אף פעם לא תפסתי ממוראטה יותר מדי. תכל’ס הוא לא טכני בעליל, מאוד מסורבל עם הכדור, בין אם זה בפסים פשוטים ובין אם זה בניסיון דריבל שפעם ב- מצליח לו (סטייל כריסטיאנו). אם הוא יותר טוב מבנזמה או לא, זה לא כ’'כ משנה, אם כי לדעתי כן. בסופו של דבר שניהם לא מספיק טובים כדי לאייש את עמדת החלוץ אצלנו, ואיכשהו בנזמה עדיין עובר מתחת לרדאר.
גיא כמו שאתה טוען ש’היתה לו תקופה טובה’ כך גם אפשר בדיוק לטעון שיש לו כרגע תקופה רעה. הבחור יודע כדורגל וגם אם הוא לא פוגע לאחרונה הוא יחזור לעצמו. בסך הכל מדובר במדינה חדשה ותרבות זרה ובעונה ראשונה במועדון.
ובכלל, הדיבורים על אדין דז’קו הם כמחליף אפשרי לבטשואיי ולא למוראטה. מוראטה בלי קשר ליכולת שלו הגיע כסטאר ולהרכב.
לייק 1
אי אפשר, כי הוא בן 25 וספטמבר-אוקטובר 2017 הם החודשיים הכי טובים בקריירה שלו.
דז’קו, בכ50 מיליון יורו מינוס אמרסון, הולך לקצץ לו את הדקות משמעותית. דז’קו בא על חשבון באטשואיי כמו שבורחה מיוראל בא על חשבון מוראטה אצלנו. הוא לא.
ואיכשהו בנזמה עדיין עובר מתחת לרדאר.
מתחת לרדאר זה לא הביטוי הנכון במקרה הזה, הוא על הרדאר עוד מימי מוריניו והחתול. אבל זה עניין סמנטי ואני מסכים עם ההודעה שלך.
אני באמת ובתמים מאמין שפרופיל החלוץ הנכון להביא נוכח הסגל שיש לנו היום הוא חלוץ מהיר וזריז עם דריבל. לא איזה שחקן סטייל מוראטה עם נוכחות גדולה. קחו לדוגמה את גבריאל ג’סוס או אגוארו. שחקן שיכול ליצור בעצמו בעיקר בגלל שהוא מוקף בנכים טכנית שלא מסוגלים לעבור שחקן באחד על אחד כמעט, שלא נדבר על ליצור לעצמם מצבים מכלום. השם הראשון שעולה לי לראש כרגע הוא איקארדי.
לא ניסחתי את עצמי כמו שצריך - שלא יוצר מכלום, טעות שלא יודע איך לא שמתי לב אליה. הוא שחקן שנורא תלוי בקבוצה שלו ועלה כאחד מרכזי שמתעניינים בו. מהמעט שכן ראיתי ממנו הוא יחסית מהיר, במיוחד יחסית לסחורה שקיימת אצלנו היום והוא כן יודע לנצל מצבים בודדים שהוא מקבל. שוב, בניגוד לסחורה שקיימת אצלנו היום.
פנטזיה אישית שלי היא גבריאל ג’סוס, אבל עושה רושם שהוא די פציע והסיכוי שסיטי יוותרו על מה שיש להם בידיים הוא אפסי.
אני מרגיש שאנחנו הולכים לעוד טנגו של פרז את דניאל לוי שיסתיים רק בסוף הקיץ.
כשיש קבוצה טובה מסביב אתה לא צריך את החלוץ הכי כשרוני בעולם אלא חלוץ שידע לעבוד כחלק מקבוצה.
איקרדי לאו דווקא החלוץ הכי כשרוני, אך חלוץ מהיר שמנצל מצבים וזה עיקר העבודה, אז שלא יהיה לו את הדריבל הכי טוב בעולם ושהוא לא ידע לשחק כקשר, שידע להבקיע ולהגיע למצבים.
בברסה של פפ החלוץ הפותח היה אטו. חלוץ שלטעמי האישי הוא בינוני ולא יותר, וזה עבד מצוין. הרבה יותר טוב מזלאטן בכל מקרה ולאף אחד אין שמץ של ספק מי הטוב יותר מבין השניים.
