האקס אנחל די מאריה (נראה ממש צעיר עדיין) עומד בפני הריקוד האחרון שלו בנבחרת ארגנטינה במשחק גמר הקופה אמריקה נגד קולומביה. אולי לא ליאו מסי אבל בהחלט גאוות המדינה, האיש שהגשים חלום וזכה כבר במונדיאל ובקופה אמריקה. בריאיון סופר-מרתק הוא סיכם את הקריירה שלו עבור “לאקיפ”.
פרידה מנבחרת ארגנטינה: “ההחלטה שלי התקבלה. בעבר היו שרצו שאעזוב לפני ועכשיו הם רוצים שאמשיך. אחרי כל מה שהצלחתי להשיג עם הנבחרת, היום יש לי שקט נפשי להיפרד. למרות שמצד שני זה כואב לי כי הנבחרת היא המקום שבו אני מרגיש הכי מאושר. כשאתה לובש את חולצת הנבחרת אתה חושב רק על הגנה על המדינה שלך. נתתי הכל למען ארגנטינה במשך 15 שנים ולצעירים רבים מגיעה ההזדמנות ללבוש את החולצה הזו. הגיע הזמן לקחת את הצעד הזה הצידה. אוכל להתחיל להבין שיש חיים מחוץ לכדורגל”.
לשחק עם ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו: “כל הזמן הם חושבים רק על ניצחון. אבל, בסופו של דבר, הטוב ביותר הוא זה עם הכי הרבה כדורי הזהב, ולמסי יש שמונה. מבחינתי, אם כן, יש מרחק מסוים בינו לבין כריסטיאנו. אחרי שנים ארוכות שהיו חלק מהאליטה, ממשיכים לדבר עליהם בכל העולם, למרות שהם נמצאים כעת בארצות הברית ובסעודיה. התחרות ביניהם אפשרה ללה ליגה לצמוח וגרמה לכולם לאהוב כדורגל. עם מסי, האמריקאים מתחילים לגלות מחדש את הכדורגל”.
שחקן מוביל במועדוני העל באירופה: “יש לי את הסיפוק להגיד לעצמי ששיחקתי בכל המועדונים. כשהגעתי לבנפיקה היו שחקנים נהדרים ובסופו של דבר מצאתי את המקום שלי. כשהגעתי לריאל מדריד היו כוכבים מדהימים ובסופו של דבר שיחקתי, גם כשקארים בנזמה, גארת’ בייל, כריסטיאנו רונאלדו היו שם… מצאתי מקום באמצע לצד לוקה מודריץ’ וצ’אבי אלונסו. אותו דבר כשהלכתי למנצ’סטר יונייטד או לפ.ס.ז’ עם מסי , אמבפה וניימאר . עשיתי את העבודה שלי הכי טוב שיכולתי וזה מה שנשאר. תמיד שיחקתי עם שחקנים שהם יותר חשובים ממני. עם העבודה והמאמץ שלי, על ידי התעקשות ולעולם לא התייאשתי, תמיד הצלחתי למצוא מקום באחת עשרה”.
פרסים אישיים: “אני עובד צללים, זו תמיד הייתה הדרך שלי להיות. אף פעם לא אהבתי מצלמות, אור הזרקורים, שום דבר מזה לא מעניין אותי. כל מה שהשגתי בקריירה שלי הוא בזכות העבודה הקשה. להיות גבוה או נמוך יותר בדירוג השחקנים הטובים ביותר לכדור הזהב זו החלטה של העם או העיתונות. אצלי זה לא משנה כלום”.
מונדיאל 2018: “אם היינו עוברים את צרפת זה היה נס כי לא עשינו את הדברים טוב. לא היה לנו מונדיאל טוב. ידענו שיהיה קשה לשחק מול צרפת בתנאים האלה, עם השחקנים המוכשרים שיש להם בשורותיהם. לבסוף קרה מה שהיה צריך לקרות לפני: הפסדנו וחוסלנו”.
גמר מונדיאל 2022: “בפנדל הסתננתי לרחבה ועוסמאן דמבלה תפס אותי. הייתי עושה את אותו הדבר. הוא נוגע לי קצת ברגל ואני נופל. כולם יודעים שעם VAR כל מגע ברחבה, במהירות, יוטיל סנקציות. ואז יש את השער הזה שיישאר חרוט בזיכרון שלנו כי זו פעולה פנטסטית. פשוט דחפתי את הכדור עמוק. חוליאן אלבארס , מאק מקליסטר ומסי בנו את הפעולה הזו עם נגיעת כדור. כשראיתי את הוגו לוריס יוצא חשבתי על מה שאמר לי מאמן השוערים (הייתה לו נטייה ליפול מהר לקרקע). יצאתי בזמן והייתי רוצה להמשיך כי כשאתה על הספסל, זה גיהנום. סבלתי מאוד”.
