מזכיר את האימונים בהם זינדין זידאן היה חלק מהנעת הכדור והרונדוס ויש קטע ממש אייקוני שהוא מרים מהצד כדור מושלם ללוקה מודריץ’ כזה שאף שחקן בסגל שהיה לא מסוגל להרים (והיו אגדות כמו מרסלו, לוקה עצמו, טוני קרוס, כריסטיאנו ובייל שגם ידעו להרים) - והקרואטי שולח וולה אדיר וקורע את הרשת.
יש מאמנים שהיו משתוללים על הספסל במהלך המשחק וזה לפעמים מצטלם טוב אבל לא תמיד משפיע, אבל מפריעה לי גישה כשמאמן מאוד פאסיבי וקרלו לעתים היה כזה לבטח בעונה האחרונה. אלונסו יסיים משחקים מזיע כמעט כאילו הוא על המגרש.
היה פעם משחק גביע נגד מלאגה בעונת 2011/12, ריאל מדריד פיגרה 2:0 במחצית או משהו כזה. ז’וזה מוריניו אמר אחרי המשחק “ביצעתי שלושה חילופים כי זה המקסימום שמותר, אחרת הייתי מחליף שבעה שחקנים”. כמובן שזה קיצוני, אבל כבר שכחנו איך זה לראות שהקבוצה לא זזה נניח במחצית הראשונה והנה יש תגובה מיידית של מאמן ולא רק בדקות 65-70 ולעתים מאוחר מזה.
מה שיפה זה שאלונסו לא ביישן, הוא אמנם פיאר את הסגל במסיבת העיתונאים - כצפוי, אבל יש הרבה דיווחים שהוא ממש לוחץ לעוד רכש. לא רק מגן שמאלי אלא גם קשר מרכזי וחלוץ.
רוברט לבנדובסקי עם סיפור נפלא על צ’אבי אלונסו מהימים המשותפים בבאיירן מינכן. זה לא “טרי-טרי” מה שנקרא, אבל עדיין מתמצת בצורה מושלמת את השאיפה לשלמות וההנחה של אלונסו שאסור לעמוד במקום ובכל יום אפשר להשתפר.
החלוץ מספר: "הפרטים הקטנים בכדורגל הם אלה שעושים את ההבדל. אני זוכר שהגעתי לאימון בבאיירן מינכן וצ’אבי אלונסו כבר היה שם. לפני האימון שלנו הוא היה מגיע מוקדם וראיתי שזה חוזר על עצמו. הוא היה עושה אימון של מסירות מדויקות. הוא כבר היה בן 33 או 35. ביקשתי ממנו להצטרף אליו לתרגול.
"התאמנתי יחד איתו במסירות. כל עשר המסירות שלו מתוך העשר הגיעו אליי בצורה חלקה, בעוד אני לא דייקתי פה בשלוש, פה בארבע. רציתי למסור בצורה מושלמת כמוהו על אף שהייתי חלוץ. התאמנתי על זה קשה במשך שלושה חודשים ובסוף זה עבד. כמוהו - עשר מסירות - בום-בום-בום.
זה היה ממש מרשים. זה לקח ממני בדיוק עשר דקות לפני כל אימון וזה היה מהנה. המחשבה הייתה ברורה: אף פעם לא מאוחר להשתפר, גם בגיל 35". למעוניינים - הווידאו פה
לפי קדנה סר - מקורות במועדון מצוטטים ואומרים: צ’אבי אלונסו העביר מסר ברור לשחקנים - מי שלא רץ ולא מתאמץ - לא ישחק. אלונסו לשחקני ההתקפה: “אתם לא חייבים לרוץ כמו שחקני הגנה, אבל אתם חייבים כל הזמן ללחוץ על ההגנה”. אלונסו דורש מהשחקנים לרוץ כל הזמן ולהילחם על כל כדור| ב-AS מוסיפים כי באימונים הראשונים אלונסו הבהיר לשחקנים כי הקבוצה לא תגן בחסימה נמוכה אלא תהיה אקטיבית ותפעיל לחץ גבוה כשהכדור אצלה וזה יהיה משהו מתואם בין כולם ולא “פיקים קצרים” של שחקנים. “התוכנית היא להפוך את הקבוצה לקומפקטית כשהיא לוחצת”. " הוא קורא לזה: “נשיכה אחרי הפסד” . שהשניות הראשונות אחרי שהכדור אבד - יהיו קריטיות, נמרצות. הוא רוצה את המחווה הזו. אם הקבוצה תצליח לחטוף את הכדור מיד זה פחות חשוב לו. הוא רוצה את הניסיון, את התגובה הזו.