יום גדול של מריו הרמוסו, הבלם שעבר בקיץ מקסטיליה לאספניול ותפס שם מקום בהרכב: שני גולים עצמיים ושער אחד לכיוון הנכון, שגם בו הכדור פגע בו בלי כוונה:
אספניול הפסידה 3-2 לגאוות מדריד, לגאנס.
לייק 1
אם היינו עושים סקירת אקסים אחרי התיקו נגד לבאנטה אני מאמין שהסתכול היה גדול. ככה, על קצה המזלג:
גונזלו היגואין משתולל עם שלושער במדי יובה שפירקה 7:0 את ססואלו, אמנם הוא ניפח את התוצאה וכבש את החמישי-שישי-שביעי אבל זה עדיין מרשים. גם עם הכרס ועודף המשקל הוא נראה נהדר והגיע ל-17 שערים ב-32 הופעות. ומה תגידו על הצמד של סמי קדירה באותו יום, באותה שעה, באותו המגרש? העונה הוא רשם את עונת הכיבושים הפורייה ביותר שלו עם 6 שערים(#יותרגוליםמבנזמה).
ליון מאבדת יתרון נגד מונאקו ונכנעת 3:2 אבל מריאנו כבש את השער הראשון במשחק ויש לו 14 שערי ליגה ו-16 בסה"כ בכל המסגרות.
ונעבור למנה העיקרית: במארקה עפים על חאמס רודריגס - המלך הקולומביאני משתלט על הבונדסליגה. במשחק האחרון נגד מיינץ הוא המשיך ברצף הכיבושים וכבש באלגנטיות כשעצר את הכדור על החזה, הקפיץ פעם אחת ושלח בעיטת יעף. נכתב על פתיחת העונה הקשה של הקשר שאט-אט מוצא את מקומו למרות שאנצ’לוטי שדרש להביא אותו - מזמן כבר לא כאן, ושהוא מציג את הגירסה הטובה ביותר שלו. לחאמס יש 4 שערים ו-7 בישולים בכל המסגרות בינתיים. במארקה כתבו את הסיבות להצלחה:
ראשית, התמיכה של היינקס. חאמס כבר שכח מה זה גב ותמיכה ממאמן - לא היה לו את זה מצד זידאן. שנית, חאמס משחק באופן חופשי, כמו שהוא אוהב. הוא לא מקובע לצד ימין או לצד שמאל. הוא מריח את הסכנה ומשיג את המרווח כדי לשחרר את הבעיטות המעולות שלו, והוא גם הראה בבאיירן ביצועים טובים בבעיטות החופשיות. מעבר לכך נכתב שחאמס אהוד מאוד בבאיירן ברמה החברתית והוא מקבל פרגונים משחקני הסגל, והוזכרו שם ארתורו וידאל, לבאנדובסקי, מולר ועוד. בנוסף ציינו שחאמס מאושר במינכן עצמה והתחבר היטב לשפה, למדינה ולמזג האוויר ומדובר באתגר לא פשוט אחרי שמדריד הייתה תפורה עליו בול. לסיום נאמר שחאמס לא מרגיש שהוא כל שבוע במבחן אחר. הוא לא חייב לפתוח בהרכב בכל משחק אבל הוא יודע שאם יעבוד קשה אז זמנו יגיע.
שחקן מאוד מגוון, שחקן של מספרים, ללא פוזות של כוכב, אחד שעובד קשה. אני לא פותח כאן תיבת פנדורה כי היה ברור שהוא צריך ללכת. השאלה האם אתם כמאמני באיירן ליום אחד לצורך העניין - בוחרים בו להרכב גם אם מחר ריאל מגיעה ברבע גמר הצ’מפיונס או קבוצה אחרת שבאיירן כן צריכה לעשות התאמות מולה. הבונדסליגה ליגה די נוחה, חאמס שחקן איטי שלא עושה מספיק הגנה וכמובן שיש את רובן, ריברי שחזר לחיים, מולר ואין מקום לכולם.
חאמס אחלה שחקן אבל הכתבה הזאת במארקה היא עיוות גדול של המציאות. הוא לא עושה עונה גדולה עד כה, גם לא מאז שהיינקס החליף את קרלו. אפילו המספרים - תחום שתמיד הצטיין בו - לא מרשימים.
