גם שם אותי זה מעצבן באופן אישי, אבל בליגת האלופות לפחות יש 2 משחקים כדי להכריע.
בטורניר נבחרות זה רק משחק אחד.
אגב, לפחות ביורו עושה רושם שהנבחרות ה"קטנות" לא מנצלות בכלל את האפשרות לנצח בזכות פנדלים.
גם אקוודור לא עשתה זאת בקופה, למרות שער שוויון בתוספת הזמן.
מעניין מה הסטטיסטיקה מספרת בעניין הזה.
שיתנו את הניצחון לקבוצה שתקפה יותר והייתה יותר הגונה על פי קרטרניונים מסויימים שיקבעו.
אתם מנסים בכח לחפש אלטרנטיבה וזה לא עובד. מה זה קבוצה יותר התקפית, נגיד קבוצה בעטה לשער חמש פעמים והשניה ארבע? אז על בעיטה אחת יותר תיתן לה לנצח.
יש הרבה מה לבקר בכדורגל, אבל בכנות לא נראה לי שיש אלטרטיבה ריאלית לפנדלים.
אנחנו מדברים ומדברים, דנים ודנים ובא אדון מרסלו ביילסה ומסכם את הדיון:
“לכדורגל יש יותר ויותר צופים, אבל הוא הופך פחות ופחות אטרקטיבי”.
“מה שהפך את המשחק הזה למשחק הכי טוב בעולם בזמנו, לא נמצא בראש סדר העדיפויות היום. אז התהליך הזה יסתיים”.
“לא משנה כמה אנשים צופים בכדורגל, אם לא תבטיח שמה שאנשים צופים בו יהיה נעים, זה רק יועיל לעסק”.
“כי לעסק אכפת רק מכמה אנשים צופים בו. אבל בעוד כמה שנים, השחקנים שיהיו ראויים לצפייה יהיו פחותים והמשחק יהיה פחות מהנה”.
“הגידול המלאכותי הנוכחי של הצופים יסתיים. כדורגל הוא לא רק 5 דקות של רגעי השיא. כדורגל הוא יותר מזה, הוא ביטוי תרבותי. זו דרך להזדהות”.
אגב עוד תמונה מהלילה שמבדילה לטעמי הרבה על מה שקורה בשטח.
מנגד מאמן ברזיל דוריבל מחוץ למעגל השיח לפני הפנדלים מול אורגוואי ומנגד ביילסה בתוך המעגל והוא השיח
העיתונאי פאבלו קאוסה מעלה כאן נקודה שיש לשים לב עליה:
“הקופה אמריקה לא מתרוממת בין היתר בגלל החלטת ארה"ב לא לאשר הכנסה של תופים או דגלים.
הם רוצים שכולם ישבו לאכול פופקורן ולהמר מהטלפונים הניידים שלהם, זה לא בייסבול.
המונדיאל הגרוע בהיסטוריה מגיע”.
המסירה המוצלחת היחידה של אנדריק, ששיחק כל 90 הדקות במשחק בין ברזיל ואורוגוואי הלילה, הייתה מסירת הפתיחה של המשחק. זהו.
יותר מדי עבירות בין ברזיל לאורוגוואי אבל לא ככה? באתרים אומרים 40, במקום אחר אומרים 41, ועוד משחקים רק 90 דקות. אני כן אולי אטיל את האחריות קצת על מאמני הנבחרות. שוב הדוגמאות מהיורו הן טובות יותר ואני פחות בקיא בדרום אמריקה…
קראתי מה שאמרתם על ההארכות, אני עדיין מתנגד לזה שישר הולכים לפנדלים מה גם ששחקן שעייף עם חצי שעה נוספת על כר הדשא מקבל אתגר אחר. בהארכה של צרפת-ארגנטינה קרו הרבה דברים, נכון שגמר המונדיאל הזה היה שונה ועדיין זה טיעון טוב לכדורגל נבחרות. באופן כללי החיים שלי היו משתנים בגמר הדסימה אם אחרי ה-1:1 של סרחיו ראמוס היינו הולכים לפנדלים. עוד משחקים מהמסע לגביע ה-14 למשל - השלמת העבודה נגד מנצ’סטר סיטי.
