחוות ולטעמי המועדון טעה באירוע הפרידה שלו, כמובן שאי אפשר היה לקיים את זה במשחק ליגה כי נותר סימן שאלה וראול גם נפצע אחרי סגירת המעגל בלה רומארדה וסיים את העונה.
בגדול, שני מקרים “הכתימו” את ריאל יותר מכל: קודם כל פרננדו היירו שלדעתי עזב כמו סמרטוט ריצפה, העניין הזה הודלף (לשחקנים) עוד לפני ערב משחק האליפות, אז לפחות היה מקבל את האהבה לה הוא ראוי. לאוהדים לא היה מושג. המקרה השני הוא של איקר קסיאס וכאן גם היה סימן שאלה אבל מדובר יותר על ההתנהלות, כלומר זה שאשכרה רק אחרי שהקריא מדף מסכן כשהוא לבד ללא אף נציג של המועדון את כמה השורות שכתב לפרידה - פלורנטינו פרס עשה מעשה וביקש לתקן.
כריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס הם שני “הסרבנים” הגדולים ולגבי ראמוס זה גם היה בזמן קורונה עדיין אז בכלל בעיה. לא כל אחד פורש גם בשיא, גם זינדין זידאן וגם טוני קרוס היו יכולים להמשיך עוד שנה ומעניין איך ייפרד לוקה מודריץ’.
אם אני משווה לצורך העניין לזינדין זידאן: מבחינתי הוא מהגדולים איי פעם אבל שיחק מחצית מהזמן של קרוס במועדון, זכה בשני תארים גדולים, זה לא כמו להציב את ארון התארים של טוני לגאווה, ומעבר לכך גם לומדים ומשתכללים תוך כדי תנועה. הימים הם שלהי 2006 מעבר לעונה הכושלת שעברה עלינו. לא היה את הטוויטר, הרשתות החברתיות, שרק עושים לקרוס מסדרון וזה כבר מפורסם באלף תמונות וסרטונים. לזיזו לא היה פאסיו. כן היה את המגרש לובש לבן ובאמת המצלמה עטה על כולם, גברים, נשים וטף וכמעט כל האוהדים הזילו דמעה מעבר לכרזה המיתולוגית ביציע.
לייק 1
מי שמודיע מראש שהוא עוזב מקבל פרידה יפה ומרגשת,מי שמחליט רק בקיץ מן הסתם לא יזכה לפרידה ראויה יותר ממסיבת עיתונאים וטקס סמלי במשרדי הברנבאו,אי אפשר להביא את כולם מהחופשות שלהם ולארגן אירוע פרידה בברנבאו בקיץ.
בסופו של דבר כל השחקנים שעזבו בלי ש״נפרדנו מהם כמו שצריך״ עובדים/עבדו במועדון בתפקיד כלשהו,ככה שכל הסיפורים על דם רע וחוסר כבוד הם רק סיפורים.
6 לייקים