לייק 1
חאמס הוא בול מה שבאיירן צריכה בשביל הליגה.
מצד שני הוא גם מה שחסר לנו בליגה.
העונה בהיעדר היגולת כיבוש של רונאלדו והיעדר שחקנים שייצרים או מסיימים מהלכים, חאמס היה מאוד נחוץ.
האם אני רוצה אותו חזרה? לא. עדיף להביא שחקנים שנוכל לסמוך עליהם גם באתגרים הקשים ושידעו לתת את מה שלאמס נותן גם במשחקים הקלים
דור הופמן על גונזלו היגואין - לאחר המשחק נגד טוטנהאם ב-1/8 הגמר::
בדרך פלא הייחודית רק לו, מצליח גונסאלו היגוואין להיות דיסוננס אנושי. בן אדם שהוא לא הרמוני, כזה שמצליח להיות דבר והיפוכו בבוא העת, עד כדי כך שזה צורם לעין האוהדת כדורגל. ב־90 דקות של משחק הארגנטינאי יכול להיות מעולה וגרוע, ווינר ולוזר, הוא מסוגל להושיע אותך ומייד לקבור אותך, יש לו יכולת נדירה לנצח משחק ולהפסיד אותו. הקריירה של היגוואין מלאה ניגודים. לכל גול גדול דאג להצמיד החמצת ענק, כל תקווה שנתלתה ברגליו הצליח להמיר בספק, תמיד הוכיח שהוא מסוגל לא להיות מסוגל. שלשום מול טוטנהאם עשה זאת שוב כשכבש את הצמד המהיר בתולדות יובנטוס בגביע האלופות, שבמטאפורה ההיגוואינית שווה ערך למילוי דלי, שאותו בעט מהנקודה הלבנה למשקוף והחוצה בדקה ה־45. כזה הוא פיפיטה - דחף את התרנגולים מהצוק, ומיהר להושיט להם יד לעזרה. הבעיה של היגוואין היא שהוא יודע שהוא כזה. זה יושב לו בראש ואוכל לו את הרגליים. לכן, כשנרגע, פרסם את הפוסט הבא: “הכל היה טוב כשהובלנו 0:2, אבל כשנהיה 2:2 הגיעו הביקורות. נורא קל לכתוב מהספה, אבל זה לא מעניין אותי”. היגוואין מתכוון לכך, אבל לוקח ללב. הרי הוא לא רגיש, אבל מתרגש בקלות.
אני מסכים אבל לא במאה אחוז, קשה לי עם ההגדרה הזו. אני חושב שבנאפולי למשל הוא כבש כמות פסיכית של שערים שחלוץ אחר לאו דווקא היה מגיע אליה. לא בטופ5 של החלוצים אבל קשה לי להגיד שהוא בוודאות לא בטופ של 10. גם עם הכרס הוא מאוד מהיר וחד ועושה גולים מכלום. בריאל הוא ניצח משחקים גדולים בגיל 20-21 כמו אספניול, שער השיוויון נגד אתלטיקו, שער האליפות נגד אוססונה ואפילו חטאפה איי-שם בעונת החואנדה ראמוס. זה בטח לא כמו לנצח שמינית או רבע גמר צ’מפיונס והמאזן שלו שם עגום, אבל לא כל דבר ניתן להסביר.
כל העולם מדבר בצדק על צ’לסי-ברצלונה, שם נעקוב אחרי מוראטה שדועך מאוד לאחרונה ויקווה לקבל עדיפות על פני שחקן הרכש החדש ז’ירו, אבל שימו לב למפגש האקסים במשחק השני: באיירן מינכן נגד בשיקטאש, חאמס רודריגס נגד פפה.
פפה רושם עונה גדולה בבשיקטאש ויש לו כבר 27 הופעות. זו הקבוצה התורכית הראשונה שסיימה כמנצחת בשלב הבתים שאמנם לא היה סופר-קשה אבל זה עדיין כבוד. פפה בעוד פחות משבוע יהיה בן 34 ובהחלט יכול להיות שזה אקורד הסיום שלו, אחד ממשחקיו האחרונים הגדולים בקריירה(חוץ מהמונדיאל) בהתחשב ביריבה. בשנה שעברה הוא בטח רצה לבעוט במשהו מעצבים מאחר שנפצע לפני צמד המשחקים נגד באיירן ולמעשה גמר את העונה אחרי שכבש בדרבי נגד אתלטיקו. יש לו ניסיון אירופי עשיר וקרוב למאה הופעות בליגת האלופות.