פנדלים אולי לא קשורים לכדורגל, אבל יש להם יתרון מאוד חשוב והוא שהם האירוע הכי נצפה במשחק. כולם אוהבים לראות פנדלים. כשיש פנדלים גם אשתי ואמא שלי יושבות לראות. אלו 5-10 דקות בהן הרייטינג כנראה שובר שיאים. אין לפיפ"א/אופ"א/כל גורם מקצועי אחר שום אינטרס לבטל פנדלים כי הם מביאים מלא כסף. חוץ מעכברי כדורגל, שמהווים אחוז מזערי מתוך מיליארד אוהדי כדורגל בעולם, לאף אחד לא אכפת שבפנדלים אין חשיבות לטקטיקה. יש מתח, יש דרמה, יש גיבורים, יש נבלים, מה יותר טוב מזה?
אני ממש שונא פנדלים כשהקבוצה שלי משתתפת בהם. כשזו לא הקבוצה שלי - אין מצב שאני לא רואה. השבוע אפילו התעוררתי מוקדם, ראיתי שיש פנדלים בארגנטינה ופתחתי לראות. אין שום סיכוי בעולם שהייתי רואה כל דבר אחר, יהיה זה משחק חוזר, הארכה עד שער זהב או כל רעיון שאינו הדרמה המזוקקת שהפנדלים מציעים.
לא מבין את הזלזול בפנדלים… זה הדבר הכי יפה בערך שיש בכדורגל. עכשיו תגידו שאני משוחד כי יש לי את דיבו אבל פנדלים זה אדיר.
הדבר היחיד שאולי היה הופך את זה לרציני יותר זה 10 בעיטות לכל קבוצה. זה היה מודד באמת את החוסן הנפשי של הקבוצה כולה.
פנדלים זה הדבר הכי גרוע האפשרי, מבחינתי עדיף כבר הטלת מטבע, זה אותו הדבר רק שבהטלת מטבע אתה לא שם אות קין על שחקן מסויים שמעכשיו יזכרו אותו רק כשחקן שהחמיץ את הבעיטה המכריעה ההיא, למרות שהוא ברוב המקרים בעט בדיוק כמו כולם רק שבבעיטה שלו השוער זינק לפינה הנכונה ובעיטה של השני השוער זינק לפינה הנגדית.
בכל מקרה פנדלים (בעיני) זה יותר ספורטיבי וקרוב לכדורגל מהטלת מטבע.
כמו שזוכרים את המחמיץ זוכרים את המבקיעים.
בנוסף השוערים מקבלים “כרטיס חופשי” להצטיינות, כי הם משתתפים בכמה בעיטות, וכל מה שעליהם לעשות זה לעצור יותר מהשוער השני, כשאם זה לא צלח - אף אחד לא יאשים אותם בהפסד.
רציתי גם לומר מי זוכר אחרי שנים, אבל אז נזכרתי לרגע בראמוס (ולמיטב זכרוני בצ’אבי אלונסו) בועטים לשמיים אי שם לפני איזה 15 שנים בשלבי הנוקאאוט בצ’מפיונס.
מה שאתה מתאר זה יותר בעיה של כדורגל נבחרות בפרט מאשר פנדלים בכללי.
בכדורגל נבחרות פתאום יש כמות עצומה של “אוהדים” שבכלל לא קשורים לספורט, ככה שרמת הרגישות והחשיפה גבוהות מאוד וכפי שכבר נאמר “קהל כדורגל הוא חכם כמו האוהד הכי טיפש בו” ככה שרמת הטמטום גם עולה עשרות מונים.
רק תראה מה קורה לויני עכשיו בברזיל בגלל כרטיס צהוב ומשחק שהוא לא השתתף בו.
