אוף טופיק. אבל אני מבין לגמרי את הסיבה לגבי זלאטן. נכון שמדובר בשחקן ענק, אך הןא לא ענק בקנה מידה של מסי ורונאלדו חהוא גורם לסגנון משחק מאוד מסוים ושונה לחלוטין לסגנון של פפ. מצד שני הוא שחקן שיושב בול לאיך שמוריניו אוהב (אם לא הגיל)
שחקנים יכולים להיות מצוינים אך לא מתאימים לקבוצה מסוימת, טורה בברסה, חאמס בריאל וכו…
מצד שני מסכים לגמרי לגבי הלתת לשחקן זמן למצוא קבוצה
התאים כמו כפפה ושיחק לא פחות ממעולה כל פעם שעלה על הדשא, כולל בתור בלם בגמר האלופות מול יונייטד.
כשברסה הוציאה אותו נוצר הקישור שעד היום נחשב לטוב בכל הזמנים. הקישור של בוסקטס צאבי ואינייסטה.
הוא היה שחקן נהדר אבל פחות התאים למה שפפ ניסה ליצור, והוא הצליח בזה לגמרי.
זלאטן בברסה לא הצליח כמו אטו ויש לך ספק בכלל מי חלוץ טוב יותר?
זה לא אומר שהוא לא התאים. אפשר לטעון שבוסקטס טוב יותר או התאים יותר (זה היפוטתי לגמרי אבל אני חולק על זה, לא שזה משנה לדיון הנוכחי). טורה שיחק מעולה בבארסה והייבוש שלו, הרבה פעמים לטובת סיידו פאקינג קייטה, היה הזוי למדי. גם אם פפ צדק בטווח הארוך ובחר באלטרנטיבה טובה יותר יש הבדל תהומי בין הסיטואציה שלו לזו של חאמס. ספציפית בעונת הטריפלט, לאורך כל העונה, טורה היה גדול על בוסקטס ב-2 ליגות.
2 לייקים
צודק. לגבי חאמס. ויכול להיות שגם לגבי טורה שהיה טוב מבוסקטס.
אבל בסופו של דבר ממניעים כאלה ואחרים בוסקיס הועדף על פניו בהחלטה נכונה. בין אם היא שיפרה את הקשרים האחרים ששיחקו טוב עם בוסקטס או שסתם לבוסקטס היה מזל, בשורה התחתונה הספסול של טורה היה נכון לברסה והם נהנים מכך עד היום שכן בוסקאס כבר שנים הקשר האחורי הטוב בעולם
מסירה של אודגארד במשחק הנבחרת הצעירה:
3 לייקים
ענאל פפה, האב של, התראיין ל-“Globo Esporte”, ומעבר לליכלוכים הקבועים על ריאל מדריד סיפר משהו יוצא דופן - פפה היה קרוב להיות נהג מונית, זו היתה ‘תוכנית המגירה’ בגיל 13 למקרה שהכדורגל ייכשל:
כשפפה שיחק בברזיל בגיל 13, לאחר שהקבוצה שלו כבשה, הוא ניגש לשוער היריב כדי לקחת את הכדור ולחדש את המשחק מהר. שחקן אחד הזיז אותו משם ופפה פשוט התפרץ עליו והיכה אותו באלימות, בלי לשים לב שהאירוע היה מתועד בצילום. ענאל האב כבר חשב שהכדורגל נגמר. התקשורת הברזילאית פירסמה את הסיפור ופפה ספג המון אש. ההורים של פפה תמכו בו ומצד שני אמרו שהבחירה בידו. אביו הציע למכור את המכונית הגדולה ולרכוש מונית קטנה ושפפה יהיה נהג. “הכדורגל היה קשה מאוד אז ולא רציתי לראות את הבן שלי מסיים ככה”.
על ריאל מדריד וסיום הפרק הארוך שלו בקבוצה - “המועדונים האלה לוקחים את השחקנים וסוחטים אותם עד טיפת הזיעה האחרונה, הם מנצלים את זה שהם מתעייפים ומתייחסים אליהם רע וזה לא הגיע לו. הקריירה של פפה הייתה מדהימה, הוא זכה שם בהכל והוא לא קיבל יחס ראוי. כשנשארה שנה בחוזה - המועדונים בדרך-כלל קוראים לשחקנים לחדש את החוזה אבל לא דיברו עם פפה. הם הציעו לו ברגע האחרון שוב את מה שהוא כבר קיבל וידע והוא לא רצה. הוא רצה הערכה על מה שנתן לקראת החוזה האחרון שלו”. האב סיפר שהיו לפפה הצעות מפאריס סן-ז’רמן וגם מוריניו שהיה מסוכסך איתו בקבוצה - רצה לצרף אותו למנצ’סטר יונייטד. גם סין הייתה אופצייה.
“פפה מאושר בכל רגע בבשיקטאש, הוא נראה מצוין והמעבר הזה עשה לו טוב. הוא יסיים את הקריירה ברמה הגבוהה ביותר. הוא אמר לי שהוא ישחק לפחות עד גיל 36. הוא לא ימשיך לשחק כשירגיש שהוא פחות טוב ושהוא לא יכול לנצח”.
