בעקבות כתבתו של אבי מלר שטוען שתפקיד המאמן הוא תפקיד מיותר, עלה לי רעיון לדיון קטן.
דעתי בנושא היא שתפקיד המאמן הוא חשוב אבל לא תמיד בפאן הטקטי והמקצועי. לפעמים היתרון הפסיכולוגי שמביא איתו מאמן הוא זה שעושה את ההבדל. לראיה זידאן שלא עשה משהו גדול בריאל מדריד קסטייה, אבל בקבוצה הבכירה הוא הוביל אותה לכמות תארים מכובדת.
ומהצד השני יש את פפ גווארדיולה שפיתח/שידרג פילוסופיה בצורה אדירה, הוא היה מיותר? בארסה הייתה מגיעה לגבהים האלה בלעדיו? אני לא חושב.
מה דעתכם בנושא? מיותר, לא מיותר? ואם הוא חשוב, עד כמה הוא באמת חשוב?
90% מהחילופים ידועים מראש. לגבי ‘שינויי מערך’ - תמיד התהיה האם יש יד מכוונת או שזו תוצאה ישירה של מה שקורה על המגרש. להערכתי ברוב המקרים שינויי מערך הם הערכת יתר של פרשנים כלפי מאמנים (כשבתאכלס הפרשנים בסך הכל מנסים להוכיח הבנה בכדורגל ואונסים נתונים כך שיתיישרו עם התזה שלהם).
מנהל (מלבד שחקנים, בקבוצות גדולות יש צוות עובדים לא קטן בכלל)
לטעמי זה בדיוק כמו בחיים האמיתיים, יש כאלה שהצד החזק שלהם זה ניהול בני אדם (אווירה טובה, תרבות ארגונית, לדאוג שכל ׳עובד׳ יתפתח וכו׳). אחרים מאד מקצועיים במה שהם עושים כך שהכפופים אליהם מאמינים שאיתם אפשר לנצח, ולכן הולכים אחריהם. כמובן שבפרקטיקה כולם איפשהו על הרצף.
@Ganjo, מובן שמאמנים מגיבים למשחק ומשנים מערכים, זו ממש לא המצאה של פרשנים. וזה ממש לא רק מערכים, זה יכול להיות הוראות כמו ׳תתקוף יותר׳, ׳תישאר מאחור׳, ׳תבעט מרחוק׳ וכו׳. אז אמנם זו לא השליטה של מאמן כדורסל, אך מפה ועד לטעון שזה כמעט לא קיים… הכדורגל של היום זה מקצוע מכובד, עברו הימים שזה היה נטו נחישות והתפלשות בבוץ. לפני חילוף רואים שחקנים שמקבלים מעוזר המאמן תדרוך תוך שהוא מראה להם נתונים שהתקבלו תוך כדי המשחק. לכל מועדון יש צוותים של וידאו וצוותי אנליסטים. נכון שיש פרשנים כמו שגיא כהן שנוטים לתאר את המשחק כמסובך ממה שהוא, אבל הלכת רחוק לטעמי.
גם לתפיסתי העבודה המשמעותית של מאמן היא פסיכולוגית ולא טקטית.
ההצלחה של זידאן לא נובעת מגאונות גדולה של הצרפתי, אלא מהמעמד שלו ככדורגלן היסטורי.
גם פרגי ביונייטד יותר משהיה טקטיקן היה הבעלים בפועל של המועדון, הוא קבע את ההיררכיה וכשהלך הותיר אנרכיה.
יכולת הנהגה תלויה תמיד בדינמיקה חברתית מסוימת וזו הסיבה לכך שקשה מאוד למצוא מאמנים עם הצלחה עקבית, אפילו גווארדיולה המהולל צריך לקבל את הסגל הכי חזק בליגה כדי להפגין עקביות.
זה שונה מאוד מהתפקיד של כדורגלן, שבסופו של דבר נולד עם כישרון מולד כשהיכולת ללטש ולמצות את הפוטנציאל די מוגבלת.
זו גם הסיבה לכך שמועדונים עשירים (שימו לב לדיון הפעיל במקביל) מוכנים לשפוך עשרות מיליוני יורואים על הדבר האמיתי במקום להכשיר מאות בוסקטסים דרג ב’ - בסופו של דבר יש אחד עשר שחקנים על הדשא ורוב “שחקני הבית” לא רלוונטים בכלל. אפילו בארסה קונה את שחקני הבית שלה מקבוצות אחרות (אלבה, פיקה, וידאל, ד.סוארס, דאולפאו…).
