דיון המושאלים ואקס המדרידיסטאס ::

אני חושב שאין הרבה מגינים ברמה גבוהה, ושכבר היום לאשרף יש מקום בהרכב של לא מעט קבוצות גדולות - בימין ובשמאל. היכולת לשחק בשני האגפים תבטיח לו קריירה יפה בריאל מדריד. לרוע המזל שלו ושל אודריוסולה בריאל מדריד יש שני מגינים מטורפים. לא יודע מה יהיה עוד שלוש שנים. ברמה של מרסלו הוא בטוח לא יהיה אבל גם אף אחד אחר לא. הרגל הנגדית לא מדאיגה אותי דווקא, אשרף שולט טוב גם בשמאל ובאופן כללי שולט ברגליים יותר מארבלואה…

לגבי אודריוסולה, אני חושב שלופטגי מנסה לגונן עליו ולהוריד ממנו לחץ בימים טרופים אלה. לא נראה שזה מקצועי כי מדובר ברכש שלו פחות או יותר, אודריוסולה לא היה רע כששיחק והוא עצמו גם דיי מעריץ את לופטגי (אמר שהוא גורם מפתח ברצון שלו לעבור למדריד). יש לו רקורד של טיפול טוב בצעירים, זה בגדול הרקורד היחיד שלו. לפחות בפן הזה אני סומך עליו.

[quote=“KB9, post:129, topic:34, full:true”]
לרוע המזל שלו ושל אודריוסולה בריאל מדריד יש שני מגינים מטורפים[/quote]
הנטייה של קרבחאל להיפצע דווקא משאירה הרבה דקות משחק לאחד מהם.

דקות משחק רבות יש גם לואסקז והיו גם לדנילו, עדיין יש הבדל בין להיות שחקן מוביל לגיבוי. לא חושב ששחקן כמו אשרף ירצה להשאר גיבוי במשך זמן רב. זה לא כיף לראות את חגיגת הצ’מפיונס מהספסל ולקוות לפציעה של חבר שלך כדי לשחק בקלאסיקו.

נאצ’ו התלבט קשות בזמנו אם להשאר או לעזוב, למרות שהדקות שלו בעמדת מובטחות בגלל הורסטיליות, וגם ההחלטה שלו להשאר דיי חריגה.

image.jpg926×960 202 KB

איקר קסיאס עדיין הודף. לשוער של פורטו יש מניות גדולות בניצחונה 3:1 על לוקומוטיב מוסקבה אמש. לזכות הרוסים נשרק פנדל במצב של תיקו מאופס בדקה העשירית ואיקר הדף נהדר את הבעיטה של מנואל פרננדס. זה היה הפנדל הראשון שאיקר הודף בליגת האלופות מזה 11 שנים, אז עשה זאת בשלב הבתים במשחק בו ריאל ניצחה 3:1 את לאציו. זה הפנדל ה-19 שהוא הודף בקריירה: 15 כשוער ריאל מדריד, 2 במדי ספרד(אחד במונדיאל 2010) ו-2 במדי פורטו. הקבוצה במקום הראשון בשלב הבתים עם 7 נק’ משלושת מחזורי הפתיחה ובעמדה טובה להעפיל לנוק-אאוט.

וגם - לכו תראו את הגולאסו של די-מאריה במסובבת נהדרת, קבע 2:2 דרמטי והציל את פאריס במשחק הבית נגד נאפולי. הוא עדיין בכושר…

בעוד ויניסיוס מלהיב אותנו צריך לשים לב גם ליכולת של רודריגו בסאנטוס. הם עלו למועדון אותו סכום אבל ויניסיוס הרשים יותר בברזיל מאשר רודריגו שלא כבש מאז אוגוסט. במשחק האחרון הוא הוחלף כבר במחצית ונקווה שהמאמן שלו בסאנטוס לא מאבד סבלנות איתו. לרודריגו יש דריבל טוב והוא משחק לעומק, מה שחסר לו בעיקר זה פיזיות. לויניסיוס היה יותר קל להתמודד בזכות המהירות המסחררת שלו והוא גם בנוי טוב יותר.

