וגם מנצחת בתוספת הזמן , כיאה לDNA המדרידאי.
השמועות על הפרישה של וראן נכונות? עצוב איך שפציעות (ואולי גם החלטות לא חכמות) גמרו את הקריירה.
עצוב, אבל הן גמרו קריירה שהייתה מפוארת בכל קנה מידה. לפחות הספיק כל מה שאפשר להספיק בגיל כל כך צעיר. באמת שהיה בלם על אצלנו, גם אם לא קילר כמו פפה או ראמוס.
עוד שהיה אצלינו תמיד תהיתי איך הוא לא נפצע יותר עם הרגליים הדקיקות שלו.
הייתה לו קריירה קצת הפוכה לבלם, בגיל מאוד צעיר הגיע לשיא בריאל, זכה בהכל ואז החלה ירידה.
טקסט ‘פרידה’ מרפאל ואראן שהודיע על פרישה:
רפאל ואראן שהודיע היום על פרישה היה בלם נפלא, בהחלט מהגדולים בדורו – בלי ציפורניים ומרפקים ואולי זה מה שהיה חסר לו, בלי רעש וצלצולים, בלי משחקי אגו. חזרתי קצת אחורה להתענג על הרגעים הגדולים שלו ושמתי בצד את הצרות של ריאל מדריד הנוכחית – איזה כיף היה.
והוא גם קצת “טרגדייה של הבלמים”. על מרקו ואן באסטן אמרו שנים שהפציעות חיסלו לו את הקריירה בגיל 31. גם ואראן פורש בגיל זהה לאגדת מילאן ונבחרת הולנד. אבל ואראן בעצם פרש שלוש שנים לפניכן – עוד בגיל 28 עם ההחלטה לעבור למנצ’סטר יונייטד שהיא “בית קברות” לבלמים. אין כאן שמחה לאיד חלילה, אבל תמיד קר שם בחוץ. בקיץ בו גם הקפטן סרחיו ראמוס עזב – רפא היה יכול לטפס עוד כמה מדרגות בהיכל התהילה של המועדון הגדול בעולם ואולי להיות שחקן משמעותי בדרך לגביע ה-14. אם לא הפציעות אין ספק שהוא מאפיל על דויד אלאבה.
מה שעצוב הוא שגם פרישתו המאוד מוקדמת מנבחרת צרפת לא הועילה להארכת הקריירה שלו. זה חוסר צדק שוואראן לא היה יכול לרשום משחק ליגה אחד במדי קומו ולחזור לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב - לשחק כדורגל. ואראן סבל מפציעה שהסתבכה כבר בסיום עונת 2012-13 שגרמה לו להחמיץ את גמר הגביע. איזה מזל שאז הוא כן הצליח להתגבר על גופו ‘השברירי’ ועל הברך המאכזבת.
יש שחקנים שכבר במשחק הראשון שלהם נותנים לך שקט וביטחון ורפא – ההימור המוצלח מאוד של בן ארצו זינדין זידאן - היה כזה. מהר מאוד הוא הזיז את ריקארדו קרבאליו מתפקיד המחליף הראשון וצלח כל מבחן. זמן הסתגלות שהוא אפס - אין. לא לתרבות החדשה, לא לליגה, ולא למועדון הגדול בתבל. ואראן היה שחקן שאיפשר לז’וזה מוריניו לספסל את סרחיו ראמוס כשהרגיש שהוא עם האף למעלה – בקרב גדול נגד מנצ’סטר סיטי בשלב הבתים בליגת האלופות ב-2012-13. מעניין מתי יגיע לכאן עוד בלם כילד שיהפוך לגבר ויהיה תותח במשך עשור. לני יורו כבר לא. אני מאחל ליורו במדי יונייטד שתהיה לו שליש מהקריירה של ואראן.
הקריירה של ואראן וחייו השתנו בעונת 2012-13. כמה שריאל מדריד הייתה טובה – תמיד הייתה שם ברצלונה. כמה שסרחיו ראמוס ופפה היו אגדות, מהבלמים הגדולים איי פעם ולא רק בריאל מדריד – ואולי ההשוואה בדיעבד אליהם עושה לוואראן עוול וגרמה לאנשים להפחית בערכו – הפיק (הקצר) הכי טוב של בלם בריאל היה לדעתי מצד ואראן. כמה שריאל מדריד של מוריניו הפכה לאט לאט לקבוצה שהיא מפלצת עם כריסטיאנו רונאלדו וקראקים בכל עמדה – תמיד הייתה שם ברצלונה של ליאו מסי.