חאמס מצידו לא כבש בליגת האלופות כבר כמעט שנתיים, מאז הבקיע נגד רומא בגומלין 1/8 הגמר בברנבאו במרץ 2016. בסה"כ יש לו ארבעה שערים במפעל וזה לא מספיק - שניים במדי ריאל(נגד באזל בעונת הבכורה שלו וכאמור נגד רומא) ושניים במדי פורטו. עוד מעט נגלה האם יפתח בהרכב והאם ישבור את הבצורת.
“אם זו היתה הפרידה מליגת האלופות מאז היא לא הייתה רעה כל-כך”. אפילו איקר קסיאס יודע שזה נגמר. השוער האגדי והאקס האהוב פתח אתמול בהרכב פורטו בגומלין 1/8 הגמר נגד ליברפול באנפילד, משחק חסר חשיבות לחלוטין אחרי התבוסה הקשה במשחק הראשון. “כמה סמלי שאיקר ייפרד כשהוא שומר על שער נקי ורושם הצלה גדולה”, נכתב ב-AS וברשתות החברתיות ‘קפצו’ על התמונה שלו מחובק עם יורגן קלופ בסיום המשחק וכתבו ‘ריספקט’. “שער נקי, אנפילד, אווירה מעולה. זו אחלה סיומת, אבל נראה בסיום העונה”, אמר איקר בראיון לאחר המשחק כשברור שהוא לא ימשיך בפורטו. השוער סימן אתגרים לעתיד הקרוב - הוא רוצה לזכות באליפות עם פורטו - ‘מגיע למועדון הזה’. הוא פירגן גם לאקסית ריאל מדריד - “מברך את ריאל מדריד על ההעפלה, אני מקווה שיגיעו רחוק כמה שאפשר, עד הגמר בקייב ויזכו בגביע”.
איקר קשם 167 משחקים בליגת האלופות(150 במדי ריאל מדריד) ו-171 בסה"כ במפעלים האירופאיים, יותר מכל אחד אחר. הוא זכה בצ’מפיונס 3 פעמים עם ריאל מדריד - ב-2000 כשהיה בן 19 וחצי, ב-2002 כשעלה במקומו של סזאר מהספסל, רשם הצלות יוצאות דופן כולל ההיא עם הרגל ומירר שוב בבכי, וגם בדסימה - שוב דמעות. “אם אני מסתכל לאחור אני יכול להיות גאה במה שהשגתי. אני רוצה להודות לאוהדים. זה היה כבוד וכיף גדול להיות חלק משמעותי מליגת האלופות שנה אחרי שנה”.
אני מעדיף לעצור כאן כי אני עוד אזיל דמעה. חשבתי על זה אתמול והיה לי עצוב. לך תשחק בארה"ב או משהו, אל תפרוש יא איקר.
“אם אנשים מבזבזים את הזמן עליי(ה-‘ממים’ ברשתות החברתיות) - זה משום שאני חשוב”. גונזלו היגואין חיכה הרבה זמן לקצת נחת אחרי שהוא מנצח משחק גדול. אמש, עם שער השיוויון הקריטי אחרי בישול של קדירה, השער השלישי שלו בשלב שמינית הגמר העונה, ובעיקר בישול נפלא לדיבאלה - הוא חתום יותר מכל על ההעפלה של יובה לרבע הגמר. ביובה יש לו 10 שערים בצ’מפיונס ב-20 הופעות. לאחר מכן הוא התראיין לתקשורת.
העונה. “אנחנו עדיין במאבק בשלוש חזיתות, רוצים את כל התארים. אנחנו חייבים להמשיך בדרך הזו אבל יש לנו מה לשפר. לפעמים אין זמן ליהנות מהדרך”. על המשחק עצמו אמר - “להעפיל לרבע הגמר אחרי קאמבק במגרש כזה כמו וומבלי נגד יריבה חזקה שמגיעות לה מחמאות - זה בהחלט נהדר, אני גאה להיות חלק מהקבוצה הזו”.
