דיון המושאלים ואקס המדרידיסטאס :: שחקנינו בתפוצות

news

#1

הת’רד הישן והטוב חיי, נושם ובועט. בגלגוליו הקודמים היה כאן סמל של חטאפה ותמונה של אנלקה, אבל הימים האלה חלפו. המטרה היא להתעדכן על הדברים הביזארים ביותר כמו התסרוקת של רויסטון דרנתה או יותר נכון על האקסים שאהבנו באמת: לואיס פיגו מנסה שוב לרוץ לנשיאות של פיפה? רונאלדו ‘השמן’ הוריד כמה קילו? פרננדו היירו עלה כיתה ומגיע לאמן בליגה הבכירה? חסה טוחן את הפריימרליג? ומה קורה עם ז’וזה מוריניו במנצ’סטר העיר הגדולה? הכל - כאן.

ובחזרה להווה: 2017/18:: ההילייטים הגדולים

מריאנו דיאס שהגיע לליון כהבטחה גדולה בהחלט עומד בציפיות. 8 שערים בעשרה משחקי ליגה ו-12 בסה"כ - והוא לא נח לרגע.
גם אלבארו מוראטה לא מספיק לכבוש והוא עם שישה שערי ליגה - כמו כל ההתקפה שלנו ביחד, ובסה"כ 7 שערים ב-12 משחקים. ב-23 בספטמבר הרשית את השלושער הראשון שלו בליגה האנגלית כשהכניע את סטוק(4:0).
בטח גם אתם תפסתם את הראש כששמעתם על השלושער של סמי קדירה במדי יובה נגד לאציו(6:2), דבר שלא קרה לסמי מאז הכדורגל בפיפה, מזל טוב סמי!

והסיפור המרכזי בינתיים הוא פיפיטה היגואין. אמש הוא ניצח את מילאן בסאן-סירו כמעט לבדו עם צמד מעולה. שתי בעיטות חדות מאוד לפינה, אחת בכל מחצית, ושתי נגיעות בכל שער. היגואין שהגיע ל-7 שערים העונה בכל המסגרות, רשם היסטוריה קטנה עם שערו ה-100 וה-101 בכדורגל האיטלקי(בליגה), כשהוא נזקק בסה"כ ל-153 משחקים כדי לעשות זאת. היגואין הוא השחקן הראשון שכובש מעל מאה שערי ליגה גם באיטליה וגם בספרד. בנאפולי היו לו 71 שערים ב-104 משחקים וביובנטוס יש לו 30 ב-49 משחקים.

איקר קסיאס פתח את העונה בפורטו בצורה יוצאת דופן עם רקורד יפה מאוד בין הקורות, אבל במשחק האחרון בצ’מפיונס נותר על הספסל ולמרות שמחליפו הצעיר בן ה-18 ביצע שגיאות קשות - איקר המשיך לשבת על הספסל גם במשחק הליגה הבא. מאמנו סרג’יו קונססאו טען שהכל נבע משיקול מקצועי אלא שבאל-פאיס דיווחו שאיקר לא מספיק רציני באימונים ולא עוזב את הטלפון. כמוכן נכתב שפורטו מסמנת לו את הדרך החוצה משום שמדובר בשחקן עם השכר הגבוה ביותר אצלה - 5 מיליון יורו, והיא על סף התעסקות עם פיפא בענייני הפייר-פליי הפיננסי. לפחות איקר עקף מזמן את צ’אבי והוא שיאן ההופעות בליגת האלופות בכל הזמנים.


#2

אולי שווה להפריד בין אקסים למושאלים ושחקנים שעוד עשויים לחזור, נוכח הטרנד של השנים האחרונים.

יש דיבור שאודגור מתחיל להיות גבר בהולנד. לצערי הם אוהבים לשחק שם בצהריים אז אני לא מצליח לתפוס משחקים אבל קורא עליו דברים טובים (וגם תקצירי היוטיוב נראים לא רע). מספרים עדיין אין לו אבל הוא פותח בכל משחק ועושה מהלכים יפים. עוד לא בן 19 אני מזכיר, צעיר מאסנסיו בשלוש שנים.