בחצי גמר הקופה דל ריי בעונת 2012-13 – הגיעה ריאל מדריד למשחק הראשון בסנטיאגו ברנבאו ללא פפה הפצוע וראמוס המושעה. הבמה הייתה כל-כולה שלו. ואראן הציל שער מהקו אחרי טעות של קרבאליו, הוא ניצח בכל מאבק אפשרי את מסי ובקלות, את פברגאס, את צ’אבי ואיני יסטה וזכה לתשואות מהברנבאו. לקינוח הוא גם כבש בנגיחה את שער השוויון. מכאן היה ברור שוואראן שחקן הרכב בלתי ניתן לערעור. בספרד הריעו. ואראן היה נראה כמו איילה. כמו שתיירי הנרי היה מכדרר באצילות כזו – רפא ניצח מאבקים. לא היה צריך לדחוף ולעשות עבירות, לא היה צריך את הלכלוך. הבלם האלגנטי.
הגומלין היה מרשים עוד יותר. הפעם בקאמפ נואו – דרגת הקושי עלתה (אם כי ראמוס חזר). עוד משחק הגנה מושלם. ואראן הוביל את ריאל ל-1:3 גדול על ברצלונה שכבשה בגארבץ’-טיים. הוא שוב כבש שער אדיר, בנגיחה אחרי כדור קרן של מסוט אוזיל – למשקוף ופנימה. כריסטיאנו גם נתן כבוד. האיש שכבש עשרות שערים אדירים כאלה בקריירה בנגיחה פנומנלית ראה את הילד הזה לא דופק חשבון, חייך ואפילו הפליק לו אחרי השער. זכור בעיקר הציטוט של מוריניו שאמנם רצה ‘לדרוך’ על פפה שלקח צד והיה במחנה של איקר קסיאס, אבל קשה היה, גם אם דבריו היו גסים – שלא להסכים. “פפה יודע שהמצב השתנה. הוא בלם נהדר, ולמה הוא לא משחק. כי ואראן, למרות שהוא בן 19 – עושה הכל יותר טוב ממנו”.
ואז הגיעה פציעה ארורה במשחק סתמי נגד אספניול – פציעה שמנעה ממנו לשחק בגמר הגביע נגד אתלטיקו מדריד עליו עדיף לא להרחיב. אין דבר, רפא סגר חשבון עם דייגו סימאונה בגמר הדסימה כשפתח בהרכב במקום פפה שלא היה כשיר. בגמר ב-2015-16 הוא אמנם היה על הספסל אבל פתח גם פתח בגמרים ב-2017 וב-2018, ולאחר מכן הוסיף זכייה במונדיאל עם הנבחרת. את היורו הוא החמיץ שנתיים קודם לכן בגלל פציעה – ואראן נופל וקם עם ראש מורם.
ואראן היה אנושי. בפתיחת עונת 2018-19 כשז’ולן לופטגי פוטר, הוא סימס לו והתנצל על היכולת הדלה שלו והרגיש אשם (בין היתר גרם לפנדל שטותי בקלאסיקו בו ריאל התפרקה). מעל המורשת שלו מרחפים כמה משחקים גרועים במיוחד בהיעדרו של ראמוס המבוגר האחראי (מה שאולי פוגע ‘בדירוג ההיסטורי’ שלו), כמו למשל ההתבזות נגד אייאקס ובעיקר נגד מנצ’סטר סיטי ב-2021 בגומלין הארור עם שתי טעויות – משחק עליו סיפר לאחר מכן ששיחק למרות שסבל מזעזוע מוח קל. ואולי צריך פשוט לשכוח מזה כי לכולם היה יום רע בעבודה.