רודריגו כרגע מתקשה וזה הגיוני לגמרי בהתחשב בכך שהוא יחגוג 18 רק בעוד חודשיים. אז בעוד ויניסיוס הגיע יותר מוכן, נראה שעם רודריגו נצטרך להיות יותר סבלניים.

איקר בשמינית הגמר. שבועיים אחרי התמונה היפה של איקר הודף פנדל במדי פורטו, עוד תמונה מרגשת: איקר חוגג העפלה לשלב 1/8 הגמר על רקע הגשם הבלתי-פוסק. פורטו ניצחה 3:1 את לוקומוטיב מוסקבה והבטיחה את מקומה בשמינית הגמר. בסה"כ העונה הוא שמר על שער נקי בשישה משחקים בכל המסגרות. בשנה שעברה פורטו ואיקר הגיעו לאותו השלב וחטפו חמישייה מליברפול דווקא בביתה. איקר אמר לאחר הגומלין באנפילד, בו שמר על שער נקי(0:0) - “אם אני צריך לסיים את דרכי בליגת האלופות, אז שזה יהיה כאן, באנפילד”. והנה, הפעם פורטו עם קצת מזל אולי בהגרלה תוכל להיות ברבע הגמר. בכל-מקרה, האגדה של איקר קסיאס בליגת האלופות ממשיכה…

כמה מילים על שני אקסים שלנו, כוכבי מחזור האלופות:

1. כריסטיאנו רונאלדו - הוא אמנם כבש בוולה בדרבי בשנה שעברה אבל לרוב זה לא הצליח לו. בדרך-כלל הוא בועט לשמיים או מפספס. אתמול זה היה גול מושלם פשוט וראו את החגיגות שלו בהן הוא יוצא מגדרו. ככה צריך לעשות את הסיפתח בצ’מפיונס במדי הקבוצה החדשה והוא גם בישל מצב מצוין לסמי קדירה שבעט לקורה. מה שהקבוצה שלו עשתה אחר-כך, בטיפשות - זה כבר עניין אחר.

2. ז’וזה מוריניו - אני חושב שהנסיגה המקצועית שלו היא דיון בפני עצמו, זה לא ממש ברור מה קורה אבל ברור שהוא רחוק מלהיות אותו מאמן. אני שם בצד את העניין המקצועי. העליהום עליו מוגזם ומטופש. כדורגל זה אמוציות. אין ספק שהוא בנה תדמית כזו בעשר אצבעות, אבל זה שהוא חגג בהפגנתיות באולד-טראפורד ב-2004 כמאמן צעיר בדרך לתהילה, כשעשה הישג ענק - ואפשר להבין אותו, או התלהב מההעפלה לגמר הצ’מפיונס בקאמפ-נואו - זה לא רלוונטי לאתמול. אף מאמן לא היה חוטף כמוהו. כדורגל זה שואו, זה ביזנס. הוא טוען שקיללו את המשפחה שלו. או.קיי, זה נטול קלאסה, אבל זה נמשך בדיוק כמה רגעים וקצת הומור וחן בכדורגל זה לא מזיק אף-פעם.

למרות שאהבתי אותו בתקופתו אצלנו, מוריניו מזמן כבר לא מעניין אותי. אבל אם כבר העניין הוזכר אז אגיד שהוא איבד את זה לגמרי. מקצועית.
וזה גורם לו להגיב בצורה ילדותית כזו, כמו גם ההתגרויות שלו כלפי אוהדי צ’לסי לפני כמה שבועות. או מסיבת עיתונאים העיתונאים ההזויה שפוצץ לאחר ההשפלה הביתית מול ספרס, כשדרש לכבוד בגלל שלושת תארי הפרמיירליג בהם זכה(מה זה פאקינג קשור?).
זה לא אותו מאמן.

אני די מסכים שהוא איבד את זה מקצועית, אבל הפרובוקציות הללו תמיד היו חלק מהרפרטואר. אצבעות לטיטו\התגרויות בקהל ומה לא, זה מלווה אותו מאז פורטו.