#3

יצא לי לראות אותו פעמיים בעבודה והוא היה ממש מרשים. אמנם הוא קצת בדומה לאסנסיו לא מורגש לאורך משחק שלם, אבל כשהוא נוגע בכדור הוא מאוד מוכשר ורואים את זה מיד.

עם זאת חשוב לציין שהליגה ההולנדית היא הכי התקפית שראיתי, אולי פרט לסינית, וזה בטוח עוזר לשחקנים מסוגו לטוב ולרע.


#4

איך הליגה ההולנדית בהשוואה ללגיה השניה במונטנגרו? :slight_smile:

ז’סוס אמר אתמול שריאל מדריד נתנה לספורטינג ח"ח על כך שגרמו לקואנטראו לשחק שלושה משחקים ברצף בלי להתפרק…

מזכיר שלקואנטראו יש חוזה לעוד עונה בריאל מדריד, כלומר הוא חוזר אלינו בקיץ באופן עקרוני.


#5

לואיס פיגו הגדול בן 45 היום, ראול כבר דאג להעלות פוסט ברשתות החברתיות ולאחל מזל טוב לעת זיקנה(התמונה שלהם חוגגים נגד גנק בברנבאו ב-2002/03. בפייסבוק שלנו השתמשתי בפתיח שלנו באתר בפינת ‘שחקני העבר’: עבור רוב אוהדי כדורגל ייזכר לואיס פיגו כאיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס ו’עשה את המעשה שלא ייעשה’ כשעבר מברצלונה לריאל מדריד בקיץ 2000. אנחנו נזכור אותו כגדול הקיצוניים ששיחק את המשחק. בחמש העונות המוצלחות במדריד פיגו גרף שבעה תארים: שתי אליפויות ספרד(00/01, 02/03), פעם אחת הגביע החשוב מכל(01/02), הסופר-קאפ האירופי(2002), פעמיים סופר-קופה ספרדי (03, 01) וכן הגביע הבן-יבשתי(2002/03).

המספרים המלאים: 57 שערים ב-239 משחקים בכל המסגרות| עונת הבכורה הייתה הטובה ביותר: 14 שערים ו-25 בישולים ב-50 משחקים.

השער הזכור ביותר של פיגו כנראה היה נגד מנצ’סטר יונייטד ברבע גמר ליגת האלופות ב-2002/03. זידאן השאיר לו קטנה בצד שמאל ופיגו שלח כדור מסובב לחיבור של בארטז והעיף את הברנבאו באוויר באחד מערביה הגדולים של ריאל מדריד של הגלאקטיקוס. בהמשך הוא גם בישל בגאונות את השער השני של ראול והציג משחק מצוין בלי קשר. אתם מוזמנים להתענג שוב על השער שלו.

והאמת שעכשיו קצת רקע אישי: פיגו הוא השחקן השני הכי אהוב עליי בכדורגל, זה יישמע לחלקכם קצת מוזר. אין כמו השחקנים שאתה גדל עליהם, אבל ברור שהוא גלאקטיקו ושכיר חרב ולא מעבר לכך, אבל זה המצב. למה? הוא בישל לראול אינספור שערים שם מכנף ימין ושיתוף הפעולה היה מצוין, הוא גם זה שאמר שראול עושה שלושה שערים משני מצבים. וברצינות: עצם זה שהוא הגיע מברצלונה עשה לי את זה בזמנו, הוא גם פתח את עידן הגלאקטיקוס ובתור ילד שרק התחיל לראות כדורגל זה היה מצוין. פיגו עשה מעבר נועז ועל הזין שלו מה שאחרים אמרו. ‘אנחנו שונאים אותך כל-כך כי כל-כך אהבנו אותך’, כתבו לו בשלט. כמובן שהיה אחד הקשרים הטובים ששיחק את המשחק, החולצה מס’ 10. מאוד-מאוד אהבתי את סגנון המשחק שלו בתור ילד שהיה בלם בגלל טכניקה גרועה. הדריבלים הסוחפים באגף, השליטה בשתי הרגליים - לא היה מרים ישר אלא חייב עוד ועוד הטעייה, גם ידע לבעוט בעיטות חופשיות. הלחץ הכבד של ‘השחקן היקר ביותר בעולם’ לא הזיז לו. השמיים הם הגבול.