אם נאמר את האמת התחושה שלי שוואראן מעולם לא באמת שיחזר את הפיק שלו מ-2012-13, אבל אולי גם רף הציפיות השתנה. בדיעבד אני מרגיש שאולי הייתי לא פייר איתו. בינינו, ראמוס ופפה זה כמו דברי הימים של ריאל מדריד, אבל כמובן שהוא מדורג במקום השלישי, מעל קפטן נאצ’ו, מעל אנטוניו רודיגר כמובן, מעל אדר מיליטאו וגם מעל פרננדו היירו – מבחינת הבלמים שראיתי כאוהד יום אחר יום במועדון. אני קניתי חולצה של ואראן לקראת עונת 2018-19. יכול להיות שאעשה לו מחווה ואלך לשחק עם החולצה הזו בכדורגל של חמישי. מחכה לך במשחק אגדות העבר המסורתי. להתראות ותודה
צ’אבי אלונסו
לברקוזן אתמול באו לגנוב תיקו מול באיירן. הייתי בטוח שישחקו יותר התקפי.
כנראה שאלו יחסי הכוחות, גם אלונסו אמר שהוא מרוצה מתיקו.
אנחנו רק בשלבי פתיחה של העונה אבל סיפורי סינדרלה מדרך הטבע לא יכולים להמשך יותר מידי. פערי התקציב יכריעו בסוף, ועונה רוויית קמבקים סטטיסטית לא תחזור כל כך מהר.
השנה אני “מהמר” שקיין סופסוף יזכה לתואר, ראשון אחד לפחות, גם אם הסיכוי לתואר לא גרמני הוא אפסי.
למישהו יצא לצפות בלברקוזן הרבה בשנה שעברה\השנה?
בסוף היה להם באמת הרבה מזל. האם אלונסו מבטיח כמו שטוענים?
לי לא יצא, ובכל זאת - הסגל שלהם אמנם צעיר וכשרוני אבל גם מוגבל ולא עמוק.
האליפות והחדרת המנטליות המנצחת מרשימות מאוד, הוא לקח אליפות מבאיירן עם סגל הרבה פחות טוב
הרבה ממי שראה אומר שהכדורגל גם התקפי
ובסוף אלונסו הוא עם מוח כדורגל מבריק, גם כשחקן ראו עליו את זה ופשוט היה תפור עליו מאמן טוב. ההבדל בין לברקוזן לקבוצת טופ אמיתית ובמיוחד ריאל אם יגיע הוא שמים וארץ
ועדיין, את מה שעשה בלברקוזן עם הסגל הנוכחי אני לא יודע כמה מאמנים היו מצליחים לעשות
לדעתי ההזדמנות בריאל מגיעה לו בהחלט, במיוחד שלתפקיד של המאמן בריאל חשוב ההזדהות עם המועדון(בשנים האחרונות, וזה מוכיח את עצמו), וגם זה שהיה שחקן איכותי ועם נסיון בהבנה של חדר הלבשה עם המון אגו, והבנה של הלחץ וההישגיות בריאל
אלונסו מסתמן כמאמן ברמה גבוהה אני רק רוצה לציין שדברים דומים יכלו להיכתב על צ’אבי שלנו לפני 3 שנים ולא היינו מרימים גבה בכלל (למרות ההבדלים בליגות שאימנו וכמובן זה שהוא לקח אליפות)
נכון, אבל יש שני הבדלים לדעתי
-
אלונסו נתן עונה וחצי מוכחות ברמה גבוהה - ליגה מובילה, אליפות+גביע, וגם ברמה האירופית רשם הצלחה
-
ריאל מנוהלת הרבה יותר טוב ומאוזן מברצלונה. המערכת מתקתקת
העבודה של אלונסו אם יגיע תהיה בהרבה יותר קלה מאשר מה שצ׳אבי היה צריך להתמודד איתו
ואולי עוד הבדל (שקצת קשור להבדל השני) הוא באופי ובגיוון של השיטות ששניהם חוו במהלך הקריירה שלהם כשחקנים - אלונסו היה תחת בניטז, מוריניו, אנצ׳לוטי ופפ. שלושה מאמנים גדולים מאוד, בכל קבוצה שיטה ודרך מאוד שונה לשחק
לעומתו צ׳אבי רק אצל פפ (כמאמן גדול), והטייטל שלו זה הייצוג של השיטה של בארסה, כשקיבל סגל שלא מתאים לזה בעליל ועוד אחרי שנים שפחות הנחילו את השיטה הזאת
צ׳אבי גם עם אופי מאוד פרקפקציוניסט בקטע מוגזם ולא ככ טוב, ופחות פרגמטי כנראה. כשתוסיף לזה את הדרך והתגובות שלו על שופטים בעצבים/בכיינות - לא נראה שאלונסו יהיה כזה וזה תמיד פלוס
אליפות עם לברקוזן ועונת בונדסליגה שלמה ללא הפסד זה הישג הרבה הרבה יותר מרשים מאליפות עם בארסה.