עוד אקס ששמענו עליו לאחרונה הוא רוביניו שהתראיין לאחרונה. התוכן תורגם גם בתקשורת הישראלית. בגדול: הוא היה קרוב לצ’לסי אבל ריאל לא רצתה למכור אותו למתחרה ישירה על הצ’מפיונס, הוא מרוצה מהקריירה ואומר שההשוואה לפלה הייתה קשה ואף-אחד לא יהיה כמו פלה, הוא טוען שאהב לבלות אבל היה מקצוען ושבסיטי הבטיחו לו שיביאו את קאקא שאכן היה קרוב להצטרף וגם את מסי, וצר לו שלא זכה באליפות. הוא מפנטז על לשחק במונדיאל גם בגיל 33.
אני לא אשכח לפפה עשור של יכולת נפלאה בריאל לצד מעידות ובעיקר פציעות. חבל שמאז שעזב הוא ומקורביו מקשקשים יותר מדי, קצת ריספקט למועדון לא יזיק. הנושא המעניין הוא רוביניו. אני זוכר את הימים האלה שהוא היה השחקן המיוחד שלנו וחיכינו בכל התקפה שהכדור יגיע אליו. זה מה שהיה לנו - רוביניו וקצת גוטי וזידאן, בישורת האחרונה של הקריירה שלו. את הופעת הבכורה שלו אי-אפשר יהיה לשכוח, חשבנו שיש לנו רונאלדיניו משלנו, הכדור היה דבוק לו לרגל. כל-כך מהיר, תכליתי, חכם, לא צפוי. העונה האחרונה בריאל הייתה טובה. היה יכול להגיע קצת רחוק יותר בקריירה אבל היה חסר לו משהו. אין לי תלונות.
לייק 1
איקר קסיאס חזר להרכב פורטו אחרי חודש וחצי כשפורטו השיגה אתמול 3:2 דרמטי על פורטימונסה בגביע הפורטוגלי. פורטו הובילה, ואז איקר היה חסר מזל וספג שער מצחיק. בהמשך הוא גם ספג מחוץ לרחבה בבעיטה מדהימה. פורטו הצליחה לבצע קאמבק מאוחר משערים של ברהימי(90’) ואבובקר(96’) - הנה התקציר::| לפני שלושה ימים, בראיון לערוץ ‘קאנל-פלוס’, איקר ניסה לשדר עסקים כרגיל ואמר - “זה בסדר להיות על הספסל, לשבת ולראות את הדברים מהצד ולהעריך עוד יותר את חבריי לקבוצה”. איקר עדיין מאמין שיוכל לחזור לנבחרת, כך לפחות הוא אומר, וסיפר שדחה הצעה מצרפת כדי לחתום בפורטו בזמנו. השמועות על כך שיעזוב בינואר עדיין בועטות…
רוברטו סולדאדו קרע את הצולבת בעונה שעברה והקיץ עבר לפנרבחצ’ה כדי לסיים את הקריירה בכיף. פנר לא פתחה טוב את העונה ועד אתמול סולדאדו גם לא כבש. אך אתמול, לרגל חגיגות עשר שנים לטור שלי עליו, סולדאדו עלה מהספסל בדקה ה61 במצב של 1-1 נגד סיוואספור. תוך כמה שניות הוא כבש את השער הכי הזוי שתראו השנה, וסיים עם שלושער ב20 דקות:
והרי לכם עוד חלוץ עם יותר שערי ליגה מבנזמה ורונאלדו ביחד העונה.
לייק 1
מפגש פיסגה מרגש אתמול בצ’מפיונס כשבשיקטאש של פפה אירחה את פורטו של איקר. השוער אמנם לא שיחק אבל זה לא חשוב. ‘זה כבוד לפגוש אותך קפי ניפגש עוד המון פעמים אוהב אותך’. פפה ובשיקטאש עלו לשמינית הגמר אחרי תיקו 1:1 והבלם שרשם העונה 17 משחקים בכל המסגרות - היה שותף להיסטוריה קטנה. התורכים הגיעו לרבע הגמר בעבר כשלא היה שלב בתים, לפני 31 שנה. איקר ופורטו ינסו לעשות זאת במחזור הסיום(שיוויון נק’ עם לייפציג). “כמי שזכה שלוש פעמים בליגת האלופות, אתה חי בשביל הדבר הזה. זה מאוד מיוחד עבורי. אנחנו בלתי מנוצחים אחרי חמישה מחזורים, הראינו שאנחנו משפחה אחת. אני רוצה לברך את כל האוהדים של בשיקטאש, אנחנו נמצאים ברגע היסטורי. מעכשיו, אנחנו חושבים על הליגה”.
זה הזמן להגיד מזל טוב לשחקן האהוב עליי בכל הזמנים, צ’אבי אלונסו, שחוגג היום את יום הולדתו ה-36. מאחל שנראה אותו במהרה מתרוצץ על הקווים בברנבאו.