#6

יצא לי לחשוב על חסה אתמול ונהייתי קצת מבואס. בניגוד להרבה שחקנים שעברו בריאל ממחלקות הנוער, אני לא חושב שהיה נכון לתת לו ללכת. וזה מצחיק איך הרבה פעמים הכל זה עניין של טיימינג- הוא היה בתקופה לחוצה בסגל עם סוללת כוכבים שלא נגמרת והיום…היום אני רואה אותו בקלות משחק פי 2 עם הסגל שיש לנו ודווקא כשיש לנו סגל מאוד צעיר ומאוד בייתי הוא לא שם.

רק לדמיין אותו משחק עם אסנסיו ואיסקו ביחד זה תענוג. לדעתי פספסנו בגדול.


#7

אני יכול להעתיק לכאן שוב את הטקסט שכתבתי אז על עזיבת חסה::

“מה כבר אפשר לומר על שחקן שאת שער הבכורה שלו בריאל מדריד כבש בקלאסיקו נגד ברצלונה בקאמפ-נואו. שחקנים עתירי ניסיון היו מתבלבלים, היו רועדות להם הביצים - אבל לא חסה. זו הייתה פרמיירה סמלית עם ניחוח ישן כמו ראול, ומאז המשולש ראול-איקר-גוטי לא היה ילד שהלהיב את הברנבאו כמו חסה. עם החוצפה, עם התעוזה, עם התשוקה, עם המהירות - חסה היה שחקן שיכול לעשות ככל העולה על רוחו מול אגף שלם, חסה של לפני הפציעה עם הדריבל, עם חוש הכיבוש. שער ניצחון דרמטי במאסטייה בבעיטה מזווית קשה - מה הוא עושה לעזאזל? שער נגד ויאריאל, גול גאוני נגד אתלטיקו מדריד בגביע. ואז הגיעה הפציעה הארורה ההיא נגד שאלקה. משחקן שציפו לו עתיד מזהיר אפילו בנבחרת הספרדית של דל-בוסקה לקראת המונדיאל - חסה שקע במאבקי השיקום, עד שחזר במשחק נגד קורנייה. שמונה שערים היו לו בעונת הדסימה, ב-31 הופעות…”

[בחורה אחת מהמכון ממש אהבה וכתבה לי ‘עזוב אותך חדר כושר, לך תכתוב ספר או משהו כזה’]. הייתי נגד השחרור שלו, אבל כל מה שקרה מאז שעזב די מחזק את הדרך בה המועדון בחר, כלומר לתת לו ללכת בתמורה ל-25 מיליון יורו שזה לא המון אבל הוא היה לקראת סיום חוזה. ראינו אותו מול ריאל בברנבאו אשתקד מחמיץ בלי הכרה, איבוד מהקילריות שלו וחמור מכך - הוא לא מתעסק בכדורגל אלא במוזיקה. אם מדובר בחסה מודל 2014, אז אני יכול להסכים.


#8

אתה חושב שהוא בפירוש לא חזר מהפציעה? אני חושב שזה מנטלית. ילד שהיה בטופ והחל לפרוח נפצע ונאלץ לעזוב את הקבוצה שלו למקומות פחות טובים. בזמן הזה, כמו שאמרתי “טיימינג” אותה קבוצה שגדל בה נותנת קרדיט להרבה שחקנים צעירים שהוא יותר טוב מרובם, לא מצליח לו בפסז’ כי זה לא בדיוק המקום לשחקנים עם פוטנציאל (קונים כל סופרסטאר שיש למרות סוללה לא קטנה של שחקני ספסל כמו די מריה, דרקסלר(!), מורה ושות’) ואז מגיע לסטוק. זו נהיית שרשרת שקשה מאוד לצאת ממנה.

