הסיכום שלי: מאה ימי החסד התחילו - צ’אבי אלונסו התקבל בחיבוק על ידי כולם והוא יודע היטב לאן הוא הגיע - למועדון הגדול ביותר בעולם, בו צריך להצליח מהיום הראשון. אין זמן לתהליכים בריאל מדריד. זו הייתה נראית הקבוצה העייפה והמעצבנת של קרלו אנצ’לוטי למעט שני פיקים קצרים של חמש דקות בכל מחצית+תוספת הזמן, אבל זה בסדר, קצת מכל דבר. המסר: במשחק הלילה ניסו ונכשלו, בעבר אפילו לא ניסו.
קשה לשנות הרגלים ועצלנות של כמה שנים, זו רק תחילת הדרך, וקצת קשה לי לדבר על מזג האוויר בעוד אל-הילאל הייתה כמו שאמרתי “צעד אחד לפנינו”, מאוד נמרצת והיה נראה שיודעת מה לעשות עם הכדור בניגוד אלינו - אבל זה לא נורא. אם זה היה קורה במחזור פתיחת הליגה אז כן הייתי מתבאס. מאוכזב, אבל רק במעט. אני מנסה גישה אחרת של אמונה ופחות ביקורת, יותר פיוס כלפי הקבוצה השנה. היו דקות שנהניתי. אבל תבדקו אולי אני עובד על עצמי ובאוגוסט כבר הפיוז הקצר שלי יחזור.
כמובן שצריך פרופורציות ולא רק כי אנחנו “במלחמה”. יש פער תהומי בין הכוונות ומה שעושים באימון וכמה שצ’אבי אלונסו יזוז וירוץ כאילו הוא השחקן ה-12 - עד היישום בפועל.
מעבר לקלישאות עד כמה הלב חזר לפעום כשריאל מדריד חזרה - זה בהחלט ככה אבל אתם רגילים (אבא שלי השתולל עליי שחיכיתי לשריקת הסיום ולא נכנסתי מיד למקלט - אל תעשו את זה בבית) - היו כמה דברים שאהבתי. לא הרבה, אבל כמה בכל זאת. הבחירה בגונסאלו גארסיה זו אמירה. שוב, עוד מוקדם, אבל אולי צ’אבי אלונסו רוצה חלוץ עם נוכחות. גונסאלו כבש קצת בסרבול והחמיץ אבל הוא מגיע לכל כדור בנגיחה וזה לא שהקבוצה שלטה בכדור. זה מסר לכל שחקן שיהיו לו את הדקות שלו אולי.
אהבתי דקות מסוימות של רודריגו בחצי הראשון, עם ניסיון להיכנס קצת למרכז, הבישול שלו היה נהדר, גם הבעיטה המהירה ברגל שמאל גם אם זה לא הצליח. אפילו ויניסיוס העלה הילוך בכמה דקות במחצית השנייה עם עצירת כדור טובה ומרהיבה כדור לרגל, את הבליץ’ שלנו הוא זה שיצר - מתייחס לאלה ששחטו אותו בביקורת.
אבל כמובן שזה לא מספיק. אף שחקן התקפה אצלינו לא היה טוב, כיף לפרגן לגונסאלו כי הוא ילד וזה אחלה סיפור אבל זה בטח לא ציון 8 כמו במארקה. ויניסיוס היה יכול לכבוש שער והעדיף ליפול בצורה מטופשת ולספוג צהוב וזה מרגיז. קודם כל שיוריד את מה שיש לו שם על הראש, חשבתי שזה מותר רק לחופשת הקיץ. אין ניידות בחלק הקדמי, אין באמת רעיונות. כאילו אפשר להגיד שהיו דקות טובות בחצי השני וזה בטח היה הרבה יותר טוב אבל תפתחו טלוויזיה ותראו משחק של קבוצה טובה ועזבו רק פ.ס.ז’ שהם בחודשיים שהכל הולך להם: אז המשחק של ריאל מדריד היה של סתם קבוצה. לא מרגש, לא מפתיע, לא מעניין, לא מרהיב.
משחק הלחץ הגבוה היה מינימלי ולא ראיתי את הקבוצה לא מרוויחה אף כדור, לא אורליאן טשואמני, לא אחרים, לא כלום. הם שלטו באמצע בקלות. מילינקוביץ’-סאביץ’ היה נראה נגדינו כמו אנדרס אינייסטה ואם היה לי רגע אחד של עצבים זה בהתקפה שלהם לקראת סוף המחצית עם טיקי-טאקה ברחבה שלנו.
טר"ש כמו שאומרים: טרנט אלכסנדר ארנולד היה אמור לכסות את כנף ימין ורודריגו פינה לו את הקו לדעתי. הוא הרים כדור וחצי לרחבה שלא ממצב נייח. היה חסר אנרגיות, לא תרם כלום| פדה ואלוורדה - לא בגלל הפנדל שהחמיץ כי זה קורה. ואין לי בעיה שהוא בעט אגב, האוהדים קראו לוקה מודריץ’ וזה אחלה אבל גם לוקה מחמיצן לא קטן. פדה לא עשה אף פעולה שמאפיינת אותו במשך 60 דקות - הוא לא הביא איזה חילוץ גדול עם הרגליים הארוכות, הוא לא שלח את הכדור הארוך מצד-לצד, לא בעט לשער וגם לא ביטל איזה שני שחקנים עם דריבל מהיר של שינוי קצב| ג’וד בלינגהאם הכי גרוע, כאילו לא בא לו לשחק, מזעזע, מה יהיה| ראול אסנסיו עם פנדל חסר אחריות ולא בפעם הראשונה - להיגמל מהשטויות האלה. אני רוצה לבחון את דין האוסן במהלכי הגנה ולא רק ביציאה הפנטסטית שלו קדימה. האללה מדריד חבר’ה ושמרו על עצמכם.