מודה שזה לפי הייליטס ביוטיוב , אז כמובן הכל בעירבון מוגבל, אבל נראה שחסר לו מרכיב משמעותי מאוד של זריזות. גם אם הוא עובר שחקן זה לא סוף הסיפור. וזה הניגוד הכי גדול שלו מול מסי של תחילת הקריירה (או אם זו מטרה גבוהה מידי, אז גם מול ויניסיוס)
מה כן, ניסה כמה מסירות מאוד שאפתניות ומאוד אהבתי את זה גם אם הרוב הגדול לא הצליחו. עם שחקנים טובים יותר וקצת ניסיון הם גם יצליחו. הוא קטנציק אבל לא רזה כמו ויניסיוס ואי אפשר להעיף אותו עם כתף פשוטה.
כן ברור לי גם אחרי כולה צפייה ביוטיוב, שבעולם בו שילמנו 40 על ויניסיוס, גם אם זה היה מחיר לא שפוי - זו מציאה בלתי נורמלית להביא שחקן כזה בחינם.
ההשוואות למסי ובכלל לשחקנים גדולים הרסו לשחקנים את הקריירה. לא יהיה עוד מסי. יהיו שחקנים שיזכירו אותו בהיבטים מסוימים של המשחק, אבל את החבילה השלמה אף אחד לא יביא. לא במכלול ולא באיכות.
אני חושב שברגע שנקודת המבט משתנה אפשר להעריך שחקנים מסוימים בצורה נכונה יותר. או למשל, אם משווים אותו לדוד סילבה. אתה חושב על הדברים בצורה אחרת.
קובו מגיל צעיר נחשב לכישרון עצום. קשה לפספס את זה. הטעיות הגוף, הכדרור הצמוד, וראיית המשחק הן תכונות בולטות מאוד אצלו.
כמובן שהכל בוסרי מאוד כרגע (רק לפני כמה ימים הוא חגג 18) ועל כל פעולה טובה יהיו כמה פחות טובות. מאפיין בולט של שחקנים בגילאים הללו, גם הגדולים ביותר.
בקיצור, יהיה מעניין מאוד לראות אותו בשנה, שנתיים הקרובות. לאיזה כיוון זה הולך.
אני חושב שהוא מסקרן אותנו בעיקר משום שמדובר בשחקן מסוג שפחות היה לנו כאן.
ממש פספוס.
יכלנו להיות איתו ועם כריסטיאנו בשיאם בכנפיים.
אגף ימין היה לא מספיק פרודוקטיבי עד ההגעה של בייל ב2014. כמובן שזה לא נמשך הרבה זמן והבעיה הזו עדיין קיימת אצלנו.
סתם בדיקה קטנה כי סקרן אותי (בעיקר הדיבור פה על ה"דשא של השכן")
גילוי נאות- הנתונים שלי מגיעים מבדיקה מאוד רדודה בwhoscored .
רובן שיחק בבאיירן 275 משחקים במשך עשר עונות (לא כולל גביע), אם ניתן לבאריין בממוצע 40 משחקים בעונה זה יוצא מעט יותר מ68 אחוז מכמות המשחקים שבהם הבקיע 127 שערים שהם 0.3 שערים למשחק.
בייל שיחק 173 משחקים במשך 6 עונות בריאל (לא כולל גביע), לפי אותו חישוב של מס משחקים זה יוצא 72 אחוז מכמות המשחקים שבהם הבקיע 146 שערים שהם 0.6 שערים למשחק.
הוספה*- בבישולים רובן עם 66 שהם 0.16 למשחק, בייל עם 51 שהם 0.21 למשחק.