זה לא נכון, והמשפט האחרון שלך מוכיח את זה. מצופה מכולם להבקיע ולכן זוכרים רק את מי שמחטיא. אני זוכר שבגמר היורו הקודם סאנצ’ו, סאקה וראשפורד החטיאו. אין לי מושג מי כבש. לא לאנגליה ולא לאיטליה. אני זוכר שדה חאה החטיא פנדל בגמר האירופית ואין לי שמץ מי כבש (זוכר שזה היה כולם כי דה חאה בעט אחרון, אבל לא מי ספציפית).
לפעמים, כשיש שוער יוצא דופן (דיבו או טים קרול למשל) זוכרים אותו יותר מאת המחמיצים. אבל לאף אחד לא אכפת מהמבקיעים. אולי אולי אם הם מורידים חולצה בפנדל האחרון בגמר ליגת האלופות, משוויצים בקוביות וממש מכריחים אותך לזכור.
שיתנו את הניצחון לקבוצה שהייתה הוגנת יותר ועשתה פחות עבירות במקום הפנדלים. אבל כמו ששארקי הסביר אין לאף אחד אינטרס לבטל את הפנדלים כך שכל הרעיונות לתחלופות פשוט לא רלוונטיות.
היה כזה מקרה?
איך משקללים בין עבירה קלה לקשה? בין עבירות שנשרקו לאלו שלא? מה המשקל של צהוב / צהוב שני / אדום ישיר?
פנדלים הם פתרון מצוין למצב של שוויון אם אסור לקבל שוויון.
יהיה נחמד אם אנשים לא יגידו אחכ שקבוצה X טובה מקבוצה Y (מה שממילא מופרך על בסיס משחק אחד ביניהן, בוודאי כזה שנגמר בהפרש של שער אחד) רק כי היא ניצחה אותה בפנדלים, או גרוע מזה, שהכוכב של קבוצה X טוב מהכוכב של קבוצה Y, אבל פה כבר הגזמתי כנראה.
בהערת אגב, היה יכול להיות נחמד בליגה אם בסוף משחק שנגמר בתיקו הולכים לפנדלים, ואז הניקוד הוא:
3 נק אם ניצחת בזמן הרגיל
2 נק אם ניצחת בפנדלים
1 נק אם הפסדת בפנדלים
0 נק אם הפסדת בזמן הרגיל
וזה כמובן היה הופך את היכולת של שוער בפנדלים להרבה הרבה יותר משמעותית ממה שהיא היום בבחירה של שוער.
אבל זה לא יקרה בחיים.
מונטייל בעט לעבר הנצח זוכר או לא זוכר? מונטייל נרשם בספרי ההיסטוריה של ארגנטינה. אין ארגנטינאי היום ובעוד 50 שנה שלא יכיר אותו.
הראשון בוודאות.
הוא ראוי לכל מה שעושים לו. יש לו אופי חרא לא מהיום, ועל הכרטיסים הצהובים האלה שלו התלוננו כבר בזמן אמת. שחקן מטומטם ובלתי נסבל, אחד השנואים עליי.
אני חושב שהוא מדבר על הפנדל של כריסטיאנו דקה 120 אחרי שגם ככה הובלתם 3-1 בגמר ההוא מול אתלטיקו. סביר להניח שאף אחד לא היה זוכר את השער הזה אם החגיגה הפתטית.
יש גביעים שעושים את זה כדי לפתור מצב של שיוויון נקודות בשלב הבתים. זה עדיף האמת על הפרש שערים של משחק אחד.
לעעעע
לא זוכר את מונטייל (ואני לא יודע מי זה אפילו אחרי הגמר), זוכר את דיבו ואני מניח שכך גם רוב הצופים הלא-ארגנטינאים.
אגב מונטיאל עם 12/12 בפנדלים בקריירה
7/7 בריבר
2/2 בסביליה
3/3 בארגנטינה.