מי שמאוד התגעגע לאלונסו יכול לחפש ברשתות החברתיות את הסרטון מאתמול - רואים אותו מתחיל להקפיץ להנאתו בתחילת האימון והכדור דבוק לרגל. האוהדים הגיבו לו שהוא יכול לשחק..
כמובן שהכי קל להעביר מסר כזה בשיחה באימון וגם ‘שיטת השוט’ לא בוודאות תתרחש. אם אני מגדיר את הבעייתיות אז את קיליאן אמבפה יהיה קשה להכריח לרוץ. זה אולי היה טוב לעונת הבכורה שלו בפריז סן ז’רמן. כנ"ל לגבי ויניסיוס ג’וניור. רודריגו - לא אדבר על משחק פתיחת העונה נגד אטאלנטה כי כולם בזון - על פניו ‘מהחומר המתאים’ להיות איש עבודה, וג’וד בלינגהאם בוודאי. מבחינתי ויניסיוס אף פעם לא באמת רץ ללחוץ. עשה ספרינט אחד של עשר דקות והוא עצלן וגם אם היו מצטרפים אליו הוא היה מפסיק.
פעם ערכנו כאן רשימה תיאורטית של שחקנים שאפשר ללחוץ איתם. נניח דני קרבחאל כבר לא כזה. אין אף אחד משלישיית ה-CMK שהיו טיפה איטיים. אם אדוארדו קמאבינגה משחק, ופדה ואלוורדה, וג’וד בלינגהאם, וטרנט מגן ימני, ופראן בצד שמאל למרות שהוא שחקן טיפש…זה מתחיל להיות מעניין.
אבל ראינו קבוצות עם שחקנים בינוניים לחלוטין מפעילות לחץ. זה עניין של רצון, תרגול ושיטה ואולי רק בסוף “היכולת”.
אני חושב שהיינו קבוצה שמפעילה לחץ בשתי נקודות זמן: באליפות של פאביו קאפלו ב-2006-07, וגם עם ז’וזה מוריניו בכל השנים שלו. בעונה האחרונה זה היה פחות מוצלח.
היינו הגנתיים בלית ברירה בקלאסיקוס מול האימפריה שלהם אבל לא כל המשחקים היו ממש כאלה. וכבשנו הרבה מאוד שערים במתפרצות, כמה מהם אייקונים. אבל כן הפעלנו לחץ מצוין, קבוצה אנרגטית ומחויבת ומאומנת. צ’אבי אלונסו, סמי קדירה, אנחל די מאריה שרץ הרבה.
אפשר ללחוץ עם כל שחקן, לא חייב להיות שחקנים אתלטים ו/או חכמים, תרגול נכון ותוך שבועיים יש לך קבוצה שלוחצת מצויין.
אני תמיד חוזר פה על הדוגמא של ליברפול, קלופ מגיע ואחרי שבועיים לוחצים הכי טוב בעולם עם שחקנים לא אתלטים ולא מהירים כמו ג’ו אלן ואדם ללאנה.
כמובן שעם קישור הכולל את קמאבינגה, פדה וג’וד זה עוד יותר קל, איתם אפילו בלי תרגול ואימון אפשר ללחוץ רק מהאתלטיות והמהירות, אבל כמובן שאין מה להשוות ללחץ מתואם ומתורגל.
אני עם טיטי פה לשם שינוי. משחק לחץ זה בחירה של מאמן. השאלה האם עדיף לעשות משחק לחץ כשלשחקנים שעומדים לרשותך עדיף משחק מעבר. אם אתה לוחץ את הקבוצה שלך אחורה אתה צריך להתמודד עם משחק בונקר ולא מנצל את המהירות של השחקנים שלך. העדפה של מאמן.
אני לא אמרתי משהו ששונה מדבריו של טיטי. בכל מקרה זה גם תלוי זמן ותלוי יריבה לדעתי. לא מצפה שנדע לעשות את זה כביכול נגד קבוצה ברמה של ליברפול או ברצלונה, ואולי גם לא נגד באיירן מינכן. “להתנפל” כשאתה לא יודע ולא רגיל לזה - אולי התוצאה תהיה הפוכה. צריך להתחיל להשריש את זה במשחקי הבית נגד הנמושות בסנטיאגו ברנבאו. היו משחקים שקבוצות תחתית הניעו כדור כמה דקות וזה לא היה מפריע לאף אחד. אני ציפיתי שהשחקנים בעצמם יתרגזו ויגדילו ראש - חוץ מפדה ואלוורדה למשל, אבל אולי הציפייה הזו הייתה לא ריאלי.