ועל זה אומרים: איי רסט מיי קייס. את כל הדברים האלה גם אני אומר למסך טלויזיה. כולל את תכניס את ההוא ותוציא את הזה. אני כמובן חושב אגב שיש הרבה חשיבות למקצוע המאמן בכדורגל אבל הרבה יותר קל להיות עצלן ובכדורגל משתלם להיות עצלן. אני גם מתחבר לאוריה בקטע שמוטיבטור גדול יכול מאוד להשפיע על שחקני כדורגל (שגם לא ידועים בהיותם העפרון הכי מחודד בקלמר) אבל גם כאן רוב המאמנים לא ניחנים בתכונה.
מאמן לא אינטילגנט ברוב הפעמים יישאר מאמן ממוצע שמאמן בקבוצות ממוצועות מינוס. יש פה ושם מינויים הזויים של מאמנים בינוניים לקבוצות גדולות, בעיקר בתחילת פרוייקטים גדולים חדשים, אבל בזה העניין מסתכם.
מאמן בקבוצות הגדולות צריך להיות עם רמת משכל גבוהה כדי להריץ מערכת גדולה ולהביא אותה לגדולות. יש הרבה שחקנים שהם לא חכמים גדולים, אבל תמיד גם יהיו את היוצאי דופן האינטילגנטיים ואפשר לזהות אותם בקלות.
נתחיל בזה שלשחקני כדורגל יש איי קיו מעל הממוצע.
לא אמרתי שמוטיבטור לא יכול להשפיע, ברור שהוא יכול. מוטיבציה זה חלק גדול מספורט.
אתה יכול להגיד למסך הטלויזיה מה שאתה רוצה, אבל אף אחד לא שומע מה שאתה אומר. המאמן יכול להפסיד משחק בהנחיה או שיטת משחק לא נכונה.
מודה שלא הבנתי את הנקודה
@Uriah, בעניין זידאן: מאמן שהוא ללא ספק מנהל טוב מאיש מקצוע טוב. זה ה- skill שיש לו ואותו הוא מנצל. לאורך כל העונה שעברה התלוננו שהוא לא מסוגל לבצע את השינויים הדרושים, ולא מצליח להוציא כדורגל טוב יותר מסגל שבהחלט שווה את זה (נכון שהצלחנו יפה, מצד שני עכשיו אנחנו רואים את המחיר של זה, אבל את זה לא ״סופרים״). מן העבר השני יש לך מאמנים כמו ביילסה שהם אנשי מקצוע יסודיים וטובים אבל חסרי יחסי אנוש, ככה שדוגמאות להצלחה יש משני הצדדים. ככל שהכדורגל מתקדם המאמנים ידרשו להציג יותר מקצועיות. העובדה שזה ענף עם אלמנט רנדומלי בולט לא גורעת מהצורך בדמות מקצועית.
לא שהתבססתי על נתונים או משהו אבל יש לך נתונים לטענה הזו? סקרנת!
הנקודה הייתה שאם יבוא מאמן שהוא גם חרוץ וגם אינטליגנט וגם בעל ראיה לטווח רחוק אז יהיה לו סיכוי מאטד טוב להצליח מאוד. לצערי רוב המאמנים לא כאלה ולכן בעולם הכדורגל גם מאמן עצלן יכול להצליי לא רע
נשאלת השאלה האם מאמן יכול להגיע עם ראיה לטווח הארוך, או להרשות אותה לעצמו, בעולם בו מאמנים נדרשים להצלחות מיידיות בכל מחיר ומפוטרים בגלל רצף של 4 הפסדים?
שחקני כדורגל הם אנשים בעלי רמת משכל גבוהה? אם אני מנסה להתחמק מהסטיגמות* (למטה), אין להם באמת זמן רב להשקיע גם בלימודים כלשהם. רבים מהכדורגלנים משקיענים, בעלי יכולת התמדה גבוהה וכוח רצון גדול - אך אין זה אומר שזה מתנקז להשכלה.
ואם כבר לדבר על כדורגלנים, מכלל ענפי הספורט הם בתחתית החבית מבחינת איטליגנציה. שחקני כדורסל אינטליגנטיים יותר (משחק מורכב יותר) והרבה משחקני הפוטבול.
כנ"ל מאמנים. מאמני כדורסל גאונים פי כמה וכמה ממאמני כדורגל. פוטבול הוא המשחק המורכב (ככל הנראה) בספורט של ימינו. מאמן פוטבול הוא בדר"כ גאון הרבה מהממוצע.
*כתב: אלון, למה יש סטיגמה ששחקני הכדורגל טיפשים?