הנבחרת. “אני שמח לחזור לנבחרת הלאומית, תמיד עבדתי קשה ובשקט. אני ממשיך באותה הדרך. אני לא הכי טוב אבל גם לא הכי גרוע. אני כבר 12 שנה משחק ברמה הגבוהה ביותר באירופה ואני מאושר”.
הביקורות. “יש הרבה דברים חשובים יותר בחיים מאשר ‘הממים’. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מייחס חשיבות רבה לכך. אם אנשים מבזבזים את הזמן שלהם עליי זה אומר שאני חשוב. אני כן לומד ומקבל ביקורת בונה אבל לא במטרה הרסנית. אני מקשיב למי שאני צריך להקשיב. אני מקבל פרגון גם מהקהל וגם מחבריי לקבוצה וזה חשוב. החלום שלי היה לשחק כדורגל. הגשמתי הרבה דברים. אם מישהו חושב שאתה גרוע אז שום דבר לא קרה. הביקורות ההרסניות נכנסות לי מאוזן אחת ויוצאות מהצד השני מהר מאוד”.
אני מאוד-מאוד שמח בשבילו. פי אלף על בנזמה, מאז ומעולם וכך זה יישאר. הבישול שלו היה פשוט גאוני. קשה מאוד להעלים סטיגמות בכדורגל וחבל.
לא תאמינו אבל מרטין אודגור הבקיע שער! ואפילו יפה!
לייק 1
מי הדובר - מוריניו או טראמפ?
2 לייקים
בפורום בגלגולו הקודם - לאיקר קסיאס היה ת’רד איכותי משלו, אבל בהתחשב בנסיבות…
האגדה איקר קסיאס, שוער העבר של ריאל מדריד, שרשם מבמדי הקבוצה 725 משחקים, שני רק לראול - מגיע לאלף משחקים רשמיים בקריירה קצת לפני גיל 37(21 במאי), נתון בלתי-נתפס. 1000 משחקים, במספר ולא במילה זה נראה אפילו יותר מטורף. איקר הוא השחקן הספרדי השני עם ציון הדרך הנפלא הזה כשלפניו עשה זאת רק המלך ראול. קסיאס שחזר לשער של פורטו לאחרונה למרות שיעזוב בסיום העונה, מקווה לשחק הערב נגד בלנשש ולסגור סופית את העניין, אין ספק שאנחנו נעקוב.
את הקריירה הענפה של קסיאס אתם מכירים בעל-פה. דמעות בגמר ה-‘לה-אוקטובה’ נגד ולנסיה כשהיה בסה"כ בן 19 ושמר על שער נקי| דמעות נגד באייר לברקוזן ב-2002 כשנכנס במקומו של סזאר וסיפק סדרת הצלות מדהימה ב-‘לה-נובנה’| הדמעות בדסימה, גביע אירופה העשירי שלנו ב-2014, עוד לפני שריקת הסיום| וגם נגד סראגוסה ב-2006/07 ובמשחק האליפות נגד מאיורקה. לא נחזור על הקריירה שלו, אבל למקרה שאתם מפספסים את המספרים - איקר השאיר מאחור את זוביזארטה השוער(968) וצ’אבי הרננדס(956) והוא יקווה להשאיר מאחור גם את ראוןל ששיחק 1033 משחקים - ריאל מדריד (741), שאלקה (98), אל סאד (60), ניו יורק קוסמוס (32) ונבחרת ספרד(102).
קסיאס העונה ספג רק 0.58 שערים בממוצע למשחק, הרקורד השלישי הטוב באירופה מאחורי אובלאק, איך לא(0.49) וטר-שטגן(0.56), וכל זה בגיל 36. חלוקת המשחקים שלו היא כזאת: 725 במדי ריאל מדריד, 167 במדי נבחרת ספרד[שיאן ההופעות של הנבחרת בינתיים, עד שראמוס יעבור אותו] ו-107 במדי פורטו. יש לו 653 נצ’, 174 תוצאות תיקו ו-172 הפסדים. הוא ספג בסה"כ 920 שערים כשהמספרים מתאזנים בעיקר בזכות הרקורד הנפלא שלו במדי נבחרת ספרד. בגרף המלא תוכלו למצוא את החלוקה למסגרות.