לייק 1
[תורגם במיוחד בשביל נירו]
צ’אבי אלונסו:“אני אופטימי לגבי ריאל מדריד. מתלבט לגבי אימון”
לפני חצי שנה צ’אבי אלונסו גרם לעצב רב בקרב אוהדי הכדורגל כשהודיע על פרישה אחרי קריירה נפלאה. אלונסו נהנה כרגע מהחיים כשהלו"ז שלו גמיש לחלוטין. הוא לא מתגעגע למגרש ואיכשהו לא שיחק כדורגל אפילו עם הבן שלו מאז שפרש, אבל הוא לא מפסיד אף משחק של ליברפול, באיירן מינכן או ריאל מדריד. הוא אופטימי לגבי ריאל מדריד ומשוכנע שכריסטיאנו יופיעו במאני-טיים ומשוכנע שנבחרת ספרד היא הטובה ביותר כרגע ולא החליט לגבי אימון כי הוא יודע שהחיים של שחקן כדורגל הרבה יותר נוחים - “זה אתגר מרגש אבל החלטה שצריך לשקול בכובד ראש”. וכן, הרגע הכי קשה שלו היה הצהוב נגד באיירן שמנע ממנו לשחק בגמר - “התמוטטתי באותו זמן אבל לא הראתי את זה כלפי חוץ. הובלנו כבר 3:0 והתחלנו לחשוב על הגמר למרות כל הקלישאות. היה קשה לי לקבל את המחשבה הזו, אבל אחרי 5 שניות קשות אמרתי לעצמי - ‘צ’אבי, אתה לא יכול להתבכיין, אתה צריך להמשיך להיות טוב על המגרש כי יש יריבה קשה ממול וזה לא נגמר עד שזה לא נגמר’. בסוף הבנתי שהגומלין נגד באיירן היה הגמר שלי”. הראיון המלא - באתר
3 לייקים
רוביניו, ילד הפלא לשעבר הורשע באונס של צעירה אלבנית באיטליה ונידון ל9! שנות מאסר.
כמובן שאין הסכם הסגרה עם ברזיל והוא יחיה לו בכיף שם. עם הרושם שלי לפחות היה עליו, זה לא מפתיע בכלל.
ד"ש מג’ונתן וודגייט: "אני מבין את בייל, הפציעות היו סיוט"
פחות מ-24 שעות אחרי שהתקשורת במדריד ‘עפה על בייל’ - הוולשי באמת חזר, ובגדול. בייל התלונן בסיום משחק הגביע על כאבים ובמארקה וב-AS מיהרו לפרסם שאי הנוחות הזו, שגרמה לו הבוקר לא להתאמן על כר הדשא ולהסתפק באימון בחדר כושר - תמנע ממנו לשחק בסאן-ממס נגד בילבאו. האוהדים במדריד כבר לא יודעים אם לצחוק או לבכות, אבל יש אדם אחד שמזדהה עם גארת’ בייל. זוכרים אותו? קוראים לו ג’ונתן וודגייט.
הבלם האנגלי שהגיע לריאל מדריד בקיץ 2004 מניוקאסל(בתמורה ל-13.4 מיליון ליש"ט) יחד עם וולטר סמואל במטרה לחזק את מרכז ההגנה - הגיע לא כשיר, המצב החמיר והוא לא שיחק אף משחק בעונה הראשונה! בבכורה שלו בקבוצה ב-2005/06 הוא שבר שיא שלילי עם שער עצמי וכרטיס אדום. “אני יודע מה בייל מרגיש - חייתי בתוך סיוט”, אמר וודגייט בראיון לשער ה-AS הבוקר.
רצית להישאר כאן בפתח אצטדיון ריברסייד במידלסבורו, מה מיוחד בו?
“לפני זמן קצר הוא עבר שיפוץ. אהבתי להגיע לאצטדיון הזה לראות כדורגל כילד יחד עם אבי, סבי ודודי, זה היה ממש מפגש משפחתי מהנה”.
האם מישהו מהם שיחק כדורגל?
“לא, לא. אבא שלי אמר שהיה שחקן טוב אבל זה ממש לא היה ככה(צוחק). הוא היה מהיר לדבריו. הוא עודד אותי ללכת לשחק כדורגל עם החברים ברחוב ודחף אותי לכל אימון”.
האם היה לך אליל בילדות?
“גארי פילסטר. הוא שיחק במנצ’סטר יונייטד במשך כמה שנים וחזר למידלסבורו כדי לפרוש בקבוצה. אהבתי את היכולות הדפנסיביות שלו, הוא היה רגוע ושקט במשחק שלו ומתעלם מכל המסביב. עקבתי אחרי הקרירה שלו”.
האם תמיד רצית לשחק בלם?
“כשהיתי צעיר שיחקתי בקישור בגלל המהירות והייתה לי טכניקה. כשגדלתי מעט עברתי למרכז השדה עד שהזיזו אותי לעמדת הבלם שהיא האידיאלית עבורי. הייתי אגרסיבי בנוסף לכך”.
אתה מסכים עם זה שגוארדיולה פירק דור שלם של הגנות?
“אני חושב שהסטנדרטים של הבלמים מעט ירדו. הקבוצות סופגות הרבה יותר שערים כל הזמן. יש הגנות שלא רוצות ולא יודעות להגן. באנגליה הכל שונה. בזמני אם היית שומר על שער נקי ומנצח 1:0 במשחק חוץ זה היה הישג גדול. ההגנה היום פחות חשובה כביכול”.
מי הבלמים שאתה אוהב כיום?
“אני אוהב את סרחיו ראמוס. הוא מביא ערך מוסף בהתקפה מעבר לכך שהוא דפנסיבי גדול. הוא זכה בכל דבר עם ריאל מדריד ועם הנבחרת”. בהמשך וודגייט מחמיא גם לאיניגו מארטינס וחימנז מאתלטיקו אותו הוא מגדיר כשחקן בסגנון אנגלי של פעם. כשנשאל על ואראן הוא אומר “הוא פנטסטי”.
