תעשו מה שאני עושה ,תחזרו על המשפט הבא, עוד מעט דמבלה מגיע עוד מעט דמבלה מגיע, עוד מעט דמבלה מגיע. זה מאוד מרגיע… 
2 לייקים
אולי הפתעה טקטית של וורד שאומר “הופה, עלינו עם 9+ שוער… מה תעשו עכשיו…?”
גם במונחים הבינונים של גומש, זה היה משחק רע שלו. בשיאו גומש מגיע לרמה של “לא מזיק ולא מפריע”… היום הוא בשיאו כמעט מבשל שער לולנסיה…
מסי מבין את זה יותר מכולם. רואים שהוא מתעלם לחלוטין ממנו. בדקה ה-9 מסי פורץ לצד (בדומה לשער מול ריאל שנה שעברה, לגומש לוקח 5 דקות להבין את זה והופה הלכה ההזדמנות) צריך עיתונאי בסיגנון של רביב דרוקר לחקור את זכות הקיום שלו.
:“עוד מעט דמבלה מגיע, עוד מעט דמבלה מגיע עוד מעט דמבלה מגיע”.
ולנסיה בהעתק תוכנית משחק מדויקת כמו במפגש הליגה שפגשנו אותם. מחצית ראשונה הגנתית עם יציאה למתפרצות מסוכנות, ובמחצית שניה ולנסיה תתחיל להעלות את הגז למעלה.
לייק 1
אחרי שקוטיניו החליף את המפגע הסביבתי הראשון, רק שיחליפו את המפגע הסביבתי השני (מאנייקו), והכל טוב.
להגיד משחק חלש אפילו בקנה מידה העלוב שלו, זו מחמאה. ניהול משחק מחריד שלו.
לא היה פנדל. בשני המקרים גם של מסי ושנייה אחרי של אלבה. אי אפשר לחתוך לשחקנים את הידיים…
5 לייקים
סוף סוף לסוארס יש תלמיד, מה שאולי הופך אותו למורה. אז מה נותר למסי לעשות, לנצח על כל המשתתפים, למצוא להם מקום במערך. עכשו מסי לא רק כובש או מבשל או מוצא מרווחים לחברים, עכשו הוא כבר במוד של מרחף מצד לצד בכל צד פלוס האמצע, כאילו אומר לקוטיניו, ‘הנה, כך, לא’ . האם קוטיניו ידע להשתלב בכל זה? אתמול ראו שהוא יודע למסור בנגיעה (צ’ק), יודע לבעוט מרחוק בכל רגע (צ’ק), וגם שיש לו מהירות מחשבה מסחררת (צ’ק).
בוסקטס הוא סיליסאן רק בלי הידיים. פיקה ממציא מחדש את מהות הקפטן בלא סרט ואומטיטי בונה לעצמו מוניטין של אריה שלא מחזיר כשמפילים אותו (זה טוב?).
לייק 1
המסטאייה היה אמור להיות כמו הר געש שמהליט את הקבוצה, ומדרבן אותה יותר לרוץ מרחבה לרחבה ולנסות להביס את ברצלונה במטרה לעלות לגמר הגביע עליו העטלפים בנו. מה וואלוורדה עשה? פשוט הפעיל את המטף על העל כולם. וואלוורדה הצליח לצנן את כל ההתלהבות והלחץ ששחקני ולנסיה והעיר ולנסיה כולה ניסו להפעיל על המשחק. תנועה איטית, הנעת כדור בעצלתיים ורק ברגעים ספציפיים העלו את הקצב. כל זה רק בשביל להכתיב את הקצב ולהימנע מרציות BOX TO BOX שהיו משחקות לידיים של ולנסיה. ניהול משחק לא יפה לעין, אבל נעשה בצורה מדהימה, והחיוכים של השחקנים בסוף המשחק רק מחזקים את האווירה סביב הקבוצה הזאת שמצליחה עד כה להתגבר המוקשים הגדולים שלה (טפו טפו טפו).