לדעתי את היכולות עדיין יש לו ואם לצורך העניין ריאל משאילה אותו בינואר, אני בטוח שהוא משחזר ומתעלה על עצמו ונשאר בקבוצה. חבל שזו רק פנטזיה.


#9

כתבה מפורטת מאוד על הקריירה של מרטין אודגור עד כה.

בהמשך לדיון שלנו מת’רד המשחק מול לאס פאלמס - בניגוד לאמבפה, לדוגמה, הילד הנורבגי הזה לא בחר בקיצור דרך והעדיף לעשות את המסלול הארוך.
בגדול, הכותב מאשים את התקשורת במסע יח"צ שלילי נגד הילד וטוען שרוב הבעיות שהוצגו לנו בתקשורת ממוצאות. קשה לדעת מה באמת נכון, אבל אני נוטה להסכים איתו.
הקסם ברגליים ישנו, השאלה רק איך הוא יעשה את קפיצת המדרגה לטופ. אני מצפה בכיליון עיניים לראות אותו כבר אצלינו.


#10

כתבה מאוד מפורטת ומאוד אוהדת. לא שאני מתלונן, קראתי כתבות דומות על סרג’י סאמפר ונהניתי - וגם מזו נהניתי, עם כוכבית שאני יודע שהוא בחר בריאל ולא בבארסה (לצערי הרב).
המעבר להולנד הרגיש לי איפשהו כמו אנטי קליימקס. סוג של “אם הוא כזה טוב, איך לא מצאו לו קבוצה בליגה הראשונה בספרד”, שלא לדבר על להיות שחקן סגל של הקבוצה הראשונה של ריאל, במקביל לדקות משחק בקסטייה.
לגבי כל אותן שמועות שרצו והכותב טוען שאינן נכונות (לגבי השכר וכו’) - מעניין אם זה נכון. זה בהחלט היה לי מאוד מאכזב לקרוא עליהן בזמנו, אחרי שכל כך התלהבתי ממה שראיתי מאודגור על המג… ביוטיוב. אחד משני הצעירים שאני הכי מחכה לראות את ההתפחות שלהם (יחד עם סאמפר שמצבו דיי נורא בינתיים, אפשר להתווכח כמה באשמתו).

לגבי ההשוואה לאמבפה - המקרה של אודגור אמור היה לעודד את אמבפה ללכת לריאל? אני לא חסיד של שיפוט לפי מבחן התוצאה, אבל כרגע אני לא מקבל את הרושם שהקריירה של אודגור מתקדמת כמו שאולי יכולנו לקוות (או לדמיין), בשלב הנוכחי והסופר סופר מוקדם שלה.


#11

אני חושב שצריך להפסיק להשוות כל צעיר לאמבפה כמו שלא להשוות כל שחקן טוב למסי.
אמבפה כיום הוא בין השחקנים הטובים בעולם למרות גילו, ואם נשווה אותו לצעירים המדוברים בעולם הוא רמה לפחות מעל כל אחד מהם וזאת למרות היותו צעיר מרובם.

אודגור לא חייב לפרפר הגנות בגיל 18 כדי להחשב לענק, יכול להיות שיקח לו קצת זמן ולא כל שחקן גדל להיות רונאלדו או מסי.

אגב אני ממש מחכה לראות את ריאל בעתיד, שגם ללא רכש משמעותי תהיה עם קישור של קאסמירו קובא ואיסקו, כשמעליהם אסנסיו ואודגור וחלטץ. שוב זה תקווה אבל מי יודע.
מצד שני אני לא סומך בכלל על אודגור עדיין וגם לא מספיק על אסנסיו ולכן רכש חייב להגיע להתקפה


#12

המקרה של אדוגארד לא קשור בשום צורה לאמבפה, האחד ילד בן 15 שנראה כשרוני בליגה הנורבגית והשני סופרסטאר מוכח שבגיל 18 לקח אליפות על הראש של פאריס וסחב את מונאקו לחצי גמר ליגת אלופות. האחד בא בהעברה חינם או משהו קטן והשני היה אמור להיות השחקן השני הכי יקר בהיסטוריה וגם זה כי פאריס שילמו סעיף שחרור על נייאמר. איך מצאת הקבלות פה אני לא מבין