היית נותן לפפה ללכת?
“הוא היה בן 34, סבל מפציעות וזו הייתה העונה האחרונה שלו כך שאני מכבד אותו אבל הצעד של ריאל מדריד לגיטימי. הלוואי שפפה היה מגיע לסיטי למשל וגם ראמוס - כאן הוא לא יספוג כל-כך הרבה אדומים. ריאל מדריד יכולה לרכוש כל בלם שהיא רוצה”.
האם גוארדיולה המאמן הטוב ביותר?
“ובכן, יש לנו את מוריניו, פוצ’טינו, קלופ, קונטה. כל אחד משחק כדורגל אחר”.
למה כדורגלנים בריטים לא מצליחים מחוץ לאי?
וודגייט עוצר. "בטוח שלא? מה עם בקהאם? הוא לא היה טוב? מקמנמן שזוכרים אותו לטובה! אפילו אואן לדעתי ניצח. הוא כבש הרבה שערים ושיחק היטב והוא התחרה עם ראול ורונאלדו, איזה שמות!
איך אתה זוכר את הזמן שלך במדריד?
“כששיחקתי - שיחקתי היטב. אבל שיחקתי מעט מאוד ואני מצטער על כך, זה הפספוס של הקריירה שלי ואני תמיד חושב על זה. הייתי בקבוצה הגדולה בעולם ולא יכולתי ליהנות מהזמן הזה באופן שלם. לא הכירו אותי מספיק. הייתי יכול להגיע עד לכאן”(מסמן עם היד מעל הראש).
מדוע אוהדי ריאל מדריד חיבבו אותך לדעתך אם שיחקת כל-כך קצת?
“אולי מפני שתמיד הייתי שמח עם חיוך על הפנים. ניסיתי ללמוד את השפה מהר מאוד. אולי האם ראו בי לוחם והבינו שאני לא מרוצה מהמצב שלי. רציתי לשפר את הקבוצה אבל זה היה כמו סיוט. זה הרג אותי שלא שיחקתי אף משחק בעונה הראשונה בגלל פציעה ארורה. כל הזמן חשבתי “מתי תהיה ההזדמנות שלי”, ועבדתי קשה מאוד”.
כמה שעות ביום?
" בבוקר ובשעות אחר הצהרים עבדתי הרבה עבודה פיזית. הייתי עושה אלף סקווטים ומנסה לחזק את שרירי הגב התחתון בתרגילים רבים".
מה בעצם הייתה הבעיה?
“סבלתי מכאבים לא ברורים בגב, כל החוליות שם היו לא יציבות ולא היו מספיק חזקות”(מבצע תנועת אגרוף). וודגייט מוסיף ומדבר שהוא סבל מבעיות ברקטוס פמוריס והיה צריך לקבל זריקות.
כמה רופאים ראית במדריד?
“אוףף…איבדתי את הספירה. אני חייב להגיד שבמועדון עשו הכל כדי לעזור לי והיו סבלניים כלפיי. הטיסו אותי לפינדלנד לעוד חוות דעת. בעונה השנייה רופא אחד אמר לי ‘לא יכול להיות שנפצעת שוב’, עליתי לשחק נגד ארסנל וידעתי שזה עלול לפגוע בי”.
עברת למידלסבורו ותוך שלושה חודשים שיחקת יותר מאשר במדריד במאתיים שנה.
“ללא ספק. באותו קיץ עשיתי את קדם העונה יחד עם קאפלו. זה היה קדם העונה הקשה ביותר שלי מכלה סיבות. נסענו לאוסטריה, העונה החלה ואני חשוב שהייתי על הספסל במשחק ידידות נגד ולנסיה ואז באלדיני אמר לי ‘אתה רוצה ללכת למידלסבורו’ ושאלתי אותו האם אני לא בתוכניות של הקבוצה ונאמר לי שלא. במידלסבורו מצאתי את עצמי נהנה שוב מכדורגל ואפילו חזרתי קצת לנבחרת הלאומית ושיחקתי נגד ספרד. אבל הטעות הכי גדולה שלי הייתה שמיהרתי לחתום לשנתיים, הייתי חייב לתת לעצמי צ’אנס לשחק בקבוצה הטובה בעולם”.
בייל שיחק קצת יותר ממחצית ממשחקיה של ריאל, אתה מזדהה איתו?
“אני יודע איך הוא מרגיש. אתה מרגיש הכי בודד בעולם כשאתה פצוע, אתה לבד נגד כל העולם. אתה זה שנפגע. אם מגינים עלייך בתקשורת והחברים לקבוצה מחבקים אותך - אין דבר גרוע יותר מלהיות פצוע ומנוטרל. אני מבין את התסכול של בייל. הוא משחק בקבוצה הטובה בעולם והלחץ עליו גדול גם בגלל תג המחיר ובכל פעם שהוא משחק ונראה טוב הוא נפצע”.
האם אפשר לומר ש-‘מקרה וודגייט’ חוזר והפעם עם בייל?