על קיליאן אמבפה: “יש לו מהירות יוצאת דופן שיכולה לעשות את ההבדל בכל רגע. גם כשהמשחק נראה צמוד, הוא רואה פער ומתחיל לרוץ. אם ניתן לו כדור טוב הוא יכריע את המשחק. מבחינתי זה ברור שהוא יזכה בסופו של דבר בכדור הזהב”.
על בנזמה: “הוא שחקן שיש לו איכות ייחודית בעולם: יש לך רושם שאתה לא רואה אותו ופתאום, בלי אזהרה מוקדמת, הוא חוטף את הכדור, מחסל שניים או שלושה שחקנים ונותן לך אסיסט או מבקיע גול . הוא היה ראוי לזכות בכדור הזהב ב-2022”.
לומד מהמאמנים מוריניו, אנצ’לוטי ומראדונה: “חלק משאירים אותך עם הוראה טקטית, בעוד שאחרים, כמו מראדונה, ישחקו יותר עם המוטיבציה שלך. אהבתי לעבוד עם מוריניו בריאל מדריד אחרי הטרבל שלו באינטר ב-2010 . עד שאנצ’לוטי הגיע מעולם לא שיחקתי במרכז שדה במערך של שלושה שחקנים והוא המציא לי עמדה בקבוצה שלו, למרות שהיו שחקנים מצוינים בהרכב. בסופו של דבר זכיתי בליגת האלופות בעונה מצוינת ברמה האישית והקולקטיבית. אני בן 36 ואני עדיין לומד ומנסה להשתפר כל יום”.
הגעה לפריז ב-2015: “זה היה כמו לידה מחדש כי זו הייתה שנה מסובכת במנצ’סטר יונייטד, היו הרבה אירועים לא טובים וכדורגל לא טוב. הייתי בספירלה שלילית ופריס שינתה את חיי. התחלתי להרגיש שאני שוב בריאל מדריד. תמיד אומרים שבפריז, אם אתה לא מדבר צרפתית, הצרפתים לא אוהבים אותך. לא הרגשתי ככה בכלל”.
הוא מרחיב: “מה שהייתי צריך באותו רגע היה מקום חדש להתחיל בו מאפס. פ.ס.ז’ הייתה בשלב צמיחה, עם שחקנים יוצאי דופן, ומהיום הראשון הרגשתי בנוח. זה המקום שבו ביליתי הכי הרבה בקריירה שלי, אם כי שבע השנים האלה עברו מהר מאוד. לפעמים קשה להישאר באותו מועדון כל כך הרבה זמן. הגיעו שחקנים לקבוצה, אחרים עזבו ואני הצלחתי להישאר. ב-2022 הייתי רוצה להישאר שנה נוספת, אבל המועדון החליט אחרת. הם רצו שאעזוב, כנראה כי הם רצו להביא שחקנים אחרים. הבנתי את זה, למרות שזה לא היה קל אחרי כל כך הרבה שנים שם. העונה שלאחר מכן לא הייתה קלה עבור פ.ס.ז’ ועם הזמן הודיתי שעזבתי בזמן הנכון”.
העונה הטובה ביותר בפ.ס.ז’: “אם אני צריך לבחור אחת, לורן בלאן פיתח איתנו סגנון משחק אטרקטיבי. זו העונה (2015-16) בה היה לי הכי כיף לשחק כדורגל בפריז. אי אפשר היה לקחת את הכדור מתיאגו מוטה ומרקו וראטי באמצע, כשבלז מאטוידי כל הזמן עולה ויורד. שיחקנו כדורגל מרהיב עם זלאטן איברהימוביץ’, קבאני, לאבצי ופסטורה מלפנים”.
גמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן בו הפסיד: “יצרנו הרבה הזדמנויות, אבל על הטעות הקטנה ביותר אתה משלם במזומן. אתה לא יכול להירגע לשנייה אחת, כי מולך יש שחקנים שמסוגלים לשנות את המשחק במחווה אחת. היינו ראויים לנצח את הגמר הזה ב-2020”.
הקשר עם האוהדים בפ.ס.ז’: “הבנתי את זה ביום הפרידה שלי. לעולם לא אשכח מה האוהדים עשו בשבילי. הם נתנו לי תמונה גדולה שבה אני חוגג שער עם החולצה של פ.ס.ז’. האוהדים לקחו אותי ליציע שלהם וביקשו ממני לחתום. הרגשתי מאוד גאה והתרגשתי מכל גילויי החיבה וההכרה האלה. הקהל נתן לי את האהבה מהיום הראשון”.