פעם להתנהגות הזו היה חן במובן מסוים, היום זה סתם פריקת עצבים ולחץ של אדם שאיבד את הדרך, ואין לו שום דבר מעבר להתענג על הצלחות מהעבר הרחוק של שבע,שמונה ותשע שנים…
אגב בנושא אחר, מזכירים פה את הרמוסו, אני רוצה להוסיף אקס נוסף שנכנס לסגל של אנריקה. דייגו יורנטה. צעיר,ורסטילי וזכור לי כשחקן לא רע בכלל, סוג של נאצ’ו נוסף. יש לנו אופצית החזרה עליו?

יש להזכיר שמוריניו סיים במקום השני בליגה מאוד תחרותית עונה שעברה עם כמות נקודות שבעונות מסויימות היו מספיקות להתמודד על האליפות ואף לקחת אותה, הסיטי פשוט נתנה עונה היסטורית ואולי חד פעמית מה שגימד את מה שמוריניו עשה עם היונייטד.

לא בא להגן על המעשים של מוריניו רק לשים דברים בפרופוציות, הוא קיבל מנצ’סטר יונייטד מפורקת וחסרת עמוד שידרה.

מאורע נדיר קרה אתמול - אודגור נרשם בסטטיסטיקה של משחק כדורגל:

[​IMG]1200×675

איקר קסיאס היה רוצה להיות בסגל נבחרת ספרד גם בתור שוער שלישי. וזה כבר לא יקרה. מאז סיום יורו 2016 הוא מחוץ לעניינים. ובכל-זאת ב-AS מפרגנים לו וכותבים על השיפור בתקופתו בפורטו לצד המספרים היפים. הוא כן מרגיש סוג של ‘חיים חדשים’ בפורטו. במחזור הליגה האחרון פורטו השיגה 1:0 קטן-גדול במשחק הצמרת על בראגה והעפילה לראשות הטבלה. זו הייתה הפעם השביעית בעשרה משחקים שהוא שומר על שער נקי בליגה וגם רשם ציון דרך יפה עם 50 משחקי ליגה בפורטוגל בלי ספיגה(מתוך 95). בריאל מדריד היו לו 177 משחקים בלי ספיגה בליגה מתוך 524(פעם בשלושה משחקים). בכתבה השוו את המספרים לדה-חאה(שמר על שער נקי פעם אחת בלבד בליגה) וקאפה(שמר על שער נקי 6 פעמים וספג 8 שערים סה"כ) וכן לפאו לופס.

כמובן שלא צריך להסתנוור אבל בסה"כ כיף לראות ולהתעדכן שאיקר בכושר טוב בסוף הקריירה. עונת הבכורה שלו בפורטו הייתה מזעזעת והאמת שחשבתי שלא ימשיך ועובדה שהאריכו לו חוזה בקיץ.

מפריע לי ששופטים שוערים לפי משחקים ללא ספיגה או כמות ספיגות.
דה חאה למשל השוער הספרדי הטוב ביותר (ובפער לטעמי) אך יש לפניו הגנה גרועה, כשלפניהם קישור שלא קיים.

מצד שני זה קצת כמו להגיד שרונאלדו יותר טוב ממסי כי ריאל לקחו אלופות וברסה לא… במקרה כזה משום מה אנשים לא רואים שזו דרך ביקורת לא הוגנת

שלושער נאה של בורחה מיוראל ב4-1 של ספרד הצעירה מול דנמרק. אחלה פינישינג וגול שלישי במתפרצת גדולה שהתחילה בהשתחררות שלו בחצי של ספרד והסתיימה בצ’יפ.

בלבאנטה הוא בקושי משחק לצערנו, יש להם את מוראלס המהיר שתפר אותנו וגם את בואטנג ורוג’ר מרטי. יש לו אולי קייס לקיפוח מצד מאמנים כי כשהוא משחק הוא נותן תפוקה, מצד שני אם בקבוצות כמו וולפסבורג ולבאנטה הוא מתייבש - כנראה שיש בעיה. לרמת ריאל מדריד הוא בכל מקרה לא שייך בעיניי.