“מה פתאום! גארת’ זכה כמה פעמים בליגת האלופות? - שלוש! ובאליפות אחת. זה לא אותו מקרה. בייל הוא אחד השחקנים הטובים בעולם, הוא כדורגלן מיוחד ואני לא הייתי כזה. אני משוכנע שיחד איתו ריאל מדריד טובה יותר”. וודגייט נשאל ברמה האישית ואמר “אולי הייתי יכול להיות אחד הבלמים הטובים בעולם, אם לא…”
הקהל מתאכזב שהוא נפצע שוב ושוב.
"אבל זו לא אשמתו. אולי צריך לבדוק ולשנות משהו לגבי האימונים שהוא עושה, אולי הטיפול של המועדון פחות טוב. אולי הוא מיהר לחזור מפציעות?
המראיין שואל את וודגייט האם לדעתו לבייל יש בעיות בגב התחתון - “בהחלט יכול להיות”, ואמר שהוא סבל מפציעות שהן שאריות של הקריירה שלו אבל שהוא משוכנע שבייל יתגבר על הכל וינצח. הוא שואל את הכלב האם בייל דובר ספרדית והמראיין עונה לו “קצת או כלום”, ו-וודגייט עונה - “זה מאוד חשוב והוא צריך ללמוד את השפה בהקדם. עשיתי הרבה טעויות אבל לגבי השפה - זו האחריות שלו”.
וודגייט נשאל - כמה שנים שיחקת איתו בטוטנהאם? - “כמה שנים אבל הוא היה צעיר מאוד, הוא היה בן 20 ושיחק כמגן”, ואיך הוא היה פיזית? - “הוא היה מהיר מאוד, בלתי-אפשרי היה לשמור עליו, אבל הוא היה סובל מפציעות קטנות”. וודגייט מספר שהוא מדבר עם בייל מדי פעם בהודעות טקסט, ומספר על בחור טוב ושקט ומופנם, אולי מדיי. “אני הייתי הפסיכולוג שלי”, אומר וודגייט שנשאל אולי איש מקצוע היה יכול לעזור.
איזו עצה היית נותן לבייל?
“הייתי אומר לו שיהיה אופטימי אבל שייקח אחריות. הוא צריך לדאוג לעצמו. הוא מכיר את הגוף שלו. שייקח את הזמן ויחזור חיובי, תמיד ידע שיש פיתרון. גארת’ יעשה את זה”.
למי שרוצה להפסיד חצי שעה של עבודה:
התרגום האוטומטי של גוגל לאנגלית עובד סבבה, אפשרי בהחלט להבין מה אומר המאמן שלנו לעתיד.
3 לייקים
[נכתב באתר לפני יומיים]:
ד"ש מהאקס מיצ’ל סאלגדו| מיצ’ל סאלגדו מחפש את הכיוון שלו בכדורגל והוא כרגע גר בדובאי. הוא רוצה לפתח אקדמיות כדורגל ולהמשיך את השליטה של ספרד ברחבי העולם. ברור לכם שהוא עוקב אחרי ריאל מדריד ושיהיה במונדיאליטו מחר. “אני שגריר בדובאי, וכשאני שוב מרגיש את המגרש מקרוב כל-כך - חוזר לי החיידק של הכדורגל”. בינתיים הוא התפנה לראיון קצר למארקה ודיבר על הקבוצה הנוכחית וגם על תקופת הגלאקטיקוס בערגה.
“ברור שהייתי רוצה להשתלב במועדון אבל צריך לדעת איך. מה שקרה עם זידאן הוא חד פעמי. לא כל אחד יכול לאמן את ריאל מדריד, אתה זקוק לכישרון יוצא דופן וגם מעט מזל. זידאן עושה עבודה טובה”.
סאלגדו נשאל לגבי ההכנות של ריאל מדריד למונדיאליטו - האם הותירה את הספקות מאחור? - “ברור, אתה אומר לי?”, הוא צוחק. “אני יודע טוב מאוד מי זו ריאל מדריד. חכו לחודשיים פברואר-מרץ”. סאלגדו טוען שהפציעות מפריעות לריאל מדריד ובשנה שעברה ראינו את ריאל חזקה מאוד בחצי השנה האחרונה גם אם הכדורגל לא תמיד היה מבריק, ושכן מבריק היה מה שעשה זיזו עם כריסטיאנו. “זידאן יודע איך לנהל את הקבוצה פיזית ונפשית והוא עושה את זה מצוין, העונה היא ארוכה ובת 10 חודשים”. סאלגדו מנתח טקטית ואומר שעם בייל וכריסטיאנו אין בדיוק הנעת כדור אלא ריצה מהירה קדימה, לטוב ולרע.
על הספקות שהיו - “בשלושת משחקי הסופר-קופה בפתיחת השנה - ריאל מדריד ניצחה ובקלות, יריבות קשות, ממש נתנה מכה על השולחן. השחקנים לא יכולים להיות טובים כל הזמן, לפעמים שומרים כוחות. כאשר התחרות האמיתית מגיעה, כלומר המשחקים על התארים - ריאל מדריד תמיד מוכיחה את עצמה”. על סגל השחקנים - האם לדעתך ריאל מדריד איכותית כמו העונה שעברה? - סאלגדו עונה - “עבורי הסגל מאוד דומה. סבאיוס שחקן-שחקן, הוא צריך קצת יותר הזדמנויות. יש לו תעוזה. הוא צריך גם שקט נפשי ויד מכוונת והוא בידיים טובות. זו השנה הראשונה שלו בריאל מדריד ולמצוא מקום ליד כריסטיאנו, איסקו ואחרים - זה מטורף”.