אריאן רובן התגבר על אינסוף פציעות, גם בגילו קשה לעצור אותו. כולם ידעו שהוא יחתוך מימין לאמצע ובכל זאת זה תמיד עבד. מגדולי הקשרים איי פעם. זכיתי לראות אותו משחק שנתיים בריאל מדריד (שער במשחק האליפות, גול בקלאסיקו, משחקים ענקיים מול ולנסיה בסופרקופה. התבאסתי כשעזב ב-2009). אוהדי באיירן זכו ליהנות ממנו עשור וכמה אני שמח שהוא זה שכבש את השער בגמר מול דורטמונד והסיר את תווית הלוזר. כמה אהבתי לשחק איתו בפלייסטיישן. אני עצוב!!! (היה חייב לעזוב אחרי כונה בה הוא משחק קצת יותר, עונה באיינדהובן ועוד אליפות או אפילו ארה"ב). להתראות ותודה על הכל,
לא פספוס ולא בטיח. כבר אצלו לא הבנתי למה עניין הפציעות לא נחשב מספיק בכדורגל, אצל בייל השתכנעתי בצדקתי וזה גם הדבר שהכי מרתיע אותי בניימאר. טוב, אחד מבין רבים.
רובן כשרון על אך טוב שעזב בזמנו, אי אפשר לסמוך על שחקנים כאלה פציעים כמובילים.
ההערכה המופגנת פה לרובן היא תסמונת “הדשא של השכן” הטהורה. לא חולק לרגע על התרומה שלו לבאיירן לאורך השנים, אך עם הפציעות ועם העובדה שבמדריד היה משמש כינור שני או שלישי, אין אני בטוח שהיה נותן יותר מבייל.
לעומת זאת, גם אני מחבב את ההולנדי ואין לי ספק שאם היה נפצע פחות ומדייק מול איקר במאניטיים, היה נזכר כאחד הגדולים אי פעם .
ב-15 שנה שאני רואה כדורגל, רובן הוא השחקן הכי אנדרייטד שראיתי. אני מאוד מאוד תופס ממנו, ותמיד היה נחשב אצלי בין הטובים בעולם.
מסכים עם מי שאמר פה שהייתה טעות למכור אותו. ב4-5 השנים הראשונות של רונאלדו פה היה חסר שחקן טוב באמת בצד ימין (עד שהגיע בייל ב-100 מיליון ומילא את החסר בצורה חלקית).
הדשא של השכן בהחלט ירוק יותר.
אף אחד ממי ששיחק כאן מאז שעזב (חוץ מרונאלדו כמובן) לא מסוגל לספק את מה שההולנדי מספק. גם לא בייל בריא ובכושר טוב.
וסטטיסטיקות שונות הן קצת בעייתיות. בשנים שבייל כאן ריאל מדריד הפכה לחזקה הרבה יותר מתקופת רובן. כובשת יותר ודומיננטית יותר.
גם רובן היה משפר את הסטטיסטיקה שלו.
לא מסכים שבייל בכושר טוב נופל מרובן. עם זאת רובן ידע לחזור טוב מפציעות ותמיד לחזור לכושר עד לפציעה הבאה. בייל לעומתו הסריח את הדשא ולקח את הזמן עד שחזר לכושר טוב, אם בכלל. הרבה פעמים הוא בכלל לא חזר לכושר אחרי פציעה. וגם יש את האופי המעט שחצני של בייל שפגע גם הוא בקריירה שלו.
בעולם בו לא היו את ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, אריאן רובן היה נחשב לחצי אלוהים. אני מבין את הדחף למכור אותו בקיץ 2009 כי בכל זאת השקענו רבע מיליארד יורו, אבל היה יכול להיות לנו את משחק האגפים הטוב בהיסטוריה. בדקתי ומאז עונת הדסימה בא בייל הצטרף, כמובן שהוא שיחק יותר מרובן אבל יש כאן גם את עניין הגיל, ועדיין, בכל יום נתון: אריאן רובן > גארת’ בייל.