אתמול פתחו במרכז ההגנה של הנבחרת שניים משלנו: הרמוסו מאספניול ודייגו יורנטה מסוסיאדד. על שניהם יש לנו סעיף רכישה מוזל. אם רוצים בלם נוסף לרוטציה במקום ואייחו לא צריך להשקיע בחיפושים…

על הרמוסו זה אכן הדיבור. בפנטזי הוא השחקן השני אחרי מסי מבחינת צבירת נקודות בליגה, וזה לא מה בכך. הוא מנהיג ביחד עם דויד לופס את הגנת אספניול שלא הפסידה נקודות בבית העונה.

יורנטה חזר מפציעה בת חודשיים הישר לנבחרת ספרד, לואיס אנריקה תופס ממנו מאוד, והאמת שמדובר בבלם מעולה שבעונה שעברה עבר עונה נהדרת. מצד שני, בריאל יצטרכו לשחרר את מרקוס, כי שני יורנטה בקבוצה אחת זה כבר יותר מדי.

אני אומר להיפך - צריך להביא גם את פרננדו!

באותו נושא מארקה מספרים שחצי ליגה בעקבות מרכוס המיובש, שעשוי לעזוב בינואר עם הצטרפותו של אקסקיאל פלאסיוס:

מזכיר את הפלופ יירמאנדי, למרות שיורנטה קיבל פחות זמן(משמעותית) לשחק. שחקנים מצויינים שיכולים להוביל בליגה פשוט לא ללבל של ריאל מדריד.

קסיאס:“אם הייתי נשאר עוד - הייתי מסיים בטעם רע יותר בריאל מדריד”.

שוער העבר האגדי שעדיין עושה חייל בפורטו ואנחנו ממשיכים לעדכן עליו ב-‘דיון האקסים’, התראיין לתוכנית של חורחה ואלדאנו וכרגיל אמר את כל אשר על ליבו, כשהוא מאזן בין הכעס כלפי מוריניו לבין אהבתו של ריאל מדריד ועונה ללא ספק - הוא רוצה לחזור הביתה לריאל מדריד. הראיון המרתק לפניכם::

15428383541300.jpg990×557 86.3 KB

הבכורה שלו בריאל מדריד. “חלקתי את החדר עם הקפטן פרננדו היירו והוא השאיר אותי לבד בחדר. אולי הוא רצה לתת לי את השקט שלי ואולי היה טוב יותר אם היה תומך בי ומדבר איתי. אבל בכורה בסאן-ממס שהוא מגרש עוין, בגיל כה צעיר - זה אתגר גדול”.

הבכי אחרי הזכייה ב-‘לה-נובנה’, גביע האלופוןת התשיעי. "זו הייתה עונה קשה עבורי, כזו שהסתיימה ברגע ענק שהיה נקודת מפנה. “פתחתי בהרכב בתחילת העונה ובשלושת החודשים האחרונים, בעיקר בליגת האלופות - המאמן דל-בוסקה חבר סזאר. הייתי בן 20, חייב לשחק, והתחלתי אפילו לשקול עזיבה אפשרית בתוך-תוכי. רציתי להמשיך בהתקדמות שלי. ופתאום עליתי מהספסל והיה לי חלק בזכייה בלךיגת האלופות. הדמעות לא הפסיקו, זו הייתה הדרך שלי גם להתפוצץ וגם להירגע. המלך חיבק אותי וזה עדיין לא עזר, הייתי זועם ומאושר”.

הגלאקטיקוס. “פלורנטינו פרס העלה את ריאל מדריד הכי גבוה שיש, אבל לכל דבר טוב יש סוף. היינו צריכים לרכוש שחקנים גדולים עוד קודם לדעתי, למרות אלה שהיו לנו. במשך שלוש שנים זכינו רק בסופר-קופה הספרדי וזה לא מספיק טוב. זה היה כישלון גדול אם נאמר את האמת ואפילו פרס הנשיא נאלץ לעזוב”.

ההחלטה לעזוב. “זה היה לא קל לעזוב את ריאל מדריד שהייתה כל חיי אך אם הייתי נשאר שם זמן נוסף אז הפרידה שלי הייתה גרועה יותר ולא יכולתי להרשות את זה לעצמי”.