אלון מזרחי: מה פתאום? תשאל שאלה…
כתב: מה היה מקצועו של ר’ יוחנן הסנדלר?
אלון מזרחי: עזוב, שאל כדורגל!
אני מסכים, הגבתי לganjo בעקרון, כנראה שטעיתי בכפתור.
מקק משוגע, יש הבדל בין מנת משכל לבין רמת השכלה. אין לי מושג על מה הסתמך whykds ואין לי עמדה מבוססת בנושא, אבל הטיעון שהבאת לגבי הזמן המועט שיש לשחקני כדורגל להשקיע בלימודים לא מאוד רלוונטי למנת המשכל שלהם.
אין לאף אחד נתונים ממשיים, כי אין מישהו שמודד או יכול למדוד את הנתונים הללו.
גם הטענה שכדורגל הוא משחק פחות אינטליגנטי לא תופס כי סוג הספורט שבו עוסק השחקן פחות מעיד על המוח שלו, ויותר מעיד על ענף הספורט בו השקיע מאז היה ילד קטן.
בקיצור, דיון נראלי שבו אף אחד לא באמת יודע מה הוא מדבר, לאף אחד אין נתונים והוא בינינו, מאוד שטחי…
לואיס אנריקה לדוגמה: ניצל את המקסימום מהשלישייה ההתקפית שקיבל. ברגע שהיה צריך לצאת מהקופסה, איבד את הקבוצה ולדעתי שיא השפל שלו כמאמן היה כשעלה עם ז’רמי מאתייה הכושל כמגן שמאלי במקום ג’ורדי אלבה בטורינו.
בזמן משחק מאמן צריך להיות ער למה שקורה. צריך להודות, קצת קשה לעשות את זה כי חייבים לזכור שאוהד הכורסה רואה הרבה יותר טוב את המשחק מאשר המאמן. לא מפתיע שרב השינויים וההבנות של המשחק נעשות בחדר הווידאו.
אני יכול להסכים עם העובדה שבזמן משחק מאמן לא בדיוק עושה שינויים טקטיים ובאמת עושה קסם, רק אם הוא מזהה משהו שקל לראות. אבל את רב ההערכה שלי למאמנים, ויש לי הערכה גדולה לכאלה שמראים ראש פתוח ועושים שינויים ממשחק למשחק או שיטת משחק ברורה ומסודרת, היא מבוססת על תכנון לזמן ארוך ולא ניהול משחק ספציפי.
הדיון הזה מעט מוזר לי. לא ראינו מספיק דוגמאות לכך שמאמן כן יכול להוביל שינוי?
סימאונה באתלטיקו ובריבר פלייט, זידאן עושה שינוי טוטאלי עם אותה קבוצה בה כשל בניטז, פפ גווארדיולה לוקח את הקבוצה איתה רייכקארד כשל ועם שינויים מינוריים מבחינת סגל בונה קבוצה הסטורית, וכמובן מוריניו שהופך את פורטו ואינטר לטראבליסטיות עם סגלים נחותים.
זה נכון שלא כל מאמן הינו בעל השפעה כמו אלו שציינתי, אבל אני באמת חושב שמאחורי כל קבוצה טובה וקונסיסטנטית עומדת שיטה וצוות אימון שעובד איתה. אני לא חושב שאפשר לפשט הצלחה לרמה של משחק מנג׳ר או פיפ"א.
זה דיון ישן, אבל אני לא רואה שינוי טוטאלי בין בניטז לבין זידאן מעבר לגיבוי מצד הבעלים של המועדון.
רייקארד זו דוגמה טובה יותר מפפ למאמן הממוצע - הצליח לו להתחבר לקבוצה עם דינמיקה מסוימת ולאורך הקריירה לא ראינו זכר להצלחה ההיא. ביילסה המהולל לא בדיוק שיחזר את ההצלחה במארסיי ולא בליל, סימאונה עם אותה ריבר פלייט הגיע גם למקום האחרון בליגה והתפטר, מוריניו מרכיב את השחקנים שהוא בעצמו זרק כמאמן היריבה וכך הלאה…
אפילו גיא לוזון שבר שיא בליגה הבלגית (13 נצחונות רצופים עם ס.ליאז’), שנה לאחר מכן הוא פוטר.
אני לא טוען שאין השפעה למאמן, אני טוען שההשפעה תלויה מאוד בדינמיקה החברתית ולכן עקביות מבחינת ביצועים כמאמן איננה שכיחה כמו עקביות מבחינת ביצועים כשחקן כדורגל.