כריסטיאנו ובנזמה כבשו מעט מאוד שערים בליגה.
- “אתה לא יכול לבקר את כריסטיאנו. הוא הנשמה של ריאל מדריד. כשהוא נמצא במגרש - היריבים חוששים. זה בסדר. כריסטיאנו הוא דוגמא מושלמת לריאל מדריד. הוא עובד כל הזמן. ברגע האמת הוא מופיע. בשנה שעברה לקח לו זמן אבל הוא הכריע את הליגה וכמובן בליגת האלופות. גם מרסלו שחקן חשוב מאוד”.
הוא הכי טוב בעולם?
- “בלי שום ספק עכשיו, זוהי הערכתי האישית. אני לא ראיתי את פלה ומראדונה על המגרש באמת, וכריסטיאנו ומסי ברמה שלהם. חיות של כדורגל. הם ייזכרו לעד וצריך להגיד תודה שאנחנו נהנים מהם. הלוואי שבעתיד יהיו עוד 2-3 שחקנים גדולים כאלה כי אני לא בטוח. רונאלדו תמיד מגיע וסוחב את ריאל מדריד לזכייה בתארים”.
מה דעתך על הביקורת על ראמוס וגם על השופטים?
- “בשנים האחרונות ראמוס הוא אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר. ראמוס שחקן אגרסיבי, זו אחת הסיבות שהוא כל-כך גדול והוא לא ישתנה. אין דבר כזה שחקן הגנה שהוא לא מלוכלכך בכלל. אם הוא היה שונה - הוא לא היה סרחיו ראמוס. זה האופי של הקבוצה, שחקנים אחרים מסתכלים עליו. אני לא מסתכל על שיא ההרחקות אלא על שיא התארים”.
מה דעתך על קרבחאל?
- “הוא עובד קשה ומשתפר. לא כל אחד יכול להיות מגן בריאל מדריד. הוא תוקף הרבה כמוני. יש לו איכות, קבלת החלטות נכונה, הוא שקט בהגנה ואגרסיבי. אשרף מעולה אבל הוא בסה"כ בן 19 ויש עליו הרבה לחץ, זה לא אותו דבר. הוא יצבור ‘רוע’ חיובי”.
הוא נשאל 'ריאל מדריד הזו או הקבוצה שלך?(הגלאקטיקוס) וענה - “קשה להשוות. הזמנים שונים, השחקנים שונים, הסגנון שונה. אבל דבר אחד בטוח - ריאל מדריד תמיד מחפשת איך לזכות בכל התארים, בכל סגנון ובכל דרך. זה מה שלמדים אותך במועדון הזה”.
“אנשים שוכחים שהגלאקטיקוס לא התחילו עם בקהאם אלא הרבה לפני. אני לא יודע מה קרה. מובן שהוא לא אשם. זכינו בהרבה תארים אבל אני מרגיש שהיינו חייבים לזכות בעוד תארים, משהו השתבש. השינויים עם המאמן(דל-בוסקה), מקאללה, הקפטן(היירו). ברמה של איכות - אני לא זוכר דבר כזה בכדורגל. היינו על סף השלמות. הביאו את פיגו הנפלא, את זידאן, אחר-כך את ‘אל-גורדיטו’(רונאלדו השמנמן) שאני מצטער שלא זכה איתנו בליגת האלופות. אני צריך להגיד תודה ששיחקתי עם השחקנים האלה”
קאקא הגדול הודיע רשמית על פרישה מכדורגל - “זה הזמן שלי לסיים את הקריירה שלי ככדורגלן מקצועי”. ילד הפלא מברזיל שהתגבר על פציעה קשה שספג בבריכה כשהיה ילד, הפסגות שהגיע עם מילאן(הצמד נגד מנצ’סטר יונייטד בחצי הגמר באולד-טראפורד הוא ממשחקיו הגדולים בקריירה) והזוכה האחרון בכדור הזהב לפני מסי וכריסטיאנו - דרך היותו הגלאקטיקו הראשון בעידן הגלאקטיקו 2 של פלורנטינו פרס, הקאמבק הלא מוצלח במילאן, עונה נוספת בברזיל וסיום קריירה בארץ התפוח הגדול. בנבחרת: 31 שערים ב-95 משחקים. סה"כ בריאל מדריד - 29 שערים ו-33 בישולים ב-120 משחקים.
אחד הפספוסים היותר גדולים של ריאל מדריד גם אם הגיע באיחור קל. הפציעה הקשה ב-2010 יחד עם הכושר המעולה של אוזיל - שיבשו את העניין. ועדיין, אני זוכר את הדיבורים איך קאקא השתלב נפלא מהרגע הראשון בעוד כריסטיאנו חורק. הפליימקר האמיתי האחרון. שחקן שהיה קשה לעצור אותו על שטח, מאוד חכם עם כוח מתפרצת ואחד הבועטים הטובים ביותר שיצא לי לראות. הקלאסיקו הראשון שלו נגד בארסה בקאמפ-נואו היה הצגה, הוא סידר 3-4 מצבים מעולים כולל אחד לכריסטיאנו. גם בריאל היה חשוב בעונת האליפות כסופר-סאב. זוכר את הקונצרט שלו נגד ולנסיה במאסטייה עם השלושער, המשחק נגד אספניול בעונת האליפות וכן השער בזק בדרבי בקאלדרון נגד אתלטיקו.