ובכל-זאת, בכתבה במארקה הזכירו כמה מהרגעים הגדולים. כשזומן בגיל 13 להיות השוער השלישי במשחק נגד רוזנבורג בליגת האלופות והוצא באמצע ההפסקה מהביה"ס - “תתארגן - טסים”, אמרו לו. הופעת הבכורה שלו הייתה ב-12 בספטמבר 1999 נגד אתלטיק בילבאו בסאן-ממס. הדיפות גדולות הוא סיפק על בסיס שבועי, כל ערב, ואחת מהן הייתה בלתי-נשכח במיוחד - נגד פרוטי וסביליה בפיחואן - “זה היה מעשה של אמונה”, אמר אז, וכמובן מול אריאן רובן עם העקב הימני, בגמר גביע העולם ב-2010. חורחה ואלדאנו אמר עליו - “להגיע לאלף משחקים זה להוכיח שאתה אגדה”. איקר קסיאס - אגדה בת אלף, איקר הוא אל-מותי.
3 לייקים
דון קאפלו אומר שלום. זהו-זה, פאביו קאפלו מאס בהרפתקאה הלא-מוצלחת בסין והודיע על פרישה מאימון. “השגתי בקריירה כל מה שרציתי”, אמר הדון בן ה-71, שיש היגידו שמייד אחרי שגורש מריאל מדריד - אמר שלום ‘לא רשמית’, כשנכשל באנגליה ורוסיה. עולם הכדורגל יזכור את דון קאפלו כזה שזכה בגביע עם האזניים הגדולות עם גראנדה מילאן אחרי 4:0 מוחץ על בארסה בגמר ב-1993/94 וכשזה שעשה חייל בליגה האיטלקית - 4 אליפויות במילאן, 2 ביובנטוס, אחת היסטורית ברומא ב-2000/01. אבל אנחנו נזכור אותו בצורה אחרת.
אנחנו נזכור אותו כאחד המאמנים החשובים בהיסטוריה של ריאל מדריד. הוא אימן בסה"כ שנתיים והנוסחה ברורה: פאביו קאפלו מגיע - ויש אליפות. הוא רשם אליפות מרשימה ב-1996/97 בלי אף הפסד בברנבאו, מול בארסה של רונאלדו, כשהוא מקדם את ראול, מצרף את רדונדו ועוד ובעיקר בונה את הבסיס ל-‘לה-ספטימה’ - הקבוצה שתחזיר הביתה את הגביע עם האזניים הגדולות. כעבור עשור, אחרי פרשת השחיתות באיטליה, קאפלו שוב ינחת במדריד, יעשה סדר בשאריות הגלאקטיקוס ויביא את אליפות מס’ 30 - אחת האליפויות המרגשות ביותר: אליפות הרמונטדות.
ועל האליפות הזו אפשר לכתוב ספר, מעבר לכך שחווינו אותה מקרוב. הכדורגל המגעיל בתחילת העונה, הכישלון עם אמרסון, האצבע המשולשת לקהל אחרי ההפסד ללבאנטה, התבוסה הביתית לרקראטיבו הואלבה, הדיבורים הבלתי-פוסקים על החלפתו, הייבוש של רוביניו, הבעיטה בתחת של בקהאם ליציע…ובסוף, נו, אתם יודעים. ריאל מדריד שכל מכה אפשרית נחתה עליה באותה עונה, שהודחה מליגת האלופות בצורה אכזרית וספגה שיוויון כואב ממסי בקלאסיקו - הצליחה להתעשת ולזכות באליפות. עם רוד הכל-יכול, עם איקר, עם ראמוס, עם היגואין, עם בקהאם המתקאמבק, עם קנבארו שהשתפר, עם ראול. ה-4:3 מול אספניול בברנבאו תוצרת פיפיטה, מתנת הפרידה של רוברטו קרלוס, ה-2:2 והמאניה דיפרסיה בסראגוסה והצרחות של נדב יעקובי, ‘ועכשיו, אספניול משווה ל-2:2…’ וגם משחק האליפות בו רייס החייזר כבש צמד. עונה שהרגישה כמו עשר שנים.
2 לייקים