#13

"בניגוד לאמבפה, לדוגמה, הילד הנורבגי הזה לא בחר בקיצור דרך והעדיף לעשות את המסלול הארוך."
אולי עכשיו תבין :slight_smile:


#14

קצת רגעים של נחת. תקופה לא קלה עוברת על איקר קסיאס אבל היום הוא היה יכול לחייך כשנבחר ל-‘גולדן-פוט’ 2017כלומר פרס המוענק לשחקן הטוב ביותר מגיל 28 ומעלה. קסיאס שזכה לראשונה בקריירה שלו בפרס, הקדים את כריסטיאנו ומסי וגם את בופון, ראמוס ואחרים. הוא קיבל את הפרס בטקס מכובד שנערך במונאקו בערב הגאלה היפהפה בו לקחו חלק גם המאמן רוברטו מאנצ’יני ושחקני העבר אוליבר קאן ומייקל אואן. “אני שמח על הבחירה והפרס ורוצה להמשיך בעולם בכדורגל אחרי שאפרוש, הזמן הזה מתקרב”, סיכם איקר. באתר הרישמי העלו כתבה בנושא ולפחות שם הוסיפו ציטוט של איקר - “הזכייה ב-‘לה-אוקטובה’ בשנת 2000 היא אולי הרגע הכי גדול בקריירה שלי”, הוא סיפר ודיבר גם על הזכייה במונדיאל בדרום אפריקה והזכות לשחק יחד עם זידאן. כזכור איקר הניף את גביע הדסימה. הפרס יצא לדרך ב-2003 והזוכה הראשון היה רוברטו באג’יו. מאצלינו, רונאלדו-פנומנו זכה בפרס ב-2006 ורוברטו קרלוס קיבל אותו ב-2008 במדי פנרבחצ’ה.

אגב אם שמתם לב, פפה תקף את העיתונאים ואמר שסילפו את דבריו בנוגע לקהל של ריאל מדריד, והסביר שהוא התכוון שהאוהדים שונים בספרד ובתורכיה.


#15

איזה קטע, בדיוק כשפורטו החליטה לזרוק אותו.
למי שלא עוקב, הוא סופסל בחמשת המשחקים האחרונים והשמועות הן שינסו למכור אותו בינואר כדי להימנע מתשלום שכרו הגבוה ולעמוד בFFP. הפרס בטח ינחם אותו.


#16

אני חושב שמה שקרה זה איפשהו באמצע בין השמועות שרצו אז לבין האוטופיה שהכותב מנסה לצייר שם - הילד פשוט חטף קצת שוק מהעצימות כשהגיע לריאל ולא הצליח באמת לבוא לידי ביטוי, שיכנעו אותו ללכת להתחשל קצת, הוא לא הסכים, ריפדו אותו בכמה הבטחות וסעיפים בחוזה ובסוף הוא התרצה. התקשורת כמובן חגגה, אבל בפועל היה שחקן שבאמת התקשה קצת בתחילת הדרך בקסטיליה אז הכל נראה הגיוני - יש לו בעיות אופי, הוא לא עומד בלחץ, סתם אוברייטד, קרא לזה איך שתרצה.

יכול להיות שעכשיו הוא יתחיל את הפריצה שלו, הוא בכל זאת עדיין מאוד צעיר. אם לא אז כנראה שזה לא היה סתם סמפטום חולף.

בנתיים, כמו שאמר גיא בדיון הטקטיקה, המספרים שלו מדאיגים.


#17

פרננדו היירו חוזר לעבוד בנבחרת ספרד ויהיה המנהל הספורטיבי של כל הנבחרות. הוא יתחיל את עבודתו בעוד חודש. היירו כבר כיהן בתפקיד אותו עזב ב-2011 אחרי ארבע שנים נהדרות והצלחות יוצאות דופן, והיה עוזרו של אנצ’לוטי כמובן ב-2014/15. זה עדיין לא סופי אבל היירו הוא המועמד המוביל והוא כבר נפגש עם ראשי ההתאחדות ונתן את ה-או.קיי שלו וכמוכן ידוע שהוא אהוב על השחקנים הבכירים בנבחרת - ראמוס, אינייסטה ואחרים. היירו סיים את התקופה הלא מוצלחת בויאדוליד ודחה לפני מס’ שבועות את ההצעה של לאס-פלמאס. גם צ’אבי אלונסו עלה כמועמד אבל הוא מעדיף להתחיל את קורס המאמנים. עוד שם שהוזכר אך לא יגיע - קרלוס מרצ’אנה.