לייק 1
ד"ש מחאמס:"חולם על גמר אלופות בין באיירן לריאל"
ביום שישי הוא תקע את הכדור באומנות בחיבורים של השוער של לברקוזן והבטיח את הניצחון(3:1 לבאיירן מינכן). בלי תנופה בכלל, חצי צעד לאחור וכמו במשחק מחשב - תקע את הכדור ברשת, זה היה כל-כך קל. תמיד מתגעגעים למי שחסר, אבל לא מעט אוהדים של ריאל מדריד התאכזבו מעזיבתו של חאמס רודריגס לבאיירן מינכן הקיץ כחלק מעסקה מוזרה. בשנה שעברה הוא סבל לא מעט ולא נכלל בסגל לגמר האלופות אלא ישב ביציע, מה שהיה נק’ שבר גדולה עבורו, אבל למרות ההתעלמות היחסית של זידאן - חאמס כרגיל סיפק מספרים נפלאים: 11 שערים ו-13 בישולים! העונה בבאיירן יש לו 3 שערים ו-5 בישולים ב-20 הופעות.
הקשר הקולומביאני התראיין לתוכנית הטלויזיה הספרדית ‘El Chiringuito de Jugones’ בראיון ששודר בשני חלקים שונים ואמר רק דברים טובים על הקבוצה. חאמס לא יורק לבאר ממנה שתה וגם אם היה מאוכזב אשתקד או בכלל מאז עזיבת אנצ’לוטי - לא הפגין שום מרירות. הנה דבריו::
“היה קשה לי לעזוב את ריאל מדריד, זה היה מאוד עצוב. החלום שלי היה לשחק בריאל מדריד, מאז שהייתי ילד, לא קל לעזוב מועדון גדול”.
על זידאן. “אם הוא היה הוגן ביחס כלפיי? אולי? אבל בכל פעם ששיחקתי הייתי עושה דברים מעניינים. המספרים שלי מדברים בעד עצמם, אבל כמו שאני תמיד אומר - היה בינינו הרבה כבוד ולכל מאמן יש את השחקנים שלו ואני מכבד אותו”. על זידאן כשחקן - “הוא היה האליל שלי כשהייתי ילד ואני מעריץ מי שמסוגל לשחק כדורגל על סף השלמות, והוא היה כזה”.
הביקורת של התקשורת. “זה משהו שכן הוציא אותי משלוותי. הביקורת של העיתונאים הייתה מעליבה ושקרית, כתבו עליי דברים לא נכונים. התאמנתי תמיד בצורה קשה, מיעטתי לדבר גם כשלא שיחקתי והתרכזתי בלתת הכל על המגרש ורוב הזמן הצלחתי. התקשורת לא הייתה הוגנת כלפיי. אני מקצוען ולא ביליתי מעולם מעל המותר”. המצפון שלי רגוע ושקט".
העונה הנוכחית של ריאל. “כשאני יכול אני תמיד רואה את המשחקים. ריאל מדריד עוברת תקופה לא קלה אבל היא תצא מזה. יש להם ירבה קשה מאוד בליגת האלופות כי פאריס בעונה גדולה, אבל בליגת האלופות ריאל מדריד תמיד נראית אחרת וקשה להמר נגדה. אני חולם על גמר בין באיירן מינכן לריאל מדריד”.
דמעות ביתו. חאמס מספר שבמשחק הבית נגד סביליה הבין שהוא יעזוב את הקבוצה. הוא זכה לתפאורה יפה ועידוד מצד הקהל. “רציתי להודות לכולם והיה לי קשה מאוד כשהגעתי הביתה. אמרתי לביתי בת הארבע, ‘בואי, אני רוצה לדבר איתך’. סיפרתי לה שאנחו הולכים לגור בעיר אחרת, מדינה חדשה, הבית-ספר ישתנה, עוזבים את הבית. היא בכתה ללא הפסק וזה היה רגע קשה מאוד ששבר לי את הלב”.
השחקנים. “תמיד באתי עם חיוך ואושר לחדר ההלבשה והייתי חבר טוב של הרוב, אני מאמין שמאוד אהבו אותי בקבוצה, כך הרגשתי לפחות”.
האוהדים. “עם אוהדי ריאל מדריד הייתה לי כימיה נהדרת, הם תמכו בי מהרגע הראשון ותמיד צעקו לי ‘חאמס - תישאר!’. הרגשתי את האהבה והתמיכה שלהם כל הזמן. אני אוהב את האוהדים של ריאל מדריד והם אוהבים אותי. הם קהל תובעני מאוד שרוצה לנצח כל הזמן - בדיוק כמוני”.
התקופה בריאל מדריד. “אני לא יודע אם מתגעגעים אליי. עבדתי קשה לאורך כל הדרך, שיחקתי עם הלב ועשיתי את הטוב ביותר לעמן הקבוצה, עם תשוקה גדולה. תמיד כשקיבלתי את המושכות - ראו שיש לי כדורגל ואני יכול לעשות את ההבדל”.