בנוגע לשחקנים עצמם, אני חייב לציין כמה ספציפים:
ראקי: אני אוכל את הכובע לגביו. אם בתחילת העונה לא התלהבתי ממנו, וטענתי שהוא לא מתאים לשיטה, והוא איטי מידי בהנעת הכדור, ראקי מראה מידי משחק את הדינאמיות שלו, ומליח לקחת על עצמו להיות קשר All around טוב. הוא כבר כמה משחקים נמצא בכל מקום במגרש, הוא תופס יותר ביטחון, ואומנם הוא עדיין איטי עם הכדור (בין אם בכדרור או בהנעת הכדור), הוא השחקן שמכריע עבורינו לא מעט משחקים, בין אם בכיבוש שערים, מציאת שטחים וכמובן הגנתית. יש על מי לסמוך.
בוסקטס: אחד המשחקים הכי טובים שלו בקבוצה. הוא מוביל בכמעט כל פרמטר הגנתי בקבוצה (חטיפות, תיקולים וכ’ו), משחרר לחץ, מתגבר על כל איום במרכז השדה. אולי ראקיטיץ’ הוא השחקן שיכול להחליף אותו וזה יהיה עם “נזק מינימלי”, אבל הוא באמת השחקן אולי החשוב ביותר בקבוצה (נו טוב אחרי מסי).
סוארז: מת עליו. כובש, מבשל, זה לא משנה. יש לו תמיד אימפקט משמעותי על המשחק. הלוואי וכל שחקן שהיה מנסה להתברג לחלק הקדמי של הקבוצה היה מעט מהמסירות ומוסר העבודה של האורוגוואי. האופי שלו מתגבר על כל מגבלה שקיימת בחלוץ הענק הזה.
על גומש פשוט לא בא לי לכתוב. הכוכב האמיתי הוא כנראה הסוכן שלו, ולו איי פעם הייתי חושב להתחיל לשחק כדורגל בגיל 28 הייתי רוצה שמנדש ייצג אותי, כנראה שהייתי מתברג בלי סיבה לקבוצה בטופ האירופי.
הלאה לגמר מול סביליה!
3 לייקים
אז זה כאילו וורדה ממש קרא את הבקשות שלי וצינן למוות את ההתלהבות והבליץ של העטלפים+ מחצית שנייה אפטקיבית אחרי שיעורי בית.
הנעת כדור טובה, שלפעמים היה ממש אפשר לראות את הדיוס משחק פסים בהליכה כדי להרגיע את העסק ולא להישאב לRun&Gun של ולנסיה.
ראקי נתן משחק סולידי ומראה גרף שיפור, עדיין לטעמי סווארז היה מצטיין המשחק- לחץ, לא הפסיק לזוז ובישל 2 שערים יקרים, האחד לקוטיניוש שמרגע הגול יזם יותר ויותר. השני לראקי שעוד מוסיף לביטחון של הקרואטי.
גומש היה גומש ובאמת שלא ציפיתי שיתן תפוקה משמעותית. כמעט תרם גול לולנסיה ולא הרבה לעשות תנועות נכונות או פעולות חיוביות. למזלנו, המיסטר זיהה את המצב וכבר במחצית הכניס את קוטיניו ובא על שכרו.
עוד דמות קריטית בהצלחת העונה לא נתנה משחק טוב: אומטיטי לא בדיוק היה חד אתמול ופיקה הוא זה שלקח את המושכות בהגנה, למרות שכמעט קיבלנו גול מנגיחה של רודריגו על פיקה במחצית הראשונה.
אפרופו שער- סיליסן ניפק הצלה מדהימה וכמה טוב שיש שוער שני כזה בקבוצה. אחד כזה שנותן את הערך המוסף כמו בעונת הטריפלט השני בתחרות בין מאטס לבראבו, הרבה שקט מהעמדה הזו.
לא סווארז ולא אלבה קיבלו צהוב, אז בכלל האושר עילאי. ובארסה חוגגת העפלה חמישית ברצף לגמר הגביע מה שטומן בחובו הזדמנות וסיכונים: מצד אחד, ירד עומס של מפעל אחד וכעת ניתן להתרכז בליגה ובאלופות. מצד שני, אסור ליפול לזחיחות ואופוריה, כי הדרך עוד ארוכה עד השריקה האחרונה של העונה.
סומך על המיסטר שימשיך להצעיד את הקבוצה באפקטיביות למחוזות הנכונים ובעזרת הדיוס נמשיך לצלוח מכשולים, במחזור הבא חטאפה בבית, זמן לקצת רוטציות…
2 לייקים