על רובן תמיד הסתכלו בבאיירן במשקפיים של כריסטיאנו רונאלדו, כל הביקורת הייתה עליו בעוד בייל קיבל הנחות. בגמר ב-2010 הוא נתקל בחומה של אינטר עם אחת ההגנות החזקות ביותר, ובלי ריברי, אבל מי הביא אותה לגמר? בכל שלב נוק אאוט הוא בנה שער מכלום, לא הייתה לו הבלחה של רגע. אמנם בייל יותר מגוון ומשחק ראש שלו קטלני ורגל ימין גם כן, אבל לרובן יש את הבלטה שלו, הפינה שלו, ואיך הוא כבש בקלאסיקו או במשחק האליפות נגד אוססונה? כן, בנגיחה. רובן היה חוזר לחדר הלבשה עם פרצוף תחת אם לא היה כובש ולפעמים גם אם היה מבקיע זה לא היה מספיק לו, הוא היה מתוסכל, רצה לנצח כל הזמן, קצת דומה לרונאלדו בקטע הזה. כשהיה כשיר הוא תמיד היה איום מטורף והשחקן שכל הפורום פה רעד ממנו כשפגשנו את באיירן: 2012 ו-2014 אבל גם לקראת הסוף - 2017 ו-2018. לא היו לו ימים רעים זה לא היה יום עסל יום בסל כמו בייל. כן ההחמצה מול קסיאס בגמר 2010 תלך איתו לקבר אבל כל משחק הוא הגיע למצבים.
לא מסכים שבייל מגוון מרובן. בייל אולי בועט טוב יותר בימין, אבל ההבדל המשמעותי בין השניים זה הכדרור.
רובן מכדרר צמוד לרגל. זה נותן לו יתרון משמעותי במשחק צפוף יותר. בייל לעומת זאת הוא שחקן שהיכולות שלו יורדות משמעותית בשטחים צפופים.
מה זה משנה אם רובן שחקן של טריק אחד אם הטריק הזה תמיד עובד? אני רואה בכל עונה אצלנו את בייל מבליח במשחק נוק אאוט אחד גדול, לשמחתי זה פעמיים היה בגמר ואת המספרת אני לעולם לא אשכח לו. רובן לקח את באיירן לבד לחצי הגמר ב-2009/10 כשהיא עוד הייתה רועדת מהמעמדים האלה אחרי נאחס ארוך מאוד בשמינית הגמר. הוא בנה בכל משחק גול מכלום, כשכל הקבוצה שלו לא מתפקדת יש לו אופי מנצח הרבה יותר מבייל, יש לו את הטירוף של כריסטיאנו רונאלדו. ולמען האמת אני חושב שלבייל נגמרו התירוצים, בשנה שעברה הוא לא היה פצוע והסריח את הדשא מאז אוקטובר בכל זאת. גם ‘הגיוון’ של בייל די דעך, בעונת הדסימה הוא עוד היה מכדרר יפה בצד ימין ומרים או ברגל החזקה או החלשה, וגם החיתוך לאמצע קצת אבד. מה שהשתבח בעיקר זה משחק הראש.
אם זה היה “תמיד עובד” הוא לא היה מעביר את רוב הקריירה בליגה הרביעית בטיבה ביבשת, בשעה שבייל היה שחקן השנה בפרמייר ליג, שבר שיא העברות, הבקיע שני שערי ניצחון בגמר ליגת האלופות ובאופן כללי מצליח יותר בקריירה מרובן.
מקצועית בייל גולר הרבה יותר טוב ומגוון מרובן, יכול לשחק בשני הצדדים, מוסר/מרים טוב יותר, בועט טוב יותר ומצויין בלי הכדור. רובן דריבליסט טוב יותר וזה כל יתרונו.
לא חושב שהמדד הוא באיזה ליגה שיחקת. גם ניימאר ואמבפה משחקים בליגה החמישית בטיבה באירופה. לא נראה לי שזה מונע ממישהו לחשוב שהם שחקני על.
המדד הנכון הוא לבחון אם את מה שהצליח לעשות בגרמניה הוא הצליח גם באלופות מול קבוצות חזקות.
אז יצא לי לראות אותו מול ריאל מדריד, מנצסטר סיטי, יונייטד, ברצלונה וקצת יובנטוס. ומול כולם הוא שיחק מעולה. גם ברמת הנבחרות כמובן.
ורובן גם מסוגל לשחק בשני הצדדים. פשוט בצד השני היה ריברי רוב הזמן.
![[IMG]](https://a1.espncdn.com/combiner/i?img=%2Fphoto%2F2018%2F0218%2Fr329738_1296x729_16-9.jpg)