המשענת. “כל מי שהיה קרוב אליי עזר לי בתקופה שלי בריאל מדריד. אשתי לשעבר, אמא שלי. כולם תמכו בי כל הזמן וגם החברים הקרובים, אני מודה להם”.
העתיד. “לעת עתה אני חושב רק על באיירן מינכן, ההווה שלי בבאיירן מינכן אבל זה לא תלוי רק בי. מי יודע מה יהיה, בכדורגל הכל יכול לקרות”.
2 לייקים
פדג’ה מיאטוביץ’ חוגג היום (49). קצת יותר משבוע לפני הגמר נגד יובה אשתקד, התקשורת תפסה אותו לראיון צפוף. הוא התראיין למארקה כשהוא אוחז בידו בשער העיתון מגמר ה-‘לה-ספטימה’, אז הכריע את יובה בשער ניצחון גדול ב-1998. פדג’ה אמר בביטחון שריאל מדריד תנצח וכריסטיאנו רונאלדו יכבוש - אמר וצדק. הפעם פדג’ה, שכיהן כמנהל ספורטיבי במשך שנתיים, שוב מדבר על ריאל מדריד ואומר את הדברים שהרוב לא מעיזים להגיד ומה שהקהל לא רוצה לשמוע::
ראשית, כמה מילים על פדג’ה כשהיה בעמדת המנהל המקצועי. הוא זכה בשתי אליפויות(אמנם הליגה לא הייתה משהו ב-2007/08) ולא כל שחקני הרכש השתלבו, בעיקר אמרסון נכשל טוטאלית ודיארה - חצי כוח. הוא היה שותף לפיטורים של קאפלו אבל רוב הרכישות היו טובות לדעתי: רוד, השחקן מס’ 1 באליפות מס’ 30, קנבארו, רייס(צמד במשחק האליפות, והוא היה רק מושאל), ובעונה השנייה: פפה, רובן, היינצה ו-ווסלי סניידר, ואסור לשכוח את גאגו, היגואין ומרסלו שבאו בחורף בעונת הקאפלו.
תקראו את הכתבה, אני בכל-מקרה אצרף את הנק’ המשמעותיות:
מרסלו. פדג’ה טוען שמרסלו חסר שאפתנות אחרי אינסוף הצלחות ומרגיש נוח מדיי במקום שלו - אין לו איום אמיתי ותחרות בהרכב. ‘הרפיה היא דבר מסוכן’.
שחקני רכש אפשריים. לדבריו כריסטיאנו וניימאר יכולים לשחק יחד. הוא אומר שניימאר אופצייה מעולה והוא יכבוש את הברנבאו עם הקסם ברגליים שלו, אך לא בטוח שזה ריאליי. לגבי קיין - נמצא בגיל המתאים, סקורר מפחיד - אבל הוא חושש בשל העבר הבעייתי של שחקנים בריטיים בספרד, הם לא הצליחו. האזרד? אופצייה ב’ אם ניימאר לא יגיע
ההמשכיות של כריסטיאנו. “צריך לראות מה קורה ואיך העונה הזו מסתיימת. כריסטיאנו עשה שנים נהדרות בקבוצה ואף-אחד לא יקח את כל השיאים ששבר ומה שנתן. ההחתמה שלו הייתה רווחית בסופו של דבר. בזמן שלי בקבוצה הייתי צריך לקבל החלטות קשות בנוגע לשחקנים גדולים כמו רוברטו קרלוס, דיוויד בקהאם ורונאלדו, אבל הכדורגל ממשיך ושחקנים מפנים את הבמה לשחקנים אחרים, זה תהליך טבעי”.
איפה הגולים. “ריאל מדריד לא כובשת מספיק שערים בליגה ולכן העונה שלה נראית כך. גם בגביע המצב לא טוב אבל השער של אסנסיו היה חשוב מאוד והיא כמעט בוודאות תהיה בחצי הגמר”.
מה קורה למדריד? “הם צריכים לעבוד קשה יותר מבעבר. כולנו מודאגים לאחר התוצאות הגרועות הללו. המאמן והשחקנים יחד צריכים למצוא פתרונות. יש להם את היכולת לפתור את המצב הזה. כולם צריכים להשפיל מבט ולקחת אחריות”.
הת’רד הזה ידע על גלגוליו ופורומיו הרבה שחקנים שעזבו אותנו ונתנו בראש. לרוב אותם שחקנים נתנו בראש במשחק או תקופה ספציפית ורק אז שמם הפציע כאן, אבל בראיה רחבה יותר אין הרבה שחקנים שעזבו ובאמת “עשו דה בריינה”.
אלברו מוראטה הוא לוקסוס על הספסל וייתכן שהוא גם חלוץ טוב מבנזמה (אני חושב שבהחלט כן). הוא גם פתח את העונה מצויין בצ’לסי, אבל מאז דועך וכפי שרבים מאיתנו טענו גם אשתקד: הוא לא מספיק טוב בשביל להיות ראש לאריות.
המספרים שלו לאחר הפתיחה הטובה התיישרו, אחוז ניצול המצבים שלו צנח, הוא כבר לא ממש באנקר בהרכב, קונטה העביר סוג של ביקורת פומבית על התקופה האחרונה שלו ועכשיו גם הולכים להנחית לו על הראש את אדין דז’קו - חלוץ שטוב לפחות כמוהו אם לא יותר.
2 לייקים