פוסט בנימה אישית. אין לי תובנה גדולה אבל אלו מחשבות שרצות לי בראש ואשמח לשפוך אותן.
אני מאוד מתקשה להכיל את מה שקורה בימים אלו. המלחמה נפתחה סמוך מאוד לפורים, וקשה לי שלא להקביל את סיפור המגילה לזה הנוכחי. במגילה הייתה זו משאלה של אדם אחד שפעל מתוך אגו וגרם כמעט לאסון גדול לעם היהודי, בעוד שכאן זה הרבה יותר שיטתי ומסוכן, עם מדינה שכבר 40 שנה שמה לעצמה מטרה להשמיד אותנו. בזמן שמדינת ישראל הלכה והתקדמה, הם פיתחו טכנולוגיות וארגוני טרור שאותם הם חימשו ואימנו במטרה לחסל את מדינת ישראל. בעוד שהם חותרים למטרה זו כבר 40 שנה, אנחנו עשינו להם בדיוק את מה שהם חלמו לעשות לנו, והיום אם מישהו יחסל מישהו זה כנראה אנחנו את המשטר שלהם לפני שהם יחסלו אותנו. אנחנו נמצאים באירוע שהוא בסדר גודל תנכי? מה סדר הגודל של המבצע הזה? כי הדברים שאנחנו רואים היום לא קרו בהיסטוריה. בתוך כמה ימים השמדנו להם את מרבית הצמרת הבכירה, כמות משמעותית של מתקנים ותשתיות, ואנחנו גם רואים את כמות הטילים שנשלחים לפה והיא מאוד רחוקה מ2000 הטילים ביום כפי שאמרו לנו לפני המלחמה שיקרה אם נכנס לעימות עם איראן. מי זוכר שרעדנו רק מלשמוע את המילים איראן, חמינאי או נסראללה רק לפני 3 שנים.
קשה לי גם שלא ליפול להיבריס ואני מנסה להזכיר לעצמי שלמרות ההצלחות - התמונה הגדולה עדיין יותר מסובכת ואנחנו עדיין במצב לא פשוט. אבל אז אני שומע על כך שהעניינים בין קטאר לאיראן מתחממים, והיום פתאום הם ירו טיל לטורקיה, והנה אנחנו מקבלים תסריט שאפילו לא העזנו לחלום עליו. הדברים יותר דינמיים ומשתנים בצורה שקשה לנו לחזות וכבר ראינו כמה פעמים איך הכל מסתבך לטובה.
אולי אנחנו פשוט בימים מאוד יפים וצריך להתעודד מהם מבלי לחשוב יותר מדיי. אני בטוח שעוד נשלם מחיר כלכלי שיפגע בכיס של כולנו (אם יש עוד איך לפגוע בו…), ואני יודע שדברים רעים עוד עלולים לקרות לנו במהלך העימות הזה, אבל בינתיים אנחנו במצב טוב, הרבה יותר טוב מאשר היינו לפני שבוע.
וגם טראמפ זכור לטוב.