ועוד קצת חדשות:: אלבארו מוראטה בראיון למארקה - “זידאן אמר לי להישאר בריאל מדריד אבל הייתי חייב לשחק בקביעות כל יום ראשון”. הראיון המלא יפורסם בעיתון מחר. בינתיים מוראטה מסיר חלק מסימני השאלה כביכול ושוב אומר שלא הובן כהלכה בראיון האחרון שפורסם.

“בסופו של דבר הגורם המכריע שהביא לעזיבתי - הייתי צריך משהו שריאל מדריד פשוט לא יכלה לתת לי. הייתי חייב המשכיות - לשחק בכל יום ראשון ולא פחות מזה. עכשיו אני כבר שלושה משחקים ברציפות פותח בהרכב ואני טוב פיזית, אני מרגיש שסומכים עליי. ריאל מדריד היא ריאל מדריד וכל שחקן רוצה לשחק שם. כל מי שאומר שלא רציתי להילחם על מקום שלי שזה לא נכון, כל חיי נלחמתי כדי לשחק בריאל מדריד. רציתי להיות בהרכב מההתחלה ועכשיו אני בצ’לסי”.

זידאן ביקש ממך להישאר?
“בסופו של דבר אני אהיה אסיר תודה לזידאן כל חיי כי הוא נתן לי את האפשרות וההזדמנות להיות חלק מעונה גדולה של ריאל מדריד. הוא אמר לי ‘אלבארו, אני מבין שאתה רוצה לשחק באופן קבוע וזה הגיוני שתעזוב. יש לנו הרבה מאוד אפשרויות בהתקפה. אני רוצה שתישאר’, אבל החלטתי לעזוב בשביל הקריירה שלי וגם בגלל הנבחרת, השנה יש מונדיאל”.

האם אתה מתחרט?
“אני לעולם לא אצטער על כך שהגעתי למועדון כמו צ’לסי והלוואי שהייתי יכול להיות בצ’לסי כל הזמן. לדעתי לא צריך להתחרט על שום דבר בחיים. למדתי מכל צעד שלקחתי בקרירה שלי. זכיתי באיטליה בתארים והתפתחתי, זכיתי בתארים בספרד והרגשתי חשוב ועכשיו יש לי אתגר נוסף וזה להיות אלוף בספרד, איטליה ואנגליה וזה משהו שאף שחקן בודד לא עשה. אני רוצה להיכנס להיסטוריה”.

עוד אתגר שלך הוא נבחרת ספרד, אחרי יורו מאכזב
"אני חושב שככה זה בכדורגל, אם הפסדת אז לא היית טוב. בכל מקום אני חושב שאם לא היינו נתקלים באיטליה ובטח לא ביום כזה טוב, מי יודע מה היה קורה. אבל זה חלק מהעבר ועכשיו יש לנו נבחרת קצת שונה והרבה מוטיבצייה. הנבחרת משחקת נהדר ויש לנו שחקנים רבים
עם טירוף. חלק מהשחקנים לא שיחקו עדיין במונדיאל וזה יתרון וחלק כבר מנוסים במעמדים האלה. יש לנו שילוב אידיאלי".


#18

אודגור חזר לסגל הנבחרת הבוגרת של נורבגיה אחרי כמעט שנתיים, התראיין לתקשורת המקומית, ואמר שהפידבק שהוא מקבל ממדריד על התקדמות שלו מצויין. עוד הוא אמר שהוא חושב שתוך שנתיים הוא יגיע לשיא, ואת מה שאמרתם פה: שיש לו עוד הרבה שנים לשחק וזה משהו שקצת שוכחים כששחקן עולה לבוגרים בגיל כל כך צעיר.

