אתמול עלה לאקרנים הפרק הראשון מתוך שלושה על הדוקו שסוקר את הקריירה של איקר קסיאס - “תלה את הכנפיים”. במוקד: הופעת הבכורה שלו בריאל מדריד ב-1999/00 וכמובן התקף הלב שעבר. תחזיקו חזק:
ג’ון טושאק שהעניק לו את הופעת הבכורה נגד בילבאו בסאן ממס (ספטמבר 1999) - נזכר: “ראיתי את איקר לראשונה באימונים. השער היה נראה 20 מטר והוא כלכך קטן. ופתאום הוא דופק הצלה, ועוד אחת, ועוד אחת. שאלתי ‘מי הוא’ ואמרו לי זה איקר קסיאס. הוא היה מעולה במשחק. צעיר אבל עם ראש על הכתפיים כמו שחקן מנוסה. אמרתי לו ‘לעזאזל, איקר, אתה כזה קטן והשער כל כך גדול, איך תשחק? איך תעצור? אבל הוא הסתדר נפלא’”.
קסיאס עצמו אמר: “חשבתי על זה לאט לאט. אני ילד בן 18, בשער של ריאל מדריד, בסאן ממס…כמה כבר זכו לצ’אנס הזה? אמרתי לעצמי: 'מה אתה עושה כאן, עם מי אני משחק? נראה שאני בחלום”.
חורחה ואלדאנו: “מה שהפתיע אותי זו שפת הגוף שלו. הוא היה ילד שנכנס הרגע לסיר לחץ. לריאל מדריד. לעולם של גברים. והוא? זה היה נראה כאילו הוא משחק בגן של חצר ביתו”. פרננדו היירו הוסיף: “כולנו ראינו כבר בחימום כמה הוא היה טוב ומרוכז ודומיננטי”.
הנה הדברים שאמר קסיאס על התקף הלב שלו בדוקו ששודר אתמול, שימו לב כמה זה עוצמתי: “בשלב מסוים חשבתי - אני הולך לישון ואם לא אתעורר מחר - לא אתעורר , אבל אני חייב לנסות לנוח”.
“הייתה לי תחושה, של חצי שנייה, שאני לוקח אוויר וזה ‘טעם’ אחר. הרגשתי שאני כבד, שחסר לי אוויר, חשבתי אולי יש לי אלרגיה. הרגשתי לא טוב בחזה ושוחחתי עם מאמן השוערים, ביקשתי ממנו סוכר, נשכבתי על הרצפה ולא יכולתי להמשיך. הבנתי שקורה לי משהו רציני. זה כאילו שאתה בבריכה ופתאום אתה רוצה לצאת ולא יכול - אלה היו ייסורים. היה לי קוצר נשימה, ביקשתי ממאמן השוערים: ‘תתקשר לרופא כי אני טוב’”.
הרופא אמר: “הוא התפתל, היה חסר מנוחה, לא הפסיק לשפשף את הגוף שלו. לקחתי אותו למשרד ובחנתי את זה במקום רגוע יותר”. קסיאס: “הייתי במושב האחורי, לקחו אותי לבית החולים, שמו עליי את החגורה ונשכבתי. אבל עדיין לא חשבתי שזה יהיה התקף לב”.
שרה קרבונרו אשתו סיפרה: "חברה התקשרה אליי ואמרה לי ‘איקר עבר התקף לב, אבל תירגעי, יהיה בסדר’. התקשרתי לאיקר והוא לא ענה לי, וגם לא הרופא. גם לא איש הביטחון סנדרו שהוא תמיד עונה. רציתי לעלות למטוס ואז איקר התקשר אליי ודיבר חלש מאוד, הרגיע אותי, אני לא ממש זוכרת ‘הבדיקות מתחילות, זה כמו צנתור’ או משהו כזה.
איקר מוסיף: “בחיים לא ישנתי על הבטן, אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי בבית, היו לילות של ייסורים. אמרתי בשלב מסוים ‘אולי אני הולך לישון, ואם לא אתעורר - אז לא אתעורר, אני חייב לנסות לנוח’”. איקר התקשר גם ללואיס סרטוזה, שהיה רופא ריאל מדריד ומנהל את תחום השיקום ורפואת הספורט בבית חולים במדריד. הוא מספר שאיקר רצה שייפגשו ושייתן את חוות דעתו גם כן. סרטוזה: “אמרתי לאיקר שהוא בר מזל, תמיד היה, גם בבית החולים”.
המציאות החדשה הקשתה על קסיאס: “אחרי 22 שנה, בפעם הראשונה לא עשיתי קדם עונה עם הקבוצה. זה מוזר, זה עצוב, זה היה אכזרי. לפעמים רציתי לרוץ ולתת את הכדור לחבר בקבוצה, לעשות עוד זינוק. אתה מרגיש מעט טוב יותר בכל יום אבל יודע שהגולף שלך לא מספיק. סיבות לחזור? לא חסר. שמעתי מלא פעמים - ‘אין לך צורף שוב לשחק כדורגל, התרכז בבריאות’. אני יודע, אבל התגברתי כל החיים על אתגרים על כר הדשא. ככה אני”.