העונה של פלגריני. “זו הייתה עונה קשה ומתסכלת. הודחנו מהגביע בצורה מביכה ע"י אלקורקון וזה השפיע עלינו. לא הצלחנו לעבור את ליון בברנבאו למרות שהיינו מוכרחים לעשות זאת ובליגה היינו צמודים לברצלונה אך הפסדנו במפגשים הישירים. הייתה תחושת פספוס”.

מוריניו. “הוא הגיע כמאמן גדול כדי להתחרות בברצלונה ועשינו את זה אך היה מתח קשה ובלתי-אפשרי, דברים שלא אהבתי גם כמדרידיסטה, נמתחנו עד הגבול. השנה השלישית הייתה לא טובה ולמרות זכייה מעולה בסופר-קופה, לא הצלחנו להיאבק על האליפות. באופן אישי היה לי קשה מאוד. מה שקרה לא מכבד אותי ולא אותו. זה לא היה טוב לא בשבילי, לא בשבילו ולא בשביל ריאל מדריד”. אני חושב שאם הייתי נקלע שוב למצב עם מוריניו, הייתי מתמודד איתו ואפילו מתנהג בתוקפנות אבל באותו הרגע בחרתי להיות שקט, חשבתי שזו הדרך בה אני מכבד את ריאל מדריד. כבר עבר הרבה זמן ועדיין מדברים על מערכת היחסים שלנו, מוטב להניח לזה ולשחרר". קסיאס מוסיף שהקלאסיקו הזכירו מלחמה פוליטית וזה גלש מעבר לטעם הטוב. “אני מדרידיסטה ותמיד רוצה לנצח ובטח שאת ברצלונה, אבל יש גבול”.

הידידות עם צ’אבי. “הכרנו עוד מהנבחרות הצעירות, הקריירה שלנו הלכה יד ביד. לצ’אבי הייתה דרך מיוחד לנהל משחק - הקצב, הטיפול בכדור, הוא כבר בגיל 17 היה שחקן גדול לדעתי”.

נבחרת ספרד. “המשחק נגד איטליה ביורו 2008 כהצלחנו לעבור בפנדלים - סימן את הדרך של כל מה שבא אחרי. הגענו ליורו עם רעיון ברור וקבוצה חזקה, כל הסגל שלנו עבר עונה טובה אבל לא ידענו מה יקרה. במונדיאל 2010 לעומת זאת כאשר עזבנו את ספרד והגענו לשם היה ברור לנו שנהיה אלופים, היריבים התחילו לפחד מאיתנו. זה היה רגע השיא בקריירה שלי. יורו 2012 היה קשה יותר כי כולם ידעו איך ספרד משחקת וציפו לנו”.

“צריך להיות כנה, ראמוס הוא קפטן גדול וראוי אבל גיל 37 זה לא הסוף ואני מצפה לחזור לשחק שוב במדי נבחרת ספרד”[רומז שראמוס יצטרך להחזיר לו את סרט הקפטן].

על הנשיקה עם שרה קרבונרו - “זה היה רגע אמוציונלי שאני גם שמח עליו אבל בדיעבד זה גרם לנו הרבה סבל. עבור שרה ככתבת, עבורי, עבור הסביבה”.

סוף הקריירה. “כל שישה חודשים אני משנה את ההחלטה שלי. כרגע אני משחק ונהנה ואני לא יודע מתי יגיע המשחק האחרון, אני מתענג על כל משחק כאילו זה הסוף”.

חזרה לריאל מדריד. “אני לא רוצה להיות נשיא ריאל מדריד. מעבר לכך שפלורנטינו איתן במעמדו וזה קשה מאוד לרוץ לנשיאות. אני כן רוצה לחזור לריאל מדריד, לא שכחתי איפה גדלתי ונתתי לה הכל”.

הרשתות החברתיות. “החיים של השחקנים הפכו לפחות פרטיים. אני משתמש הרבה. צריך לדעת את הגבול, וגם ללמוד לצחוק על החיים ולקחת הכל בהומור”.