בנוסף, הוא אמר שאין סיכוי שהוא יחזור למדריד בינואר הקרוב.


#19

זוכרים אותו? רויסטון דרנטה, ההולנדי עם הראסטות וזה שעשה פורפרה לשפונגין - היה השחקן המצטיין באליפות אירופהU21. ריאל מדריד של שוסטר מיהרה לצרף אותו לקבוצה. במשחקו השני, נגד סביליה בברנבאו, הוא שלח פצצה אדירה לחיבור מ-40 מטר והטריף את הקהל. אלא שמאז דרנטה(ש**הספיק לחגוג** את ה-UnDecima), ששיחק תחילה כמגן שמאלי - הלך והתדרדר. הוא פרש מכדורגל בגיל 29 אחרי הרבה שערוריות. במארקה ערכו ראיון מרתק עם האקס:: “פרשתי מכדורגל בגיל 29 כי לא הייתי מאושר ולא יכולתי להמשיך עם זה”

“רצחו את אבא שלי כשהיה בן 3, ראיתי את זה במו עיניי. אמי ניסתה להחביא את זה ואמרה שזו הייתה תאונה, אבל ידעתי הכל”.

ולמה אתה אומר את זה עכשיו?
“חשבתי שזה זמן טוב לעשות ביוגרפיה. עזבתי את הכדורגל וב -30 שנה חוויתי דברים שאנשים רבים לא חיו ב-200 שנה. הספר מתחיל ככה, עם הסיפור על אמא שלי. זו הפעם הראשונה שאני פותח את הנושא הזה וקשה לי”.
“אמא ניסתה להגן עליי כדי שלא אסבול. היא לא רצתה שאהיה עוד יותר חלש. הייתי מרוטרדם, מרחובות רוטרדם ושם אתה צריך להיות קשוח. הפכתי לגבר מאז שהייתי ילד קטן”.
האם החיים נתנו לך מכות רבות?
“היו לי ימים טובים ורעים. אבל אתה לא צריך להסתכל אחורה ולהתחרט. האם הייתי יכול לעשות דברים בצורה שונה? כן, כן, כן, כל הזמן אבל אלה החיים, צריך להסתכל קדימה”.

למה פרשת בגיל כל כך צעיר?
“כי לא הייתי מאושר, הייתי עייף, עצוב, מאוכזב. לא יכולתי לשחק כדורגל מקצועני, לא אוהב את העולם הזה. דברים רעים מאוד קרו לי והיה קשה לשחק באימרויות אז כבר אמרתי - מספיק, הכדורגל הוא ההיסטוריה”. דרנטה לא רוצה לנקוב בשמות אבל מדבר על בעיות עם הקבוצות ואפילו עם הסוכנים שלו. “בכדורגל יש אנשים שהם לא כנים”. הוא טוען שהוא חתם על חוזים וקיבל בפועל שכר אחר, ‘תמיד הרבה פחות. אתה יכול לדמיין איך זה הולך. רימו אותי’. “אני בחור חזק, לפעמים קר, אבל יש לי לב טוב. מי שמכיר אותי יודע שאני סומך על אנשים. היו הרבה אנשים שניצלו אותי. בשנים האחרונות לא היה לי אף סוכן כי לא סמכתי על אף-אחד. אני משחק כדורגל לכיף עם חברים שלי. אני תמיד אוהב כדורגל”.

איך אתה מסביר את זה שרק לפני 10 שנים הייתה חתימה גדולה של ריאל מדריד ועכשיו אתה שחקן עבר?
“זה מסובך. אני לא יודע … עם זאת, אני לא רוצה להגיד שהקריירה שלי היתה אסון, כי היו לי זמנים טובים”. דרנטה מדבר על התקופה בריאל מדריד - “היה הכל, הייתי מאושר מאוד. זה המועדון הכי גדול בהיסטוריה ואני שיחק בו ואף-אחד לא ימחק את זה. אני תמיד אהיה גאה. היו הרבה מגה-קראקים ושחקני על שחלמו לשחק בריאל מדריד ולא הצליחו. אני השגתי את זה וריאל מדריד תמיד תהיה בלב שלי”.