אני זוכר שגם בקרב אוהדי בארסה (קורא בפורום שלכם לפעמים) הייתה ביקורת על צ’אבי תוך כדי העונה (שהסתיימה באליפות). אוהדי לברקוזן סגדו (ועדיין סוגדים) לאלונסו.
וצריך גם לזכור מה שתי הקבוצות עשו בקמפיין האירופאי שלהן באותה עונה…
בקיצור, לא בר השוואה לדעתי…
ראיתי את לברקוזן בשנה שעברה וגם בשני משחקים השנה. זה היה מאוד מרשים, מצד שני הם משחקים בשיטה שלא מתאימה לסגל השחקנים בריאל.
אני לא יודע אם אלונסו יצליח או לא בריאל, אני כן יודע שהוא הרוויח את הצ’אנס שלו לנסות…
נ.ב: גם איזה אופציות יש לנו אם לא אלונסו? האופציה היחידה שיותר טובה במובהק היא אם יורגן קלופ מחליט שהוא חוזר לאמן, מעבר לזה אני לא רואה אופציה יותר טובה…
חלום רטוב, אבל כמובן שלא יקרה. הוא עצמאי מידי ולא יסכים להכנע לתכתיבים מלמעלה שנועדו ליחצ"נות
אני דווקא חושב שאם הוא היה מחליט שהוא חוזר לאמן ופלורנטינו היה נותן לו הצעה יפה אז הוא היה מגיע.
אבל לדעתי כרגע זה לא רלוונטי והוא בעיקר רוצה לשבת בבית.
בכל מקרה התחושה שלי היא שאלונסו מגיע בקיץ ונשאר אצלנו להרבה שנים…
לברקוזן בדרך לעוד תיקו. מעניין אם אלונסו כזה טוב, או שהייתה עונה עם הרבה מזל.
הגיוני שתהיה להם ירידת מתח אחרי עונה וחצי שהם רק ניצחו וניצחו תחתיו,אם הוא יסיים העונה מקום 2-3 בליגה במרחק סביר ויגיע לרבע גמר ליגת אלופות לדעתי זו תהיה עונה טובה שלהם.
היו בעונה שעברה כל המרכיבים ה"נכונים" כדי שקבוצה איכותית פחות מבאיירן תיקח אליפות וגביע ותגיע לגמר האירופית באופן יחסית דומיננטי. ברור שגם הרבה מזל עם שערים ששוים הרבה נקודות בעיקר בתוספת הזמן, ובאופן לא פרופורציונאלי ביחס לשערים שנספגו בדקות אלה. בנוסף הם עמדו בלחץ של להבטיח אליפות הרבה לפני סוף העונה.
האם זה רק מעיד על ההישגיות של אלונסו ועל יכולתו להשיג מעבר לסך החלקים של הקבוצה? אי אפשר לענות בשלב זה, וצריך לראות איך תסתיים העונה בכדי להתחיל לענות על זה. אליפות השנה מבחינתי תהיה הישג כפול מהאליפות של 2023/4, כי כולם מתכוננים אליה בקפידה רבה יותר. גם נוכל להתלהב מוירץ הרבה יותר אפילו אם רק יהיה קרוב לשחזר את העונה שחלפה.
https://x.com/tancredipalmeri/status/1852677090589462787?s=46
מרסלו נזרק מפלומיננסה, החוזה נגנז ונשרף
מאוד מוזר מה שקרה כאן. אני לא זוכר את מרסלו בהתנהגות דומה, לא מכבדת.
מאמן שמכניס אגדה כמו מרסלו בדקה ה 90 עושה זאת כדי להשפיל אותו, אין למאמנים חארות כאלה מקום בכדורגל העולמי.