אבל הדברים לא הסתדרו
"הגעתי לריאל מדריד בגיל 20 כשחקן הטוב ביותר באליפות אירופה והבקעתי נגד סביליה במשחק הראשון. גרמתי לציפיות גבוהות, כנראה גבוהות מדי, וזה לא קל".
האם החיים שלך השתנו הרבה?
“הרבה? מאוד! מקצה לקצה. מבית קטן עם אמא עברתי לגור בווילה ששווה מיליונים, לעתים לא קל להכיל את זה, אין לי תלונות”.
“שיחקתי עם ראול, קסיאס, גוטי, ראמוס, מרסלו, סניידר, קנבארו, ואן-ניסטלרוי, כריסטיאנו רונאלדו, שחקנים שהם אגדות. זה היה חלום שהתגשם”.
ומה לגבי הקהל?
“טוב, הוא תובעני, כמו אצל כולם. אבל עמוק בפנים הם אהבו אותי. מדריד היא הבית שלי כמו רוטרדם. אני מרגיש פה בבית שלי, יש לי כאן בית גדול, וגם מסעדה שנקראה על שם אבי החורג שמבשל שם. אני הולך לשתות בירה ולדבר עם אנשים ומזהים אותי עד היום”

ומה קרה במגרש?
“התחלתי לשחק. עם שוסטר היו לי יחסים טובים מאוד, הוא דיבר איתי הרבה והאמין בי ושילב אותי. הבעיות התחילו עם מוריניו והוא מי שגרם לי לעזוב את ריאל מדריד. לא הסתדרנו, הוא אמר לי דברים קשים מאוד ולא התייחס אליי: ב-2010 התמאנתי בקדם העונה עם ריאל מדריד והייתי רציני, עבדתי יותר קשה מאיי-פעם. מרסלו נפצע אגב ולכן קיוויתי להיות בהרכב ולנצח. פתאום הוא אמר לי ביום סגירת השוק שאני צריך ללכת והיה לי פחות מ-24 שעות לבחור קבוצה. לא האמנתי לזה אבל זה היה רציני. הוא אמר שזו הוראה של ואלדאנו. בסוף נאלצתי לשחק בהרקולס”.
ובהרקולס לא היה הרבה יותר טוב.
“התחלנו נהדר. ניצחנו אפילו בקאמפ נואו 0-2 ואני הלכתי לנבחרת הלאומית. הבעייה הייתה אחרת, הם הפסיקו לשלם לנו ולכן הפסקתי ללכת להתאמן. ואז מוריניו שוב התווכח איתי ואמר שאני שחקן של ריאל מדריד ואני לא יכול לעשות את זה. אבל לעזאזל! גם הם לא יכולים שלא לשלם לי!”.


#20

דרנט’ה היה שחקן ענק בעיני, שתליתי בו המון תקוות. הוא באמת נראה ניצוצות והיה מדהים באותו טורניר עם הנבחרת. גם בריאל הוא היה לא רע, בטח לא משהו שמצדיק את זה שמוריניו יגיד לו יום לפני לחפש קבוצה. בכלל, אני שונא מאמנים כאלה ויותר מזה אנשים כאלה (לכן אני לא כ’'כ אוהב את מוריניו ופפ) - רבאק, יש לך ילד בן 21 בקבוצה, למה להיות זבל ולהעיף אותו ביום האחרון? תן לו קצת זמן לחפש קבוצה. בעיניי זה לא מקצועי וזה מלוכלך.

בכלל, אני לא אוהב את החצי פוזה שמאמן מנסה להשליט את עצמו על קבוצה. זה שאתה בא לאמן לא אומר שאתה צריך להתלכלך ולהראות למי יש גדול יותר. ככה לי זה מרגיש בכל אופן. (לא הבנתי למה פפ העיף את הארט וכל כך שונא את טורה וזלאטן וכנ’'ל מוריניו עם לא מעט מהשחקנים שאימן).